העולם שידע יותר מדי

פרנקנשטיין, צילום מסך מתוך הסרט
פרנקנשטיין, צילום מסך מתוך הסרט

הביקורת על ההשפעה המאכלת של המדיה החברתית נוטה להתמקד בהפצה ויראלית של שקרים. אבל המדיה החברתית – ובעצם המהפכה הדיגיטלית בכללותה – מזיקה לנו לא פחות על ידי חשיפת האמת.

הביקורת על ההשפעה המאכלת של המדיה החברתית נוטה להתמקד בהפצה ויראלית של שקרים. אבל המדיה החברתית – ובעצם המהפכה הדיגיטלית בכללותה – מזיקה לנו לא פחות על ידי חשיפת האמת

כדי להבין את קווי המתאר של הבעיה, צפו בפרק משנת 2011 של סדרת הטלוויזיה המבריקה "מראה שחורה" – "The Entire History of You"  – המתאר עתיד קרוב שבו שתלי מוח יכולים להקליט ולהציג את הזיכרונות שלנו כאילו היו סרטונים. זה נשמע שימושי – עד שאתה מבין שהמכשיר יוכל באופן טבעי גם להציג אותם לאחרים. כך מגלה הגיבור החשדן שאשתו בגדה בו, אחרי  שהתעקש שהיא תציג זיכרונות מסוימים.

באותו רגע מבין הצופה – יחד עם הגיבור שכבר התחרט – שמדובר בעולם שבו שקרים והונאות כבר אינם אפשריים. וזה לא עולם שאנחנו באמת רוצים.

מראה שחורה היא לא היחידה.  המיתולוגיה והפילוסופיה שלנו התייחסו מזמן לרעיון שייתכן יותר מדי ידע.

אדם וחוה גורשו מגן העדן כי אכלו מעץ הדעת (של טוב ורע). האגדה הגרמנית על פאוסט עוסקת במכירת נשמתו של הגיבור (רעיון גרוע כמעט תמיד) תמורת ידע בלתי מוגבל (וגם הנאה). הסיפור של מרי שלי על פרנקנשטיין הוא אזהרה על המרדף חסר המעצורים אחר ידע: הוא מוביל ליצירת מפלצת שמחוללת אסון וחורבן.

רעיון המפלצת שהיא היצירה שלנו מוכר גם מהתרבות המודרנית. בסרט הקלאסי The Terminator משנת 1984, המרדף של המין האנושי אחר התקדמות טכנולוגית יוצר בינה מלאכותית כל כך מתקדמת שהיא משתלטת על העולם ומשעבדת את האנושות.

אדם וחוה גורשו מגן העדן כי אכלו מעץ הדעת. האגדה הגרמנית על פאוסט עוסקת במכירת נשמתו של הגיבור תמורת ידע בלתי מוגבל (והנאה). הסיפור של מרי שלי על פרנקנשטיין הוא אזהרה על המרדף אחר ידע

עם זאת, מי שמטיל ספק בטכנולוגיה מזמין על עצמו השוואה לא מחמיאה ללודיטים – עובדי טקסטיל בריטים שנלחמו לשווא במיכון התעשייה שלהם, מחשש (מדויק ונכון) שהמכונות יחסלו את מקור פרנסתם.

בכלכלה, התיאוריה המקובלת גורסת שמספיק מקומות עבודה חדשים יווצרו – באופן פלאי כמעט – במקום אלה שייעלמו. ועד לאחרונה, זה היה נכון. אבל הקצב והמידה שבהם הבינה המלאכותית מייתרת משרות עשויים לעלות על היכולת שלנו לבצע הסבה מחדש – או אפילו על יכולת ההסתגלות של כוח העבודה. לא כל אחד יכול להיות מהנדס מחשבים. תנו לזה פשוט להתגלגל ותוכלו לצפות לאבטלה המונית, תסיסה חברתית ומגפה לא מועילה של זעם וטיפשות כאחד.

כשם שכבר אין לנו קונצנזוס שה"יד הנעלמה" של אדם סמית' תבטיח את האינטרסים של החברה, כך נהיה עדים לחשיבה מחודשת אודות הערך של קידמה טכנולוגית ללא שום ביקורת.

כזכור, ג'יי רוברט אופנהיימר התחרט על תפקידו בהובלת פרויקט מנהטן שיצר את פצצת האטום. הגרעין הביא לנו אנרגיה גרעינית ושלל יישומים מדעיים, אבל גם את הכוח להרוס את הציוויליזציה ואולי את החיים בכללותם. האם אחד מאזן את השני? איזה צד של המשוואה כבד משקל יותר?

כשם שכבר אין לנו קונצנזוס שה"יד הנעלמה" של אדם סמית' תבטיח את האינטרסים של החברה, כך נהיה עדים לחשיבה מחודשת אודות הערך של קידמה טכנולוגית ללא שום ביקורת

השאלה מתחדדת עם הדמוקרטיזציה הנוכחית של הידע. נראה שנשק גרעיני (ואחר) וידע הרסני בכלל יגיעו בסופו של דבר לא רק למשטרים נוראיים אלא לטרוריסטים יחידים.

חלק גדול מהחרדה הזו מופנה כלפי ענקי הטכנולוגיה. סקר אחד מצא ש-70 אחוז מהאמריקאים רוצים שהממשלה תתערב בתעשייה בגלל חשש לפרטיות. ישנה אנטיפתיה רצינית לפרויקט המטאוורס, ואפילו לתוכנות לזיהוי פנים.

הנושא האקוטי ביותר הוא כרגע המדיה החברתית. כמו תמיד, יש לזה צד טוב: כל אחד יכול להיות מוציא לאור, ארכיונאי ואוטוביוגרף, וכולנו יכולים להישאר בקשר עם החברים שלנו מהעבר. הסימנים המוקדמים שאולי קיימת בעיה היו קשורים בעיקר לשיבוש של תעשיות אחרות, בעיקר העיתונות.

אבל 15 שנה אל תוך עידן המדיה החברתית, אנחנו יודעים הרבה יותר על כמה הפלטפורמות מרושעות. רובן מתוכננות בצורה אלגוריתמית כדי למכר ולפנות לאינסטינקטים שפלים של גאווה וקנאה. הם מקדמים תחרות על פני שיתוף פעולה. אנו נוטים לחפש גירוי יותר מאשר מידע.

מסתבר שבני אדם הם בממוצע שופטים גרועים של מהי אמת – וזה גורם להעדפה של שקרים, שהם כמעט תמיד מעניינים יותר כי הם מנותקים מעול עובדות. הפצת שטויות מתועבות באמצעות מדיה חברתית הפכה אפוא למצב חירום חברתי.

מסתבר שבני אדם בממוצע שופטים גרועים של אמת – וזה גורם להעדפת שקרים, שלרוב מעניינים יותר כי הם מנותקים מעול עובדות. הפצת שטויות מתועבות במדיה חברתית הפכה למצב חירום חברתי

רבים מאתנו מתנהלים כמו זומבים, מבלים שעות ארוכות בגלילה בחיפוש אחר סיפוקים קטנוניים. דור שלם של צעירים נמצא בטראומה לגבי דימוי גוף. חלק עצום מפעילות המדיה החברתית קיבל היבטים של פורנוגרפיה – אם לא של גוף האדם, אז של בתים או מזון.

ואז יש את בעיית היותר מדי אמת, שאיתה התחלנו.

בגלל הפיתוי שאין מחסום כניסה, ומשום שעלות ההפצה לכל אדם בכל פינה בעולם היא אפסית, אנשים לא יכולים לסתום את הפה (כלומר, המקלדת). וגם כשהם מנסים לשקר, השקרים חושפים את מהות האופי שלהם.

וכך אנו לומדים מה אנשים באמת חושבים. אנו יודעים כעת, בבהירות שלא הייתה קיימת לפני זמן לא רב, בדיוק מהי הרמה האינטלקטואלית והמוסרית של עמיתינו. אנחנו יודעים את מי אנשים שונאים, באילו שטויות הם מאמינים, מה דאגותיהם, לאיזו אכזריות הם מסוגלים ואיזו יוהרה אוחזת ברוחם. אנו רואים בבירור למי יש מחשבות עמוקות ומי נוטה לסחור במראה חיצוני ופרובוקציות. אנו רואים כיצד המדיה החברתית הופכת אותנו למגעילים, אכזריים ואינפנטיליים.

נראה לי שמרוב כעס על פוליטיקאים שקרנים, פייק ניוז וטמטום כללי, קצת שכחנו שלשקרים מסויימים מהזן הלבן יש ערך. דרך פריזמה מסוימת הם חומר הגלם שממנו יוצרים דרך ארץ ודיפלומטיה. נימוס, אם תרצו.

רבים מאתנו מתנהלים כמו זומבים, מבלים שעות ארוכות בגלילה בחיפוש אחר סיפוקים קטנוניים. דור שלם של צעירים נמצא בטראומה לגבי דימוי גוף. חלק עצום מפעילות המדיה החברתית קיבל היבטים של פורנוגרפיה

אופטימיסטים אולי יראו במה שמשתקף מהמראה אתגר חינוכי. אבל למרבה הצער, ייתכן שמדובר בבעיה בטבע הבסיסי של האדם. כך או כך, אנחנו לא באמת חייבית לדעת אל כל האמת.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 918 מילים
סגירה