לפני ימים ספורים התגייס בני בכורי לגולני. לצד הגאווה על בחירתו לשרת ביחידה קרבית, עלו גם חרדות ודאגות בהיקף שלא חוויתי קודם לכן.

כשהסתכלתי סביבי ברחבת הבקו"ם, ראיתי את כל המארג האנושי הישראלי: חילוניים, דתיים, אשכנזים ומזרחיים, אתיופים ואפילו בני מיעוטים. היו שם צעירים מתל אביב ומצפון הארץ, מבאר שבע ומהבקעה – כולם היו. טוב, כמעט כולם. ממגזר אחד שכלל אינו קטן, לא ראיתי ולו נציג אחד.

ברחבת הבקו"ם ראיתי את כל המארג האנושי הישראלי: חילוניים, דתיים, אשכנזים ומזרחיים, אתיופים ואפילו בני מיעוטים, מצפון תל אביב ומבאר שבע. כולם היו. טוב, כמעט כולם. ממגזר אחד לא ראיתי ולו נציג אחד

בימי השלטון של הפוליטיקלי קורקט והאיסור על הכללות ואמירה אמיתית כלשהי, אני מעוניין לומר בקול רם וברור: מי שבגיל צבא ויכול להתגייס – ולא מתגייס, הריהו טפיל, עלוקה, פרזיט. אין שום סיבה שבעולם שבני וכל חבריו יחויבו בגיוס, אלו שרוצים ואלו שלא, בעוד שאנשים שמתיימרים להיות מהעם שלי לא מתגייסים בתואנות כאלו ואחרות.

נמאס מכל התירוצים הקטנים, מכל ההסתייגויות, מכל אמירות של ה"לאט לאט, זה כבר קורה, בהדרגה". בפועל אין נתונים על שינוי במגמת הגיוס של החרדים, כי אף אחד לא מעוניין לחשוף אותם.

החרדים לא מעוניינים מסיבותיהם המובנות, הממשלה לא מעוניינת בכך כי אין לה עניין להרגיז את החרדים, או להתחייב על ביצוע פעולה כלשהי שתביא לשינוי, וגם האופוזיציה לא מעוניינת לעצבן את שותפיה העתידיים להפלת הממשלה.

הנתונים המעודכנים האחרונים על היקפי הגיוס פורסמו לפני חצי שנה על ידי הצבא בעקבות פנייתו של עופר שלח מ'יש עתיד' (לפני שחברו ל'כחול לבן'). לפי נתונים אלה מסתכם מספר החרדים המתגייסים לצבא ב-3,000, מתוך מחזורי גיוס של 30-40 אלף נערים.

רק שאפילו פרסום זה לא מביא בחשבון את החוזרים בשאלה ואת אלו שלא נכנסים לישיבה גם באיומים. אני מתיימר לטעון שיותר מחצי מהמתגייסים ממגזר זה, מלכתחילה לא היו חרדים ברגע גיוסם. עכשיו נראה  שמישהו יכול לטעון אחרת. הרי לאיש אין נתונים על כך.

כך קרה שציבור שלם, שאת רובו המכריע פרנסיו ומנהיגיו שומרים מתחת לסינרי אימותיהם – הוא  טפיל.

מישהו יכול להסביר למה אני בחרדה מעצם המחשבה על דפיקה בדלת, בעוד שאב חרדי מודאג אם חתך מספיק ריבועים של נייר טואלט לשבת? למה אני חייב לשמור את הטלפון שלי טעון כל הזמן ולענות לכל שיחה לא מזוהה, כשאחר דואג אם שם את מתג השבת על המנורה במקרר?

למה אני בחרדה מהמחשבה על דפיקה בדלת, בעוד שאב חרדי מודאג אם חתך מספיק ריבועי נייר טואלט לשבת? למה אני חייב לשמור על טלפון טעון ולהשיב לכל שיחה לא מזוהה, כשאחר דואג למתג השבת על המנורה במקרר?

אני רוצה לנסות ולהשיב לכל התירוצים, הטובים יותר והטובים פחות, שמשמיע ציבור הלא תורמים, שחי (תרתי משמע) על גבם של אחרים.

"החרדים גם מתנדבים": לחרדים יש עמותות רבות שתורמות, ולא כל החרדים הם טפילים. יש עמותות חרדיות נפלאות, כמו זק"א, יד שרה, עזר מציון ועוד רבות.

אני מוכן להכיר בכל העמותות הללו כשירות לאומי לכל דבר ועניין. כל מי שמתנדב באחת מהעמותות האלה תקופה משמעותית ותורם לחברה הישראלית בכללותה, הרי שהוא אחי לנשיאת האלונקה. אבל האם כל החרדים מתנדבים? סביר להניח שלא. 

כדאי גם לזכור שלשאר העם יש "עמותות" שלא פחות מקריבות ונותנות מעצמן תוך סיכון חיים כמו – גבעתי, חיל האוויר וחיל החימוש, כמו גם מד"א וכנפיים של קרמבו.

"הצבא לא רוצה את החרדים": מעבר לבעיה הלוגית בטענה שלפיה הצבא צריך את בני, ולכאורה לא צריך את החרדים, מי באמת אמר שהצבא לא צריך? מעודי לא שמעתי את הרמטכ"ל מוותר על מגזר כלשהו.

"גיוס חרדים הוא כפייה חילונית": טענה לא מדויקת, אך קרובה למציאות. השירות בצבא הישראלי הוא שירות בכפייה. אזרחי ישראל שאינם מעוניינים לשרת בצבא מוזמנים לפסיכיאטרים כדי לדווח להם על קשיים נפשיים. זו איננה כפייה חילונית אלא כפייה של מדינת ישראל, והמדינה קבעה שהיא צריכה את הצבא בגודלו זה.

בואו ננסה לבדוק רעיון אחר: אם גיוס לצבא הוא כפייה שהחרדים אינם מעוניינים בה, בואו נעביר את ביתר עילית, אלעד ומאה שערים לרשות הפלסטינית כשטחי A. לא כפינוי, אלא כוויתור על שטח. שיסתדרו. ואם הם רוצים לחבור למדינת ישראל שוב, יהיה עליהם לקבל את חוקיה וחובותיה.

"לא צריך צבא כל כך גדול – עדיף צבא מקצועי": הצבא הסדיר מונה כ-140 אלף איש (ללא קבע). נניח שבהחלט נוכל לצמצם את גודלו בשליש מהחיילים שמשרתים בכפייה ואינם יעילים.

גם במצב הזה עדיין נזדקק לכ-100 אלף חיילים שמשרתים בקבע. לכולם נצטרך לשלם משכורת ממוצעת במשק – נניח שכר של 10,000 שקל בחודש,  שתפצה אותם במידה כלשהי על השעות הארוכות, סיכון החיים, הצורך להיות בחוץ בחמסין ובגשם וכו'.

יחד עם העלויות הסוציאליות הנלוות למשכורת בצבא מקצועי, מדובר בסכום אגדי של 16 מיליארד שקל בשנה על צבא שכולל 100 אלף חיילים בקבע. ומאיפה יגיע סכום זה? ממס ההכנסה שמשלמים אלו שלא עובדים?

יחד עם העלויות הסוציאליות הנלוות מדובר בסכום אגדי של 16 מיליארד שקל בשנה על צבא שכולל 100 אלף חיילים בקבע. ומאיפה יגיע סכום זה? ממס ההכנסה שמשלמים אלו שלא עובדים?

"גיוס החרדים עולה הרבה כסף": טענה נכונה למדי. התשומות בגין גיוס חרדים הן גבוהות למדי. ממתי זה שיקול? האם אתם חושבים שלגייס נשים לקורס טיס או לגדודים מעורבים לא גורר בחובו תשומות? לייצר מערכות הפרדה כוללות עולה כסף, והרבה.

האם כשצה"ל גייס נוער קשה במסגרת חיילי מקא"מ (נערי רפו"ל), והשקיע תשומות אדירות כדי לשלב אותם בחברה, נלקחו עלויות אלו בחישוב כדאיות?

כדי להשית על העם שוויון בנטל ואחידות מינימלית הצבא משקיע ממון רב – וזה בסדר גמור. בחלקן הגדול נגרמו עלויות אלה מדרישות שהחרדים הערימו על המגייסים, כמו למשל גיוס בגיל מאוחר של עשרים ומשהו, אחרי שכבר יש למגויסים מהמגזר משפחה וילדים, שצורכי כלכלתם נופל על הצבא. אם יתגייסו בגיל 18 כמו כולם, בטרם יקימו משפחות, הגיוס שלהם יעלה הרבה פחות.

"לחרדים יש קשיים לשרת עם בנות": אין בעיה, נסתדר. כדי לטפל בפצע הממאיר הזה, בלב החברה הישראלית, אני בטוח שצה"ל יכול להקצות קו שלם שבו יהיו רק גדודים וחטיבות חרדיות, נניח קו אילת – עזה, או רמת הגולן, או גבול לבנון.

בגזרה זו יהיו בתי כנסת גם לאשכנזים וגם לספרדים, יהיה אוכל כשר גלאט עם כל ההכשרים, ולא יהיה נציג למישהו מהמין הלא נכון. רק שיבואו. שיביעו נכונות והכל יסתדר.

"ככה זה המשחק הדמוקרטי – לא טוב לך, תצביע אחרת בכנסת": ככל הנראה הטיעון המעצבן מכולם. מדובר בכשל של השיטה הדמוקרטית. לרוב המפלגות יש מצע כלכלי, מצע מדיני, מצע חברתי, מצע בטחוני.

לחרדים יש מצע אחד בלבד – כסף ושמירה על עולם הבטלנות הגברי. כך קורה שמפלגות מכל קשת המפה הפוליטית מעדיפות לוותר בנושאי דת ומדינה, כדי שיוכלו למלא את שאר האינטרסים שלהם ולכבוש את השלטון

לחרדים יש מצע אחד בלבד – כסף ושמירה על עולם הבטלנות הגברי. כך קורה שמפלגות מכל קשת המפה הפוליטית מעדיפות לוותר בנושאי דת ומדינה, כדי שיוכלו למלא את שאר האינטרסים שלהם ולכבוש את השלטון.

בכל שיטה קיימים כשלים, גם בקפיטליזם יש כשלים שמגיעים לעתים לחזירות וניצול של בעלי ההון את שאר העם. בסוציאליזם יש כשלים שמביאים כמעט תמיד לעריצות של שכבה מסוימת במשאבים. בדמוקרטיה הכשל הוא מפלגות סקטוריאליות. הדרך להתמודד עם כשלי שוק היא תמיד עצירה של המשחק והתגייסות הרוב הדומם למען הפלתם של אלה שמשחקים בכלים לא הוגנים.

"החרדים עצמם רוצים להתגייס – זה רק הקיצוניים / מנהיגים שמונעים מהם": טיעון נוסף שמזלזל באינטליגנציה הכללית. מעודי לא שמעתי חצר חרדית שבכלל דנה בנושא. הייתי שמח אילו חסידות גור היתה מתגייסת, וויז'ניץ לא, צאנז בתנאים מסוימים, וסאטמר בחיים לא.

תתעוררו – כל החסידויות ללא יוצא מן הכלל אינן מתגייסות. רק השאריות נזרקות מהישיבה ואז מתגייסות. אני עדיין שומע על חיילים חרדים שמפחדים להיכנס לשכונותיהם במדים, ולא שמעתי מעודי על חצר ליטאית כזו או אחרת שנותנת בית לחייל בודד.

אז מה הפתרון? אני איש כספים ומאמין בכוחו הענק של הכסף. לראש הממשלה הכמעט נצחי שלנו הייתה סיסמא: "ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו". הסיסמא הייתה לדיון אחר אבל היא מדויקת וקליטה, ומציעה פתרון מיידי: לעצור עכשיו, ולא בהדרגה, את כל ההטבות שניתנות לאזרחים שלא תורמים למדינה. כל מי שלא התגייס ולא עשה שירות לאומי לא יקבל קצבאות ילדים. מי שלא נתן למדינה מזיעתו וזמנו – לא זכאי לדירות במחיר למשתכן.

אין כל בושה לומר בריש גלי שהמדינה צריכה לעודד ולהחזיר מעט עבור מי שנתן למדינה ולחברה כל כך הרבה. הדגש הוא על המידיות וההחלטיות. לא "לחכות" ולא "לתת זמן להבין", אלא לשנות. בדיוק כמו שצו הגיוס בגיל 18 הוא צו מוחלט, כך צריכות להיות גם הזכויות שיינתנו לאלו שמשרתים.

גם אם לא הסכמתם עם חלק או רוב הטיעונים – עדיין השאלה הבסיסית נותרת בעינה – למה הבן שלי הולך וחייב ללכת לצבא ואחר לא?

יהודה אריה מודעי הוא סמנכ"ל כספים בחברה.