צר לי לאכזב את תומכי הימין, צר לי גם לאכזב את תומכי המרכז והשמאל ובוודאי את תומכי המפלגות הערביות. מרביתכם ככולכם מנותקים ממה שקורה לכולנו ממש מתחת לאף.
צר לי לאכזב את תומכי הימין, צר לי גם לאכזב את תומכי המרכז והשמאל ובוודאי את תומכי המפלגות הערביות. מרביתכם ככולכם מנותקים ממה שקורה לכולנו ממש מתחת לאף
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
לאחר ההקדמה הזאת נצלול אל העולם הגלוי והנסתר שצמח בכנסת ובממשלה. אנחנו האזרחים בוחרים במי שנראה לנו מתאים, במפלגה שמייצגת אותנו או בכזאת שנוכחותה בכנסת חשובה בעינינו. חשוב לציין שהבחירות בישראל הן לא על בסיס אישי אלא על בסיס מפלגתי. העובדה הזאת לא מרגשת את נבחרי הציבור והם עושים בה ככל העולה על רוחם.
הנה כעת עולה הצעת חוק לתיקון שנועדה למנוע ולו במקצת את התפצלות הסיעות בכנסת. הנה הנוסח של ההצעה כפי שהעלו חברי הכנסת מהליכוד יואב קיש וחנוך דב מלביצקי:
"סעיף 59 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, קובע את התנאים להתפלגות סיעה, וביניהם האפשרות של שליש מחבריה של סיעה להתפלג ממנה.
בחוק הכנסת (תיקון מס' 49), התשפ"א–2021, נוספה אפשרות להתפלגות של ארבעה חברי הכנסת לפחות, גם אם אינם מהווים שליש. תיקון זה הרחיב והקל על אפשרותם של חברי הכנסת להתפלג מסיעתם ויש בכך כדי לפגוע בלכידות הסיעתית, ביכולת תפקודה התקין של הכנסת ככל שייווצרו שברי סיעות, וכן באמון הציבור בנבחריו.
לפיכך, מוצע להחזיר את ההסדר הקודם לפיו רק קבוצה של שני חברי הכנסת לפחות שהם שליש ממספר חברי הסיעה לפחות יהיו רשאים להתפלג מסיעתם כקבוצה".
זו דוגמה לחוק, בין אם המקורי, בין אם המתוקן, בין אם המתוקן פעם נוספת – שמוכיח כי נבחרי הציבור מחוקקים חוקי אד הוק, כדי לשרת אינטרסים מקומיים. נעשית כאן עבודת חקיקה חלקית, שכן דיון עמוק יותר היה מוביל לביטול הסעיף הלא ראוי הזה.
אם נבחרי הציבור היו חתומים על קוד אתי הם היו מבינים שהאזרחים בחרו במפלגות ובשום פנים ואופן לא בנציג כזה או אחר. הבחירות הן חוזה שלא ניתן להפרה, חוזה ביני לבין המפלגה שבחרתי בה. לפיכך לא יכול להיות חוק בספר החוקים סעיף שמתיר לח"כים לנטוש את המפלגה ולהמשיך ולכהן בכנסת.
הבחירות הן חוזה שלא ניתן להפרה, חוזה ביני לבין המפלגה שבחרתי בה. לפיכך לא יכול להיות חוק בספר החוקים סעיף שמתיר לח"כים לנטוש את המפלגה ולהמשיך ולכהן בכנסת
במילים פשוטות יש למחוק לאלתר את האופציה הזאת ולהסביר לכל מי שרב עם חבריו לסיעה, שהאופציה היחידה שעומדת לפניו היא לארוז את החפצים ולהתפטר. כמובן שחשוב להמשיך ולפעול, אבל לא כחבר כנסת שבוחר לסטות מההתחייבות לבוחרים.
צריך לזכור שחלק גדול מחוסר היציבות הפוליטית נובע מסעיף קטן שנכנס לספר החוקים. הפעילות של שני הח"כים להחזיר את הסעיף לקדמותו, מעידה על כך שיש חוסר הבנה בסיסי מהי מהות המחויבות לאזרחים. הסעיף הזה שנחקק ב-1994 חייב להמחק לאלתר מספר החוקים ברוב של 120 ח"כים. למה? כי זה עניין אתי ומוסרי.
כעת בואו נדבר על החוקים הישנים והחדשים שיאפשרו ומאפשרים לנבחרי ציבור להמשיך ולהיות בכנסת למרות שנפל רבב בהתנהגותם. אני מדבר על דפוסי התנהגות בסיסיים שמחייבים את כל אזרחי ישראל ובהם גם נבחרי הציבור. אני מדבר על התנהגות ראויה, מכובדת ומכבדת, שחייבת להיות חלק מקוד אתי.
חברי כנסת חייבים להפנים כי ברגע שהם בחקירת אחת מרשויות האכיפה, עליהם להשעות את פעילותם לאלתר ולהתפטר. חשוב להבין שהמעסיק של נבחרי הציבור אלו אנחנו, אזרחי המדינה ומשלמי המיסים. אין כל סיבה שבעולם שנעסיק את מי שמנצל לרעה את מעמדו הרם והנישא. אסור לנו לעגל פינות ולומר, לא נורא. סטייה מכללי התנהגות ראויים היא שחיתות ציבורית ועלינו להקיא אותה מתוכנו.
חכ"ים חייבים להפנים כי כשהם בחקירת אחת מרשויות האכיפה, עליהם להשעות את פעילותם לאלתר. המעסיק של נבחרי הציבור אלו אנחנו, אזרחי המדינה ומשלמי המיסים. אין סיבה שנעסיק מי שמנצל לרעה את מעמדו
הטעות הרווחת היא, שבדמוקרטיה התפישה היחידה הרלוונטית היא זו שמדברת על רצון העם. זה מה שמאפשר לבחור באסיר משוחרר שחזר לסורו ומצא דרך מתוחכמת לחמוק מעונש, ובראש ממשלה שיש נגדו שלושה כתבי אישום. כן, זו תמצית הטענות כעת של אנשי ימין, שטועים לחשוב כי הם משרתים את ההשקפות שלהם.
נשוב אל הבחירות, שהן לא אישיות ובוודאי שרצון העם הוא לבחור בליכוד כמפלגה ולא בנתניהו כראש ממשלה. במהלך השנים מפלגות קידמו את מי שהנהיג אותן כדי למשוך עוד בוחרים, אך מה לעשות, לא הבינו שהבחירה היא בחוזה עם מפלגה ולפיכך האזרחים לא מחויבים למי מהנציגים. מי שסטה מדרך הישר – טוב יעשה ויארוז את חפציו ויתפנה להגן, אם יוכל, על שמו הטוב.
לכל אלה נוסיף את חקיקות הבזק באשר הן עוד לפני השבעת ממשלה חדשה. התנהגות חוקית, לא אתית, לא מוסרית, לא ראויה.
הדוגמאות הללו נועדו להמחיש שהגיעה העת לשנות את כללי המשחק ולפני הכל לגבש קוד אתי שיהיה מוסכם על נבחרי הציבור ועלינו האזרחים. קוד עדכני שיגדיר את ההתנהגות הראויה לנבחרי ציבור.
הקוד הזה חשוב לכולנו יותר מכל, כי הוא יגדיר לראשונה את המותר והאסור בכל הקשור לפעילות ציבורית. החל בנאומים, התבטאויות בכנסת ובתקשורת ועד לחקיקה, שהגיעה העת שתהיה מושתתת גם על עקרונות מוסר ואתיקה.
הדוגמאות הללו נועדו להמחיש שהגיעה העת לשנות את כללי המשחק ולפני הכל לגבש קוד אתי שיהיה מוסכם על נבחרי הציבור ועלינו האזרחים. קוד עדכני שיגדיר את ההתנהגות הראויה לנבחרי ציבור
זו פנייה לכל אחת ואחד מאיתנו בלי קשר לימין, שמאל ומי שמצדדיו.
מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כתיבת קוד אתי מחייב לחברי כנסת היא מנוגדת לחלוטין לקוד הלא אתי הבלתי כתוב של חברי הקואליציה המתגבשת.
בוחריהם מגבים אותם בשמחה, אחרי שהשתכנעו שכל הרשות השופטת והאתיקה שמתיקה הזו היא קוץ בתחת שמפריע להפוך את המדינה הזו למה שהיא צריכה להיות (מה שזה לא יהיה..).
מעבר לכך, ברור שמצביעי הליכוד הצביעו בראש ובראשונה לביבי, ושמצביעי עוצה יהודית הצביעו בראש ובראשונה עבורו. הפורמליסטיקה שאתה מדבר עליה עבר זמנה, בייחוד במפלגות שבהן אין בכלל פריימריז (בימין, במרכז ובשמאל), ובהן ראש המפלגה הוא הקובע מה יקרה בה, ומי יהיו נציגיה.