בדיחה מוכרת בקרב היהודים על חגי ישראל היא שתמיד אנחנו אומרים "ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל!" – זה נכון לחנוכה, פורים, ל"ג בעומר, פסח וחגים נוספים. יש אמת בבדיחה זו – שכן מאז ומעולם העם שלנו לא הפך את ניסיונות ההשמדה שלנו לימי אבל – להיפך, הפכנו אותם לחגיגה של גבורת רוח האדם.
שאלה מתבקשת היא – האם בקרוב גם ימי הזיכרון הלאומיים יהפכו לכאלה?
מעולם העם שלנו לא הפך את ניסיונות ההשמדה שלנו לימי אבל – להיפך, הפכנו אותם לחגיגה של גבורת רוח האדם. שאלה מתבקשת היא – האם בקרוב גם ימי הזיכרון הלאומיים יהפכו לכאלה?
לעניות דעתי, אנחנו כבר בצעדים ראשונים לכך. ראייה לכך היא מיזמים המתקיימים ערב יום השואה הבינלאומי או הישראלי, שמטרתם להנציח את זיכרון השואה בדרך ייחודית – כזו שמדגישה את הגבורה, את המכשולים שניצבו בפני ששת המיליונים ובעיקר את ההתגברות של אלו ששרדו את התופת.
מגיל קטן חינכו אותנו ש"חייבים לשמור את זכר השואה", "לזכור ולעולם לא לשכוח" ועוד כהנה וכהנה ביטויים שנועדו להחדיר בנו תודעה לפיה את השואה חייבים לזכור.
אולם, אנחנו לא באמת רוצים לזכור את השואה. אנשים לא מתכננים איפה יציינו את היום הזה, לאיזה טקס ילכו ומה יעשו, והדור הצעיר "מתבאס" שהפקיעו ממנו את שידור הריאליטי היומי שלו לטובת טקסים ביד ושם וסרטי שואה.
אין הדבר דומה לחגים אחרים – אנחנו רוצים להדליק נרות בחנוכה, לחגוג את ליל הסדר, ובעיקר לתכנן את התחפושת הבאה לפורים.
היום, יום שישי ה-27 בינואר, מתקיים יום השואה והגבורה הבינלאומי, שחל ביום השחרור של מחנה המוות אושוויץ.
לפני פחות מ-5 שנים הקמתי ארגון שמטרתו לגרום לאנשים להתלהב מזיכרון השואה.
זו לא טעות, וזה אולי נשמע מוזר בהתחלה, אבל אני בטוח שזה יישמע הרבה פחות מוזר כשאזכיר את מה שכתבתי בפתח דבריי – שמאז ומעולם העם היהודי חוגג את ניצחון הרוח על ניסיונות ההשמדה שלו.
חונכנו לזכור ולא לשכוח, אבל אנחנו לא באמת רוצים לזכור את השואה. לא מתכננים איפה נציין את היום ולאיזה טקס נלך, והדור הצעיר "מתבאס" שהפקיעו ממנו את הריאליטי היומי לטובת טקסים וסרטי שואה
היום, ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה, תתקיים לראשונה גאלת יום השואה והגבורה הבינלאומי בהרצליה פיתוח. יהיו אוכל ושתייה טובים, אבל בעיקר יהיו שם אנשי חינוך ומובילי דעת קהל שאכפת להם.
אז אולי המשפט הקודם גרם לכם להרים גבה, אבל תשאלו את עצמכם מה בדיוק תכננתם לעשות היום, והאם בימי השואה והגבורה הבינלאומיים האחרים עשיתם משהו יוצא דופן.
לחלקכם תהיה תשובה שקשורה להנצחת זכר השואה, אבל לרוב המוחלט של האנשים לא תהיה תשובה כזו, ולא מכיוון שלא אכפת להם. הסיבה הפשוטה מתומצתת במשפט האלמותי של ברוך שפינוזה:
"נפש האדם מתרחקת מכל מה שמפחית מעוצמתה, ומחפשת את כל מה שמעצים את רוחה".
אז אם נפל לכם אסימון כשקראתם את המשפט של שפינוזה, אתם בטח כבר מבינים שהדרך בה אנו פועלים עד כה לא תוכל להחזיק מעמד עוד הרבה זמן. כבר היום זיכרון השואה הוא לא דבר שאנחנו רוצים לשקוע בו. אנחנו חושבים שצריך לזכור, אבל אנחנו מבקשים להימנע מלעסוק בשואה ביומיום.
במצעד הגבורה אנחנו מציעים דרך אחרת, שהיא למעשה הדרך שבה העם שלנו בחר לזכור מאז ומעולם.
זה הסיפור שלנו במצרים, זה הסיפור שלנו מול היוונים ונס פח השמן, זה הסיפור שלנו מול אחשוורוש והמן הרשע ויותר מכל זה הסיפור שלנו מול היטלר והנאצים – כי למרות שהם ניסו להשמיד אותנו, עם ישראל חי וקיים.
בזכות יכולות העברת הסיפורים של העם היהודי, אלפי שנים אחרי יציאת מצרים אנשים חוגגים עדיין את ליל הסדר, כשחלקם אפילו לא מאמינים שעם ישראל היה עם של עבדים במצרים.
ביום השואה והגבורה הבינלאומי הקרוב החלטנו ללכת בדרכם של גדולים וליצור לראשונה את גאלת יום השואה והגבורה, מסורת שמטרתה קידוש גבורת רוח האדם.
אנשי חינוך ומובילי דעת קהל נפגשים וזוכרים בצורה מעצימה את הגיבורים והגיבורות. התכנית החינוכית המשלבת חינוך לשואה מוצגת בצורה אחרת, כזו המעצימה את בני הנוער והופכת את הזיכרון למנוע השראה להתגברות על מכשולים ולעשייה חברתית.
את הגאלה הזו אנו מארגנים אחרי שהוצאנו מעל 20,000 אנשים למצעדים בימי השואה והגבורה. אנחנו יודעים כמה אנשים הפכו ציניים בנוגע לשואה, וכמה דווקא ביום הספציפי הזרקור מגיע.
בזכות יכולות העברת הסיפורים של העם היהודי, אלפי שנים אחרי יציאת מצרים אנשים חוגגים עדיין את ליל הסדר, כשחלקם אפילו לא מאמינים שעם ישראל היה עם של עבדים במצרים
הגיע הזמן שעם הספר יעשה את מה שידענו לעשות מאז ומעולם – לספר את הסיפור של העם שלנו בצורה שתעבור הלאה למשך אלפי שנים.
ליאון בן נס ואנונו הוא יזם עסקי וחברתי, מייסד ארגון "מצעד הגבורה" לשינוי תודעת השואה והטמעת הזיכרון בעשייה החברתית, ובעלים של רשת חללי העבודה "A Club".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
נשמע לי לא נכון, משתי סיבות מרכזיות:
1. בשואה, בניגוד למקרים האחרים, לא ניצחנו, אלא עמי המערב 'ניצחו' בשבילנו, ואם לא – רוב עם ישראל היה מושמד. בנוסף, זה לא 'חג' דתי, לעומת האחגי האחרים שבהם 'אלוהים של היהודים' הוא שלקח חלק פעיל בהצלת העם.
2. לדעתי זיכרון השואה אמור לשרת מטרה אחרת לעומת החגים האחרים. ה'לעולם לא עוד' צריך שיתמקד לא (או לא רק) בחשיבות של העם היהודי להגן על עצמו, אלא במסר האנושי של לעולם לא נרשה שיקרה רצח עם כזה. כמי שעברו את רצח העם הנורא בהיסטוריה, ומי שטוענים (הדתיים) להיות מגדלור מוסרי לעמי העולם – אנחנו צריכים להוביל את התפישה המוסרית של מניעת מצבים כאלו מהתרחשות שוב.
לצערי הרב, המסרים האלו לא נשמעים כלל, והמוסר הכולל של העם רק הולך ומתרחק מהתפישה הזו.