הראפר קניה ווסט לא יורד מהכותרות ומדבר בגנות היהודים וישראל. אמנם, הרשתות החברתיות שלו ננעלו, הוא איבד חוזי פרסום ורבים מחבריו המפורסמים פרסמו הודעות גינוי בתקשורת האמריקאית – אך באותה נשימה, ווסט ושכמותו כבר לא מתחבאים במחילת הארנב.

הראפר קניה ווסט לא יורד מהכותרות ומדבר בגנות היהודים וישראל. אמנם ננעל מחוץ לרשתות החברתיות, איבד חוזי פרסום ורבים מחבריו המפורסמים גינו אותו – אך באותה נשימה, ווסט ושכמותו כבר לא מתחבאים

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ההפסדים שהוא ספג לא מנעו ממנו לפרסם דברי בלע נוספים ולאיים באלימות על יהודים. הביטויים האנטישמיים מקבלים במה נרחבת ברשתות החברתיות עבור מיליוני מעריצים, שאחד מהם בהחלט יכול ללכת לסופרמרקט הקרוב, לקנות רובה בלי למצמץ ולסגור בשבילו את החשבון עם היהודים.

הביטחון לשנוא יהודים, להט"ב, נשים וקבוצות אתניות שונות ולצעוק זאת בכיכר העיר הווירטואלית – מעולם לא היה לגיטימי יותר. איך קרא לזה מנכ"ל הליגה נגד השמצה ג'ונתן גרינבלט – לא רק מנרמלים אנטישמיות, אלא הופכים אותה לפופולרית.

ההתייחסות לפרשה בישראל משקפת במידה רבה את ההתרחקות הגוברת, הפערים התרבותיים הגדלים והמכנה המשותף הקטן בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם – זו שבישראל וזו שבארה"ב.

יהודי ארה"ב מתמודדים כעניין שבשגרה עם גילוי אנטישמיות סמויים וגלויים, ופגיעה ביהודים הפכה להיות יותר לגיטימית בשיח הציבורי. האמירות האנטישמיות של ווסט הוסיפו אש למדורה ומערערים עוד יותר את תחושת הביטחון של יהודי ארה"ב. רק בניו יורק לבדה ישנה עליה של 125% באירועים אנטישמים כנגד יהודים.

ההתייחסות לפרשה בישראל משקפת במידה רבה את ההתרחקות הגוברת, הפערים התרבותיים הגדלים והמכנה המשותף הקטן בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם – זו שבישראל וזו שבארה"ב

המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) בדו"ח ההערכה השנתית התריע, כי ישנה עלייה מדאיגה במדד האנטישמיות. בין היתר עולה כי יותר ממחצית מהיהודים בארצות הברית (53%) מדווחים כי הם מרגישים פחות בטוחים כיהודים מאשר לפני חמש שנים.

הצעירים היהודים מורידים את הפרופיל היהודי בשל חשש לפגיעה בהם או במעמדם החברתי. ארבעה מכל עשרה יהודים אמריקאים ציינו כי הם נמנעים מהעלאת תוכן מקוון שיגלה את יהדותם. 22% ציינו כי הם נמנעים מללבוש פריטים שעלולים לאפשר לאחרים לזהות אותם כיהודים. 52% מהצעירים ציינו כי הם נקטו צעדים להסתיר את יהדותם.

ערבות הדדית?

כישראלים, אנו נוטים לבחון את היהודים-האמריקאים מבעד לקטגוריות היהדות הלאומית שלנו ולהיות שיפוטיים כלפיהם. אנו קוראים להם לעלות לישראל, לדבר עברית, או לפחות להפגין את תמיכתם בנו, אך מעצמנו אנחנו לא מצפים למאומה – לא מנסים להושיט להם יד או להבין את הצרכים שלהם, כי מבחינתנו הם קהל שבוי.

כמובן, הכל רק אם הם ערבים לנו. אולי הגיע הזמן לשנות את המשוואה. לראות אותם, להבין שהחיים בקהילת מיעוט מצריכים סולידריות ותמיכה מאיתנו. ככל שאנו מרחיקים אותם בהדגשת הלאומיות על פני היהדות, בשלילת העומק והאותנטיות של חיים יהודים מחוץ לישראל – אנחנו מתנערים מהמחויבות שלנו לערך הבסיסי לפיו כל ישראל ערבים זה לזה.

במקום להתנשא ולהרחיק, שווה לתרגל צניעות ולקרב אותם. יהדות התפוצות היא אחד הנכסים האסטרטגיים המשמעותיים ביותר של מדינת ישראל ויש לנו הרבה מה ללמוד מהם, אם זה בפלורליזם היהודי מעורר ההשראה, במימוש הערכים היהודיים של כבוד הדדי, סובלנות, כבוד האדם ותיקון עולם ובמחויבות העמוקה של קהילות אלו לעם ישראל ולמדינת ישראל היום ולאורך השנים. האם לא ראוי שנתחיל להתנהג כמו בית לאומי אמיתי לעם היהודי? האם לא ראוי לפנות להם מקום ולפתוח בפניהם את הדלת?

צעירים יהודים אמריקאים מורידים את הפרופיל היהודי מחשש לפגיעה. 4 מכל 10 מהם ציינו כי הם נמנעים מהעלאת תוכן מקוון שיגלה את יהדותם. 22% ציינו כי נמנעים מפריטי לבוש שיזהו אותם כיהודים

למדינת ישראל אין את הפריווילגיה לאבד את הזיקה למחצית מעם ישראל. גורלנו המשותף מחייב שיתוף פעולה. הדרך לשינוי צריכה לעבור דרך דיאלוג וניסיון למצא את המשותף והמאחד, תוך קבלת ההבדלים וההבנה העמוקה שבבית הזה צריך להיות מקום לכולם.

יונית קולב היא מנהלת החטיבה לדוברי אנגלית בחברת "החוויה הישראלית", חברת בת לחינוך של הסוכנות היהודית. בעברה שימשה כמנהלת מוזיאון ארצות המקרא, מנהלת מוזיאון יהדות איטליה, וניהלה את נווה שכטר בתל אביב.