השבוע שאלה אותי אשת חינוך עמיתה האם נכון לנו, כאנשי חינוך, להשתתף במחאה. ברור שכן, אמרתי. אנחנו נלחמים על ערכים. אבל היא הוסיפה ושאלה – זו לא פוליטיקה? מותר לאנשי חינוך לדבר פוליטיקה? אז כתשובה לה ולכל מי שעוד לא קם מהכורסה, מוקדשים הדברים הבאים.

השבוע שאלה אותי אשת חינוך עמיתה האם נכון לנו, כאנשי חינוך, להשתתף במחאה. ברור שכן, אמרתי. אנחנו נלחמים על ערכים. אבל היא הוסיפה ושאלה – זו לא פוליטיקה? מותר לאנשי חינוך לדבר פוליטיקה?

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

חשבתי שחשוב לנו לנסח לעצמנו למה אנחנו מוחים. למה כל אזרח ישראלי, בלי קשר לעמדתו הפוליטית בימין או בשמאל, אמור למחות בכיכרות ובצמתים? כל אחד אמור להיאבק (במסגרת החוק) ברפורמה במשפטית הנוכחית.

ב1988 הצבעתי לראשונה בבחירות לכנסת ישראל. הצבעתי עד כה ב-14 מערכות בחירות. מכל ה-14 הללו – רק פעמיים נבחרה המפלגה אליה הצבעתי. ביתר לא. ולמה אני מדגישה את זה? כי אני יודעת לקבל הפסדים ומכירה בכך שהממשלה הנבחרת היא ממשלה שנבחרה באורח חוקי ע"י מרבית אזרחי ישראל. אין ערעור על כך. אז למה אנחנו מוחים?

בישראל יש דמוקרטיה פורמלית. ישנן בחירות אחת לאיקס שנים, 4 בדרך כלל, והרוב קובע. זוהי דמוקרטיה בצורה. אך לשם מה נוצרה הצורה של השלטון הדמוקרטי? לשם הדמוקרטיה המהותית. ולדמוקרטיה המהותית שלושה עיקרים. כן, רק שלושה. כל ילד יכול לזכור:

הראשון: זכויות אדם.

השני: שיוויון בין בני אדם בערכם ובזכויותיהם. לא השוויון הסוציאליסטי – שוויון ליברלי. משולש שווה עיגול.

הדבר השלישי: שלטון החוק.

אין אף דמוקרטיה במציאות שממלאה עד תומה את הדמוקרטיה המהותית אבל זהו מושא השאיפה: זכויות אדם, שיוויון ערך האדם, שלטון החוק.

מתוך 14 פעמים שהצבעתי – רק פעמיים נבחרה המפלגה שהצבעתי לה. אני יודעת לקבל הפסדים ומכירה בכך שהממשלה הנבחרת נבחרה באורח חוקי ע"י מרבית האזרחים. אז למה אנחנו מוחים?

עוד בכתביהם של הוגי הנאורות במאה ה-18 (כמו מונטסקייה), היה ברור שדמוקרטיה פורמלית יכולה להתדרדר ולהפוך למשטר עריצות הרוב. איך למנוע זאת? הכלי החשוב ביותר למניעת עריצות הוא הפרדת הרשויות, לרשות מחוקקת, מבצעת ושופטת.

תראו את זה בעיניים כאילו כתוב על לוח. בצד האחד דמוקרטיה פורמלית. בצד השני – דמוקרטיה מהותית עם זכויות אדם, שיוויון ערך האדם, חוק. ובאמצע, קישור חיוני והכרחי – הפרדת הרשויות.

כך קמה גם ישראל כמדינה דמוקרטית בצורתה, ועקרונית גם במהותה, ולאורך 74 שנות קיומה התקדמה אט אט, דרך מאבקים שונים, שלבית המשפט והכרעותיו היה בהם יד ורגל, במעלה המהות. זכויות לנשים, ללהט"בים, למזרחים – נפתחו עוד ועוד אפשרויות והאור הלך וגבר בזכות הפרדת הרשויות ובזכות מאבקים אזרחיים שמקדמים את מהות הדמוקרטיה.

וכעת, על חומת המגן הזו, על הכלי הזה שהוא אבן היסוד בתיווך שבין הצורה למהות, את הכלי הזה הרפורמה המשפטית המוצעת מוחקת. אולי לא מבטלת לגמרי, יש שאריות גיר על הלוח, אך למעשה לא מאפשרת לשיטת האיזונים והבלמים לפעול.

ובלעדיה: מה יהיה על המהות? על זכויות האדם? על השוויון בין בני האדם? על שלטון החוק השווה לכולם? מה יהיה עלינו הנשים? הלהט"בים? הערבים? על חופש הדת? על החופש מדת?

כבר להוגי הנאורות במאה ה-18 היה ברור שדמוקרטיה פורמלית יכולה להתדרדר למשטר עריצות הרוב. איך למנוע זאת? הכלי החשוב ביותר הוא הפרדת הרשויות לרשות מחוקקת, מבצעת ושופטת

לכן אנחנו מוחים ומפגינים ושובתים וצועדים! נקו רגע קריאות נגד אנשים ספציפיים או החלטות כאלו ואחרות שאינן נראות לנו. ממשלות מחליטות החלטות רבות שאינן לרצוננו, ובדרך כלל, אני לפחות, איני יוצאת למחות. אני מקבלת את דין הרוב. הפעם יש סכנה לכל מהות הקיום של המדינה. לכן אנחנו מוחים.

אני מבקשת להצהיר שהמטרה הגדולה של המחאה בעיני היא הידברות אמת בין כל הצדדים הרלוונטיים, המקצועיים והפוליטיים, הידברות על רפורמה מידתית ומוסכמת במערכת המשפט.

המטרה – למנוע את פירוק המערכת היחידה המונעת משלטון הרוב להפוך לעריצות הרוב. ועד שהידברות כזו תקרה – צריכים להרגיש שאנחנו רבים. לכן, יעד אישי של כל אחת ואחד היא להכניס למעגל הקמים מהכורסה את הרבים שחושבים אבל לא פועלים. את כל אלה שעדיין לא הפנימו את גודל הסכנה.

ולמחנכת ששאלה- כל דיבור ערכי הוא גם דיבור פוליטי. גם אי נקיטת עמדה ברורה בימים כאלה – היא נקיטת עמדה. כפי שאמרה ויסלבה שימבורסקה "התקופה היא תקופה פוליטית, כך או כך לכל דבריך הדהוד, לכל שתיקותיך השתמעות פוליטיים".

ממשלות מחליטות החלטות רבות שאינן לרצוננו, ובדרך כלל, אני לפחות, איני יוצאת למחות. אני מקבלת את דין הרוב. הפעם יש סכנה לכל מהות הקיום של המדינה. לכן אנחנו מוחים

הזמן להשפיע מתקצר. מבחן הבגרות של כולנו באזרחות הוא עכשיו. הלוואי שכחברה לא ניכשל בו.

למען זכויות האדם, שוויון ערך האדם ושלטון החוק. חזק חזק ונתחזק.

רינת בר חיים ישראלי היא אשת חינוך ורבה חילונית הומניסטית. בעלת M.A. בהיסטוריה ותרבות ישראל. בעבר מחנכת ומורה להיסטוריה במשך שנים רבות בתיכון בית ירח, עד לא מכבר מנהלת ביה"ס ע"ש נעמי שמר בקבוצת כנרת. לצד החינוך עוסקת בהנחיית מעגלי שיח, הנחית טקסים וכתיבה. נשואה ואם לשלוש משובחות ומשובח אחד. מתגוררת במושב שרונה בגליל התחתון.