דרוש מפץ עצום בשיתוף נתניהו ואתחול מחדש

בנימין נתניהו ובני גנץ, ארכיון (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90
בנימין נתניהו ובני גנץ, ארכיון

כמו בכל פעם שהימין מנצח בבחירות, מגיע כעת הדיון בשמאל (מרכז) על ממשלת אחדות. ההתנגדות האוטומטית לכך נובעת הן מהנחה צינית שהכל כמיהה בזויה לג'ובים, והן מרעיון אופטימי שאם רק ישמרו הטובים על טהרתם ויניחו לרעים להיכשל, הציבור יתגמל אותם בבחירות הבאות.

כמו בכל פעם שהימין מנצח בבחירות, מגיע הדיון בשמאל (מרכז) על ממשלת אחדות. ההתנגדות האוטומטית נובעת מהנחה שהכל ג'ובים, והן מהרעיון שאם ישמרו הטובים על טהרתם הציבור יתגמל אותם

בעבר צידדתי במתנגדים ל"זחילה" של שמעון פרס, אהוד ברק, בני גנץ ושות' לבריתות לא קדושות עם הליכוד. היה חשוב לי לשמר את האמינות של השמאל – וגם לכבד את העיקרון האוניברסלי שלמנצח מגיעה הזדמנות למשול.

לא כך הפעם – אבל עם טוויסט. המלצתי היא לא ממשלת אחדות רגילה אלא עסקת חבילה מפתיעה שתחסל את הגושים וכנראה גם את הקריירות של בנימין נתניהו, יאיר לפיד וגנץ גם יחד. בדרך, היא גם תתחיל את התהליך המסובך של הצלת המדינה.

הפרטים בהמשך – אבל ראשית הסבר מדוע הדבר נחוץ. הסיבה היא שאין מדובר הפעם סתם בעוד ממשלת ימין שתעצים את הכיבוש ותמשיך את שעטת ההתאבדות הלאומית מול החרדים (למרות שבשני המישורים מתקרבים לנקודת האל-חזור). הפעם, בגלל העוצמה של המרכיב הקיצוני-עד-פשיסטי וההקשר של משפט נתניהו, יש סכנה ממשית להישרדות ישראל במתכונתה הנוכחית.

ברור ש"פסקת ההתגברות" המתוכננת תחסל בפועל את הפרדת הרשויות ואת הפיקוח השיפוטי. אבל לא מדובר רק בנזק לדמוקרטיה שכה רבות דובר בו: בג"ץ הוא גם המוסד היחיד שעוד מגן מעט על הפלסטינים. חיסולו, בתוספת תנופת בנייה בגדה המערבית וחסינות (דה פקטו או דה יורה) לחיילים אלימים שפועלים שם, תביא בסיכוי גבוה לקריסת הרשות הפלסטינית, לאינתיפאדה שלישית ולמהומות מצד ערביי ישראל.

אין מדובר הפעם סתם בעוד ממשלת ימין שתעצים את הכיבוש ותמשיך את שעטת ההתאבדות הלאומית מול החרדים. הפעם יש סכנה ממשית להישרדות ישראל במתכונתה הנוכחית

אפשר לשער איך תגיב ממשלה שנותני הטון בה הם איתמר בן גביר – שר לבטחון פנים שנתפס על ידי רבים כטרוריסט – והפנאט הדתי בצלאל סמוטריץ': יהיה פה טבח. ישראל תגיע לבחירות הבאות מדממת ומנודה בעולם ובקרב רוב יהודי ארה"ב. הערבים יחרימו את הבחירות ויורידו שוב שאולה את תקוות האידאליסטים. קצרה הדרך משם לירידה מאסיבית של המשכילים, שבסוף ירצו להמלט מזירת מלחמה שהופכת מול עיניהם לפייק-דמוקרטיה דו-לאומית עם רוב חרדי בעתידה.

אני מסיק – בחריקת שיניים – שעדיף בהרבה לנסות להפריד את הליכוד מהחרדים ומהכהניסטים ולהקים ממשלת הצלה לאומית. לא אחדות – הצלה. עסקת חבילה שתשנה את הפוליטיקה, לפי קווי מתאר כדלהלן:

מוותרים לנתניהו

הוא שקרן מועד, נרקיסיסט קיצוני וכנראה מושחת עד היסוד – אבל הוא גם חכם, משכיל, וחילוני שיודע לספור. יש סיכוי לגייס אותו למהלך נכון, אם השמאל-מרכז ירד מהעץ (הצודק) של פסילת ישיבה עם נאשם בפלילים, לא יוביל הפגנות נגד עסקת טיעון או מהלכים אחרים שימסמסו את משפטו, ולא ידרוש רוטציה.

ויתור כזה אמנם מרתיח את הדם, אבל אני מציע לראות בו עונש הולם על השגיאות המדהימות של לפיד וחבורתו (כולל אי-העברת חוק הנאשם). לא בטוח שלנו זה מגיע, אבל להם מגיע ועוד איך.

אני מסיק – בחריקת שיניים – שעדיף בהרבה לנסות להפריד את הליכוד מהחרדים ומהכהניסטים ולהקים ממשלת הצלה לאומית. לא אחדות – הצלה. עסקת חבילה שתשנה את הפוליטיקה

פסקת התגברות ברוב מיוחס של 80 בכנסת

מאמצים את העיקרון כדי לרצות את הימין הפופוליסטי (שיתרצה ברובו בהוראת נתניהו גם בלי גרסת הרוב הלא-מיוחס הקטלנית), אך למעשה נשמרת הפרדת הרשויות. זה מעצבן, אבל נחוץ כדי להגיע לשאר.

מציעים משהו הגיוני לפלסטינים

הפעם ללא התנגדות הליכוד: גרסה של תוכנית טראמפ למדינה על 70% מהשטח, שנתניהו כבר הסכים לה – עם נכונות לצעדים חד צדדיים ובלי סיום הסכסוך, אלא הודנה ל-50 שנה; הקפאת התנחלויות מעבר לקו הגדר ונכונות לפרקן בעתיד; ונכונות להקלת הסגר על עזה בתמורה לרפורמה פוליטית. הייתי גם מוסיף לחוק הלאום את ערך השוויון; זה יפייס קצת את הערבים בישראל.

משנים מן היסוד את ההסדר עם החרדים

שמהווה התאבדות לאומית בגלל הילודה המטורפת שלהם (כמעט שבעה ילדים למשפחה): מעגנים בחוק תקציבים בתמורה לתכנית חינוך ליבה כדי לאפשר לבני המגזר לתרום למשק ולכלכל את עצמם; מפחיתים דרמטית את קצבאות הילדים ואת התשלומים ללומדי תורה (אין סיבה שכה רבים יעסקו בזה כל החיים על חשבון אחרים); מוותרים להם על גיוס לעשור לפחות – כל עוד ילכו לעבוד. בלי זה, ללא ספק, הכלכלה כאן תחרב.

הפעם ללא התנגדות הליכוד: גרסה של תוכנית טראמפ למדינה על 70% מהשטח, שנתניהו כבר הסכים לה – עם נכונות לצעדים חד-צדדיים ובלי סיום הסכסוך, אלא הודנה ל-50 שנה

זה ישקף ביתר דיוק את הרצון הקולקטיבי הישראלי, שלא תמך באולטרה-לאומנות פנאטית אלא פיצל את ההצבעה כמעט בדיוק באמצע. הרוב של הימין בכנסת הוא אך ורק תוצאה של בזבוז 7% מקולות גוש השינוי בגלל פיצולים אידיוטיים שלא עברו את אחוז החסימה.

זה גם ייצור מרכז חדש ובעל קיימא עם תמיכת רוב – דבר שכדאי לשקול גם בארצות הברית, דרך אגב.

רבים יאמרו שהכל טוב ויפה, אך אין היתכנות. הבה נבחן את העניין.

נתניהו יהסס מאוד לפוצץ את הגוש שלו, שלעולם לא יסלח לו ולא יבטח בו שוב. ברור גם שתהיה התנגדות רצינית בליכוד. מצד שני, אני מעריך שנתניהו מסכים בתוך תוכו עם האמור לעיל (קריאה בספרו האחרון אינה סותרת זאת). ואשר לליכוד, כמעט כולם סרים למרותו של ביבי. יתכן שאפילו הוא יסכים לפרוש בגיל 77 – והפעם כמנהיג מוסכם שתרם ממשית להצלת המדינה, ולא כגרסה ישראלית של הקיסר הרומי נירון. כדובדבן, השפלת יריביו המוותרים על רוטציה לבטח תקסום לו – זו הדרך לצוד מגלומן.

אשר ללפיד וגנץ, שבהחלט יסתכנו בפגיעה אלקטורלית אנושה, רצוי שיחשבו על המדינה וגם יפנימו את המציאות. דעת הקהל לא תזוז בנקל לטובתם, גם לאחר אסונות שיביא עלינו הימין. ובכל מקרה, גם תקומה עתידית של גוש השינוי תוליד קואליציה רופפת מדי מכדי להניע את המהלכים משני המציאות שישראל צריכה כאוויר לנשימה.

אשר ללפיד וגנץ, שבהחלט יסתכנו בפגיעה אלקטורלית אנושה, רצוי שיחשבו על המדינה וגם יפנימו את המציאות. דעת הקהל לא תזוז בנקל לטובתם, גם לאחר אסונות שיביא הימין

קצת צניעות לא תזיק. למרכז-שמאל היה יתרון ניכר הפעם: רגיעה יחסית אצל הפלסטינים (וודאי לעומת תקופות סוערות באמת בעבר), שגשוג וצמיחה (למרות עליית האינפלציה העולמית), מעמד של שלטון ומועמד רהוט שיודע להעביר מסר ולשכנע. נגדם רץ מועמד שנוא על ידי חצי מהמדינה ורוב העולם, שעומד למשפט שוחד – דבר שעוד לא קרה. זאת ועוד: רוב הציבור לא רוצה תאוקרטיה ולא רוצה לאבד את הרוב היהודי; אם יציגו לו תכנית, יבין.

ומה הם עשו עם כל זה? אחרי שלא השכילו לתקן את הפרצה בחוק שמאפשרת לנאשם לרוץ, הם כשלו לחלוטין בניהול הקמפיין. לפיד סירב לאפשרות של הורדת אחוז החסימה (דבר שהיה סוחט הפעם תיקו ומשאירו בתפקידו), גנץ התעקש בהפקרות לרוץ נגד לפיד, לא עשו את האיחודים הדרושים ואת הסכמי העודפים, לא חיבקו באמת את הערבים (כי בלעדיהם אין גוש), ולא הציגו את החזון שלהם בלהט בפני הציבור. "באנו לעבוד" זה לא חזון – גם סמוטריץ' יבוא לעבוד.

רבים הזהירו אותם, כמו את מרב מיכאלי הזחוחה – אבל ההיבריס הכשיל הכל. הפיאסקו הזה כל כך בלתי נסלח שלא משנה אם אלה שהובילו אותו יאבדו את אמינותם. דרוש מפץ ספקטקולרי, צעדים רציונליים ומפיחי תקווה, ואתחול פוליטי מחדש.

במקום לעשות שרירים מול בוז'י, שלפיד יבוא לעבוד. שגנץ ישים את ישראל לפני הכל.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
מה ההבדל בין אל-קאפונה לביבי? מה? בשני המקרים מדובר בראש הפירמידה שמנהל מערכת גדולה, ואשר כל כולו עסוק בהגדלת עוצמתו הכלכלית, ואשר תפיסת עולמו המהותית היא ששימוש באמצעים לא קונבנציונליי... המשך קריאה

מה ההבדל בין אל-קאפונה לביבי? מה? בשני המקרים מדובר בראש הפירמידה שמנהל מערכת גדולה, ואשר כל כולו עסוק בהגדלת עוצמתו הכלכלית, ואשר תפיסת עולמו המהותית היא ששימוש באמצעים לא קונבנציונליים כדי לישרוד זה הכרחי. במקרה של ביבי – חומר מיני על בגידות או אקשן מיני אחר – איום פירסומו אלא אם הצד השני מתקפל. זה כל הסוד שלו – סוד מעאפאן, חארטא לא מתוחכמת. סוד כל כך עלוב, אך יעיל

או שנפרדים ממלכת יהודה ושמים גדר חשמלית בגובה 12 מטר ביננו. זה מדהים שכוווולם מתעקשים לשמר את הנישואין מהגיהינום שאנחנו חיים בו. אין שתי אוכלוסיות בשום מקום בעולם שיש כזה פער ערכי ביניה... המשך קריאה

או שנפרדים ממלכת יהודה ושמים גדר חשמלית בגובה 12 מטר ביננו. זה מדהים שכוווולם מתעקשים לשמר את הנישואין מהגיהינום שאנחנו חיים בו. אין שתי אוכלוסיות בשום מקום בעולם שיש כזה פער ערכי ביניהן. אפס משותף מבחינת ערכים, חלומות, תקוות. די לטרלול. בישראל התנכית ברוב הזמן הארץ הייתה מפולגת בינ שבטים, ובין יהודה וישראל. רק שמאז נהיינו ממש מטומטמים. מזוכיסטים. שטוקהולמים

עוד 1,098 מילים ו-2 תגובות
סגירה