על מלחמה, שלום, יצרים וקורבנות

נוח ובניו אחרי המבול. ציור: ג'וזף אנטון קוך
נוח ובניו אחרי המבול. ציור: ג'וזף אנטון קוך

בספר בראשית פרק ח' אנחנו אחרי המבול.
נוח שולח עורב ויונה ואחרי זה מתחיל המין האנושי חיים חדשים.
מרתק לראות את ההקשרים של החיים האלה לישראל 2019.

נוח שולח עורב ויונה כדי לבדוק "הקלו המים":

 ז) וַיְשַׁלַּח אֶת-הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד-יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
ח) וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
ט) וְלא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה כִּי-מַיִם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה:
י) וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה מִן-הַתֵּבָה:
יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה וְלא-יָסְפָה שׁוּב-אֵלָיו עוֹד:

כשנוח שולח עורב לא קורה דבר. תקועים במקום. העורב יוצא ומיד שב ללא שום בשורה.

כשנוח שולח יונה קורים דברים. או שהיא נעלמת וחוזרת עייפה ללא תוצאות אבל עם תקווה. או שהיא חוזרת עם עלה זית, עם שלום. או שהיא כלל לא חוזרת. בכל אחד מהמקרים יש שינוי, יש תחושה של סיכוי למשהו טוב.

כששולחים עורב שחור מקבלים אותו מיד בחזרה (מלחמה מביאה מלחמה).
כששולחים יונה לבנה – צריך לעשות הרבה ניסיונות ולפעמים זה מצליח (צריך להתאמץ בשביל למצוא שלום). וגם כשמוצאים שלום – כבדהו וחשדהו (נוח מחכה עוד כמה ימים בשביל להיות בטוח).

*  *  *

המים ירדו, היבשה חזרה להיות גלויה מתחת לשמים, ומתגלה עולם שנחרב. יש כאן שימוש במילה "חרבו" שניתן לפרשה כ"יבשו". העברית מסקת חיבור יפה בין יובש למדבר ("חרבה"):

יג) וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, חָרְבוּ הַמַּיִם, מֵעַל הָאָרֶץ; וַיָּסַר נֹחַ, אֶת-מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא, וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה

נוח וכל הנמצאים אתו בתבה יוצאים החוצה לעולם החדש החרב.

הפעולות הראשונות שעושה נוח:

בונה מזבח ליהוה.
מקריב בהמות ועופות טהורים, עולה ליהוה על המזבח שבנה.

מדוע זו הפעולה הראשונה שעושה נוח? רק יצאת מהתבה, כל העולם נחרב והדבר הראשון זה עוד רצח של חיות והעלאת קורבן לאלוהים?

על מה בדיוק יש פה להודות לאלוהים?

שעשה טובה והשמיד את העולם והותיר אותך ואת משפחתך בחיים?

יהוה מריח את ריח הקורבנות שהעלה נוח ותגובתו כתובה כך:

כא) וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי
כב) עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ:  זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה–לֹא יִשְׁבֹּתוּ.

נקרא לאט.

יהוה מריח את ניחוח הקורבנות.

הריח הזה גורם לאלוהים להרהר הירהור מרתק על המבול והחרבת העולם. הוא מחליט שלעולם לא יקלל את האדמה בגלל מעשים של האדם.

ומדוע?

משום שהאדם, אותו יצור שיהוה עצמו יצר, יש בו יצר רע עוד מנעוריו.

נוח עוד לא עשה דבר וכבר יהוה מחליט שיצר לב האדם הוא רע מנעוריו?

מפרשים שקראתי כותבים שריח הקורבן שעלה באפו של יהוה התקבל אצלו באהבה.

אני רוצה להציע, שדווקא העובדה שנוח, כפעולה ראשונה אחרי המבול וההרס הנורא, בוחר להתחנף לאלוהים (או להביע לו תודה שלא ברור לי על מה) באמצעות העלאת קורבן חיות (כלומר עוד מוות, כאילו לא הספיק המוות שהביא המבול) היא ששכנעה את אלוהים, שיצר לב האדם רע מנעוריו.

מה זה אומר על כל מעשי הקורבנות שנהגו עמים רבים ועם ישראל להעלות לאלוהים?

מה זה אומר על בית המקדש שהוא בעצם גם בית מטבחיים ענק לקורבנות לאלוהים?

מה זה אומר על ההבנה שלנו על מה מצופה מאיתנו בעולם הזה?

לי זה אומר שיהוה לא אוהב שמתחנפים אליו.

מאוד לא אוהב את זה.

והוא משאיר אותנו להבין לבד שזה לא מה שנדרש מאיתנו.

ואם לא נבין זאת לבד, יבוא יום שבו נהרוס את העולם לבד, בלי עזרתו, והפסוק האחרון ישתנה ל:

כב) עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה– יִשְׁבֹּתוּ.

עופר בורין הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. אל״מ (מיל) בחיל האוויר. בן 58, נשוי ואב לשלושה. כותב פרשנות אישית לתנ״ך.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 533 מילים
סגירה