לכאורה, במערכת הבחירות האחרונה התרסק השמאל ואילו המרכז, הימין והימין הקיצוני התחזקו. אשליה. זה פשוט אי הפנמה של השינויים שעוברת ישראל וניסיון של פוליטיקאים להיאחז במושגי עבר, אמונות והשקפות שהובילו אותם בעצם אל המשבר הנוכחי.

לכאורה, במערכת הבחירות האחרונה התרסק השמאל ואילו המרכז, הימין והימין הקיצוני התחזקו. אשליה. זה פשוט אי הפנמה של השינויים שעוברת ישראל וניסיון של פוליטיקאים להיאחז במושגי עבר

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בבחירות 2022 התרסק למעשה המרכז. אותו עולם דמיוני של מפלגות שפוזלות לימין ומדברות שמאל. אותן מפלגות שמנסות כבר 5 פעמים לקרוץ לבוחרי הימין, מתחפשות לימין וטוענות שהן לא שמאל אלא מרכז ומרכז ימין.

אבל בעצם הן בורחות מההגדרה הנדרשת בימים אלה. כבר לא מדובר על חלוקה של שנות ה-70 או ה-90 בין שמאל לימין. ישראל של ה-1.11.22 מחולקת בין מפלגות שעדיין תומכות בדמוקרטיה, בשלטון החוק, בליברליזם ובזכויות אדם ואזרח, לבין מפלגות אנטי דמוקרטיות, הבזות לחוק ומושכות את ישראל לכיוון דתי משיחי נצלני, לא שוויוני וללא כבוד לזכויות אדם ואזרח.

הפזילה לימין הקיצוני ולימין האנטי דמוקרטי גרמה לממשלת השינוי לוותר על חוקים שיגבילו את שיבתו של הנאשם בשוחד לראשות הממשלה, לוותר על הורדת אחוז החסימה, לוותר על חוק שתי קדנציות ולוותר על מאבק נחוש בהסתה הקשה שהוביל הליכוד בראשות נתניהו נגד ממשלת השינוי. פזילה שלא הביאה קול אחד ממחנה תומכי נתניהו למחנה השינוי.

פזילה שעיקרה את המאבק בכל מחדלי נתניהו, שקריו, תיקיו הפליליים וועדות החקירה על פרשות הצוללות והמירון. הכל הושתק למען התחנפות לבוחרי הליכוד, שאולי, רק אולי, מישהו מהם יואיל לזוז לכיוון מפלגות השינוי.

הפזילה לימין הקיצוני עיקרה את המאבק במחדלי נתניהו, שקריו, תיקיו הפליליים וועדות החקירה על פרשות הצוללות והמירון. הכל הושתק למען התחנפות לבוחרי הליכוד, כדי שאולי מישהו מהם יואיל לזוז

אבל הליכוד כבר מזמן אינו מפלגת "מרכז" ימין. הליכוד עבר לקצה הסקאלה, ובשאיפתו לשלטון חבר לכהניסטים ולמשיחיים, לחרדים הקיצונים ביותר וללאומנים הגזענים. אין שם מרכז.

אבל עכשיו צריך להכיר במציאות שנוצרה. כבר לא מדובר רק על מאבק נגד ראש ממשלה הנאשם בפלילים.

יאיר לפיד יכול להמשיך להסתתר מאחורי שלט המרכז שהוא כה אוהב, אבל הוא מייצג כיום עמדות של שמאל דמוקרטי, חילוני, ליברלי ואפילו סוציאלי. בני גנץ, גדעון סער, גדי איזנקוט ומתן כהנא יכולים למתג את עצמם בסיסמאות של ימין מתון, תומכי ארץ ישראל השלמה וזהות יהודית שפויה ומתונה, מצמצמי הסכסוך, נגד מדינה דו לאומית ועוד פעלולים מילוליים של ימין מרכז לכאורה, אבל בעצם כיום הם מייצגים עמדות שמאל דמוקרטי חילוני שפוי שומר חוק וממלכתיות.

כי מי שתומך כיום בהמשך כיבוש השטחים, תומך בעצם בפרעות של נוער הגבעות, בהפרות החוק הסיטוניות של מתנחלים אלימים, בהזרמת כספים להתנחלויות לא חוקיות, בהחרבת מעמדו של בג"ץ והתנגדות לכללי המשפט הבין לאומי הרואה בכיבוש הפרת חוק.

סער, גנץ ואיזנקוט לא יכולים להזדהות עם עמדות הימין הקיצוני של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. הם לא יכולים לתמוך בשינויים שמועלים כיום במו"מ הקואליציוני ובהם סירוס בג"ץ, הפיכת היועמ"שים במשרדי ממשלה למשרות אמון, ביטול עבירת הפרת אמונים והפיכת הפרדה מגדרית במקומות ציבוריים למעשה חוקי נורמטיבי. זה פשוט לא חלוקה שמאפשרת להגדיר אותם כמרכז ימין.

אבל הליכוד כבר מזמן אינו מפלגת "מרכז" ימין. הליכוד עבד לקצה הסקאלה, ובשאיפתו לשלטון חבר לכהניסטים ולמשיחיים, לחרדים הקיצונים ביותר וללאומנים הגזענים. אין שם מרכז

המציאות המציגה בגלוי את הקיצוניות של הקואליציה המסתמנת, מחייבת חלוקה חדה בין שתי השקפות עולם. זה כבר לא שמאל או ימין קלאסי וסוגיית השטחים במרכזה.

העניין של הבעיה הפלסטינית יבוא על פתרונו כאשר הפוזלים לימין יבינו יפנימו ויפעלו בגלוי למען מה שהם מייצגים באמת כיום. מדינה דמוקרטית, שוויונית, שומרת חוק וממלכתיות, מגינה על זכויות המיעוטים, וחברה במשפחת העמים הנאורים. מכאן יבוא גם השינוי ביחס לכיבוש. אין ברירה אחרת.

מצידו השני של מסך הברזל מנסה קואליציה קלריקלית לנתק את ישראל ממשפחת הדמוקרטיות, לרסק את נורמות שלטון החוק, להנציח שלטון על תקציבי המדינה בכוח הזרוע, באלימות מילולית ופיזית, לשנות ערכים של היחס לבני אדם, לזכויות נשים, להט"בים ופלסטינים באמצעות חקיקה דורסנית והשתלטות על הפרלמנט הדמוקרטי.

אי אפשר להגדיר את החבורה הזו כ"ימין". זה לא הימין של מנחם בגין שקידש את השופטים בירושלים, חתם על אוטונומיה והכרה בזכויות הלגיטימיות של הפלסטינים, חתם על הסכם שלום עם מצרים ונסוג מסיני.

זה לא הימין של אריק שרון שנסוג חד צדדית מעזה, והכיר בשליטה על שלושה מיליון פלסטינים ככיבוש. זה אפילו לא הימין של בנימין נתניהו, שחתם על הסכם חברון והסכם וואי ותמך בהתנתקות וחתם על עסקת המאה, שבה הוא מסכים להקמת מדינה פלסטינית.

המציאות המציגה בגלוי את הקיצוניות של הקואליציה המסתמנת, מחייבת חלוקה חדה בין שתי השקפות עולם. זה כבר לא שמאל או ימין קלאסי וסוגיית השטחים במרכזה

נתניהו של בחירות 2022 הולך אל מעבר למסך הברזל כשהוא חובר אל קואליציה חסרת גבולות, שמתכננת להחריב את הדמוקרטיה למען שלטון ללא מיצרים.

בחלוקה הזו אין מקום למרכז. אין בעצם מרכז. האם אפשר למצוא פשרה מאוזנת בין הדרישות הקואליציוניות לשחרר את בני הישיבות מכל חובת גיוס או תשלום מיסים ולממן את חייהם לנצח בידי משלמי המיסים ללא שום קשר למספרם?

האם אפשר למצוא פשרה עם הדרישה למנוע תחבורה ציבורית בשבת מכל אזרח שאין לו מכונית פרטית? "שישארו בבית" קבע ח"כ יצחק גולדקנופף באדנותיות חסרת פשרות.

האם אפשר למצוא "מרכז" בחוק פסקת ההתגברות על פסיקות בג"ץ? האם אפשר למצוא איזון עם מי שטוען ש"ארגוני זכויות האדם הם איום קיומי על ישראל"?
אי אפשר להיות מרכז בין שפיות לטירוף. בין כבוד לחוק לבין מי שמחריב את החוק.

בין מי שמוביל במודע להפיכת ישראל למדינה גזענית, חשוכה, לא שוויונית לבין מי שרואה בכך אסון לאומי.

אין מרכז בין אלה לאלה.

אין מרכז בין אלה שתקפו באלימות את מפגיני הגשרים לבין תוקפיהם.
לכן המפלגות שזכו באופוזיציה  בבחירות 2022 חייבות להכיר בעובדות, במציאות, ולגבש את מאבקן על ליבם של הבוחרים מתוך עמדות המזהות את היריב ואת המציאות שהוא מנסה לכפות על ישראל, ולא מתוך עמדות העבר והחלוקה הישנה בין ימין לשמאל כפי שהיכרנו אותה במשך עשרות שנים.

האם אפשר למצוא למצוא איזון עם מי שטוען ש"ארגוני זכויות האדם הם איום קיומי על ישראל"? אי אפשר להיות מרכז בין שפיות לטירוף. בין כבוד לחוק לבין החרבתו

אי אפשר לנהל ויכוח תרבותי על ערכים דמוקרטיים עם מי שבא לחסל את הדמוקרטיה. המאבק הזה הוא מאבק לחיים או למוות, וככזה הוא צריך להתנהל בכלים מדויקים ודורש הכרעות חדות מול יריב פוליטי חסר מצפון ועכבות.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.