כמה שעות בממוצע מבלים מתבגרות ומתבגרים במהלך היום מול מראה, מצלמים עצמם ומחכים בציפייה לתגובות התפעלות? כיצד מתהווה הייצוג של דימוי גוף?

ההוויה השלטת ברשתות החברתיות אינסטגרם וטיקטוק היא תרבות של צילום ותיעוד, שמעסיקה יותר ויותר את המתבגרות. האתגר היומיומי הוא סביב העלאת תמונות גוף מושלמות, מעניינות ומסקרנות על רקע נופים מיוחדים.

ההוויה השלטת ברשתות החברתיות אינסטגרם וטיקטוק היא תרבות של צילום ותיעוד, שמעסיקה יותר ויותר את המתבגרות. האתגר היומיומי הוא סביב העלאת תמונות גוף מושלמות

החשיפה המתמדת לדימויי גוף כמעט בלתי מושגים מעצבת תודעה נוקשה, שאין בה ביטוי לייצוג מגוון בין האידיאלי לבין "הממשי", תודעה שאינה  מייצרת מרחב של קבלה ואינה מדגישה כי גם המשפיענית אינה נראית  במציאות כפי שהיא נראית בצילום.

אך מה מעבר לתמונה השטוחה? מה ההשלכות של העיסוק האינטנסיבי שממוקד בפנים, בממדי הגוף ובתמונה המעוצבת והמוקפדת, שאינה נותנת מקום ומרחב לרב ממדיות ולשונות?

הצורך בהתפעלות, בקבלת לייקים, העיסוק הרב במספר העוקבים – מקבלים חשיבות רבה, בפרט על רקע מאפייני גיל ההתבגרות. זאת בשל משמעות קבוצת השווים, הרצון לשייכות, לקבלת הערכה, "להיות מקובל.ת". כל אלה מהווים משתנה מכריע בבחירה מה לעשות ואיך.

החיים ברשתות החברתיות, ובתוכם הפערים והאכזבות, מהווים תשתית להתפתחות פגיעה בדימוי גוף, פגיעה בהערכה עצמית, בביטחון העצמי ולעיתים גם פגיעה בתפישת המסוגלות – עד לרמה של כרסום בתפקוד היומי בתחומי חיים שונים.

יותר ויותר ברורות ההשלכות הרגשיות של התבגרות בתוך ולתוך מציאות מתעתעת זו, שבה מוקדשים מאמצים ומשאבים רבים להציג ולהדגים תמונה יפה ומושלמת ככל האפשר.

החיים ברשתות החברתיות, ובתוכם הפערים והאכזבות, מהווים תשתית להתפתחות פגיעה בדימוי גוף, פגיעה בהערכה עצמית, בביטחון העצמי ולעיתים גם פגיעה בתפישת המסוגלות

מסקר שנערך על ידי גיאוקרטוגרפיה בחודש האחרון בקרב 404 בני נוער בגילאי 12-18 עולה: כ-70% מבני הנוער בישראל מצהירים שהם היו מעוניינים לשנות מאפיין מסוים בגופם. כ-68% מבני הנוער בישראל מעידים שחשוב להם לעסוק באופן יומי בנראות שלהם ושל הגוף שלהם.

הסקר נערך עבור ויצו לרגל "יום הנערה", שהתקיים בשיתוף הפקולטה לייעוץ, לטיפול ולתמיכה חינוכית בבית ברל, ותוצאותיו מעידות שוב כי התפיסות של נערות ונערים לגבי גופן.ם משפיעות על הדימוי העצמי והמעמד החברתי.

לרוב, בנות יותר רגישות למראה החיצוני מבנים, משקיעות מאמצים לשיפור מתמיד של המראה החיצוני ועסוקות ללא הרף במבט החיצוני והביקורתי על עצמן. ולמאמצים אלה יש מחיר רגשי עמוק.

במרפאות הציבוריות ובקליניקות הפרטיות יש ביטויים ברורים לטווח רחב של מצוקות רגשיות עד כדי סימפטומים דיכאוניים, החמרה בהפרעות קשב וריכוז, עלייה בעוצמת חרדה, התנהגויות אובססיביות, התמכרויות, הפרעות אכילה ועוד.

מאז תחילת הקורונה חלה עלייה בשכיחות התופעות וגם בעוצמתן. זאת לנוכח השהייה הרצופה בריבועי הזום שהדגישו את תווי הפנים ואפשרו הצצה למרחב הפרטי, בניגוד להעדפות המתבגרים.ות בשלב זה של חייהם.

לרוב, בנות יותר רגישות למראה החיצוני מבנים, משקיעות מאמצים לשיפור מתמיד של המראה החיצוני ועסוקות ללא הרף במבט החיצוני והביקורתי על עצמן. ולמאמצים אלה יש מחיר רגשי עמוק

המסרים החברתיים באמצעות התקשורת מדגישים את העיסוק במראה החיצוני, את הרזון כמראה נכסף ומועדף, והתייחסות לגוף הנערה כחפץ. ככל שמסרים אלה מופנמים, הם תורמים למצוקות רגשיות חריפות ולעתים גם לפגיעות מיניות ולהפרעות אכילה.

הורים, אחים ואחיות מחוייבים בתשומת לב ובדיקה בנוגע להשלכותיהם של מסרים אלה על ילדים ומתבגרים שחיים יחדיו וסופגים לתוכם את תחושות החרדה ומתח.

הכשרת היועצות החינוכיות בבתי הספר כוללת, בין היתר, את הצורך החיוני לראות ולהתבונן בשפת הגוף ובביטויים ההתנהגותיים, בפרט במרחבים שקשה לתת בהם ביטוי מילולי למצוקות רגשיות.

מחובתנו לפעול מתוך אחריות חברתית ואחריות מקצועית להתבוננות פסיכו-חינוכית ולטובת זיהוי סימני מצוקה בקרב כל הנמצאים/ות במרחבים הפורמליים והבלתי פורמליים.

להימנע "מעיוורון נפש" – בבחינת לראות, לזהות את המנגינות גם במקום שחסרות מילים. מתפקידנו להוביל לקידום וביסוס היכולות והמיומנויות לזיהוי מוקדם, ליצירת חיבורים מתאימים עם הפועלים בתחומי הייעוץ השונים, שמירה על רצף בהתערבויות, בניית אמון, עבודה עם הורים והפניה לטיפול במקרים מתאימים.

המסרים החברתיים בתקשורת מדגישים עיסוק במראה חיצוני, רזון כמראה נכסף, והחפצת גוף הנערה. ככל שהמסרים מופנמים, הם תורמים למצוקות רגשיות חריפות ולעתים לפגיעות מיניות ולהפרעות אכילה

נוכחות מקצועית על בסיס תפישה זו תהווה עבודת מניעה מפני התפתחות מצבי קיצון. יש לקדם את היכולת והערנות לזהות את רצף הביטויים המגוונים בהתמודדות עם דימוי גוף,  להגביר את המודעות לממד השקרי ברשתות  החברתיות, ולהטמיע את הצורך בוויסות ונרמול העיסוק בדימויי גוף מגוונים ורב ממדיים, תרתי משמע.

ד"ר חנה חימי היא עו"ס פסיכותרפיסטית וקרימינולוגית, דיקאן הפקולטה לייעוץ, לטיפול ולתמיכה חינוכית מכללה אקדמית בית ברל. (צילום: לירן בר)