גבר חובש כיפה עטוף בדגל הגאווה
תכירו את המתנחלים הלהט"בים

טיפולי המרה - OUT, שיחות עם פלסטינים בגריינדר IN

בציונות הדתית צומחת בשנים האחרונות קהילת להט״בים פעילה ● היום, י״ד באייר, הוא ״פסח שני״ - היום בו אלוהים, לפי התורה, קבע כי גם הטמאים יוכלו להקריב קורבן ● בעשור האחרון, להט״בים דתיים הפכו את פסח שני לחגם. זהו סיפורם

בספר במדבר, פרק ט', מסופר כי אלה מבני ישראל שהוכרזו טמאים ונאסר עליהם להקריב את קרבן הפסח, פנו למשה בטענה: "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"? משה מתייעץ עם אלוהים, שקובע כי הטמאים יוכלו להקריב קרבן בי"ד באייר, מה שנודע מאוחר יותר כ"פסח שני".

למרות שהמסורת היהודית לא מעניקה ל"פסח שני" מיקום מיוחד, קבוצה של פעילים להט"בים דתיים הפכה אותו בעשור האחרון לחגם הבלתי רשמי, תוך שימוש במועד זה כמקור לדיונים על מקומו של האחר במרחב הדתי.

השנה, הפעילים ארגנו אירועים בקהילות דתיות בארץ, אירועים שאפשרו לאלה שמשוכנעים שיש סתירה בלתי נמנעת בין דת להומוסקסואליות, לדון בנושא עם אחרים המאמינים שאפשר ליישב את הסתירה.

במפתיע, האירוע המעניין ביותר התרחש הפעם מעבר לקו הירוק. ביום ראשון שעבר, כמאה חובשי כיפות תושבי אפרת נהרו למתנ"ס המקומי, לכנס שאורגן על ידי המועצה המקומית תחת הכותרת: "צעירים להט"בים בחברה הדתית".

עודד רביבי נואם בכנס הלהט"ב באפרת (צילום: ג'ייקוב מגיד)
עודד רביבי נואם בכנס הלהט"ב באפרת (צילום: ג'ייקוב מגיד)

לדברי המארגנים, זה היה האירוע הראשון מסוגו בקהילה דתית (משני עברי הקו הירוק) שלא רק עודד דו-שיח בנושא, אלא גם נקט עמדה ביחס אליו: הומוסקסואליות היא לא עניין של בחירה, ואי אפשר "לרפא" אותה.

"היה הרבה יותר קל לפני 10-15 שנה, כשלא היו הומוסקסואלים בקהילות דתיות", התבדח הרב אוסטרוף בפני הקהל שצחקק בהיסוס

העמדה החד משמעית הזאת הושמעה על ידי שני דוברים, רב ופסיכולוג, בערב שפנה להורים ולמחנכים בהתנחלות שבגוש עציון. אחרי ההרצאות של הרב רפי אוסטרוף וד"ר טוביה פרי, הגיעו סיפוריהם של שני מחנכים דתיים שיצאו מהארון.

אלא שהטון של האירוע נקבע כבר בדברי ראש מועצת אפרת, עודד רביבי. רביבי דיבר על שיעור ההתאבדויות הגבוה אצל בני נוער שנאבקים עם המיניות שלהם.

לפי מחקר שערכה הפסיכולוגית הקלינית ד"ר חנה בר יוסף ב-2016, אחד מכל חמישה בני נוער להט"בים ניסה להתאבד – פי שישה משאר האוכלוסייה. לפי הערכות, שיעור ניסיונות ההתאבדות של צעירים להט"בים דתיים גבוה פי שניים.

"אלה הילדים שלנו, ואנחנו לא יכולים להתעלם מהם", אמר רביבי. הוא עמד על סף בכי כשהקריא שלושה מכתבים שקיבל מלהט"בים באפרת. באחד המכתבים הובעה התקווה שהערב הזה "ימנע את מותם של חברים נוספים".

הדס פרוש/פלאש 90
טקס חתונה גאה במצעד הגאווה בירושלים, 2016 (צילום: פלאש 90)

החתן הזה הוא אני

יחד עם סיפורם האישי של שני הפעילים הלהט"בים, התחושה שאי אפשר להמשיך להתעלם מהבעיה, הייתה החוט המקשר של הערב.

"היה הרבה יותר קל לפני 10-15 שנה, כשלא היו הומוסקסואלים בקהילות דתיות", התבדח הרב אוסטרוף בפני הקהל שצחקק בהיסוס.

אוסטרוף דיבר על ההתעלמות מהנושא במקומות כמו אפרת, בהם רוב הרבנים והמחנכים האמינו שדיכוי המשיכה לבני אותו מין הוא רק עניין של כוח רצון. ד"ר פרי, מצידו, הציג שפע נתונים מחקריים שקובעים שההנחה הזאת חסרת תוקף.

פרי, אף הוא אדם דתי, הציג גרף המתאר את רצף המשיכה המינית, והסביר שמי שסבור שהצליח "לרפא" אדם ממשיכה לבני מינו, "פשוט התעסק עם ביסקסואל".

עם זאת, אוסטרוף ופרי הציגו תפיסת עולם מורכבת יותר. "החיים של הלהט"בים קשים ומרים. אם למישהו מהם יש משיכה כלשהי למין השני, אנחנו חייבים לנצל את הנקודה הזאת", אמר הרב, שהוסיף שבמקרים אלה יש לעודד אותו להעדיף מערכת יחסים הטרוסקסואלית. ועדיין, הוא דחה את ההנחה שלהומואים וללסביות אין מקום בקהילות דתיות. בין היתר, הרב הקרין סרטון מחתונה בין שני גברים דתיים, והתעכב על "האושר המושלם" שחשו כל אלה שהשתתפו בטקס.

לקראת סוף הערב קם אדם אחד מהקהל והזדהה כאחד החתנים מהסרטון. "מה שאתם עושים כאן זה הצלת נפשות, וזאת לא סתם ססמה". הוא הציג את עצמו כערן אשכנזי, תושב אפרת לשעבר. "אם ערב כזה היה מתקיים כשהייתי בתיכון, יכולתי להימנע מחוויות קשות", אמר והתקבל במחיאות כפיים של כל הקהל.

Courtesy
נועם הזה, במצעד הגאווה בירושלים, 2017

אשכנזי, 26, לא היה ההומוסקסואל הדתי היחיד בקהל. אחד מהם הוא נועם הזה מההתנחלות אלון שבות הסמוכה, שייחס לערב "חשיבות היסטורית".

"ממש שמחתי לראות בקהל את ראש הישיבה שלי ומורה נוסף מהישיבה. החברה הדתית מתחילה לפתוח את העיניים ולהבין שאי אפשר להתעלם מהנושא," אמר.

כשנשאל אם הדגש על המצב הנפשי וה"חיים הקשים" של להט"בים בהתנחלויות לא מפריע לו, יונתן ממן, אחד משני המחנכים הלהט"בים ששוחחו עם הקהל, אמר שבעיניו זה "לגמרי טבעי." ממן טוען שבקהילה ההומואית הדתית, רוב החברים התמודדו בעברם עם אובדנות או משאלת מוות.

נועם אומר שמבחינתו הדגש על הנושא באירוע היה הצהרה על קושי של החיים של אדם המדחיק את הזהות המינית האמיתית שלו.

"אפשר להגיד על החיים בארון שהם קשים ומרים. לצאת מהארון זה בדיוק ההפך, זה מאד משחרר. אני חושב שזאת היתה הכוונה של הערב הזה."

יותר פתוחים להבדלים

מבחינת רבים, זה לא היה מקרי שהערב התקיים דווקא באפרת. "נדמה לי שבגוש עציון פתוחים יותר מאשר בקהילות דתיות אחרות", אומר אנדרו ברוורמן.

ברוורמן בן ה-19, שלומד בישיבת מחניים במגדל עוז, מספר שהרבנים מאשרים לו לצאת מוקדם בימי חמישי כדי להשתתף במפגשי להט"בים בירושלים.

"יש משהו בגוש עציון שגורם לאנשים להיות כל כך מרוצים מהחיים שלהם ומהזהות הדתית שלהם, שהם מרשים לעצמם להיות פתוחים יותר להבדלים", אמרה לנו אם מאפרת שבנה יצא לאחרונה מהארון.

הצעירים הלהט"בים שדיברו איתנו, טענו שהנוכחות האמריקאית הבולטת בגוש יצרה סביבה סובלנית יותר ביחס לצעירים שיוצאים מהארון. "כמישהו שלא נולד בגוש עציון, תמיד התייחסתי אליו כאל מקום פתוח יותר. מקום שבו הייתי רוצה לגור יום אחד, בניגוד לשומרון, שם האווירה הרבה יותר שמרנית," אומר יוסף, 18.

ג'סיקה (שם בדוי), בת 22 מאפרת, הוסיפה: "האמריקאים מגיעים מתרבות של 'אתה תהיה אתה, אני אהיה אני,' בניגוד לישראלים שמתערבים בענייני הזולת".

למרות הפתיחות היחסית, בני נוער שמתמודדים עם שאלות של זהות מינית בהתנחלויות, לא נהנים מגישה זמינה למקורות מידע ביישוביהם.

ג'סיקה טוענת שהקושי נובע ממערכת החינוך והרבנים המובילים בגוש, ש"ניסו להגביל את הפתיחות של הקהילה". לדבריה, היא הפכה מודעת לזהות המינית שלה בחטיבת הביניים, אבל אף מורה לא התייחסה לנושא עד שהגיעה לי"א.

היא מספרת כי אחת המורות אמרה אז לכיתה שתלמידות שמתמודדות עם "הנושאים האלה" מוזמנות להיפגש איתה באופן אישי ולקבל סיוע. במהלך הפגישות, המורה ביקשה מג'סיקה לעצום עיניים ולדמיין מפגשים מיניים עם גברים, כדי להבין אם המחשבה גורמת לה להתרגשות כלשהי. "מבחינתי, זה באמת מעניין לראות איך היא חשבה שהיא יכולה לשנות אותי", אומרת ג'סיקה.

עדי אדי
מצעד הגאווה בירושלים, 2016 (צילום: פלאש 90)

מלהב"ה בגאווה

גם אחרי היציאה מהארון, בני נוער להט"בים מההתנחלויות נאלצים להתגבר על מכשול נוסף לפני שיתקבלו בקהילה הלהט"בית הרחבה יותר, בישראל.

"מצד אחד, אתם מיעוט שנלחם על הזכויות שלו. מצד שני, אתם כובשים מיעוט אחר שגם נלחם על הזכויות שלו", מספר תושב שילה, משה גרוסמן, על תגובות בהן נתקל מצד להטב"ים בצד המערבי של הקו הירוק.

אורי שרגא, בן 21 מנווה דניאל, מספר שתהליך היציאה שלו מהארון היה "מסובך במיוחד", מכיוון שהיה פעיל בארגון הימין הקיצוני "להב"ה".

לדבריו, כשהוא הצטרף לפעילות להב"ה, הארגון התעסק אך ורק בהתנגדות להתבוללות. שרגא טוען שהארגון הקצין עם השנים, ועכשיו גם מוחה נגד עסקים שפתוחים בשבת ונגד מצעד הגאווה בירושלים.

אורי שרגא (21) מנווה דניאל, מספר שהיציאה שלו מהארון הייתה "מסובכת במיוחד", מכיוון שהיה פעיל בארגון הימין הקיצוני "להב"ה"

"זה עוד היה בסדר אחרי שיצאתי מהארון, אבל כשהתחלתי להסתובב עם כיפה בצבעי הגאווה, זה היה יותר מדי עבורם", שרגא אומר. "לא הייתי אומר שהם הראו לי את הדלת, אבל כבר הייתי בדרך החוצה מכיוון שלא הרגשתי איתם בנוח".

הדס פרוש/פלאש 90
בתי ההתנחלות אפרת בגדה המערבית (צילום: פלאש 90)

דבר נוסף שעולה מכל שיחה עם בני נוער להט"בים דתיים בגוש עציון, הוא שעל כל אדם שיצא מהארון יש עוד כמה וכמה שנותרו עמוק בתוכו.

בעקבות הצלחת הערב, כבר הוחלט להקים בגוש עציון קבוצת תמיכה לצעירים להט"בים. לקבוצה כבר נרשמו עשרה צעירים בני 18 עד 22, ויוזמיה מקווים שבני נוער צעירים יותר יורשו להצטרף אליה אחרי שהמועצה המקומית תאשר זאת.

בינתיים, שוחחנו עם 12 צעירים מהגוש שלא יצאו מהארון, באמצעות "גריינדר", אפליקציית היכרות גאוגרפית שבדרך כלל משמשת גברים הומואים למפגשים מיניים.

נער בן 18 מאפרת – שמזדהה בגריינדר תחת השם "מחפש עכשיו!", אמר שהוא אחד מכמה צעירים בגוש עציון שמשתמש באפליקציה.

"אנשים מאוד מפחדים להיתקל אונליין במישהו שהם מכירים מכאן, והגוש כל כך קטן שיש סיכויים מאד טובים שזה יקרה", הוא אומר. "וזה לא משנה שגם הבחור השני עמוק בארון כמוך. כשאתה מבין שיש עוד מישהו שיודע עליך, אתה מבין שזה צעד אחד נוסף לקראת ההתנגשות בין החיים שלך בלילה לחיים שלך ביום".

נער בן 18 מאפרת – שמזדהה בגריינדר תחת השם "מחפש עכשיו!", אמר שהוא אחד מכמה צעירים בגוש עציון שמשתמש באפליקציה

הנער סיפר שהוא בדרך כלל נוסע צפונה לקרית ארבע, שם "יש יותר אופציות ויותר גברים חילונים שרוצים פגישה חד פעמית".

הנער, שסיים תיכון, אמר שיש נער אחד בכיתה שלו שיצא מהארון, ועוד "עשרה הומואים נוספים שלא". כשנשאל איך הוא יודע ברמה כזאת של ודאות, הנער ענה: "אתה פשוט יודע". לשאלה למה הוא עצמו לא יצא מהארון, הוא ענה את אותה תשובה שענו רוב הנשאלים ביומיים שבילינו בגריינדר: "אני ביסקסואל".

יונתן סינדל/פלאש 90
בנצי גופשטיין ואנשי להב"ה מפגינים נגד מצעד הגאווה בירושלים, 2016 (צילום: פלאש 90)

באלון שבות, תלמיד ישיבה בן 22 סיפר שגילה דרך גריינדר שאחד מחבריו לישיבה היה הומו. "ביקשתי שהוא ישלח לי צילום שלו. כשקיבלתי את הצילום וראיתי מי הוא ישר חסמתי אותו. אני לא חושב שהוא יודע שאני יודע", הוא אמר.

תלמיד הישיבה הוסיף שרוב הגברים שהוא רואה בגריינדר הם חיילים המשרתים בקרבת מקום, תלמידי ישיבה שלא נולדו בגוש עציון ופלסטינים.

"קיבלתי הודעות מכמה ערבים מבית לחם שרצו להיפגש. איפה הם חושבים שזה יקרה? לצד הכביש?"

להוריד את המחיר של היציאה מהארון

בכל מקרה, אין ספק שלהט"בים מגוש עציון שזקוקים לעזרה, חייבים כיום לחפש אותה מחוץ לגוש. בהכירו בכך, ממן ארגן קבוצת תמיכה לבני נוער להט"בים בגוש עציון, שתיהנה מחסות המועצה המקומית, בעקבות הצלחת הערב במתנ"ס.

לקבוצה כבר נרשמו 10 צעירים בין הגילאים 18 ל-22, אבל ממן אומר שבני נוער צעירים יותר יורשו להצטרף לקבוצה, אחרי שהמועצה המקומית תאשר זאת. ממן 28, ישמש כאחד ממדריכי הקבוצה, יחד עם עובד רווחה ופסיכולוג מהמועצה.

"התרומה של הבית הפתוח הייתה עצומה, אבל למה שבחור שחי מעבר לקו הירוק ונאבק עכשיו עם שאלות של זהות מינית, ייאלץ לצאת מהקהילה וללכת למקום שמנוהל על ידי ליברלים חילונים כדי לקבל את ההדרכה שהוא צריך?", הוא שואל.

למרות שבקרוב תעזוב את אפרת ללימודים בקולג', גסיקה אומרת שהיא עושה ככל יכולתה כדי לתמוך ביוזמה "שהייתה מאד יכולה לעזור לי בתקופה שהייתי בתיכון. הלכתי קצת לבית הפתוח, אבל אלה לא היו סוג האנשים שלי, והרגשתי שזה קיצוני מדי בשבילי. היוזמה הזאת היא בדיוק מה שהייתי רוצה אז"..

בדומה לאירוע במתנ"ס, קבוצת התמיכה היא עוד יוזמה מקומית באפרת, שממן מקווה ש"תוזיל את המחיר" שצעירים מגוש עציון חייבים לשלם כשהם יוצאים מהארון. "אני מקווה שייתחסו לזה כאלטרנטיבה לאלה שחושבים שתל אביב היא האופציה היחידה, אומר איש החינוך הדתי.

ממן מודה שבפניהם עומד עוד קרב ארוך מול התנגדות הרבנים ואדישות ההורים, אבל טוען שעשרות ההורים שהגיעו לאירוע במתנ"ס "הצביעו ברגליהם" באשר לכיוון הרצוי ביישוב. "זה לא שביל ישר, אבל אנחנו נגיע," הוא מסכם.

הכתבה התפרסמה לראשונה באנגלית ב-The Times of Israel ב-8 ביוני 20018

עוד 1,595 מילים
כל הזמן // שבת, 21 בספטמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

איך מצאתי את סבתא שלי באלבום תמונות מאושוויץ

"אלבום אושוויץ", שמתעד בתמונות את השמדת יהודי הונגריה, הוא אחד המסמכים החשובים ביותר מתקופת השואה ● מאט ליבוביץ' הופתע לגלות שם את תמונת סבתו בת ה-16 - שהגיעה למחנה המוות מצ'כוסלובקיה ● "הבחנתי בה כבר קודם לכן, בנערה עם הרווח בין השיניים ועם החיוך שלא-במקומו בבירקנאו, אבל עכשיו זיהיתי את עצמי בעיניה"

עוד 1,577 מילים

סיפורי מלחמה אלטרנטיבים

רגע, רגע, רגע – חדשות מתפרצות: בעודי משכתבת את המעשייה הזאת נפתחה בבורסת היהלומים בניו-יורק תערוכה חדשה, שהיא פרי שיתוף פעולה של אמן בשם דימוט שטרבה (Diemut Strebe) ומדעני  אוניברסיטת MIT, ובה נחשף החומר החדש, שהוא הכי שחור שיכול להיות שחור, ואפילו יותר מהשחור הכי שחור שמככב בסיפור שלעיל.

כל כך חדש שעדיין אין לו שם – אבל הוא בולע 99.96 מהאור ויוצר חושך מצרים כל כך חשוך, שרק מה שיש לנו מול העיניים בחדשות יכול להתחרות בו.

בתערוכה הנקראת The redemption of vanity מוצג היהלום הכי-הכי נוצץ ומואר – החומר הזוהר ביותר שידוע לאנושות – ושוויו 2 מיליון דולר. הציפוי השחור משחור שלו מעלים את היופי הזה לגמרי.

בניגוד לארמון בלנהיים של משפחת צ'רצ'יל, שהניחו לאסלת הזהב הטהור להיעלם באישון לילה – כאן השומר הוא חלק מיצירת האמנות.

בתערוכה הנקראת The redemption of vanity מוצג היהלום הכי-הכי נוצץ ומואר – החומר הזוהר ביותר שידוע לאנושות – ושוויו 2 מיליון דולר. הציפוי השחור משחור שלו מעלים את היופי הזה לגמרי

העובדה שחדשות מדעיות – מופיעות בסצינת האמנות – קשורה ככל הנראה לסיפור המלחמה – והנהו לפניכם, הסיפור על מלחמה בין אמנים.

אזהרת מסע: ממש קשה להִצָמד אל הסיפור, כי מדובר באמנים שכל אחד מהם ראוי לסיפורים ארוכים; ובכל זאת זהו סיפור על צבע.

בזמן שאני מתלבטת על צבע השיער הנכון, שיצעיר אותי בכמה שיותר שנים, וגם תוהה אם מודעות הענק בלונדון המבשרות לי על The Power of color הן בהקשר של תערוכה במוזיאון ה"טייט מודרן" או של מוצר קוסמטי חדש, הסיפור הוא על אמן גדול – אניש קאפּוּר, פסל בריטי ידוע שנולד בהודו – אמן ידוע, מפורסם וחשוב.

העבודות הראשונות שלו היו צורות גיאומטריות מכוסות באבקת פיגמנט בצבעים נקיים וחזקים. היו בהם כח ועוצמה מיוחדים: במבט-על נראו קבוצות הפסלים כציור צבעוני.

העיסוק בצבע בפיסול הוא חדש: הפיסול הקלאסי עוסק בעיקר בצורה ובחומר. השימוש שעושה קאפור בצבעים המאוד נקיים וחזקים מבטל כביכול את הצורה והחומר.

הצורה מכוסה בפיגמנט, ואין חשיבות לחומר ממנו עשוי הפסל עצמו. גם בהמשך דרכו האמנותית, העבודות שלו עוסקות בביטול החומר, בחומר "נגטיבי". שימוש בציפוי כרום  דמוי מראה הופך פסל למשהו כמעט וירטואלי – לחלל המשקף את החלל שמסביבו,  וכאילו מתקיימת צורה בלי חומר. הפסל המפורסם ביותר שלו הוא  "שער העננים" – קלאוד גייט בשיקגו המכונה "השעועית" – וקרבות הצבע לווו בהרבה מימים של השעועית בשחור.

1000-names-blue
1000-names-blue

 

Anish Kapoor <br />White sand, Red millet, Many Flowers, 1982 <br />Mixed media and pigment <br />4 elements <br />101 x 241.5 x 217.4 cm <br />Collection Arts Council, South Bank Centre, London <br />
Anish Kapoor
White sand, Red millet, Many Flowers, 1982
Mixed media and pigment
4 elements
101 x 241.5 x 217.4 cm
Collection Arts Council, South Bank Centre, London

הרבה לפני קאפור היה איב קליין, אמן צרפתי, שהשפיע ושינה את עולם האמנות המודרנית. יש על אודותיו יותר מסיפור אחד: פעם הזמין אנשים לתערוכה בגלריה, אך לאחר שעמדו והמתינו בתור ארוך, גילו שבאו לראות חדר ריק.

הרבה לפני קאפור היה איב קליין, אמן צרפתי, ששינה את עולם האמנות המודרנית. יש על אודותיו יותר מסיפור אחד: פעם הזמין אנשים לתערוכה בגלריה, אך לאחר שעמדו והמתינו בתור ארוך, גילו שבאו לראות חדר ריק

הוא הגדיר את עצמו כאמן חלל: "לא צייר מופשט, פיגורטיבי, וריאליסטי – פשוט בשביל לצייר את החלל הוא צריך להיות בו";  הוא יצר אירועי מופע (פרפורמנס) שבהם, בנוכחות תזמורת וברוב טקס, צָבע דוגמניות-רקדניות עירומות שהחתימו את גופן על יריעת הקנווס.

בעבודת אמנות שנקראה "קפיצה אל החלל הריק", התפרסמה תמונתו בעיתון יומי, כשיום אחד לבש חליפה, עלה על הגג, פרש ידיו לצדדים וקפץ הישֵר אל החלל.

הוא יצר עבודות מונוכרום (צבע יחיד), אותן עבודות שהוציאו שם רע יותר מכל לאמנות המודרנית: ריבוע  של צבע נקי. תחילה היו אלה עבודות בכל מיני צבעים, ואחר כך בכחול.

Yves_Klein_Patent_63471
Yves_Klein_Patent_63471

בכחול הזה עסקינן:  קליין, שבקריירה המאוד קצרה שלו (הוא מת בגיל 34)  יצר עבודות קונספטואליות, מופעים, וציורים, התרכז יותר ויותר בצבע הכחול – צבע העומק והאינסוף.

אלא שהוא לא הסתפק בכך שהוא מזוהה כל כך עם הצבע הכחול – הוא גם רשם פטנט על הגוון, שקרא לו קליין אינטרנשיונאל: גוון אולטרה מרין עמוק ונקי. עד כמה שאני יודעת, קליין הוא האמן היחיד שרשם פטנט על צבע. פטנט רשום: צבע כחול קליין אינטרנשיונל

תערוכת מונוכרום של איב קליין:

monochromblau_neu_mail
monochromblau_neu_mail

 

בחזרה אל קאפור: בעודו חוקר את החורים השחורים של האמנות והנפש – יצרו מדענים חומר שנקרא Vanta black, שהוא השחור הכי שחור בעולם. החומר בולע 99.965 אחוז מהאור, ויוצר חושך מוחלט, המוחק כל תלת מימד וכל מציאות.

בחזרה אל קאפור: בעודו חוקר את החורים השחורים של האמנות והנפש – יצרו מדענים חומר שנקרא Vanta black, שהוא השחור הכי שחור בעולם. החומר בולע 99.965 אחוז מהאור, ויוצר חושך מוחלט, המוחק כל תלת מימד וכל מציאות

החומר מיוצר בתהליך כימי הגורם לפחם "לצמוח" בנָנו-צינוריות מקבילות לגמרי, ויוצר את פני השטח השחורים ביותר המוכָּרים לאנושות, בינתיים.

החומר פוּתח למטרות של מחקר בחלל, ליצירת כלי מדידה אטומים לגמרי לאור: טלסקופים וכיוצא באלה תוצרים שאין להם שום קשר לאמנות.

תהליך הציפוי של החומר מסובך ויקר. אניש קאפור רכש את הזכויות הבלעדיות לשימוש בחומר הזה לאמנות.

החברה שייצרה את השחור הזה החליטה לעבוד רק עם אמן אחד, וקאפור שעבודת חייו ממש הוקדשה, במיטבה, לפני השטח הבוהקים ביותר והחשוכים ביותר – התאים להם מאוד.

ההתבוננות אל תוך הבורות או החורים השחורים היא מוזרה. אתה חושב שהעין תתרגל לחושך, אבל זה לא קורה. כלום לא משתנה. בתערוכה אחת בפורטוגל נפל חובב אמנות לתוך היצירה ונחבל, גם היצירה ניזוקה.

היצירות של קאפור עם השחור הן אכן מרשימות ומופלאות. ההתבוננות אל תוך הבורות או החורים השחורים היא מוזרה. אתה חושב שהעין תתרגל לחושך, אבל זה לא קורה. כלום לא משתנה. בתערוכה אחת בפורטוגל נפל חובב אמנות לתוך היצירה ונחבל, גם היצירה ניזוקה. זה נשמע כמו בדיחה – איש אחד נפל לתוך אניש קאפור.

 

הבלעדיות הזאת עיצבנה אמנים אחרים, ובייחוד את סטיוארט סֶמפּל (http://stuartsemple.com/), אמן אנגלי צעיר בהרבה מאניש קאפור, ופחות מבוסס וידוע, אבל גם הוא אמן נחשב ומעניין, שעוסק בפופ ארט, במיצגים ובאמנות סביבתית וחברתית.

הנושא המלבב ביותר שהוא עוסק בו הוא אושר. סמפל, מכל מקום, הלך ויצר מהלך של קונטרה לשחור הכי שחור. הוא יצר צבע שהוא "הורוד הכי ורוד", במעבדה בסטודיו שלו, ובניגוד לוואנטה בלק, כל אחד יכול לרכוש את הצבע  (ועוד צבעים) בחנויות שלו ברשת, ובמחיר שווה לכל נפש.

אבל הרכישה מותנֵית בחתימה על התחייבות שאתה לא אניש קאפור: מותר להשתמש בצבע לכל תכלית שהיא – מלבד לתת אותו לאניש קאפור. ובכל זאת אניש קאפור פרסם בטוויטר תמונה של האצבע שלו בתנועה מגונה – בורוד הכי ורוד של סמפל.

אבל הרכישה מותנֵית בחתימה על התחייבות שאתה לא אניש קאפור: מותר להשתמש בצבע לכל תכלית שהיא – מלבד לתת אותו לאניש קאפור. ובכל זאת אניש קאפור פרסם בטוויטר תמונה של האצבע שלו בתנועה מגונה – בורוד הכי ורוד של סמפל

סמפל אינו שוקט על שמריו: הוא יצר גם את החומר הנצנצי הכי נוצץ בעולם מאבקת יהלומים, לא פחות.

וגם במאבק על השחור טרם נאמרה המילה האחרונה: סמפל יצר במעבדה בסטודיו שלו את צבע האקריליק הכי שחור שיש, שהוא אמנם פחות שחור מהוואנטה בלק, אבל הוא צבע שאפשר לצבוע במברשת, בניגוד לוואנטה בלק, שגם בגירסתו השניה והפחות מסובכת דורש ריסוס בטמפרטורה גבוהה, ביצוע של מומחים.

וממילא אם אתה אינך אניש קאפור אתה לא יכול לרכוש אותו לצרכי אמנות. גם חברה אמריקאית פיתחה חומר מתחרה בשחור – גם הוא בנָנו טכנולוגיה – והוא כמעט שחור כמו הוואנטה בלק. סמפל, מצידו, גם פתח חנות ממש בלונדון למוצרי הצבע שלו, שניצב בה שומר בכניסה, כדי שאניש קאפור לא יכנס.

בינתיים לקאפור יש בלעדיות על השחור המוחלט לצרכי אמנות אבל לא על עיצוב; ולפיכך יצרו אדריכלים באולימפידת החורף בסיאול את הבניין הראשון בעולם שצבוע בשחור המוחלט, ובחברת ב.מ.וו  יצרו את המכונית האולטימטיבית של באטמן, שצופתה כולה, מלבד הפנסים, בשחור משחור.

לאורך כל הסיפור הזה אני לא יכולה שלא לחשוב על כך שמי שבאמת זקוק לחומר הזה אלה אנחנו בתיאטרון: בייחוד בתיאטרון השחור אבל לא רק בו!

אני כבר רואה בדמיוני את הסטודיו החדש של מעצב התאורה במבי, כמו חור שחור של אניש קאפור, ומקדישה את הסיפור באהבה לשחקן סוהיל חדאד והבמאי אכרם תילאווי שנפל בחלקי העונג לעבוד איתם על הצגת "עיניים מדברות" בפסטיבל המסרחיד שהסתיים בסוף השבוע החולף.

שניהם התלוננו מרה על הקיר הכחול והמבריק בתיאטרון בעכו שהפריע להם בהצגה, ורק מחוסר אמצעים לא יכולתי לרכוש בשבילם את הצבע השחור הזה, שיגאל אותם ממצוקתם.

אניש קאפור, פסל "קלאודגייט" בשיקגו, המכונה "שעועית".

 

black
black

הקצת פחות שחור של סטיוארט סמפל – זמין לכל אדם מלבד אניש קאפור.

הענן סמיילי של סטיוארט סמפל מעבודות על אושר.

 

pink
pink

הורוד הכי ורוד של סטיוארט סמפל

עוד בחנות של סטיוארט סמפל: אבק יהלומים

אבק יהלומים
אבק יהלומים

 

טל יצחקי היא מנהלת תיאטרון אלפא וביתא-ספר לאמנויות המופע, ת"א. לימדה באוניברסיטת ת"א, מכללת ספיר, ייסדה את המגמה לעיצוב בחוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ועמדה בראשה. בין 2003 ל-2005 הייתה מרצה ואמנית אורחת באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. עיצבה תפאורות, תלבושות, בובות ומסכות למעלה מ-250 הצגות ומופעים בתיאטרונים ולהקות מחול בארץ ובחו"ל; תרגמה מחזות וקובץ נאומי צ'רצ'יל; הייתה מיוזמי מרכז הפרינג' בת"א; שימשה מזכ"ל איגוד מעצבי הבמה בישראל; אצרה תערוכות עיצוב במה, הרצתה והנחתה סדנאות בארץ ובעולם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,259 מילים

לפני 90 שנה, ילדה אמריקאית בת 4 נעלמה בעיירה מנומנמת בצפון מדינת ניו יורק ● הרשויות מיהרו להאשים את היהודים באזור בכך שחטפו ורצחו את ברברה - כדי להשתמש בדמה למטרות פולחניות ● כך נולדה עלילת הדם היחידה הידועה בהיסטוריה של ארצות הברית

עוד 1,050 מילים

סיפור לשבת סבא מדיח כלים

לפני שלושה ימים נולד לנו נכד שלישי.

מטבע היחסים שבין אשתי וביני, המצויים באותו שלב של בשלות נינוחה שבו יחסי המין מתמצים בעשיית נכד מדֵי שנה, ברור שכל אירוע כזה מלווה בהתלהבות אורגזמית ומלאת התפעמות.

כולם נסעו למחלקת יולדות.

הם עמדו במסדרון הצר של בית החולים, והצטופפו בחדר שבו שכבו שלוש יולדות בשורה, וצילמו זה את זה ומעת לעת גם את הרך הנולד, והתחבקו זה עם זה, והצטלמו, ונתנו נשיקות על הלחי בהתרגשות רבה, והצטלמו, ולחצו יד זה לזה, ואמרו איש לרעהו "מזל טוב".

והצטלמו כבר אמרתי?

גם אני נסעתי לבית החולים.

קודם כול רציתי להראות לכולם שהמוניטין שיצאו לי, של סוציומט ומיזנתרופ, אינם מבוססים על מציאות והם כולם דיבה ולשון הרע. עובדה – גם אני מגיע למחלקת יולדות. ושנית, בכניסה לבית החולים ישנה אותה עגלת קפה שהוא כל כך לא טעים לי, שאם אני לוגם אותו בעיניים עצומות הוא גורם לי להרגיש שאני נמצא שוב בניו יורק, בסניף "סטארבקס" בברודוויי או בשדרה השנייה, נניח. בעצם אני גורם כאן עוול לקפה שבעגלה, כי קפה גרוע כמו באמריקה אפשר למצוא רק באמריקה עצמה.

או בחליטה ממֵי הגנגס. 

בקיצור, הגעתי לבית החולים ועליתי במעלית למחלקה, כולי דרוך ומוכן לכל צרה, כי בפעם הקודמת שהייתי ביולדות, לאחר הולדת הנכדה, רצו להשכיב אותי על אלונקה ולתת לי זריקת זירוז – בגלל הבטן שלי חשבו שאני כבר בחודש עשירי. הפעם נכנסתי בזהירות, צמוד לקירות.

כשנכנסתי למחלקה פגשתי אנשים מאושרים.

אני יודע שזה נשמע כמו שם סרט של אמיר קוסטריצה, אבל במסדרון מחלקת יולדות ב"לניאדו" מסתובבים אנשים מאושרים, מלאי חיוכים. הם דוחפים עגלות פרספקס שקופות שבהן שוכבים אנשים קטנים אפופי רגיעה, ישנים בעיניים עצומות, ידיהם הקטנות מאוגרפות והם אינם יודעים, אותם אנשים קטנים, שמכאן והלאה נגמרה השלווה. שכל האנשים הגדולים הללו סביבם רימו אותם. עבדו עליהם ללא בושה.

הם אינם יודעים שהאנשים הגדולים סביבם עשו אותם להנאתם הפרטית או מתוך תחושת חובה ולחץ חברתי. או לחלופין מתוך אמונה באיזו מצווה לא לחלוטין ברורה. ואִילו עבורם, עבור האנשים הקטנים הללו, גן העדן נגמר. עכשיו מתחיל גיהינום קטן.

זו הרי מהות הסיפור התנ"כי על הגירוש מגן עדן, לא? לֵידה.

אז הצטרפתי למשפחה שלי הזוהרת והשמחה, והתחבקתי והצטלמתי ונישקתי אנשים על הלחי וחייכתי למצלמה, ואמרתי מזל טוב ושיהיה לברכה, והצטלמתי שוב, ואחר כך הלכתי להסתכל על הנכד שלי שנולד. ונעצרה לי הנשימה.

הוא כל כך יפה.

הוא נולד בניתוח קיסרי ועל כן לא נאלץ לעשות את דרכו מבעד למחילה הצפופה והצרה, להימעך שם תחת אנקות וקללות וזעקות הכאב של אמא רצוצה ודוויה, אלא יצא דרך פתח גדול שנפתח כפי מידתו, וכולו עגול ומלא ושלם וללא רבב.

* * *

יומיים אחר כך נסעתי עם אשתי לבקר את הכלה שלנו ששהתה עדיין במחלקה.

היו שם עוד מבקרים ובעיקר מבקרות, והשיחה נסבה על חוויות שונות של לידה. מאחר שעדיין לא חוויתי לידה, לא היה לי הרבה מה לתרום לשיחה, אבל מאחר שהיה לי חלק, מזערי אמנם, בלידה של שלושה מילדי, וגם הייתי כבר בביקורים קודמים במחלקת היולדות בעת לידת נכדַי וישבתי לא מעט במהלך חיַי ליד יולדות ויולדות לשעבר ששוחחו ביניהן כמו עכשיו, אני מתמצא היום מספיק כדי לתת מבט ממוקד באישה ולומר לכם אם יש לה פתיחה של שלוש או ארבע אצבעות או אם הרחם שלה עדיין סגור או אם היא בכלל בהיריון.

אפשר לומר שבעניינים של היריון אני מקצוען-חובב.

אז הקשבתי לשיחה ושאלתי את עצמי: האם כל האנשים הללו מסביבנו במחלקה אינם יודעים מה מחכה להם? לילות בלי שינה, עייפות רצוצה, מצב תודעתי של טירונות בצבא – איפה ששָׂמים אותך אתה נרדם, ויתור על כל מה שהיה אישי ופרטי, ויתור על עצמיותך לכמה שנים עד שהילד מגיע לגיל שאפשר לשלוח אותו לשחק אצל חברים ולהרוויח כמה שעות של שקט ואינטימיות – או להושיב אותו מול אתרים פורנוגרפיים באינטרנט, שישעשע את עצמו.

כל זה בשביל להראות לכולם שגם לך יש ילדים משלך? משפחה?

* * *

משפחה זה דבר נהדר.

כל יום שישי בערב מגיעים לבית של חניה ושלי חמשת הילדים שלנו – היום כבר אנשים בוגרים כולם, לפחות כרונולוגית, אם לא באישיותם – והנשים והנכדים, וכולם מתיישבים בסלון או מסתובבים סביב המטבח בזמן שחניה ואני עורכים את השולחן, ובאוויר עומד ריח של בישולים שחניה או אני בישלנו במשך היום, ואני מסתכל על המשפחה שלי תמיד בהנאה ובגאווה ובשביעות רצון עצמית לא מעטה, ושומע מהם מה חדש אף שדיברתי איתם בטלפון או פגשתי אותם גם אתמול וגם שלשום, ויש אווירה חגיגית, כמעט אפשר לומר קסומה.

אחרי שבע דקות בערך העניין ממצה את עצמו.

בשלב הזה אני מרגיש בָּשל לכך שכולם ילכו עכשיו הביתה ואני אתיישב בשקט על הפוף שלי עם ערמה של עיתונים ומוספים או אצפה בתוכניות איכות כמו "אמריקן איידול" או "הטופ-מודל הבאה".

אבל עדיין מחכה לי הארוחה המשפחתית עצמה, וצריך לשרוד אותה איכשהו.

רבאק, יום שישי היום. הערב היחיד בשבוע שיש לי אפשרות לקחת את הזמן שלי לאט לאט, בניחותא – או ככה לפחות צריך להיות. הערב היחיד בשבוע שאני בבית לפני שמונה או תשע בערב. שיש לי זמן להיזרק קצת. לנקות את הראש.

בִּמקום זה אני מנקה את השולחן.

אני מנקה את השולחן ושוטף את הכלים בזמן שכולם יוצאים למרפסת אחרי הארוחה לעשן סיגריה ולשתות קפה. נעשיתי מומחה לעניין. אני שוטף כלים של ארוחה בת שתים-עשרה נפשות בעשרים דקות, כולל כלי הבישול, ההגשה, הצלחות, הכוסות, הסכו"ם והשולחן עצמו. אני עושה את זה כי אני שונא את המדיח, ששוטף את כל זה בשתי נגלות של שעה ורבע כל אחת, זאת אומרת שעתיים וחצי עם הרבה רעשי רקע בסביבה. אני עושה את זה בעשרים דקות, כאמור, ולי, בניגוד למדיח, לא צריך להכין קודם את הכלים כדי שיהיו נקיים ומוכנים לשטיפה. שלא כמו המדיח שלנו, אני מוכן לשטוף גם כלים מלוכלכים.

לוּ רק אפשר היה לערוך את ארוחת ליל שישי כמו ארוחה צבאית תקנית – שבע דקות וחוזרים למאהל. אבל חניה מאוד אוהבת את כל הקטע של משפחה לדוגמה, ולי נותר רק לומר, "בטח יקירתי, אם זה עושה לך את זה".

גם עכשיו.

היא נשארה במחלקת היולדות כי כולם שם. אני נפרדתי והתנשקתי עם כולם ונכנסתי לאוטו ונסעתי הביתה. עוד יש לי סיכוי לתפוס את "הפרקליטים".

בדרך אני מדליק רדיו ושומע את שלמה בר שר "ילדים זה שמחה". אני מתחיל לשיר איתו בקול רם. ניידת מאחורַי מהבהבת באורות ועושה "טוט" קצר עם הסירנה.

אני מפסיק לשיר. אני יודע לזהות מתי אני הופך למטרד ציבורי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 959 מילים
עודכן לפני שעה
גיא זהר גיא זהר
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תמורת 2,000 דולר, מדריך אמנויות לחימה ישראלי מלמד את המתפללים האמריקאים להיערך לאירוע של ירי המוני בבית הכנסת ● האופציות שהוא מעמיד בפניהם: לברוח, להסתתר, או להילחם ביורה

עוד 741 מילים

למקרה שפיספסת

לאחר חשיפת זמן ישראל ועדת הבחירות לא כללה בתוצאות את הקלפי מפרדיס, שהועברה לחקירת משטרה

זמן ישראל חשף שלשום חשד לנסיון זיוף חמור של נציג הליכוד בקלפי בפרדיס ● ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 הודיעה היום כי לא כללה את הקלפי המדוברת בספירת תוצאות האמת, וכי הנושא כולו הועבר לחקירת המשטרה ● ״הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה״, נמסר

פרשת הזיופים בקלפי בפרדיס: ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 לא תכלול בשלב זה את ההצבעות בקלפי מס׳ 9 בפרדיס, לאחר שאישרה כי ישנן ״ראיות ממשיות״ לביצוע זיופים באמצעות הוספת פתקי הצבעה.

זמן ישראל חשף שלשום (רביעי) כי אדם שהתחזה להיות נציג ועדת הבחירות הגיע לקראת ערב אל הקלפי בפרדיס ודרש מכל נציגי המפלגות לעזוב את חדר הקלפי – למעט נציג הליכוד. המתחזה ונציג הליכוד נשארו בחדר לבדם, למרות מחאות הנציגים האחרים שניסו בכל כוח להיכנס בחזרה לחדר.

משהצליחו, סיפר אחד מהנציגים לזמן ישראל, "ראינו דבר מוזר: נציג הליכוד עמד מאחורי הפרגוד, וכשראה שנכנסנו ושאנחנו מסתכלים עליו ומתקדמים אליו, הוא יצא וסידר את מכנסיו וחגורתו, ויצא משם במהירות ובבהלה. נכנסנו לתא, וראינו שהוא השאיר אחריו ערמה של יותר מ-100 מעטפות חתומות, חלקן פתוחות וחלקן סגורות, ובתוך המעטפות הסגורות היו פתקים של מחל".

בהודעה שהוציאה היום ועדת הבחירות המרכזית על התוצאות הסופיות (הלא רשמיות), נאמר (הדגשים במקור):

תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה בקלפי מס' 9.0 בפורידיס בה היה ניסיון לזיוף ע"י הוספת פתקי הצבעה; לקראת סוף יום הבחירות התקבל בוועדת הבחירות המרכזית דיווח ממפקח טוהר הבחירות לעניין האירוע. לאחר התייעצות עם יו"ר ועדת אזורית חדרה, הוחלט כי הקלפי לא תספר במקום אלא תובא בשלמותה לוועדת הבחירות המרכזית ותבדק שם. הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית, בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה והיא תועבר לחקירת המשטרה.

עד כה נספרו 99.8% מהקולות, כאשר 14 קלפיות, כולל זו בפרדיס, לא נכללו בספירה בשל חשד לאי סדרים או זיופים.

"תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה ב-14 קלפיות, אותן ממשיכה הוועדה לבדוק בבדיקה מעמיקה ויסודית, נוכח העובדה שבקלפיות אלו אירעו במהלך יום הבחירות אירועים חריגים בתחום טוהר הבחירות״, נאמר בהודעה.

"בדיקתן הסופית טרם הסתיימה. מקרים אלו נתגלו חלקם ע"י סיירת מפקחי טוהר הבחירות של ועדת הבחירות המרכזית, חלקם ע"י מזכירי ועדות הקלפי וחלקם ע"י נציגי הסיעות".

עוד 289 מילים

תגובות אחרונות

״תושבי הנגב סבלו משלטון הימין, מהריסות, הפקעת אדמות, מהשארת ילדים מחוץ לבתי הספר" אומר תושב רהט בניסיון להסביר את שיעורי ההצבעה הגבוהים ביישוב ● 15 ק״מ משם, באופקים, שתי נשים בנות כ-70 מתפלאות על השאלה למי יצביעו. מבחינתן הליכוד זה האפשרות היחידה

עוד 2,351 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אַחְדוּת

נתניהו הבין עוד בליל הבחירות שהמילה "אחדות" היא קרש ההצלה שהוא צריך להיאחז בו כדי לא לטבוע ● אלא שאחדות חלומית כזו היא כמו שמיכה שפורשים במהירות על המיטה כשמגיעים אורחים, כדי להסתיר את הבלאגן ● יש רק בעיה אחת: הכביסה שמתחת לא תקפל את עצמה לבד

עוד 1,021 מילים

בכיר בליכוד: "נתניהו כמו שן מתנדנדת, בסוף היא תיפול"

בכיר הליכוד צוטט בחדשות 12 ● פרשנים פוליטיים מציעים חנינה נשיאותית לנתניהו ● נסראללה: גנץ ונתניהו אותו דבר ● לאחר ספירת 99.8% מהקולות - אין שינוי בחלוקת המנדטים ● נתניהו פגש את גרינבלט, גנץ יפגוש אותו בהמשך ● ליברמן: "אין סיכום ביני לגנץ" ● יועז הנדל: "בלוק הימין מעורער" ● ריבלין יחל בסבב שיחות עם ראשי המפלגות ביום ראשון

עוד 40 עדכונים

ראשות הממשלה זה קלף המיקוח של נתניהו. הוא לא יוותר עליו

בניגוד לביטחון שמפגין נתניהו כלפי חוץ, בשיחות סגורות על עתידו המשפטי הוא רואה שחורות ● עכשיו שאיבד את הרוב הימני שהיה לו, התקווה היחידה שנותרה עבור נתניהו היא להגיע לעסקת טיעון כשיש לו מה להקריב בתמורה להקלה משמעותית באישום ובענישה ● התותח המשפטי רם כספי הצטרף לצוות ההגנה בדיוק לשם כך ● פרשנות

עוד 633 מילים

"מדהים כמה נתניהו מוכן ללכת רחוק כדי לשמור על שלטונו"

יועץ הסקרים האמריקאי סטן גרינברג היה אחד מאדריכלי הניצחון של אהוד ברק ב-1999 ● כעת הוא מאמין כי ימיו של נתניהו בתפקיד ראש הממשלה ספורים ● אבל בהכירו את רה"מ, הוא יודע שהכל עדיין פתוח

עוד 1,385 מילים

שידור חי מול השירותים של התחנה המרכזית, הסתה נוספת נגד הציבור הערבי, הפרת חוקי הבחירות והתקנות של פייסבוק, ושורת בכירים שלא מתביישים להדהד את המסרים הגזעניים שלו ● כך נראו הרגעים הדרמטיים של מערכת הבחירות בעמוד הפייסבוק של נתניהו

עוד 864 מילים

בחינת זהותם של חברי הכנסת הנבחרים, ותיקים וחדשים, יכולה להעיד על החברה הישראלית, שבחרה בהם ● עם רוב מכריע לגברים יהודים, עירוניים ומשפחתיים, ו-10% נציגי ציבור המעורבים בפרשות פליליות, אפשר כבר לנסות ולנבא איך ייראו החלטותיה

עוד 1,136 מילים

משבר כלכלי חמור ברשות הפלסטינית

דוח של הבנק העולמי מצביע על ירידה של 70% בכנסות ממיסים ועל הקושי של הרשות הפלסטינית לגייס הלוואות ● צופה פערי מימון של 1.9 מיליארד דולר עד סוף השנה ● הסיבות למשבר: הפחתה בכספי סיוע המגיעים לרשות, ומחלוקת על העברת המסים שישראל גובה עבורה

עוד 420 מילים
סגירה