מי אמר רפורמה?

וול סטריט בניו יורק. אוגוסט 2020 (צילום: AP Photo/Mark Lennihan))
AP Photo/Mark Lennihan)
וול סטריט בניו יורק. אוגוסט 2020

גילוי נאות: לפני כמה עשורים שימשתי כדובר הקונסוליה הכללית של ישראל בניו יורק (וחלקית גם של משלחת הקבע שלנו לאו"ם). התפקיד הנפלא הזה הביא אותי לכל פינותיה של מנהטן בשיטוטים רגליים בין המערכות והמטות של כלי התקשורת הלאומיים של ארה"ב, כולל ה-Wall Street Journal האיכותי אשר שכן בקצהו הדרומי של האי, לא הרחק מהמגדלים התאומים.

גילוי נאות: בעבר שימשתי כדובר הקונסוליה הישראלית בניו יורק (וחלקית במשלחת הקבע לאו"ם). התפקיד הביא אותי לשיטוטים במנהטן בין כלי התקשורת הלאומיים של ארה"ב, כולל ה-Wall Street Journal

מה שהפעים אותי כל כך היה לראות כיצד עיתון שמרני, השייך אירגונית לחברת דאו-ג'ונס והמזוהה כל כך עם הצמרת העסקית והכלכלית של ארה"ב, נוקט עמדות ליברליות למדי בשורה של נושאים, כולל בענייני המזרח התיכון, שעל תיווכם לעיתונות הניו-יורקית הייתי אמון אז (כמידת יכולתי המוגבלת).

ה-Wall Street Journal  החזיק בסרגל ערכים קשוח והקפיד תמיד על כתיבה מקצועית משובחת, ממוסמכת ומתועדת. אף היה לעיתון דאז מדריך עב כרס לכתיבה ובו הנחיות לכותבים בתחומים שונים, החל מכללי התחביר והאיות בהם יש לנקוט וכלה במהלכים לאימות ידיעות כאלה ואחרות.

אשר על כן התפלאתי מאד בקראי את מאמר המערכת של העיתון מיום 20 בינואר 2023. זהו מאמר מדהים ברשלנותו ובשטחיותו.

הכותבים פותחים בקביעה שממשלת נתניהו זוכה כעת לאותה הצלפה של התקשורת הבינלאומית אותה מקבלת כל ממשלה ימנית העולה לשלטון בכל אתר ואתר.

האמנם? אינני זוכר שממשלת דנמרק בראשותו של לארס לוגה רסמוסן הותקפה בתקשורת בשל היותה ממשלת ימין. או ממשלתה של אנגלה מרקל ממפלגת ה-CDU (המוגדרת כמרכז-ימין) או זו של דייויד קמרון מהמפלגה השמרנית הבריטית. ממשלתו הראשונה של מנחם בגין אמנם זכתה לביקורת ונתקלה בספקנות רבה מרגע שעלתה לשלטון, אך עם תחילת המו"מ עם מצרים זכתה לירח דבש תקשורתי ארוך ומועיל.

המסקנה היא אפוא שממשלות מן הימין (וגם מן השמאל) זוכות לביקורת ואף לגינוי על מעשיהן ומחדליהן (למשל קמרון או תרזה מיי על הברקזיט) אך לאו דווקא על עצם היותן ממשלות מן הימין.

התפלאתי לנוכח מאמר המערכת המדהים ברשלנותו ובשטחיותו של הג'ורנל מה-20.1.23. הכותבים פותחים בקביעה שממשלת נתניהו זוכה לאותה הצלפה שמקבלת כל ממשלה ימנית ע"י התקשורת הבינל'

הג'ורנל מקונן על כך שבשונה מארה"ב, בית המשפט העליון של ישראל אינו מוגבל על ידי חוקה, ובאמת זהו מצב רע ולא רצוי. בארה"ב החוקה היא היסוד המוסד של החיים הפוליטיים. ואפשר לומר שהמקרה האמריקאי הוא לא של עוד מדינה עם חוקה, אלא של חוקה כתובה שיש לה מדינה.

האבות המייסדים של ארה"ב נזקקו לחמש שנים מתום מלחמת העצמאות שלהם כדי לנסח חוקה כהלכתה, ואילו לישראל אין חוקה גם בשנתה ה-75. וכך, בהעדר חוקה נוקשה והחלטית, הגבולות בין שלוש הרשויות הולכים ומטשטשים.

מי שעומד בראש הרשות המבצעת (הממשלה) הוא גם מי שמחליט וקובע עבור הרשות המחוקקת (הכנסת). מי שממנה את שר החינוך, למשל, הוא גם מי שמציב את איש אמונו בתפקיד יו"ר וועדת החינוך בכנסת. זוהי הגרסה הישראלית להפרדת רשויות.

בהעדר חוקה כבארה"ב או נורמה של It is not done הנהוגה בבריטניה, מי לנו עוד היכול לבלום מעט את דורסנותן של ממשלות ישראל לדורותיהן? במצב הזה נותרת הרשות השופטת כגוף המאזן היחיד מול הרשויות האחרות. גם זאת עושה בית המשפט במשורה, ומתוך אלפי חוקים של הכנסת מאז שנות החמישים, פסל הבג"ץ רק 22 (במילים: עשרים ושנים!) חוקים.

הבורות הזועקת ממאמר המערכת של הג'ורנל עולה גם מהקביעה שאין בישראל חוק לפיו ניתן למנוע ממר אריה דרעי לכהן כשר, ובכך נמצא הבג"ץ מבטל את עצם פסק דינו של הבוחר הישראלי.

הבורות הזועקת ממאמר המערכת של הג'ורנל עולה גם מהקביעה שאין בישראל חוק לפיו ניתן למנוע ממר אריה דרעי לכהן כשר, ובכך נמצא הבג"ץ מבטל את עצם פסק דינו של הבוחר הישראלי

זהו כשל בהבנת הנקרא, שכן אמנם אין חוק בנושא אולם בהעדר חוק קמה לנו הלכה פסוקה, הלא היא "הלכת דרעי-פנחסי" הקיימת כבר כ-30 שנה, לפיה לא יכול לכהן כשר מי שהורשע בפלילים.

זאת ועוד, עד כמה שזה יישמע מפתיע, לא בדרעי האיש בחר הבוחר הישראלי לתפקיד שר בריאות או שר פנים. הבוחר נתן קולו לש"ס כמפלגה ומי שמינה את דרעי לצמד תפקידיו הוא ראש הממשלה.

הבג"ץ לא שיחרר אמירה על בחירת הבוחר בש"ס, אלא רק כי לאור רקעו האישי המשפטי המורכב של דרעי מינויו הוא בלתי סביר. כאן מתקצף מאמר המערכת הנדון על "עילת הסבירות" לה נדרשה הערכאה הישראלית. אולם שוב, בהעדר חוקה עם גדרות וסייגים נותרה לנו רק "עילת הסבירות" הקיימת במשפט הבריטי מאז שנות הארבעים של המאה הקודמת ואשר חלחלה משם גם למשפט הישראלי.

גם בארה"ב הנהנית מחוקה קיימת "עילת הסבירות". על אחת כמה וכמה במדינות כבריטניה או ישראל נחוצה "עילת הסבירות" או "עילת השכל הישר" המנחה מה ניתן ובעיקר מה לא ניתן לעשות לפי רוח החוק.

גם בארה"ב הנהנית מחוקה קיימת "עילת הסבירות". על אחת כמה וכמה במדינות כבריטניה או ישראל נחוצה "עילת הסבירות" או "עילת השכל הישר" המנחה מה ניתן ובעיקר מה לא ניתן לעשות לפי רוח החוק

הג'ורנל מלגלג על הביקורת שנמתחה על מר דרעי מכיוון ששיקר בעדותו בערכאה נמוכה וקובע כי אמת, נכון הדבר שפוליטיקאים משקרים, ובין השיטין שואל מה בכך. ובכן, באמת ידוע לנו שפוליטיקאים משקרים אבל גם אם זוהי הפרקטיקה היא אינה צריכה להיות הנורמה, בוודאי לא מן המקפצה, ומר דרעי אינו יכול עוד לכהן בתפקיד ציבורי.

ככל הידוע, אייב לינקולן או יצחק רבין לא נהגו לשקר, אבל כנראה שאינם מסתופפים בדלת אמותיו של מר דרעי, "טריבון המזרחים" כלשונו של הג'ורנל, שכנראה לא הבחין באיכותם ויופיים של מותגי הצמרת שמר דרעי מקפיד ללבוש בעודו עוטה ארשת של סבל והילה של קורבן.

המערכת המשפטית הישראלית זקוקה לרפורמה. למשל בהתמשכותם השערורייתית של משפטים הנסחבים על פני שנים ארוכות. עוד תיתכן רפורמה בתחום משך כהונת השופטים או בשאלת הגוף הבוחר. אולם רפורמה זו אינה יכולה להיות מונחתת מלמעלה באבחת חרב חדה בת שלושה שבועות. הממשלה חייבת להתדיין בסוגיה עם האופוזיציה ולהגיע להסכמה לאומית רחבה.

הממשלה הקודמת נמנעה מלחוקק את "חוק הנאשם" שהיה אמור למנוע מבנימין נתניהו להתמנות כראש ממשלה, ככל הנראה משום שלכך נחוצה הסכמה פרלמנטרית ולאומית רחבה. גם בית המשפט העליון נמנע בשעתו מלעסוק בסוגיית הנאשם ודחה ברוב של 11:0 עתירה בנושא (גילוי נאות: הח"מ היה אחד העותרים בעתירה זו).

הממשלה הקודמת נמנעה מחקיקת "חוק הנאשם" שהיה מונע מנתניהו להתמנות כרה"מ, כנראה כי נחוצה הסכמה פרלמנטרית ולאומית רחבה. גם ביהמ"ש העליון נמנע מעיסוק בסוגיית הנאשם

לממשלה הנוכחית אצה הדרך, כי כנראה שהיא יודעת שאם לא תזדרז בקידום הרפורמה המשפטית שלה, בביטול חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בפגיעה במגזר הנשים, בפירוק-בפועל של צה"ל וחלוקתו בין השרים יואב גלנט ובצלאל סמוטריץ', בהקמת משטרת מתנחלים פרטית של השר איתמר בן-גביר, בחיסול השידור הציבורי, בשינמוך הייצוג הפוליטי של ערביי ישראל והדרת 20 אחוזים מאזרחי המדינה, ובשאר מיפעלות של שינוי עליהם טרם שמענו – ייתכן שהבלמים והאיזונים הקיימים עדיין יפעלו לבלום אותה ככל יכולתם. אך לאחר הרפורמה האמורה כבר לא יהיו בלמים ואיזונים ולא יהיה יותר מה להציל מישראל הישנה אותה היכרנו ושירתנו.

הרפורמה של לוין את נתניהו היא הבסיס לשינוי הטקטוני הפוקד את ישראל. שינוי זה יפגע קשות בכלכלה הישראלית ויאיין את הרוח הישראלית היוצרת. הוול סטריט ג'ורנל מהלל ושבח את חסינותה של הדמוקרטיה הישראלית אך בעצם נקט עמדה פוליטית ברורה והביע תמיכה בממשלת ימין, פשוט משום שהיא ממשלת ימין. ממש תמונת ראי של הטענה שהשמיעו כותבי מאמר המערכת נגד התקשורת העולמית.

העיתון מתעלם מהעובדה שניצחון הימין היה מינורי וכי ב-popular vote היה כמעט שוויון. ההישג הפרלמנטרי הדרמטי של גוש הימין הושג במידה רבה תודות לכשל המנהיגות וקבלת ההחלטות האיומה של מרב מיכאלי, אשר סירבה בעקשנות מוזרה למיזוג טכני עם המפלגה האחות ושמטה כך למעלה מ-150,000 קולות של מרצ אשר לא עברה את אחוז החסימה.

לממשלה הנוכחית אצה הדרך, כי היא יודעת שאם לא תזדרז בקידום הרפורמה המשפטית שלה, ייתכן שהבלמים והאיזונים הקיימים יפעלו לבלימתה. אך לאחר הרפורמה האמורה כבר לא יהיו בלמים ואיזונים

אבל השורה התחתונה היא ניצחון סוחף בכנסת, שמפלגות הימין (וביחוד המשיחיות שבהן) ממהרות למנף בטרם יתהפך עליהן הגלגל.

ברוך בינה הוא שגריר בדימוס. הוא כיהן כשגריר בדנמרק, קונסול כללי בשיקגו וקצין עיתונות בניו-יורק.בוושינגטון שירת פעמים - תחילה כקצין קישור לקונגרס וציר לדיפלומטיה ציבורית ובהמשך -- סגן ראש הנציגות. במטה בירושלים היה סמנכ"ל משרד החוץ ועמד בראש האגף לצפון אמריקה. כיום הוא עמית מדיניות במכון "מיתווים" למדיניות חוץ אזורית, חבר בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל וכן חבר-מייסד של הפורום למדיניות חוץ שהוקם לאחרונה. הוא פירסם שני ספרי שירה ופרוזה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,199 מילים
סגירה