היום עלולה מדינת ישראל לצעוד צעד אחד נוסף אל סף התהום. נכון, ההצבעות המתוכננות היום על הרכב הוועדה לבחירת שופטים ומתן החסינות המלאה לחוקי יסוד מפני ביקורת שיפוטית הן רק בקריאה ראשונה, אבל המציאות שהצעות החוק האלו מסמלות – של פוליטיזציה מלאה של בחירת שופטים ושל חוסר אונים של האזרח אל מול עריצות השלטון, כבר דופקת חזק על דלתנו, מאיימת עלינו יותר מאי פעם.

ההצבעות המתוכננות היום הן בקריאה ראשונה, אך המציאות שהן מסמלות – פוליטיזציה מלאה של בחירת שופטים וחוסר אונים של האזרח מול עריצות השלטון – כבר דופקת חזק על דלתנו ומאיימת עלינו

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

זו לא התראת שווא, אלא סכנה ברורה ומוחשית – אין דמוקרטיה במקום שהשופטים בכל הערכאות צריכים לעבור במרכז הליכוד כדי להיבחר להיכלי המשפט.

אין דמוקרטיה במקום בו לקואליציה לבדה יש יכולת לחוקק כל חוק שתרצה, לקרוא לו חוק יסוד ובכך למנוע מהאזרח אפשרות לסעד משפטי אם הוא חש שהחקיקה פוגעת בו.

כל זאת עוד לפני שקלגסי החקיקה הזו השלימו את מלוא תאוותם בדמות פסקת ההתגברות וביטול עילת הסבירות.

פרשני השלטון מספרים לנו סיפורי בדיות על שיטות דומות במדינות אחרות, על הבחירה הפוליטית של שופטים בארצות הברית, על פסקת ההתגברות בקנדה וכיוצא בזה. אבל הם שוכחים לספר על האיזונים והבלמים, אלו שקיימים במדינות אחרות ובישראל הם כבר כעת בגדר שכיב מרע, ואם מזימתם תתממש, החולה ימות.

נכון, בארצות הברית הנשיא בוחר את מועמדיו לשיפוט בבית המשפט העליון ובבתי המשפט הפדרליים, אבל יש בארצות הברית שורה של איזונים ובלמים שאין אצלנו. יש חוקה, יש קונגרס שלא תמיד מונהג על ידי מפלגתו של הנשיא. סנאט שכבר סיכל מועמדים לשיפוט בבית המשפט העליון, האחרון שבהם היה מריק גרלנד, היום התובע הכללי בממשל ביידן, בעבר מועמדו של הנשיא ברק אובמה להחליף בבית המשפט העליון את השופט המנוח אנטונין סקאליה, אשר מינויו סוכל ב-2016 על ידי הרוב הרפובליקני בסנאט.

בארצות הברית יש גם בחירה ישירה של חברי הקונגרס, שכדי לחזור ולהיבחר לא זקוקים רק למנהיג מפלגתם, אלא קודם כל לאמון הבוחרים במחוז הבחירה בבית הנבחרים או במדינה אותה הם מייצגים בסנאט. יש גם חלוקה ברורה בין תחומי האחריות של הממשל הפדראלי לאלו של המדינות השונות.

זו לא התראת שווא, אלא סכנה ברורה ומוחשית – אין דמוקרטיה במקום שהשופטים בכל הערכאות צריכים לעבור במרכז הליכוד כדי להיבחר להיכלי המשפט

כל אלו לא קיימים בישראל, מדינה שבה הרשות המבצעת מזמן השתלטה הלכה למעשה על הרשות המחוקקת וכעת מבקשת לבלוע גם את הרשות השופטת.

אם הצעות החוק העולות להצבעה היום תעבורנה את כל הליכי החקיקה, נהפוך למדינה בה הצדק ייקבע על ידי רוב המבוסס על קוניונקטורה פוליטית קצרת טווח, לא על ידי בתי המשפט. מדינה שנציגי השלטון בשלל הצעות החקיקה המופרכות שלהם והתבטאויותיהם הלא אחראיות, נותנים לנו כבר היום אפשרות להציץ לעתיד ולדמיין איך תראה.

ראשונים יהיו אלו אזרחי ישראל הערבים. לא רק כי הם נגדם, אלא קודם כי הם רוצים להבטיח את נצחיות השלטון שלהם והכי קל להם להשתמש בהם כדי לפגוע בכולנו. החוק שמבקש לפסול את רוב חברי הכנסת הערבים כבר מוכן, מחכה רק לשעת הכושר.

אחר כך יבואו המעצרים, הם כבר איימו לעצור יועץ משפטי ורמטכ"לים לשעבר. כשיוכלו, יעשו זאת.

בהמשך תגענה עוד יוזמות, תמיד תמצאנה להן ההצדקות. לשלול אזרחות ממי שיקראו לחרם על הדיקטטורה הישראלית, להצר עוד יותר את חופש הביטוי, הכל מונח כבר על השולחן – צריך רק להקשיב ליאיר נתניהו, צביקה פוגל, שמחה רוטמן, אלמוג כהן ורבים ולא טובים אחרים.

אם הצעות החוק העולות להצבעה היום תעבורנה את כל הליכי החקיקה, נהפוך למדינה בה הצדק ייקבע על ידי רוב המבוסס על קוניונקטורה פוליטית קצרת טווח, לא על ידי בתי המשפט

לכן היום, ובכל יום אחר – נצא לרחובות, נאבק, נעשה הכל כדי לשמור על המדינה שלנו. כדי שנדע להבטיח לילדינו שלא נדון אותם לבחירה בין החופש לבין המולדת.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.