האביר האפל עובר ימים קשים ומשתלח לכל עבר – כולל, כמובן, בתקשורת, שבמידה רבה בנתה אותו. נראה כי מלבד סריסי הליכוד, רוב המערכת הפוליטית מייחלת ללכתו בעוד כמה שבועות, באינטנסיביות שלא נראתה שנים.
אני נזכר ברשימתו של דורון רוזנבלום, שתיאר בסתיו 1995 כיצד "הלוויתן של 'ירושלים'… העולה ממעמקי התוהו, משקיע בימים אלה מאמץ מיוחד, עוויתי ושיגעוני, לנער מעליו את יצחק רבין …התקוע בעיר כצלצל". למרות אלף אלפי הבדלות, יש דמיון.
כישלונו מעציב. עם כניסתו של בנימין נתניהו לפוליטיקה הישראלית לפני כשלושים שנה, הוא נתפש כהבטחה גדולה: ימני מתוחכם ומודרני, מין משה ארנס לצברים, שיחזק את כוורת "הנסיכים" של הליכוד.
לאחר קדנציה כוכבית כשגריר באו"ם, ארגז הכלים הנוצץ שלו כלל אנגלית אמריקאית רהוטה, לשון חלקלקה בכל שפה, והצעות רפורמה ברוח השוק החופשי.
אולם תווית ה"נסיך" מעולם לא התאימה לנתניהו, שזעף וקצף באופן מוזר גם בצעירותו. הוא לא נדרש לשום כינוי מלבד "ביבי", והשאיר את הנסיכים הרחק מאחור.
את ישראל הוא הוביל בדרך קשה ובודדה. עם זאת הוא ידע הצלחות: יש פחות טרור בתקופותיו כראש ממשלה, והוא אכן דחף לרפורמות שהביאו הן צמיחה והן אי שוויון קיצוני.
אני מניח שהוא מחשיב את ההישג העיקרי שלו כחיסול תהליך השלום, כדי לשמר את השלטון בגדה המערבית, תוך מזעור הנזק המדיני. אך חשוב לא לטעות: מעמדה של ישראל וגם כלכלתה נפגעו קשות, אבל נתניהו צמצם את המכה.
הוא עשה זאת בעזרת יכולות מאגיות בתעמולה. האיש יכול למכור חול לבדואים; הוא משווק בהצלחה מדינת אפרטהייד דו-לאומית לישראלים, וזורע חול כמה שרק ניתן בעיני הגויים המותשים
הוא עשה זאת בעזרת יכולות מאגיות בתעמולה. האיש יכול למכור חול לבדואים; הוא משווק בהצלחה מדינת אפרטהייד דו-לאומית לישראלים, וזורע חול כמה שרק ניתן בעיני הגויים המותשים.
חוויתי זאת לראשונה בשנת 1996, בימים האחרונים של הקמפיין שלו נגד שמעון פרס, שירש את רבין אחר הרצחו (בעקבות מסע הסתה היסטרי שיש המאשימים בו את נתניהו בעיקר).
זה היה גם שיא תהליך אוסלו: לפלסטינים ניתנה "אוטונומיה" בעריהם כשלב ביניים, ומאי 1999 התקרב כמועד היעד להשגת הסכם שלום סופי. ככתב של הסוכנות הבינלאומית AP נשלחתי לכסות אירוע בחירות של הליכוד ומצאתי את עצמי מול המועמד.
"אתה התנגדת לכל ויתור לפלסטינים, אז מה תציע להסכם הקבע?" שאלתי.
"בחור צעיר", אמר נתניהו, "אני אציע להם אוטונומיה."
אבל לפלסטינים כבר יש את זה ובוודאי ידרשו ריבונות, הקשיתי.
"בחור צעיר", המשיך נתניהו. "האם שמעת על הקטאלנים?"
הוא הסביר ביעילות מרשימה שהמיעוט האיברי הזה בספרד חי תחת הסדר אוטונומיה, מסתפק בו ואף מאמץ אותו אל ליבו. מחיתי שהקטאלנים הם גם אזרחי ספרד שמצביעים לפרלמנט כמו כולם, ורק כך מדריד יכולה לשלוט בברצלונה (ואפילו זה די רופף לאחרונה). האם זה המודל שיציע? הרי מחצית הבוחרים לכנסת יהיו ערבים.
נתניהו הביט סביב, מצא שאין מצלמות טלוויזיה באזור, והסתלק מהמקום. זה היה קלאסי. האנלוגיה הקטאלנית שלו הייתה משכנעת ונשמעה מתוחכמת. היה בה פגם פטאלי, אבל כמה אנשים היו מבחינים בשקר?
נתניהו הביט סביב, מצא שאין מצלמות טלוויזיה באזור, והסתלק מהמקום. זה היה קלאסי. האנלוגיה הקטאלנית שלו הייתה משכנעת רבים מהמצביעים המבולבלים, ונשמעה מתוחכמת. היה בה פגם פטאלי, אבל כמה אנשים היו מבחינים בשקר ביסוד טיעונו? הרוב כנראה לא; זו השיטה.
כמה ימים לאחר מכן נתניהו זכה ב -50.5% מהקולות, לפי הספירה הרשמית.
האביר האפל עלה.
מאז עבר זמן רב, וכעת נתניהו הוא כבר שיאן המחזיקים בתפקיד ראש הממשלה (13 שנה וקצת, בשתי תקופות שונות).
שלטונו התאפיין תמיד בהצגת השמיים כקודרים. נראה שהוא נהנה כאשר יש אויב, מדומיין או אמיתי. ישראל ללא ספק עומדת בפני איומים כבדים שקשה להפריז בחומרתם. אבל נתניהו מצליח.
במיוחד הוא נהנה להילחם באויבים מבפנים, ואלה בהחלט קיימים.
שלטונו התאפיין תמיד בהצגת השמיים כקודרים. נראה שהוא נהנה כאשר יש אויב, מדומיין או אמיתי. ישראל ללא ספק עומדת בפני איומים כבדים שקשה להפריז בחומרתם. אבל נתניהו מצליח
המערכת בישראל בפירוש העדיפה את תהליך השלום שנתניהו עשה כמיטב יכולתו להשמיד. זאת מכיוון שהיא מורכבת בעיקר מציונים רציונליים, שאינם שותפים להערכתו שניתן לשלוט בפלסטינים מבלי להחריב את הפרויקט הציוני.
אי לכך נתניהו כבר שנים נמצא בקונפליקט ברמות שונות עם מערכת הביטחון, קהילת האמנים, רוב האקדמאים והעיתונאים, וחלק גדול מהקהילה העסקית. לכן הוא הפך בהדרגה למסית, מסכסך, מדיח ומפלג.
בשנים האחרונות המצב נהיה מכוער מנשוא. מתודלק על ידי עליית הדמגוג דונלד טראמפ בארה"ב, נתניהו מרגיש כנראה משוחרר מכל נורמה.
הוא מציג את מערכות אכיפת החוק והמשפט ככלים בידי אויביו ב"דיפ סטייט"; הוא מבצע דמוניזציה של התקשורת בצורה שממש מסכנת חיים; והוא מסית נגד כל מה שמריח מליברליזם, אופוזיציה וזכויות אדם, תוך התעלמות פזיזה מהאיזונים והפשרות שמאפשרים חיי התרבות כאן.
אי לכך נתניהו כבר שנים נמצא בקונפליקט ברמות שונות עם מערכת הביטחון, קהילת האמנים, רוב האקדמאים והעיתונאים, וחלק גדול מהקהילה העסקית. לכן הוא הפך בהדרגה למסית, מסכסך, מדיח ומפלג
כעשרים אחוז מאזרחי המדינה הם ערבים, ויש סיבות לדאגה: ישראל נקלעה לאורך השנים לעימותים עם כל המדינות השכנות שבכולן הרוב המוחלט ערבי; הם מדוכאים בדרכים שונות ומשונות; לרוב הם עניים יותר מהיהודים; והפליטים הפלסטינים הם ממש קרובי משפחתם.
עם זאת, למעט חריגים ערביי ישראל תמיד שמרו על נאמנות ולא הצטרפו למאבק נגד ישראל. כמעט כולם דוברים עברית ובמידה מדהימה רבים מבני הנוער נטמעו במיינסטרים וחלקם אינם ניתנים להבדלה מישראלים יהודים.
השתתפותם בבחירות רוב השנים הייתה גבוהה יותר מזו של האוכלוסייה הכללית באמריקה ורק במעט נמוכה מזו של היהודים בישראל – וכאן מתחילה הבעיה של נתניהו איתם.
מנהיגים ישראלים (קצרי ראי כולם) מעולם לא עשו מספיק כדי להיטיב עם הערבים, אך הם בהחלט הבינו שמטופש להתגרות בהם יתר על המידה. נתניהו סטה מדרך זו מזמן. ביום הבחירות ב-2015 הוא פרסם סרטון היסטרי שניסה לשכנע את תומכיו להגיע לקלפי כי "הערבים נעים בכמויות אדירות" להצביע בעצמם. הוא נאלץ להתנצל, אבל נראה שזה עבד, ונראה שהוא למד.
מנהיגים ישראלים (קצרי ראי כולם) מעולם לא עשו מספיק כדי להיטיב עם הערבים, אך הם בהחלט הבינו שמטופש להתגרות בהם יתר על המידה. נתניהו סטה מדרך זו מזמן
בשנה שעברה העבירה הקואליציה שלו "חוק לאום", שהכריז באופן רשמי על ישראל כמדינת הלאום של היהודים, ומחק את מעמדה הרשמי של השפה הערבית. זה היה קלאסיקה של נתניהו סטייל: הפרובוקציה לא הייתה הכרחית, מכיוון שהכרזת העצמאות כבר אמרה אותו דבר – אבל זה כן ליבה את המתחים האתניים, וכבונוס הטיל יהודים ליברלים למצב לא נח כמי שכאילו מתנגדים למדינה יהודית.
רוב הישראלים תמכו באופן אינסטינקטיבי בהצעה המזיקה; אנשים חושבים שנאו את זה, כמובן – אבל לא מנצחים בחירות בשום מקום עם אנשים חושבים. דמגוג הוא מנהיג שמנצל יותר מדי את העובדה המצערת הזאת.
כעת נתניהו עמל על דה-לגיטימציה של המפלגות הערביות. הוא עושה עניין עצום מכך שכל ממשלת מרכז-שמאל תהיה תלויה בערבים (כפי שאכן היה מצבו של רבין עד ששכנע חלקים מהימין לתמוך בו בלית ברירה). "זה ביבי או טיבי!", הוא רועם.
בבחירות אפריל נתניהו אף אמר בקולו מול מצלמות הטלוויזיה ש"ישראל היא מדינת הלאום של היהודים, ושל היהודים בלבד." החלק השני של המשפט מעלה פירומניה לרמה של פואטיקה ממש. יהודים רבים, לא כולם גזעניים, מבולבלים עד עמקי נשמתם מכל הרעש הנורא, קונים את הסחורה המסריחה הזו, בערך.
נתניהו אף אמר בקולו, מול מצלמות הטלויזיה, ש"ישראל היא מדינת הלאום של היהודים, ושל היהודים בלבד." החלק השני של המשפט מעלה פירומניה לרמה של פואטיקה ממש
שלושת "נסיכי הליכוד" המובילים בשנות השמונים היו דן מרידור, רוני מילוא ואהוד אולמרט. כולם הפכו למתונים יחסית ואף אחד מהם לא יכול היה לשרוד בליכוד המתלהם והריכוזי של נתניהו.
אולמרט כיהן שלוש שנים כראש ממשלה והלך רחוק מאד בכך שהציע לפלסטינים מדינה על כמעט כל השטח שביקשו בסוף 2008. המנהיג הפלסטיני, מחמוד עבאס, בחר בטיפשות להתמהמה. התירוץ היה שאולמרט היה כבר ברווז צולע שלא יכול לסגור את העסקה בגלל חקירות המשטרה בענייניו.
נתניהו רדף אז את אולמרט ללא רחמים. הוא זעק לשמיים שעל ראש הממשלה להתפטר. ברהיטות חריפה טען כי מנהיג לאומי אינו יכול לתפקד תחת חקירת משטרה.
הנסיך ירד בשקט מהכס, לקח עימו את הצעות השלום שלו, ובילה תקופת מאסר בכלא על קבלת שוחד. בחירות 2009 החזירו את נתניהו לתפקיד, לאחר הפוגה בת עשר שנים.
עשור לאחר מכן, כשסוגרות עליו שערוריות שחיתות עוצרות נשימה משלו, האם הוא מרגיש בושה? נתניהו נצמד לכיסאו לא רק במהלך חקירות אלא לאחר המלצת המשטרה להגיש כתב אישום
עשור לאחר מכן, כשסוגרות עליו שערוריות שחיתות עוצרות נשימה משלו, האם הוא מרגיש בושה?
נתניהו נצמד לכיסאו לא רק במהלך חקירות אלא לאחר המלצת משטרה. עוזרים סוררים הפכו לעדי מדינה נגדו. היועץ המשפטי לממשלה הכריז על שלושה כתבי אישום חמורים (בכפוף לשימוע), כולל האשמת שוחד, בסכומים גדולים בהרבה משל אולמרט.
כך כתב היועמ"ש: "קיבלת טובות הנאה שונות, לעיתים כמענה לבקשתך, שעיקרן אספקת טובין באופן רציף ובהיקף כספי ניכר. בתקופה הרלוונטית טובות ההנאה ניתנו לך בזיקה לתפקידיך הציבוריים ולמעמדך כראש ממשלת ישראל".
בניגוד משווע לאולמרט, שלעומתו מצטייר כנעבעך או סוג של צדיק, נתניהו כנראה שואף לארגן לעצמו חסינות או "פסקת התגברות" שתבטל החלטות בג"צ נגדו. במועד א' של הבחירות הוא הבטיח בראיון בערוץ 12 שאין לו שום כוונה כזאת, מבלי למצמץ – ולאחר מה שנראה כניצחונו פעל בדיוק בדרך זו.
בניגוד משווע לאולמרט, שלעומתו נראה כנעבעך או צדיק, נתניהו כנראה שואף לארגן לעצמו חסינות או "פסקת התגברות" שתבטל החלטות בג"צ נגדו
נפשות עדינות (או סתם אנשים נורמטיביים) היו מסמיקים מבושה במצב כזה. האביר האפל עשוי מחומרים אחרים.
מדובר באדם אינטליגנטי במיוחד; הצביעות האפוקליפטית ברורה וודאי גם לו. האם הוא מניח שאפשר לרמות את רוב האנשים שוב? ב-9 באפריל הסתבר שכן. אבל מאז נחשף שקר החסינות.
ב-17 בספטמבר הציבור יעמוד במבחן נדיר, בקנה מידה היסטורי ובינלאומי. כשלון נוסף יסכן ממשית ומיידית את מה שנשאר מהדמוקרטיה כאן.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם