"לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל".
זהו העיקרון הראשון עמו נפתח מסמך קווי היסוד של ממשלת ישראל ה-37, הממשלה השישית בראשותו של בנימין נתניהו, שהושבעה ביום חמישי ה-29 בדצמבר, 2022.
"לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל". זהו העיקרון הראשון עמו נפתח מסמך קווי היסוד של ממשלת ישראל ה-37, הממשלה השישית בראשות נתניהו
זהו גם העיקרון, שאם אנחנו, כבני ובנות העם היהודי נקבלו, גוזרים אנו על עצמנו לא רק כיבוש ללא סוף, ומלחמת חורמה עד עולם, אלא נאבד את הבסיס החוקי והמוסרי עליו הוקמה המדינה.
הנה עובדת היסוד: בין הים לנהר, דהיינו בשטחה של ארץ ישראל, שהוא גם השטח המצוי בשליטתה של מדינת ישראל בצורה זו או אחרת, והכולל את ישראל בגבולות הקו הירוק, ירושלים המזרחית, הגדה המערבית ורצועת עזה, מתגוררים כ-14 מיליון בני אדם. נשים, גברים, ילדות וילדים, דתיים, וחילוניים.
כולנו, כלומר כל בני האדם המתגוררים ומאכלסים כברת ארץ זו, בין שחגגנו את הקמת הממשלה החדשה, בין שנחרדנו מחלק מהצהרותיה ובין שנותרנו אדישים, כולנו דואגים לעתיד שלנו ושל ילדינו בארץ הזו.
בד בבד עם העובדה שכולנו בני אדם עם זכויות שוות, עם פחדים ושאיפות, כ-7 מיליון מגדירים עצמם או מוגדרים על-ידי אחרים (או גם וגם) כיהודים-ישראלים. כ-7 מיליון נוספים מגדירים עצמם או מוגדרים על-ידי אחרים (או גם וגם) כערבים-פלסטינים, הכל לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והמנהל האזרחי.
דהיינו, עובדת היסוד שלא ניתן להתכחש לה היא, שהיקף האוכלוסייה המשתייכת לכל אחד משני העמים שבין הירדן והים הוא דומה, ולכל הפחות בסדר גודל של מיליוני בני אדם.
עובדת היסוד שלא ניתן להתכחש לה היא, שהיקף האוכלוסייה המשתייכת לכל אחד משני העמים שבין הירדן והים הוא דומה, ולכל הפחות בסדר גודל של מיליוני בני אדם
כפי שידעו היטב מנהיגי הציונות, הכרה בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית טמונה בכך שהעם היהודי יוכר כאומה השווה בטבעה ובזכויותיה לאומות אחרות. בלעדי הכרה שכזו בהיותו של העם היהודי עם ככל העמים, אין זכות להגדרה עצמית מדינית יכולה כלל לעמוד לעם היהודי, ואין מה לצפות ללגיטימציה בינלאומית.
ואכן, בהחלטת החלוקה של האו"ם משנת 1947 הכיר האו"ם בהקמתן של שתי מדינות בארץ ישראל / פלסטין: מדינה יהודית ומדינה ערבית. זוהי ההחלטה על פיה זכתה מדינת ישראל להכרה בעצמאותה כמדינה ריבונית ואותה קיבלה ההנהגה הציונית וביססה את הכרזת העצמאות של ישראל.
בהמשך להחלטה זו, ובהתאם למשפט הבינלאומי, הזכות להגדרה עצמית בשטח הטריטוריאלי שבין הירדן והים, מוכרת זכותם של שני עמים להגדרה עצמית מדינית – העם היהודי-הישראלי והעם הערבי-פלסטיני.
הסכמי אוסלו שמדינת ישראל חתומה עליהם, הביאו להכרה הדדית בזכויות הפוליטיות הלגיטימיות של שני העמים להגדרה עצמית, ואפילו בנימין נתניהו הצהיר בעבר ש"שלום בין הצדדים דורש הכרה הדדית של שתי מדינות לשני עמים, לשני הלאומים" (אמיר תיבון, "נתניהו נועד עם קרי ברומא: "שלום דורש הכרה הדדית", וואלה, 23.10.2013).
בהתאם למשפט הבינלאומי, הזכות להגדרה עצמית בשטח הטריטוריאלי שבין הירדן והים, מוכרת זכותם של שני עמים להגדרה עצמית מדינית – העם היהודי-הישראלי והעם הערבי-פלסטיני
והנה, עקרון היסוד הראשון של הממשלה החדשה בראשותו של נתניהו הולך צעד קיצוני אחד נוסף מעבר למה שכבר נחקק במסגרת "חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי". עקרון זה לא רק מנוגד למשפט הבינלאומי ולהסכמים בינלאומיים שישראל צד להם, אלא שומט את הקרקע תחת תביעתנו החוקית והמוסרית להכרה בזכותנו להגדרה עצמית, הנטועה בכך שהעם היהודי הוא עם ככל העמים.
נאה דורש ונאה מקיים. כשם שדורשים אנו הכרה בזכותנו להגדרה עצמית, כך מחויבים אנו להכיר בזכותם השווה של עמים אחרים להגדרה עצמית. אם אין עם פלסטיני הזכאי להגדרה עצמית לאומית בארץ, אין גם עם יהודי הזכאי להגדרה עצמית לאומית בארץ זו, והזכות להגדרה עצמית יכולה להיות מוגדרת באופן טריטוריאלי בלבד — לכל האוכלוסייה המצויה בשטח שבין הים לנהר הירדן.
אין מדובר כאן בפלפולים משפטיים אלא בשאלה מוסרית וקיומית מהמדרגה הראשונה. אם אנו מקבלים את עיקרון היסוד של הממשלה לפיו רק לעם היהודי (המהווה אך חלק מבני האדם החיים בין הים לנהר הירדן) זכות להגדרה עצמית על כל מרחבי ארץ ישראל, מה אנו מייעדים למיליוני בני האדם האחרים המתגוררים במרחבי ארץ אלה, שאינם חלק מהעם היהודי?
השאלה הזו אינה מופנית אך לנבחרים בכנסת ישראל, כי אם לכל אחד ואחת מאתנו. הבחירה שבידינו צריכה להיות לנו ברורה: התנגדות להצהרת הכוונות הזו, והכרה בזכות השווה של שני העמים להגדרה עצמית בשטח שבין הים לנהר, או תמיכה באפרטהייד רשמי הקובע כעניין חוקי ופורמלי משטר של עליונות יהודית (או גרוע מכך, כפי שאיומים על נכבה שנייה כבר החלו להישמע מפי גורמים פוליטיים בישראל).
עקרון היסוד של הממשלה לא רק מנוגד למשפט הבינל' ולהסכמים בינל' שישראל צד להם, אלא שומט את הקרקע תחת תביעתנו החוקית והמוסרית להכרה בזכותנו להגדרה עצמית
עיקרון היסוד הראשון של ממשלת ישראל הנוכחית הקובע שזכותו של העם היהודי היא זכות בלבדית, המתעלמת מקיומם ומזכותם השווה של בנות ובני העם הפלסטיני להגדרה עצמית, הוא עקרון שאין שום דרך לחיות עמו בשלום.
כשם שאנו דורשים, ובצדק, שיכירו בזכותנו להגדרה עצמית בארץ ישראל, כך מחובתנו, החוקית והמוסרית, להכיר בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית בארץ זו. הכרה זו היא היסוד, והתשתית, לכל קיום לגיטימי שלנו כאן ותנאי ראשוני לאפשרות של פיוס. כולנו, יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, מחויבים לפעול למחיקת האיוולת הזו מעקרונות היסוד של ממשלת ישראל ולקידום הכרה הדדית בזכותם השווה של שני העמים להגדרה עצמית.
ד״ר לימור יהודה, היא חוקרת במכון טרומן לקידום השלום באוניברסיטה העברית, ומהמייסדים של תנועת ארץ לכולם (שתי מדינות, מולדת אחת). ספרה ״שוויון קולקטיבי: דמוקרטיה וזכויות אדם בסכסוכים אתנו-לאומיים״, צפוי להתפרסם בחודשים הקרובים בהוצאת קיימברידג׳.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם