הבמאי והתסריטאי הבריטי־אירי מרטין מקדונה חזר לפסטיבל הסרטים של ונציה עם קומדיה שחורה חדשה בשם "רוחות אינישירין", שמתרחשת באירלנד הכפרית בשנת 1923, במהלך מלחמת האזרחים האירית.

חמש שנים עברו מאז שהציג בפסטיבל את סרטו השלישי, "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", שזכה להצלחה קופתית עולמית וגרף חמישה פרסי באפט"א, היה מועמד לשבעה פרסי אוסקר – בהם הסרט הטוב ביותר – והקנה לפרנסס מקדורמנד ולסם רוקוול את פרס השחקנית הראשית ואת פרס שחקן המשנה.

חמש שנים עברו מאז שהציג את סרטו השלישי, "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", שזכה להצלחה קופתית עולמית וגרף חמישה פרסי באפט"א והיה מועמד לשבעה פרסי אוסקר

"רוחות אינישירין" מגולל סיפור פשוט לכאורה על שני גברים שחדלים להיות חברים אחרי שאחד מהם מחליט שהשני פשוט משעמם מדי. הסרט – שצולם במחוז גולוויי – שב ומפגיש את ברנדן גליסון וקולין פארל על המסך לראשונה מאז סרט הפריצה של הבמאי מ־2008, "ברוז'".

מקדונה מספר בריאיון לזמן ישראל על חוסר הפוריות שלו כיוצר, על הפחד בעקבות הצלחת הסרט "שלושה שלטים", על שם הסרט שהגה שנים לפני העלילה וגם על כך שהוא לא מתכוון לביים תסריטים זרים. הוא גם מודה שהפידבק של שותפתו למסך ולחיים – פיבי וולר־ברידג' – חיוני עבורו.

הבמאי האירי מרטין מקדונה בפסטיבל הסרטים של ונציה, 5 בספטמבר 2022 (צילום: Vianney Le Caer/Invision/AP)

הרעיון ל"רוחות אינישירין" עלה כבר בשנות ה־90?
"לא בדיוק, אני אשמח להבהיר. חשבתי על הכותרת וניסיתי לכתוב מחזה עם הכותרת הזאת – ליתר דיוק עם הכותרת "רוחות אינישיר" ("Banshees of Inisheer") – אבל מעולם לא סיימתי אותו.

"לא אהבתי אותו והנחתי אותו בצד. אבל תמיד אהבתי את הכותרת וחשבתי שזה משהו שאני אחזור אליו. אז בעיקרון, לפני שלוש שנים בערך חשבתי על רעיון למשהו שהכותרת הזאת תתאים לו. כלומר, בשבילי מדובר במשהו חדש לחלוטין, שלא מבוסס על שום דבר מאז".

שם הסרט רומז למחזות איי אראן שלך?
"הוא באמת נראה כמו הסוף של הטרילוגיה, בטח מבחינת סוג הסיפור והעובדה שזו קומדיה שחורה הממוקמת במערב אירלנד. אבל חוץ מזה הסרט שונה לחלוטין".

"רציתי לכתוב סיפור על פרידה מוזרה ועצובה בין שני בחורים. חוץ מזה, רציתי גם לחבר שוב בין קולין פארל לברנדן גליסון. נשארתי חבר שלהם אחרי 'ברוז"', ובאופן אנוכי למדי תמיד קיוויתי שאף אחד אחר לא יעבוד איתם כצמד"

מה הייתה ההשראה לסיפור?
"רציתי לכתוב סיפור פשוט על פרידה מוזרה ועצובה בין שני בחורים. חוץ מזה, אני מניח שרציתי גם לחבר שוב בין קולין פארל לברנדן גליסון. נשארתי חבר שלהם אחרי 'ברוז"', ובאופן אנוכי למדי תמיד קיוויתי שאף אחד אחר לא יעבוד איתם כצמד.

"זה כמעט קרה אבל זה נפל, ובכנות, זה ממש שימח אותי. גם הם תמיד רצו לחזור ולעבוד ביחד, אז זה היה הנבט – סיפור הפרידה הזה והחבר'ה האלה".

עברו 14 שנים מאז "ברוז'", היה לכם קל לחזור ולשתף פעולה?
"הדמות של גליסון מתאבדת בסוף הסרט! אבל כן, אני תמיד נהנה [לעבוד איתם]. לא הייתה בינינו אף אי־הסכמה במהלך השבועות שצילמנו את הסרט, שזה מוזר. אני אוהב אותם ואנחנו מסתדרים מצוין.

"אין אצלנו בולשיט, אין אצלם עניינים של כבוד. הם יודעים שאני עדיין חדש יחסית בקולנוע, אבל הם גם יודעים שאני טוב בדברים שאני טוב בהם – סיפור ודמויות. הם גם מבינים שהדברים שחשובים לי הם גם הדברים שחשובים להם"

"אין אצלנו בולשיט, אין אצלם עניינים של כבוד. הם יודעים שאני עדיין חדש יחסית בקולנוע, אבל הם גם יודעים שאני טוב בדברים שאני טוב בהם – סיפור ודמויות"

הסרט דומה למחוזות שכתבת?
"אני לא חושב שהוא מאוד דומה למחזות שלי, אבל כן רציתי לעשות משהו קצת יותר שקט ופחות בוטה מסרטים אחרים. הוא ללא ספק פחות הוליוודי. הוא מעביר מן תחושה אירופאית איכשהו, למרות שזה לא העסיק אותי כשעשיתי אותו.

השחקנים ברנדן גליסון וקולין פארל, מתוך "רוחות אינישירין" (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של הסרט)

"ידעתי שהנופים ייקחו חלק בסרט. רציתי שהוא יהיה יפה כמו כל סרט אירי. אז תמיד כיוַונו לזה. זה מה שאפשר לנו להשאיר יותר מרחב ושקט, אני חושב, מאשר בסרטים האחרים. הוא ככל הנראה פחות עלילתי ויותר מתמקד בדמויות. אבל אני חושב שהוא מצחיק באותה מידה כמו הקטעים המצחיקים של הסרטים האחרים".

זה הסרט הראשון שצילמת באירלנד מאז "Six Shooter".
"כן, הוא גם צולם די קרוב לאיפה שההורים שלי גרים. הם נמצאים ממש מחוץ לגולוויי. אנחנו צילמנו על אחד מאיי אראן – אינישמור – והיה צריך ממש לחלוף על פני הבית שלהם כדי להגיע למעבורת.

"אז בסופי השבוע יכולתי לחזור ולבקר אותם, שזה היה מגניב. גולוויי היא עיר מדהימה. זה היה מצחיק כי בדרך כלל על סט צילומים הצוות מכיר את הסרטים הקודמים שלך, אבל על הסט הזה – הצוות גם ידע הרבה על המחזות שלי. אז זה היה די מגניב".

חמש שנים לקח לך לצלם סרט חדש אחרי "שלושה שלטים", למה?
"כי אני לא מישהו שעושה סרט אחרי סרט, ובעיקר אני לא אוהב לעבוד. כשמשהו זוכה להצלחה – אני פוחד שזה יגרום לי לעבוד יותר. אז נמנעתי מזה לחלוטין. אני תמיד כותב איזשהו משהו כל שנה, אבל הדבר הזה הוא רק בשבילי, זה אף פעם לא בהזמנה.

"לא אכפת לי מהצלחה". השחקנים קולין פארל וברנדן גליסון (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של הסרט)

"אם זה גרוע, אני יכול לזרוק את זה לפח. אני אוהב את כל מה שקרה עם 'שלושה שלטים', זה היה טריפ בלתי צפוי וכיף לא נורמלי. אבל אני כן לוקח את זה עם קורטוב של מלח. לא הרגשתי שזה מחייב אותי למשהו חוץ מאשר לעשות סרט טוב באותה מידה, או באותה מידה כמו 'ברוז".

"לגבי הצלחה – לא אכפת לי בכלל, באמת. 'שלושה שלטים' היה אנומליה משוגעת. אני חושב שהוא פשוט הגיע ברגע הנכון. תנועת מי טו התפשטה במקביל להופעה המדהימה של פרנסס מקדורמנד. זה לא הולך לקרות שוב בחיים".

"לגבי הצלחה – לא אכפת לי בכלל, באמת. 'שלושה שלטים' היה אנומליה משוגעת. אני חושב שהוא פשוט הגיע ברגע הנכון. תנועת מי טו התפשטה במקביל להופעה המדהימה הזאת של פרנסס מקדורמנד"

למרות ההצלחה, היו גם תגובות שליליות לגבי הדמות הגזענית של סם רוקוול.
"בתור מישהו שתמיד היה נגד גזענות ושחושב הרבה על הדברים האלה – זה היה מעניין! אני לגמרי יכול להבין למה חושבים ככה, אבל לטעמי זאת פשוט קריאה פשטנית. אני לא רוצה להכניס להם מילים לפה, אבל להרגשתי הם תפסו את הדמות של רוקוול בסוף הסרט כגיבור של הסיפור.

"הוא מנסה להיות, אבל הוא נכשל בצורה אומללה. שניהם הולכים להרוג את האדם הלא נכון. זה לא הרואי. ניסיתי לספר סיפור על מי שאנחנו תופסים כגיבורים או כנבלים ולשאול אם יש מקום לדון בזה. הרגשתי שהעניין הגזעני הוא קריאה פשטנית מדי עבור סוף הסרט. אבל אני מבין את זה".

"ידעתי שהנופים ייקחו חלק בסרט" (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של הסרט)

חשבת פעם לביים תסריט של מישהו אחר?
"מעולם לא. למזלי, תמיד היה לי אוסף של סיפורים. לא נראה לי שאני אעשה את זה אף פעם, למען האמת. כי אני לא עובד לעתים קרובות כל כך, תמיד יש לי זמן לעשות משהו בין לבין. זה חלק גדול מההנאה. אני חושב שהתקופה הכי מהנה בשבילי היא למעשה הכתיבה של משהו חדש".

אתה מתכוון לעבד את המחזות שלך למסך הגדול?
"אני ממש מתנגד לזה. עד כמה שאני אומר שאני שונא תיאטרון – אני כן חושב שאתה צריך לכתוב את המחזה הכי טוב שאתה יכול, בלי לחשוב איך הוא יתאים לצורת אומנות אחרת. אתה צריך לכבד את צורת האומנות בפני עצמה.

"בדרך כלל זאת שאלה של לעשות עוד כסף. אני גם מרגיש שהסיפורים של המחזות כבר סופרו, אז אני לא הולך לחזור עליהם שוב ושוב".

"עד כמה שאני אומר שאני שונא תיאטרון – אני כן חושב שאתה צריך לכתוב את המחזה הכי טוב שאתה יכול, בלי לחשוב איך הוא יתאים לצורת אומנות אחרת"

בת הזוג שלך, פיבי וולר־ברידג', מספקת לך משוב?
"היא מספקת הרבה יותר ממשוב, אבל בדרך כלל היא קוראת משהו רק בסוף התהליך. היא בהחלט אהבה את [התסריט] האחרון, אז זה היה טוב".

פיבי וולר־ברידג' בהקרנת הבכורה של "רוחות אינישירין", פסטיבל הסרטים של ונציה, 5 בספטמבר 2022 (צילום: Vianney Le Caer/Invision/AP)

היו לה הערות כלשהן ל"רוחות אינישירין"?
"לא היו לה הערות, אבל עצם העובדה שהיא אמרה שהיא ממש אוהבת את זה – הספיקה לי".

יש תחרות ידידותית בינך לבין אחיך, הבמאי והתסריטאי ג'ון מייקל מקדונה?
"כן, בדגש על ידידותית. אני לא יודע אם זאת תחרות, אבל כל אחד מאתנו תמיד מקווה שהדברים של השני יהיו טובים".

ניסית פעם – כמו הדמות של ברנדן ב"רוחות אינישירין" – לנתק קשר מחבר משעמם?
"לא, לא ממשעמם אלא כן מממש מעצבן. בינתיים אני שומר על קשר עם כל החברים המשעממים שלי".