חתולים מתים בסתר

חתולים בריאים רבים נכנסו לניתוחים פשוטים-לכאורה ולא יצאו מהם בחיים, וכלבים הוחזקו בתנאי הזנחה ● תורמים התאכזבו מהתנהלות בעייתית ונטשו לטובת ארגונים אחרים, ופעילים נתבעו בגלל ביקורת ● אבל בעמותה מכחישים את הטענות ● מה התרחש בשנים האחרונות ב"תנו לחיות לחיות", העמותה הוותיקה למען בעלי החיים?

04/10/2019 10:59
חתול רחוב בירושלים. אילוסטרציה (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

יעל, בת 68 מתל אביב (השם מלא שמור במערכת), מאכילה חתולים עזובים ותורמת מכספה למען חיות חסרות ישע שנים רבות. לפני כשנה וחצי החליטה להכין צוואה ולתרום את עיזבונה למען החיות. באופן טבעי עבורה, פנתה יעל לאחד המקומות שהכי מזוהים עם הנושא – עמותת תנו לחיות לחיות.

"קבעתי פגישה בביתי עם הדוברת הוותיקה של העמותה, אתי אלטמן, ולפגישה הצטרפה עורכת הדין של העמותה, לימור קרוכמל״, אומרת יעל לזמן ישראל.

"הסברתי להן שאני רוצה לתרום לטובת עזרה וטיפול בבעלי חיים את מרבית עזבוני – כסף, רכוש וכן את ביתי, ששווה מיליוני שקלים. הסברתי גם שאיני מעוניינת במשהו על שמי, ושמה שחשוב לי זה בעלי החיים וטובתם. להפתעתי, אתי הציעה שהבניין שיוקם מכספי עזבוני יהיה על שמה".

יעל ביקשה שההצעה תעלה על הכתב, כדי שתוכל להיוועץ עם עורך דין, אך קרוכמל ניסחה בו במקום טיוטת התחייבות בגוף ראשון, בשמה של יעל, שכך נכתב בה:

"אני מבקשת שכל יתרת רכושי יימכר ובכסף יוקם הקדש (קרן ייעודית) שייקרא 'הקדש (קרן נאמנות לטובת מטרה, א"ה), אתי אלטמן לבית מחסה לבעלי חיים נטושים… הבית יוקם, יפעל וינוהל על ידי תנו לחיות לחיות בפיקוח ישיר וצמוד של עו"ד קרוכמל".

"בפגישה לא הפריעה לי הגישה הזאת, והסכמתי עקרונית לרעיון ההקדש על שמה של הדוברת", אומרת יעל. ואולם, היא ביקשה מנציגות תל"ל שהות להיוועץ.

"כשחשבתי על זה לעומק בימים שאחרי הפגישה, נפל לי האסימון והבנתי שמשהו כאן לא בסדר", אומרת יעל. "למה שאעביר את הפיקוח על עזבוני לעורכת הדין של תנו לחיות לחיות? הסכמתי לתרום את עזבוני לעמותה אך ורק למען שלומם ובריאותם של בעלי החיים, מדוע שיוקם הקדש על שם הדוברת?

"ובעיקר, מדוע הדבר הראשון שמעסיק את ראשי העמותה הוא הקרדיט והאגו של ראשיה? כל העניין הותיר בי תחושה לא נוחה שהלכה והתגברה. חשתי שנפגשתי עם אנשים שלא מתעניינים בחיות כמו שהם מתעניינים בשיקולים אחרים".

בהתייעצויות עם הקרובים לה, ועם פעילים בתחום, הגיעה יעל למסקנה שכספה עלול להגיע למטרות שלא מתאימות לה, והחליטה להקצות את חסכונותיה להקמת קרן נאמנות משלה עוד בחייה, כדי לוודא מבעוד מועד שכספיה יגיעו לבעלי החיים אחרי מותה.

"החלטתי לפנות לדרך אחרת ולממשה בצורה שונה", כתבה יעל לאלטמן לאחר שקיבלה החלטה על הקמת קרן נאמנות משלה. "מבחינתי הסוגיה הזאת סגורה וחתומה, ואני מבקשת שלא לפנות אלי בנושא זה".

יעל: "הסברתי לנציגות העמותה שאני רוצה לתרום את מרבית עזבוני לטובת עזרה וטיפול בבעלי חיים. הסברתי גם שאיני מעוניינת במשהו על שמי. להפתעתי, אתי אלטמן הציעה שהבניין שיוקם מכספי עזבוני יהיה על שמה"

עם זאת, תחושת אי-הנחת שליוותה את יעל לא הניחה לה, ולאחר שהתנתקה מתל"ל המשיכה לבחון את הנושא, ומצאה שותפים לתחושותיה כי תל"ל הולכת ומתרחקת מהמטרות שלשמן הוקמה, ושבשמן היא מגייסת כסף.

בין השאר דיברה יעל עם פעילים וגורמים נוספים למען בעלי חיים, שחשים כי משהו התרופף במחויבות העמותה למטרותיה; מטרות אידאליסטיות שהנחו את תל"ל מתחילת הדרך, עם הקמתה ב-1986, ושעל פיהן פעלה מאז, כגורם החזק והגדול ביותר בשדה העמותות הציבוריות, למען בעלי החיים במדינת ישראל.

זמן ישראל חושף עדויות ומסמכים המעידים לכאורה על ירידה – דרמטית, לעתים – ברמת הטיפול המוענק לבעלי החיים במוסדות העמותה. התחקיר גם מצביע על היעדר שקיפות בדיווח על מקרי מוות שהתרחשו במרפאות תל"ל, ומביא עדויות על הליכים משפטיים שננקטו כלפי פעילים שביקרו את העמותה.

חתולים (טלי מלכה)

מדי שנה מסורסים ומעוקרים אלפי חתולים עבור הרשויות המקומיות (טלי מלכה)

התחלה מרשימה

עמותת "תנו לחיות לחיות" (תל"ל) נוסדה בשנות ה-80 על ידי קבוצת אנשים קטנה עם חזון גדול ומרשים, ובראשם אתי אלטמן ובני שלזינגר. מטרת העמותה שהקימו הייתה לדאוג לרווחת בעלי החיים, להגן עליהם ולהביא לשינוי במעמדם.

מיום הקמתה נהנית העמותה מתדמית אוהדת, מוניטין ויוקרה, ולקופתה זורמות תרומות נכבדות. ב-2017, למשל, הגיעו הכנסותיה ליותר מ-15.5 מיליון שקל, מתוכם קרוב לעשרה מיליון שקלים כספי תרומות ועיזבונות. כחצי מיליון שקל הגיעו מהקצבות מדינה ורשויות מקומיות, והשאר מפעילות שוטפת, כמו אימוץ, עיקור וסירוס בעלי חיים.

המרפאה הוותיקה ביותר של העמותה נמצאת ברמת גן, ומשם גם פועלת הנהלתה. בנוסף, מפעילה העמותה מרפאה באשקלון וכלבייה בכפר רות. שתי מרפאות העמותה מספקות שירותים רפואיים לאלפי בעלי חיים נטושים.

בשנים האחרונות נכנסה העמותה במלוא המרץ לתחום העיקורים והסירוסים, וזאת במקביל להחלת נהלים חדשים שגיבשה המדינה כדי לעודד רשויות מקומיות לעקר ולסרס חתולים, ולעצור את הריבוי הטבעי של חתולי רחוב.

מאז, פועלת העמותה גם כ"ספקית משנה" שמעקרת ומסרסת אלפי חתולים בשנה עבור רשויות רבות, בהן חולון, רמת גן, תל אביב ואשקלון, לאחר שזכתה במכרזים לאספקת שירותים אלה. עלות כל עיקור וסירוס היא כ-120 – 200 שקלים, תלוי ברשות שבה מתקיים ההליך.

מדובר בשירות חשוב לציבור ולמדינה, אך עדויות שהגיעו לידינו מעלות חשש כי תופעה מטרידה מתרחשת במרפאת תל"ל בר"ג: אנשים מדווחים על חתולים בריאים לכאורה שהביאו לביצוע הליכים פשוטים יחסית, כמו עיקור וסירוס, ויצאו משם עם גופות.

התלונות שהצטברו בידינו נוגעות כולן לאירועים מחמש השנים האחרונות, ומעלות את החשש כי בשנים האחרונות חלה ירידה ברמת הטיפול במרפאות תל"ל.

בדיקה שערכנו בעמותות ובקרב גורמים נוספים המבצעים הליכים רפואיים דומים, העלתה כי התמותה במקומות אלה נדירה מאד, ולא ידועות תלונות דומות על מקרי-מוות. גם וטרינרים (פרטיים, וכאלה שעובדים עם הרשויות) הבהירו שעיקורים וסירוסים הם ניתוחים שלא אמורים להסתבך ולגרום לתמותה.

ביקשנו כמה פעמים מהנהלת "תנו לחיות לחיות" לספק נתוני תמותה במרפאותיהם מהשנים האחרונות, אולם פעם אחר פעם נמנעה העמותה מלמסור נתונים, והסתפקו באמירה הכללית ולפיה "אין עלייה בכמות התמותה".

גם מלי, מאכילת חתולים מרמת גן, נאלצה להיפרד לפני חצי שנה משתי חתולות שהביאה לעיקור במרפאת העמותה ברמת גן. "אני מזועזעת מכך שבתוך שבועיים, איבדתי במרפאה שלכם בר"ג שתי חתולות מתוך ארבע שהגיעו דרכי, במהלך תהליך עיקור", כתבה מלי במכתב תלונה למנכ"לית העמותה, יעל ארקין, במרץ האחרון. "איבדתי את האמון במרפאה גם לגבי העתיד, בכל הקשור לחתולי רחוב אחרים שאותם אצטרך לסרס או לעקר. אני לא זוכרת בעבר ריבוי מקרים שכזה, וסטטיסטית זה לא אמור לקרות".

במכתב התגובה ששלחה העמותה למלי לא הכחישו את מותן של החתולות במהלך הניתוח, ותלו את סיבת המוות במספר אפשרויות, ביניהן "תקופה זו של השנה שמתאפיינת בייחומים והריונות המלווים בשינויים הורמונליים", וכן האפשרות כי בהעדר רקע היסטורי יתכן שלחתולים יש "מום מולד או בעיה רפואית שאינה נצפית בבדיקה כללית".

מלי, במכתב לתנו לחיות לחיות: "אני מזועזעת מכך שבתוך שבועיים איבדתי במרפאה שלכם ברמת גן שתי חתולות מתוך ארבע שהגיעו דרכי, במהלך תהליך עיקור. איבדתי את האמון במרפאה של העמותה גם לגבי העתיד"

"אני שבורה", סיפרה לנו בדמעות דנה מתל אביב, אף היא מטפלת בחתולי-רחוב בהתנדבות, במהלך הכנת הכתבה. "לאחרונה ארגנתי את שליחתם של ארבעה חתולים לטיפולי עיקור וסירוס במרפאת תל"ל ברמת גן. גורה אחת, שנראתה בריאה לחלוטין, מתה במקום, והיתר חזרו עם בעיות רפואיות. שניים אושפזו בביה"ח הווטרינרי בבית דגן, בניסיון להציל את חייהם.

"מסתבר שאחד החתולים סובל מהרניה (בקע). בבית דגן ייצבו את מצבו ואמרו שיזדקק לניתוח. בעמותה לא אמרו דבר על כך ולא טיפלו בבעיה כלל", טוענת דנה, "והשני אובחן כסובל מבעיות בנשימה שלא היה להן זכר לפני כן.

"השלישית לא אוכלת ולא שותה, אבל נראה שהיא מתאוששת לאיטה. כואב לי הלב. זה לא נורמלי. משהו לא טוב קורה כאן, אבל אי אפשר לדעת מה ולא מספקים תשובות. הסכימו לומר רק שהחתולה 'לא שרדה את הניתוח'".

בזמן שחלף מאז השיחה עם דנה, השתחררה אחת משלושה החתולים הפגועים מבית החולים בבית דגן, ובמכתב השחרור נכתב בפשטות: "חיתוך הניתוח נראה פתוח מדי בשכבה האחרונה… במישוש איזור החתך מורגש גוש קשה בקוטר של 2 סנטימטר". מאחר שהניתוח בוצע במרפאת תל"ל, הממצאים האלה יכולים להעיד על תקלה שהתרחשה במהלך העיקור ברמת גן.

החתולה של דנה. נלקחה אחרי העיקור לטיפול בבית החולים הווטרינרי בבית דגן

החתולה של דנה. נלקחה אחרי העיקור לטיפול בבית החולים הווטרינרי בבית דגן

"לדעתי מדובר ברשלנות"

נירית, פעילה למען בעלי החיים באזור המרכז ומתנדבת בלכידת חתולים לצורך עיקורים וסירוסים בשיתוף עיריית רמת גן, טוענת: "מקרי מוות במרפאה הזו בדרך כלל לא נבדקים, במיוחד אם מדובר בעיקורים וסירוסים שהזמינו עיריות. גופות החתולים מושלכות במרבית הפעמים ללא בדיקה ובירור".

לדבריה, גם כשמנסים לברר במרפאה מה הנסיבות שהביאו למוות לא תמיד אומרים לעירייה את האמת על מה שקרה. "באחת הפעמים שבהן הבאתי חתולה לניתוח, החתולה מתה במרפאה. וטרינר העמותה טען שסיבת המוות הייתה 'בעיה לבבית', בלי לתת הסבר ברור למה הכוונה בהגדרה 'בעיה לבבית'. בשלב הזה החלטתי להתעקש ולבדוק את סיבת המוות האמיתית".

נירית פתחה בתהליך לבדיקת נסיבות המוות, ופנתה למחלקה הווטרינרית בעיריית רמת גן בדרישה לאסוף את החתולה מתל"ל לצורך העברתה לנתיחה במכון הווטרינרי בבית דגן. בעקבות הנתיחה, היא מספרת לנו, התברר שסיבת המוות שסיפקה המרפאה של תל"ל אינה נכונה.

במשך שנתיים עקבה שני אחר תוצאות הטיפול של ארבעה חתולים שהובאו למרפאה בתיווכה, שלב אחרי שלב. "מתוך הארבעה האלו אף חתול לא שרד. כל החתולים מתו כבר במרפאה עצמה, או זמן קצר לאחר שחרורם ממנה"

וכך כתב פרופ' ניר אדרי, פתולוג המכון הווטרינרי, בדו"ח הפתולוגי ביוני 2018: "קריש דם גדול צמוד לצוואר הרחם על פדיקל (גדם הרחם), קשר catgut (חוט תפירה נספג) אחד רופף".

"גורמים מקצועיים הסבירו לזמן ישראל שממצאי הדו"ח, לרבות הימצאותו של "קשר חוט תפירה רופף" עשויים להעיד על היבטים של רשלנות רפואית כלשהי, במהלך הטיפול הרפואי במרפאה".

"לדעתי מדובר ברשלנות", טוענת נירית בזעם.

שני מתארת חוויה דומה

שני, פעילה למען בעלי חיים, הלוכדת חתולים בתיאום עם עיריית תל אביב לצורכי עיקורים וסירוסים, מתארת חוויה דומה במפגש עם מרפאת העמותה.

"הבחנתי שחלק מהחתולים שהובאו מטעם עיריית תל אביב לטיפול במרפאת העמותה ברמת גן, מתו", היא אומרת. "זה הטריד אותי מאוד, והתחלתי לעקוב אישית, ככל שיכולתי, אחר חלק מהטיפולים: מי מגיע, מתי ואיך מטפלים".

שני מספרת כי במשך קרוב לשנתיים עקבה אחר תוצאות הטיפול של ארבעה חתולים שהובאו למרפאה בתיווכה, שלב אחרי שלב. "מתוך הארבעה האלו אף חתול לא שרד", היא אומרת. "כל החתולים מתו כבר במרפאה עצמה, או זמן קצר לאחר שחרורם ממנה. ארבעה מתוך ארבעה זה 100% תמותה מבחינתי".

באחד המקרים שליוותה שני, הובאה חתולת רחוב לבדיקה ומתה במפתיע. "נפתחה קריאה מטעם העירייה על חתולה, והיא הובאה למרפאת העמותה. החתולה הייתה מבוגרת, היא אושפזה וקיבלה אנטיביוטיקה", משחזרת שני.

לדבריה, "ערן גרין, הווטרינר במרפאה, אמר שהיא בסדר ושאפשר לשחרר אותה. אבל אחרי זמן קצר היא מתה. לא התקבלו תשובות ברורות לגבי סיבת המוות".

בעקבות האירועים, חדלה שני להביא חתולים לתל"ל. "בכל מה שקשור לעיקורים וסירוסים, אני לא מתקרבת לעמותה. אני מעדיפה לעקר ולסרס אצל גורמים אחרים כמו עמותת אס.או.אס. שם לא נתקלתי במקרה מוות אחד", היא אומרת.

מעדויות נוספות שאספנו עולה כי גם במקרים שבהם העיקור או הסירוס עוברים לכאורה בהצלחה, גורלם של החתולים עלול להתהפך זמן קצר אחרי השחרור. "הבאתי חתולה לעיקור במרפאה", מספר רוני (שם בדוי), שמאכיל חתולים באזור מגוריו. "24 שעות אחרי שהחתולה שוחררה היא מתה ליד ביתי.

"על פניו היא נראתה בריאה לגמרי, והיא מתה בסבל נורא, אחרי שדיממה למוות שעות. זה לא אמור לקרות. מצאתי אותה שרועה על החול, ואספתי אותה מחוסרת הכרה. הבאתי אותה לווטרינר תורן, אבל זה היה מאוחר מדי. בדו"ח של הווטרינר נכתב: 'הובאה ללא רוח חיים, כנראה מפצע עיקור שהזדהם'".

טל והחתולה גרייס

טל והחתולה גרייס

המשטרה נקראה להתערב

במקרה של שירה וטל, אחיות מאזור המרכז, האירוניה והטרגדיה משלבות ידיים. לא רק שחתולתם האהובה, גרייס, עזבה את המרפאה של תל"ל ברמת גן, מיאנה להתאושש, ואז נאלצה לעבור טיפול חוזר במרפאה אחרת – היא מתה לבסוף בביקור השני במרפאת העמותה, שנועד לדבריהן למעקב בלבד. לטענתן, ניסיונות לברר מה בדיוק קרה לגרייס עלו בתוהו, והעמותה פעלה להסתיר מהן מידע.

"בימים שאחרי העיקור במרפאה של תל"ל גרייס נראתה סובלת מאד", מספרת שירה. "התפרים הציקו לה והיא הייתה ממש במצוקה. החלטנו לקחת אותה לבירור אצל וטרינר פרטי, והוא אמר שהתפתח זיהום באזור הניתוח".

ד"ר צחי בן דוד, הווטרינר הפרטי שאליו הובהלה גרייס טיפל בזיהום, שחרר את החתולה עם טיפול אנטיביוטי והמליץ לשירה וטל להיות במעקב. ממצאיו, כפי שבאו לידי ביטוי במכתב רשמי שהוציא, מעידים כי "החתך (שנעשה בניתוח במרפאה ברמת גן, א"ה) נראה פתוח", וכי קיימת "הפרשה מוגלתית" באזור הניתוח. בן דוד נאלץ גם להסיר "אזורים מזוהמים" במהלך הטיפול.

מאחר שבן דוד טס לחו"ל למחרת הטיפול, גרייס חזרה למרפאה של עמותת תל"ל למעקב ולבדיקת התפרים. שירה וטל אומרות כי החתולה שלהן טושטשה במרפאה, ומתה זמן קצר לאחר מכן בחדר הניתוח. "זה היה הלם. נורא. אבל עוד לפני שהספקנו לעכל מה היה כאן, התברר לנו שהסיוט רק התחיל".

לטענתן, במרפאה סירבו לשחרר את גופתה, למרות בקשתן. "לא הסכימו לשחרר את הגופה ולא נתנו לנו להיכנס למרפאה, כדי לראות אותה. אז גם התעורר בנו חשד שמשהו לא כשורה, ושמסתירים מאיתנו מידע לגבי מה באמת קרה שם.

"גוף שזוכה במכרז לביצוע עיקורים וסירוסים מקבל תגמול על כל חתול שמגיע לפרוצדורה, בין אם החתול שרד ובין אם לאו. זה הופך בית חרושת לניתוחים. מה שקרה עם תל"ל זה שהם גדלו יותר מדי, וכשגדלים צריך לעגל פינות"

"כשהבהרנו שבכוונתנו לקחת את הגופה לנתיחה שלאחר-המוות, מנכ"לית העמותה ועורך דינה חסמו פיזית, בגופם, את הכניסה למרפאה, ויעל ארקין איימה עלינו בתביעה על הסגת גבול. היינו חסרות אונים. הרגע איבדנו את גרייס שלנו, וזאת ההתנהגות שאנחנו צריכים להתמודד איתה? בריונות לשמה".

שירה וטל פנו למוקד המשטרה, ובהנחייתה נלקחה גופתה של גרייס לנתיחה. בתגובתה טוענת עמותת תל"ל: "אין ולא היה שום מקרה בו התערבה משטרה, למיטב ידיעת כל הגורמים במרפאה".

ואולם במסמכי הדוח המשטרתי שנכתב בתאריך 7.12.2015, מדווח כי ״(המתלוננת) מבקשת לזרז ניידת, טוענת כי רוצים להוציא חתולה״. לאחר הגעת הניידת למקום כותב השוטר: ״הצעתי את ההחלטה הנ"ל לשני הצדדים, והם הסכימו לכך שתבוצע נתיחה בתיאום שני הצדדים. דווח למוקד".

בדו"ח הפתולוגי נכתב: "בריאה הימנית – אזורים מעטים, מעט כהים, כנראה קרוסים". לטענת הווטרינר, ד"ר ק', הממצא הזה עלול להעיד על "התרחשות בסמוך למוות – מאבק, נפילה, חבטה, או אירוע אחר, כמו ניטור לא נכון של מצב הרדמה, שגורם לאזורים כהים וקרוסים בריאה. ואולם בהיעדר דיווח מסודר מהמרפאה, לא ניתן לברר מהי אותה התרחשות".

בשיחה של שירה עם הווטרינר הבכיר החתום על הדוח, הוא הסביר: "לא ראינו את סיבת המוות, ייתכן שזה קשור להרדמה ואת זה לא רואים. ראינו קריסה של הריאה, אבל רק מי שמדווח, מי שהיה נוכח, יכול לדעת מה באמת היה".

מ', שתרם בעבר כסף לתנו לחיות לחיות: "לדעתי, העמותה מתפקדת כמו עסק כלכלי. שיקולים כספיים גוברים על טובת החיות. אני מעדיף להשקיע את הכסף בדרכים אחרות, ולהיות בטוח שהכסף אכן מגיע לבעלי החיים"

הדו"ח של ד"ר גרין, הווטרינר של תנו לחיות לחיות, מאשש את הטענה כי החתולה הגיעה למרפאה במצב תקין, ורק מוסיף סימני שאלה לפרשה. "בטשטוש, תפרים במקומם. עירוי תת עורי. בצילום קיר הגוף תקין, לאחר כמה דקות נפטרה. הפיכת נשימה פתאומית, ניסיונות החייאה לא צלחו", כתב גרין בדוח שלו.

"לא אמורות להיות תמותות"

כאמור, ניתוחי עיקור וסירוס אינם אמורים להסתיים כך לרוב. "לא אמורות להיות תמותות בפרוצדורות רפואיות מסוג זה על שולחן הניתוחים. זה חריג", אומר לנו וטרינר בכיר שביקש להישאר בעילום שם. "אם כבר יש תמותה, היא תקרה בדרך כלל אצל חתול עם מחלות, או מצב חמור כשהוא מגיע, ואז ממילא ממליצים על המתת חסד ללא ניתוח. אבל מוות מפתיע במהלך ניתוח דורש הסברים".

מה ההסבר שלך?
"אני חושב שזה מינון גבוה מדי של ניתוחים. גוף שזוכה במכרז לביצוע עיקורים וסירוסים עבור רשויות מקבל תגמול על כל חתול שמגיע לפרוצדורה, בין שהחתול שרד ובין אם לאו. זה הופך בית חרושת לניתוחים. מה שקרה עם תל"ל זה שהם גדלו יותר מדי, וכשגדלים יותר מדי צריך לעגל פינות, וזה לא המקום לעגל פינות".

אז מה הפתרון, לדעתך המקצועית?
"לגשת לפחות מכרזים ולעבוד בקצב ראוי, ולא בסרט נע. זה אומר להכין את החתול לניתוח בסבלנות ובתשומת לב, ולשים לב היטב גם בשלב ההתאוששות".

וטרינר נוסף עמו שוחחנו מסכים עם הקביעות הללו ואומר: "במרפאה שלי אין מקרי תמותה – אם יש זה אולי מקרה אחד בכמה אלפים. צריך להיות מאוד כשרוני כדי להגיע למצב שמת לך חתול בניתוח של עיקור או סירוס".

מ' תרם בעבר סכומי כסף נכבדים לעמותת תנו לחיות לחיות. "הפסקתי לתרום לאחר שהתוודעתי לדרכי הניהול שם. אני מכיר את הנפשות הפועלות ואת האופן שבו דברים מתנהלים שם בשנים האחרונות, והתאכזבתי מאוד", הוא מנמק.

"לדעתי, העמותה מתפקדת כמו עסק כלכלי. שיקולים כספיים גוברים על טובת החיות. אני מעדיף להשקיע את הכסף בדרכים אחרות, ולהיות בטוח שהכסף אכן מגיע לבעלי החיים. כיום אני מתמקד במימון עיקורים וסירוסים במרפאות אחרות. עד כה בוצעו מעל 1,800 ניתוחי עיקור וסירוס מוצלחים, בתמיכתי".

מה קרה בכלבייה?

לא רק החתולים סבלו מבעיות של הזנחה ורשלנות, לכאורה. גם בכלבייה הראשית של הארגון, מוסד הדגל הפועל בכפר רות, הסמוך למודיעין, שבו מוחזקים כ-250 כלבים, דווח בשנים האחרונות על בעיות.

דוח של היחידה לאכיפה ולחקירות פיצו"ח (פיקוח על הצומח והחי) במשרד החקלאות שהגיע לידינו, ושממצאיו נחשפים כאן לראשונה, הצביע על ליקויים והזנחה שהתגלו בביקורת שהתבצעה במקום בנובמבר 2018. וכך נכתב שם:

"כלבים נשארים בחצרות הטיולים במהלך הלילה, כאשר אין מחסה ראוי מגשם מלבד מלונות מפוזרות בחצרות (לא ברור עד כמה מגנות).
"בחלק גדול ממשטחי הרביצה אין שמיכה או חומר בידוד אחר, בתאים רבים נמצאו זיזי מתכת (חלקי גדר חדים) המסכנים את בריאות הכלבים – יש לבצע תיקון בכל חלקי הכלבייה!" (סימני הקריאה והסוגריים במקור).

"בתאי החממה הצפון מזרחית, לא נמצאו מנורות חימום כלל. ההגנה היחידה הקיימת הינה יריעת ניילון דק (קרוע במקומות שונים) – יש להוסיף חימום ראוי ולתקן הניילון. נמצאו מזרקים משומשים במתקן מלא עובש ולכלוך. כמו כן נמצאו תרופות פגות תוקף – ליקוי חמור. יש לבצע בקרה מידית במרפאה, ולהוציא תרופות פגות תוקף משימוש".

כותבי הדוח דיווחו גם על אי סדר בולט, זוהמה ולכלוך, והצביעו על העובדה שלכלבייה עדיין לא היה אז רישיון עסק כחוק, חמש שנים אחרי שהוקמה. העמותה נדרשה אז להעביר בהקדם תכנית לתיקון הליקויים.

תלונות דומות על הכלבייה התפרסמו בשנים האחרונות ברשתות החברתיות. באחת מקבוצות הפייסבוק הפעילות בתחום בעלי החיים נכתב: "זה מרתיח שעמותה ותיקה וחזקה לא באמת מנצלת את כספי התרומות האדירים שהיא מקבלת להצלת בעלי החיים. יש לכם כל כך הרבה כסף, אז תשפצו ותמגנו את הכלבייה שלכם!".

הפעילה ציפי התלוננה על העדרן של מכלאות עם חימום ומחסה. "יגיע החורף ואז נזכרים וצועקים 'הצילו'!", מחתה.

אך הנהלת העמותה, כך נראה, לא הייתה פתוחה לביקורת הזאת. במכתב תשובה למשרד החקלאות דחתה מנכ"לית העמותה, יעל ארקין, את רוב הטענות והאשימה את נציגי המשרד בנקמנות ובמדיניות של "איפה ואיפה", בבואם לבצע ביקורת במתקני העמותה:

"אנו מלינים לא פעם על תת-אכיפה של דיני הגנת בעלי חיים, ועל כל שהשירותים הווטרינריים ויחידת הפיצו"ח ממעטות בפעולות יזומות, נמנעות מאכיפה של הוראות חקיקה מפורשות ועוצמות עיניים נוכח הפרות סיטונאיות של החוק… היינו מעדיפים לראות במכתבכם לא ביטוי של נקמנות אלא סימן לכך שהביקורת מופנמת", כתבה בתגובה לדוח. באשר לטענה על העדר רישיון עסק הפטירה בפשוטת: "זה לא בתחום אחריותכם".

תשובת משרד החקלאות למכתבה החריף של ארקין לא איחרה לבוא:

"מן הראוי שתיקחו אחריות על המתקן שבבעלותכם ודעו לקבל ביקורת גם אם אינה נעימה ומציגה אמת אחרת… בתשובתך כפי שהועברה אלי אין התייחסות רצינית ומקצועית לתיקון הליקויים/הפערים שנמצאו. אין בדו"ח זה משום הנקמנות אותה את מציינת במכתבך, והסגנון בו את בוחרת להשתמש אין לו מקום, לא מקצועי ולא ענייני".

לפני חודשיים ביקשנו גם אנחנו את התייחסות משרד החקלאות לדו"ח ולממצאיו. תשובתם הייתה: "תמוה בעינינו שדווקא עמותה שחרטה על דגלה להגן על בעלי חיים, ומבקרת חדשות לבקרים את המשרד, לא דואגת לתנאים הנדרשים עבור בעלי החיים. משרד החקלאות ממשיך וימשיך בביקורותיו בעמותות השונות ובמשקים במטרה לעקוב ולפקח, שאין כל חשד לעבירה על חוק צער בעלי חיים, וישוב גם לעמותה".

האם באמת נקט משרד החקלאות מדיניות של "איפה ואיפה" כנגד תל"ל, אל מול ארגונים אחרים? בדיקת פרסומים קודמים מוכיחה כי בעבר נהגה העמותה דווקא לשבח את פועלה של יחידת הפיצו"ח במשרד, והרעיפה מחמאות על ראשיה.

אבל כדי להתרשם מהמצב ששרר בכלבייה לא צריך היה להרחיק עד משרד החקלאות. אפשר פשוט לצפות בסרטון במסגרת קמפיין שהובילה פעילה למען תל"ל בדצמבר 2018, חודש אחרי שיצא הדוח של משרד החקלאות. בסרטון פונה הפעילה, שגייסה מעל 20 אלף שקל עבור העמותה, לציבור בתחינה שיעזור להציל את הכלבייה.

משרד החקלאות, על מצבה של כלביית העמותה בעבר: "תמוה בעינינו שדווקא עמותה שחרטה על דגלה להגן על בעלי חיים, ומבקרת חדשות לבקרים את המשרד, לא דואגת לתנאים הנדרשים עבור בעלי החיים"

"(הכלבייה) בכפר רות נמצאת כרגע במצב קטסטרופלי. המתחם כולו מלא בבורות ובבוץ, מצב שמונע גישה לכלבים לכלובים לכל בעלי החיים, מונע אפשרות לטפל בהם כמו שצריך. אנחנו חייבים התגייסות מידית ובהולה", זועקת שם הפעילה.

ביולי האחרון, כמעט שנה לאחר פרסום הדוח של משרד החקלאות, ושבועות ספורים אחרי פניית זמן ישראל בשאילתה לעמותת תל"ל, נאותה העמותה להודות בליקויים ולהכריז על תיקונם, וכתבה באתר העמותה:

"לאחר שנים של תיקונים נקודתיים, הגיעה העת ונדרש שיפוץ מקיף ומשמעותי בבית המחסה שלנו. רצפת האספלט שהייתה בכל הכלובים, התפוררה ונפערו בורות. שערי הכלובים החלידו וחלקם נשברו. לאחר עבודה רבה בתכנון וגיוס המשאבים, אנו שמחים ומתרגשים לבשר שזה סופסוף קרה… יציקת בטון חדשה ועמידה החליפה את רצפת האספלט… כל שערי הכלובים הוחלפו".

תביעות משפטיות

פעילים בתחום בעלי החיים טוענים כי תגובתה הלוחמנית של ארקין לביקורת שנמתחה עליה מצד משרד החקלאות מאפיינת את המתרחש בעמותה.

נירית, לוכדת חתולי רחוב לעיקורים וסירוסים עבור עיריית רמת גן ובאישורה, סייעה לחשוף מחדלים סביב מותם של חתולים במרפאה ברמת גן.

לאחרונה, אחרי ביקורת שהשמיעה אודות התנהלות העמותה, סגרה המרפאה בפניה ובפני החתולים שבחסותה את שעריה. מנהלת המרפאה, הגר וייס, הודיעה לנירית בשיחת טלפון: "אני נאלצת לבטל טיפולים שקבעת. יעל (ארקין, המנכ"לית) ביקשה ממני להגיד לך לא להביא חתולים. היא הבינה שיש 'דיבור לא לעניין עלינו', וביקשה ממני להתקשר אלייך'".

במהלך השיחה ביקשה נירית להבין מה הנימוק להחלטה לסגור בפניה ובפני החתולים את דלתות המרפאה הנהנית מכספי ציבור. המנהלת הבהירה לה שהיא פועלת בשירות המנכ"לית ארקין: "אני באמת לא בקיאה בכל הפרטים סביב זה'". בידינו שני מקרים נוספים של סגירת דלתות המרפאה בפני מתנדבים בנסיבות דומות.

נירית, לוכדת חתולי רחוב לעיקורים וסירוסים, סייעה לחשוף מחדלים סביב מותם של חתולים במרפאה ברמת גן. לאחר הביקורת שהשמיעה, החליטה המרפאה של העמותה לסגור בפניה את שעריה

בתגובתה מספקת העמותה שורה של טענות אישיות נגד נירית ואופן התנהלותה, אשר אף לא אחת מהן ניתנה לה בזמן האמת, כאשר קיבלה את ההנחייה לא להיעזר עוד בשירותי המרפאה.

בשנים האחרונות נרשמו כמה מקרים שבהם העמותה בחרה לנהל מאבקים משפטיים מול פעילים שהביעו ביקורת או התלוננו על מחדלים.

ב-2015, כשנריה בר, פעילה צעירה למען בעלי חיים השתחררה מהצבא, היא טענה בפוסט כי כספי תרומות הולכים לטובת "כספה האישי" של המנכ"לית ארקין. העמותה טענה כי מדובר בשקר, והגישה נגד בר תביעת דיבה. במסגרת הפשרה שהושגה במהלך הדיונים המשפטיים הסכימה בר להתנצל על האמירה ולמחוק את הפוסט, ואילו העמותה ויתרה על הוצאות מצידה.

אולם מהחלטות בתי המשפט בהליך עלה כי תל"ל מתעקשת להסתיר מסמכים הדרושים להגנתה של בר. שלוש פעמים נפרדות דרש בית המשפט מהעמותה לחשוף את המסמכים במסגרת הליך הגילוי, אולם העמותה התחמקה.

לבסוף, גם לבית המשפט נמאס מההתנהלות הזאת: "מהאמור לעיל עולה כי, בניגוד לאמור בתצהירן, בידי המשיבות קיימים מסמכים, שלא גילו למבקשת", קבעה השופטת אושרי פרוסט-פרנקל, שגם האשימה את העמותה בביזיון בית המשפט: "השתכנעתי כי המשיבות (העמותה, א"ה) הפרו צו שיפוטי כאשר לא פעלו בהתאם להחלטותיי… כמו כן השתכנעתי כי מדובר במקרה חריג וקיצוני בו המשיבות מתעלמות מהחלטות בית המשפט ולא פועלות על פיהן".

ההתעלמות הזאת מהוראות בית משפט נפרשה, כאמור, על פני שלוש החלטות נפרדות, ובכל אחת מהן הושתו על העמותה הוצאות משפט, בסכום כולל של 14 אלף שקל.

בר לא הייתה הפעילה היחידה שנתקלה בתגובה משפטית מטעם העמותה. שלוש תביעות הוגשו גם נגד הפעיל בני שלזינגר, כאמור ממייסדי העמותה, שיחסיו עמה עלו על שרטון בשנים האחרונות. פעמיים חזר בו שלזינגר מהאשמותיו, והתנצל ללא תשלום פיצויים במסגרת הסדר, לטענתו, בגלל שיקולים כלכליים.

אבל בפעם השלישית החליט שלזינגר ללכת עד הסוף וניצח, כשבית המשפט חייב את העמותה בהוצאות בגובה של 30 אלף שקל. העמותה לא ויתרה, וערערה לבית המשפט המחוזי. ואולם בהמלצת השופטת, משכה את הערעור שהגישה.

ההוצאות המשפטיות של העמותה מגיעות על פי ההערכות למאות אלפי שקלים, ובאות מן הסתם גם על חשבון פעילויות אחרות. פעילים שביקשו להבין כמה כסף מופנה לתשלום שכר עורכי הדין בעמותה הושבו ריקם לטענתם

ההוצאות המשפטיות של העמותה מגיעות על פי ההערכות למאות אלפי שקלים, ובאות מן הסתם גם על חשבון פעילויות אחרות. פעילים שביקשו להבין כמה כסף בדיוק הולך על תשלום שכרם של עורכי דין המייצגים את העמותה הושבו ריקם, לטענתם.

תגובת "תנו לחיות לחיות"

פנינו לדוברת ולמנכ"לית העמותה בשורה של שאלות. בתגובה קיבלנו תשובות מעורך דינה של העמותה, עו"ד אמיר רוזנברג.

לעניין שיעורי התמותה: העמותה סירבה לספק נתוני תמותה, והסתפקה בתגובה כי הטענה על עלייה בתמותה היא "הבל ורעות רוח. אין עלייה בכמות התמותה. לא התקבלה שום תלונה בעמותה בעניין זה. ככל שיש גורם שהציג לכם נתונים – תוכלו להעבירם להתייחסותנו. שיעור התמותה במרפאת ר"ג (ובכלל בתל"ל) הוא בין הנמוכים בעולם, וזאת למרות שהעמותה מטפלת במקרים הקשים ביותר.

״איכות הטיפולים במרפאה הם שם דבר. מדובר באלפי מקרים בשנה, הציבור אומר את דברו, היקף הטיפולים העולה משנה לשנה והתודות הרבות שעמותה מקבלת בגין הטיפולים המסורים, מדברים בעד עצמם. נציין, כי בעמותה מועסקים טובי הווטרינרים והצוותים המסייעים, וכאמור – המציאות חזקה מכל".

לסוגיית החתולה גרייס: על אף שדו"ח סיכום טיפולה של המשטרה הגיע לידי "זמן ישראל", בתל"ל מתעקשים כי: "מדובר בהמצאה גמורה ומוחלטת. אין ולא היה שום מקרה בו התערבה משטרה, למיטב ידיעת כל הגורמים במרפאה. לא היה מקרה כמתואר בשאלה זו המוכר לתל"ל".

לסוגיית ארבע החתולות של דנה: "עיקור וסירוס הוא ניתוח בהרדמה מלאה והוא אינו 'ניתוח פשוט'… חתולי הקהילה הנ"ל לא הגיעו עם שום מידע לגבי מצבם הרפואי, וכל טענה על מצבם הרפואי הכללי 'הדורש טיפול מתמשך' הוא ניסיון לרמוז על קשר בין העיקור/ סירוס ל'מצב הרפואי' של חתולי הקהילה הרלוונטיים, בלי קשר לעיקור/ סירוס שעברו. בבדיקת כשירותם לניתוח עיקור/ סירוס הם נמצאו כשירים לעבור את הניתוח".

לסוגיית פער בין תגובת המרפאה לממצאי נתיחת המוות: "העמותה אינה מבצעת ניתוחים שלאחר המוות. ככל שנדרשת בדיקה כזו, מעבירה העמותה את החתול לבית דגן לניתוח שלאחר המוות. לעתים יש השערות לגבי סיבת המוות.

״ייתכן מצב בו השערה כזו נאמרה על ידי מאן דהוא במרפאה, ואולם כמובן שאין זו מסקנה סופית שלאחר המוות. רק המכון בבית דגן מוסמך לתת תשובה סופית.

״נדגיש עוד, כי שיתוף הפעולה בין בית החולים בבית דגן, ובין מרפאת העמותה מעיד על איכות הטיפול, ההערכה הרבה וכיוצ"ב, של מנהלי בית החולים בבית דגן לאיכות העבודה והמסירות של העמותה, אנשיה ופעיליה, במסגרת המרפאה".

לטענה שמקור העלייה במקרי מוות נובע מעומס יתר: "הואיל ואין עלייה במקרי המוות, גם הדיון האקדמי עם 'מומחים' שאינם בקיאים במתרחש במרפאה ומסקנותיהם – אינן רלוונטיות. אם אותם 'מומחים' טענו כי תל"ל משתתפת במכרזים על חשבון הטיפול בחתולים, אדרבא – יתייצבו בשמם ובקולם על מנת להגן על דברי הבלע חסרי-השחר הללו ולהצביע על איזה בסיס הם נאמרים.

"ככלל, הקשירה לביצוע המכרזים היא קשקוש מוחלט. עמותת תל"ל ניגשת אך ורק למכרזים אותם היא יכולה לקיים. העמותה מעניקה לחתולים טיפולים מעבר להתחייבות במכרז – לרבות טיפולי שיניים ואשפוזים. למיטב ידיעתנו, אין אח ורע לאיכות הטיפול שמקבלים החתולים במרפאות תל"ל בארץ, להשקעה בציוד, ברופאים איכותיים במתן מעטפת טיפולית, במעקב אחר חתולים מטופלים ועוד".

כאמור, בקשות חוזרות ונשנות של "זמן ישראל" לקבל ולפרסם נתוני-מוות מוסמכים הושבו ריקם.

לעניינה של יעל, אשר ביקשה לתרום את עזבונה: "אישה שאיננו מכירים פנתה מיוזמתה אל העמותה, ביקשה להיפגש עם אתי אלטמן, סיפרה כי אינה סומכת על איש. האישה סיפרה כי בדעתה להקים הקדש לתמיכה בבעלי חיים שיקרא על שם אתי אלטמן בעודה בחייה (כמובן – לא לטובת הגברת אלטמן), מתוך הוקרה ותודה על פועלה, הקדש שינוהל בפיקוח עוה"ד של העמותה כמנהלי עזבונה. בסופו של דבר הנושא לא הסתייע".

באשר לדוח משרד החקלאות: "עד שנת 2018 השטח בו נוהלה הכלבייה היה שכור על ידי שוכר בעל כלבייה שהקנה רשות שימוש לעמותה להקמת כלבייה. בנסיבות אלה, הייתה העמותה מוגבלת באפשרויות פיתוח הכלבייה.

"ב-2018 קיבלה העמותה לידיה, כשוכרת עיקרית מבעלי הקרקע, את השטח. מאותו רגע החל טיפול מסיבי בתשתיות ובפיתוח. כל ההערות בדוח משרד החקלאות יושמו (מרביתן החלו להיות מטופלות עוד לפני הביקורת), והעמותה פועלת לקבלת רישיונות, שכידוע, הם עניין ביורוקרטי, שמצריך לעיתים זמן.

"לגבי חלק מהמסקנות יש חילוקי דעות לגיטימיים בין העמותה למשרד החקלאות. תהום פעורה בין תפיסת העולם של משרד החקלאות בכל הנוגע לטיפול בבעלי חיים, הובלתם בתוך גבולות המדינה ומחוצה לה, השקעת משאבים בעיקורים וסירוסים ובמניעת המתת בעלי חיים, בטיפול בהם ועוד.

"אכן גם העמותה הייתה רוצה, והיא מצפה לכך בכיליון עיניים, כי הכלבייה תהיה מושלמת ללא שום בעיות. אך לשם כך נדרש תקציב מתאים, אשר בעזרת התורמים החמים של העמותה תגיע העמותה ליעד זה".

באשר להליכים המשפטיים: "מרבית ההליכים המשפטיים שהעמותה ניהלה הקשורים לפנייתכם הסתיימו בזכייה ובהתנצלות. לא בכל תביעה ביהמ"ש מסכים עם תל"ל, ואולם שום בית משפט לא קבע כי מדובר בתביעות השתקה".

באשר למקרה נריה בר: "בר חזרה בה מהפרסום השקרי והתנצלה. העמותה בנסיבות אלה ויתרה על הוצאות משפט". לעניין הסתרת המסמכים בבית המשפט, וקביעות השופטת אודות "ביזיון בית משפט" העמותה נמנעה מלהשיב, אולם ציינה: "אין שחר לטענה כי יש בידי העמותה מסמכים שאמורים להיות 'גלויים לעיני כל' אשר מוסתרים על ידה בדרך כזו או אחרת. זו טענה שקרית".

למרות בקשות מפורטות של זמן ישראל, נמנעו בתל"ל מלהשיב באופן נקודתי על מקרי המוות שפרטיהם הובאו בפניהם.

* * *

אנאבל זמיר סייעה בהכנת התחקיר.