את הנערה הצעירה סיוון אני מלווה כבר כמעט 9 שנים. כשהכרתי אותה היא כבר הייתה בהריון מתקדם, מלאת אדרנלין וחיוך קסום, ומיד זה היה ברור לי שאנחנו יחד במסע הזה. בכל שנה הייתי נוהגת לחגוג עם סיוון את יום הולדתה יחד עם שאר הנערות שלנו, וגם הפעם זה היה ברור שחגיגה תהיה.

את הנערה סיוון אני מלווה כמעט 9 שנים. כשהכרתי אותה היא הייתה בהריון מתקדם, מלאת אדרנלין וחיוך קסום, ומיד ידעתי שאנחנו יחד במסע הזה. בכל שנה חגגתי את יום הולדתה עם שאר הנערות שלנו

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

התכוננתי לזה לא מעט, הכנתי עוגת שוקולד שהיא אוהבת במיוחד, קישטתי בבלונים, השקעתי במתנה קטנה וסמלית שהכנתי בעצמי ומאד מייחדת את סיוון, בדיוק כמו תמיד. סיוון הייתה מתרגשת מהדברים הכי קטנים, והעיקר הוא שאני הכנתי לה אותם.

חיכיתי שתגיע לחגוג עם כולנו, אך סיוון לא הגיעה, המתנו בציפייה במשך ערב שלם, במחשבה שאולי היא רק מתעכבת.

היה לה יום מטורף כמו הרבה ימים אחרים, אפילו טענה שלא עזרתי מספיק בכדי שתצליח להגיע. כך קרה, ואופס – הקשר נותק. מאותו ערב היא לא ענתה יותר.

אני נשארתי עם העוגה והאכזבה שהשנה לא הצלחנו לחגוג יחד. ואולי באמת לא עשיתי מספיק באותו יום?

זה רק סיפור אחד מיני רבים בהם יצאתי ממשמרת ושאלתי את עצמי האם עשיתי מספיק, או מה יכולתי לעשות יותר טוב.

שמי אורנה חזן, בת 56. אני מתנדבת כבר 7 שנים במרכז לנערות וצעירות 24/7 של עמותת עלם. המרכז מהווה בית ותמיכה לנערות וצעירות במצבי סיכון ומצוקה בגילאי 14-26.

מקום להניח את הראש מהרחוב, לאכול, להתקלח, לנשום מהעולם שבחוץ. מקום בו הן מקבלות תמיכה וליווי אישי ומשקמות את חייהן בקצב שלהן. המקום מופעל על ידי עובדות ומתנדבות, צוות גדול ומגובש של עשרות נשים מופלאות עם לב מלא בנתינה, אחת אחת.

המרכז לנערות וצעירות של עמותת עלם, שמופעל ע"י עובדות ומתנדבות, הוא מקום להניח את הראש מהרחוב, לאכול, להתקלח, לנשום. מקום בו הן מקבלות תמיכה וליווי אישי ומשקמות את חייהן בקצב שלהן

אני נשואה לדני ואמא לשי, עדי ושני המהממים, והמשפחה כולה מגויסת לתחום ההתנדבות שלי. חוויות שונות שאני חווה במסגרת ההתנדבות בעלם עולות בשיחות המשפחתיות והכל נעשה באהבה גדולה.

לקבל תמיכה מהבית מאוד תורם להתנדבות. זה לגייס את כל המשפחה והחברים ולומר בכל הזדמנות שכולם מוזמנים להירתם ולתרום בכל דרך אפשרית. לדעת שיותר לא זורקים כלום, כי לך זה ישן ולא שמיש אבל להן, אצלנו במרכז, זה חדש ונצרך. לגייס את הבת שלך שתגיע פעם בשבוע לפנק את הנערות במריחת לק וסידור גבות, והדוגמאות עוד רבות.

העוצמה היא ששבתה אותי במרכז של עלם, והחוויות ממלאות כל רגע וכל פינה פנויה בחיי. את מוצאת את עצמך מתמכרת לתחושה של הסיפוק מלהיות שם למענן, אחרי יום אחד שעשית בו כמיטב יכולתך.

את מתרוקנת ומתמלאת מחדש פי 2 בכל משמרת, את נחשפת להמון צדדים שלא הכרת בעצמך, את מגלה את כל האהבה שטמונה בך, ועד כמה את יכולה להעניק ולתת לפעמים רק בשביל חיוך. ובעיקר נכנסת לפרופורציות, ומבינה פתאום את המשמעות הגדולה של חיבוק.

את מתרוקנת ומתמלאת מחדש פי 2 בכל משמרת, את נחשפת להמון צדדים שלא הכרת בעצמך, את מגלה את כל האהבה שטמונה בך, ועד כמה את יכולה להעניק ולתת לפעמים רק בשביל חיוך. ובעיקר נכנסת לפרופורציות

זה לחזור הביתה אחרי משמרת ולדעת שלא רק את ישנה במיטה חמה היום, אלא עוד כמה נערות שיקבלו היום מיטה חמה, כוס תה, אוזן קשבת והעיקר שהלילה הן לא ייפגעו. לבשל להן ארוחה חמה ולשמוע בתחילת הארוחה "תודה, זה כל כך טעים" ולחשוב: "איזה כיף לי שהעליתי חיוך וחיממתי את ליבן אפילו במעט". זה לפגוש קבוצת נשים מדהימות ועוצמתיות שאת לומדת מהן כל יום מחדש.

זה לא תמיד פשוט ולא תמיד קל. יש מקרים של ליווי חרום לבתי חולים, לבתי משפט, למשטרה, לאשפוזים במחלקות סגורות ולמקומות שבחיים לא ביקרת או נחשפת. את פתאום מבינה טוב יותר את העולם בחוץ, וכמה סכנות נסתרות וגלויות בעולמן של הנערות.

את כל כך רוצה להציל אותן אבל גם מבינה שזה לא ממש אפשרי. את פנטזיית ההצלה נשאיר בצד ונתמקד ב"כאן ועכשיו". לא נבטיח הבטחות. נחבק, נכיל, נאכיל, נקשיב, נצחק, נבכה, נבין ונתרגש, ופשוט נאמר "אני כאן בשבילך".

יש גם המון רגעים טובים, כמו ליוויי נערה לוועדה בה הנערה תקבל קצבה שתעזור לה. והרבה שמחה מהולה בעצב, כמו לידה מרגשת שהיית נוכחת בה ובכית כאילו הבת שלך ילדה זה עתה, ומהצד השני את מסתכלת על הרך הנולד ולא ממש יודעת מה יהיה עתידו. מה יהיה עתיד האמא והאם תוכל לגדלו. אבל את מלאת תקווה ואהבה ביחד איתה שיהיה טוב. רק טוב.

זה לא תמיד קל. יש מקרי ליווי חרום לבתיה"ח, לבתי משפט, למשטרה, לאשפוזים במחלקות סגורות ולמקומות שבחיים לא נחשפת אליהם. את פתאום מבינה יותר את העולם בחוץ וסכנותיו

לדעת שכל הצלחה, אפילו הקטנה ביותר, כמו נערה שהפסיקה להשתמש בסמים ומבקשת עזרה למצוא מקום לגמילה זה הצלחה, וגם אם לא הצליחה להתמיד, היא שביקשה וניסתה ואולי תצליח בעתיד.

האושר זה להיות איתן ברגעים הקטנים שבשבילן הם הכי גדולים שיש. לחגוג איתן את כל החגים בארוחות מיוחדות כמיטב המסורת, לא לפספס שום יום הולדת. לגעת יחד במקומות שאף אחד בחייהן לא נגע או התייחס, לאפשר להן לחוות לרגע את הילדה שבהן ולספק לה את החסר. לטייל איתן ולהתרגש איתן בחיבוק משקיעה מדהימה, לחוות איתן את הקושי ורגעי השבירה ובדיוק שם לומר "אני פה איתך ובשבילך". זה להגיע למשמרת ולחבק את הבנות המדהימות שם. ולהגיד תודה שזכיתי.

אורנה חזן מתנדבת כבר 7 שנים במרכז לנערות וצעירות 24/7 של עמותת "עלם" - עמותה לנוער במצבי סיכון.