לא מלחמת אחים

הפגנה בקפלן, 2023 (צילום: באדיבות המצולמת)
באדיבות המצולמת
הפגנה בקפלן, 2023

חייבים לומר את זה בקול: זה מתחיל להיות מפחיד. האוויר הופך מורעל ככל שרכבת הרפורמה דוהרת מעל לראשי האזרחים לקול צהלת תומכיה, ועל אפם וחמתם של מאות אלפי המפגינים נגדה.

חייבים לומר את זה בקול: זה מתחיל להיות מפחיד. האוויר הופך מורעל ככל שרכבת הרפורמה דוהרת מעל לראשי האזרחים לקול צהלת תומכיה, ועל אפם וחמתם של מאות אלפי המפגינים נגדה

מכל הפגנה אני חוזרת נסערת, זה תמיד מפעים ומעציב בה בעת. מרגש לראות אזרחים יוצאים למחות בכיכר העיר, גם זה "העם אמר את דברו", כי לפני הבחירות לא אמרו לו שככה יהיה ולו ידע אולי תוצאות הבחירות היו אחרות.

אלא שזה לא קרה, יריב לוין ובנימין נתניהו הם צמד מיומן ומשויף. ההפיכה המשטרית המתינה לשעת כושר וזו הגיעה. עכשיו העם נאבק ברחובות והפוליטיקאים על D9. המחאות לא מזיזות להם, הכוח בידיהם והעם יתרגל.

ובכן, העם לא התרגל ואח'שלו לא מוכן להקשיב. ככה זה כשיש הורים מרעילים, אחריהם המבול. הקרע מתרחב והסכסוך ירד לכביש ודי כבר עם השקר "אנשים אחים אנחנו". איזה אחים, מי אח? קין והבל אולי. זה סכסוך משפחתי נפיץ. שחררו מסיסמאות, מה שמתחולל כאן הוא קרב אזרחים מר על דמות המדינה תחת מבקשי נפשה מבית, כל אלה שהשתלטו עליה בדרך לחלום הדורות שלהם: מדינת הלכה. או הלכה המדינה, מה שיבוא קודם.

וכל זה באמצעות חילוני בסוף דרכו הפוליטית, ומעליו רעייתו ובנו.

שלטון נתניהו יושב כעת על אדנים מסוכנים של אלימות שיש בכוחה להחריב. עד כה היתה כבושה אבל עכשיו נדלקים מוקדים קטנים ברחבי הארץ. זה כבר לא מדרון חלקלק, זו התנגשות.

שלטון נתניהו יושב כעת על אדנים מסוכנים של אלימות שיש בכוחה להחריב. עד כה היתה כבושה אבל עכשיו נדלקים מוקדים קטנים ברחבי הארץ. זה כבר לא מדרון חלקלק, זו התנגשות

זה המוצ"ש ה-11 של הפגנות מחאה שלא שוככות אלא מתגברות. מי שיוצא אליהן כל שבוע, אני למשל, רואה את העקומה עולה בהתמדה, ולא רק של מספר המפגינים שמתווכחים על מספרם ברשתות כאילו ההתמדה העיקשת בחורף הזה ובאקלים הנפיץ שמחולל נתניהו אינה נס בפני עצמו. החילונים התעוררו ולא האמינו שזה קורה להם. מישהו בבית המשותף נכנס לביתם, יושב על כיסאם, אוכל מצלחתם וישן במיטתם.

וזה לא רק המפגינים, זו גם עקומת האלימות בשטח. לפני שבועיים עוד יכולתי לעמוד לבד בצומת הקרוב לביתי עם שלט מחאה ביד ולספוג הערות מנהגים ששלחו אותי הביתה לבשל. זה היה נסבל אם כי השתעשעתי במחשבה להטעים חלק מהם באוכל שאני רוקחת, אבל עד הביס האחרון, כמו עם נתניהו. לא לבלוע ורצוי להקיא. אולי זה אפילו היה מעביר אותם לצד שלנו ברחמים רבים כי אם ככה אני מבשלת הם כבר ישתלטו עלינו דרך המטבח המעפן שלנו.

אבל אני סוטה מהנושא לשמו התכנסתי. עכשיו כבר פחות נעים לחזור מהפגנה דרך התבערות הקטנות האלה של אנשי ימין, שברבות ההפגנות קיבלו וייב של לה-פמיליה, ולשמוע "אשכנזייה שמאלנית מסריחה" (ולענות "אני לא אשכנזייה", אז אולי הריח יבריח אותם כי עם השמאלנות כהנא צדק).

בהפגנה האחרונה במוצ"ש עברתי ליד קבוצה כזו. הפעם היו בה רעולי פנים במצב רוח אובדני. אולי בגלל ההפגנות המרשימות, העם לא מקשיב ליובל שטייניץ שאומר שנתרגל לרפורמה. כמו לטחורים. טוב, את זה הוא לא אמר אבל זה השתמע.

בהפגנה האחרונה במוצ"ש עברתי ליד קבוצת אנשי ימין. הפעם היו בה רעולי פנים במצב רוח אובדני. אולי בגלל ההפגנות המרשימות, העם לא מקשיב לשטייניץ, שאומר שנתרגל לרפורמה. כמו לטחורים

בכלל כל המרגיעים מתוך חרדה מנתניהו מנסים לכבות שריפות קטנות בכוס מים, הרי ראש הממשל'ז והוריו רואה טרוריסטים ונאצים בכל מקום. בטח גדל על מכשפ.. כלומר על סיפורי מכשפות.

רוח נתניהו מרחפת על פני החושך שיורד על הארץ הדוויה הזאת.
איך תמיד מצליח לו לסכסך בין אחים, ולנצח.

להוריד כאן חושך ולקרוא לזה אור, להתנהל באדנות ואטימות, לרקום הפיכה משטרית אבל להזהיר מ"הפיכה".

לתת למצביעיו תחושה שהוא אבא מיטיב ולא מה שהוא באמת, בשר מבשרה של האליטה הלבנה, בעוד חלק משמעותי ממצביעיו מגיעים ממקומות קשים שלא טרח לדאוג לרווחתם בשנות שלטונו הארוכות, בהן התנוון והסתאב מ-1996 עם הפוגות קלות. באחת ההפוגות אהוד ברק הוציא אותנו מלבנון ובאחרת אריק שרון הוציא אותנו מגוש קטיף. יש שמחות קטנות.

ציבור גדול מנשוא הולך בנאמנות אחר האיש שיורק עליהם שנות דור אבל גורם להם לחשוב שזה מים קדושים. אחר מי שגרם להם להאמין שהחליף את השליט הלבן הפריווילג המדכא, השמאלני הבוגד שונא המזרחים, בפנתר השחור של רחביה. עם השקר הזה סחף לעתים גם מזרחים שמאלנים חילונים (שהצביעו ב-2015 למזרחי אריה דרעי שבחר באשכנזי למשול בו).

תופעת טבע.

נתניהו נותן למצביעיו תחושה שהוא אבא מיטיב ולא מה שהוא באמת, בשר מבשרה של האליטה הלבנה, בעוד חלק משמעותי ממצביעיו מגיע ממקומות קשים שלא טרח לדאוג לרווחתם בשנות שלטונו הארוכות

הוא מת על בחירות. גם משעשע וגם מעביר לו את הזמן. לפני הבחירות הוא פורח בשיער סגול ואיפור מוקפד, משקר בלי למצמץ, מפזר מיליונים על הנייר, ממציא נתונים שאיש לא בודק, משעבד מהדורות חדשות לתעמולה והסתה ובסיום הבחירות הוא כבה לחלוטין.

לנהל מדינה זה משעמם, תנו לו בחירות.

הטרפת ברשתות, הסיקור המוגזם בעיתונות שעבדה אותו, ההתעלמות ממנהיגי מפלגות אחרות, חנופת הכתבים (בחדשות 13: "נתניהו רוק סטאר, בגילו הוא חורך את השטח". ברור, גם העיתונות שרודפת אחריו), הסקרים המוטים שתמיד בליל הבחירות מגדירים אותם "יום כיפור של הסוקרים" ושוכחים עד הבחירות הבאות, ושוב נשבים בקסמם השקרי שיש בו רייטינג ובעיקר הטייה.

תחתיו אלה תמיד בחירות מטונפות, שום דבר לא מקרי בהן. היינו קהל שבוי בהצגה גדולה שהבמאי שלה ישב בבלפור ועובדי הבמה בעיתונות. לא היה אפילו ניסיון לסכל שקרים, זו הייתה מלחמה אבודה כי מיד צץ שקר חדש.

מאז הקמת ביביTV, ערוץ 14, ערוצי החדשות האחרים התעוררו לשחר של יום חדש והחלו להתנער מהצל הגדול שרבץ על אמינותם. אבל יש עבודה לעשות. חוסר הסימטריה וההגזמה התקבעו.

תחתיו אלה תמיד בחירות מטונפות, שום דבר לא מקרי בהן. היינו קהל שבוי בהצגה גדולה שהבמאי שלה ישב בבלפור ועובדי הבמה בעיתונות. לא היה אפילו ניסיון לסכל שקרים, זו היתה מלחמה אבודה כי מיד צץ שקר חדש

תראו איזה עניין עושים מכל חסימת כביש. הימין זועק "אנרכיסטים", המשטרה בבלבלה פוליטית והעיתונות בטרפת. מה עשו מכתובת על קיר ביתו של יריב לוין. אויב העם, מי ישמע, האיש מפיל על הראש שלנו את המדינה וכאן עסוקים ב"הסתה" כאשר השלט "שמאלנים בוגדים" מתנוסס כבר שנה בכל מקום כמו דגל יום העצמאות. גם הדגל כחול לבן מחליף צבעים מרוב הלם.

השבוע דיווחו בעיתונות שבתא המטען של מפגין מצאו גופה.. סליחה, מצאו דגל. מיד חשדו שמדובר במרגל אטום. מי מסתובב עם דגל ישראל? למה מי אתם, הפטריוטים? לא ראיתם ערוץ 14? הדגל היה שלהם, למה גנבתם?

תסלחו לי על ההשוואה אבל הם התחילו. זה מזכיר לי את השיר "קליפסו" מתוך "אל תקרא לי שחור" שהלחין בני נגרי ז"ל למילים של דן אלמגור:

"הי שחור, אם תיגע בעוף הזה,
מה שתעשה לו – לך אעשה.
אז הרמתי לאט את העוף המטוגן
ונישקתי לו שם, בדיוק בישבן".

על זה אומרים: אותו דגל רק בגישה שונה.

או "אלימות משני הצדדים". כן בטח. חצי מיליון ברחובות בשקט מופתי מדי, חלקנו זקנים, קבלו אותי, בחודש הבא נושקת ל-70 בישבן, ואלה מחפשים בנרות אלימות של מפגינים. והאלימות, כנהוג בהיסטוריה של המדינה מגיעה כמו שעון מצד אחד, ומלמעלה, ישר מהשר לביטחון לאומי, פרחח גבעות שכבר הפך כמה דוכנים בחיים שלו, גנב כמה סמלים, איים על ראש ממשלה ש"נגיע גם אליו" (והיה מי שהגיע), נעצר המון והורשע, ועכשיו עומד בראש אותה פירמידה ששמרה עלינו מפני שכמותו.

והאלימות, כנהוג אצלנו, מגיעה מצד אחד, ומלמעלה, מהשר לביטחון לאומי, פרחח גבעות שכבר הפך כמה דוכנים בחייו, גנב כמה סמלים, איים על רה"מ ש"נגיע גם אליו", ועכשיו עומד בראש הפירמידה ששמרה עלינו משכמותו

והנה, במקום להפוך דוכנים הוא הופך את המדינה על ראשה ולא די לו. בגלל ההפגנות הוא לא רואה בעיניים מרוב חרון.
ומי שחרר אותו על הראש שלנו?
כן.

אחרי כל השנים האלה נתניהו הוא עדיין עסק מניב לתקשורת ולסובביו. מה רבים האנשים שמרוויחים ממנו. בגלוי, כמעט ואין חוטים סמויים, הכל על השולחן, בלי בושה.

רק המדינה מפסידה. איך אומר השיר של שלום חנוך? תאונה למדינה. ונתניהו הוא לא סתם תאונה, הוא תאונת שרשרת.

"אנחנו משרתים את הממלכה, לא את המלך". אמר נדב ארגמן שהיה ראש השב"כ בתקופת נתניהו בראיון לאילנה דיין ב"עובדה". בכיר אחר בכיר יוצאים מהארון. איפה הייתם, לעזאזל. עכשיו באים?

אחרי אחת ההפגנות בהבימה חזרתי הביתה לראיון הקשה של נדב ארגמן והתבאסתי. אולי מאוחר לנו. אנחנו ברחובות יותר מחודשיים ולא הצלחנו לעצור אפילו ביום את ההפיכה המשטרית.

כולנו אוכלים מה שנתניהו מבשל כמעט יובל עם הפסקות נשימה קלות. גם אתם גם אנחנו, בסוף כולנו נבכה. רק המשיח מרחביה עדיין צוחק.

אבל אסור, פשוט אסור להפסיק. עד שהפריץ יעוף. עם הרפורמה. זה בנפשנו. בנפשה של אומה.

"אנחנו משרתים את הממלכה, לא את המלך". אמר נדב ארגמן שהיה ראש השב"כ בתקופת נתניהו בראיון לאילנה דיין ב"עובדה". בכיר אחר בכיר יוצאים מהארון. איפה הייתם, לעזאזל. עכשיו באים?

"עת מלחמה גם צלם הדברים האלה
היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה
עוד יימשכו הנה כמו נימה מחלב
נפשו של דור גם בשדה זרועה
לזכור, לא רק לרע, ימי רעה".
(נתן אלתרמן)

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
כרמלה. את כותבת בדם לבך דברים כנים וקשים. אבל מה שאת מציעה זה להמשיך במחאה. צריך לעשות זאת אבל קרוב לוודאי שהמחאה לא משפיעה על ההצבעות בכנסת. אם משהו גרם למובילי ההפיכה לחשטב שצריך נוסח... המשך קריאה

כרמלה. את כותבת בדם לבך דברים כנים וקשים.
אבל מה שאת מציעה זה להמשיך במחאה. צריך לעשות זאת אבל קרוב לוודאי שהמחאה לא משפיעה על ההצבעות בכנסת.
אם משהו גרם למובילי ההפיכה לחשטב שצריך נוסח "מרוכך" היא שחלק מהם הפנימו שהולך פה להיות נזק אדיר לכלכלה בעקבות בריחת מוחות ובריחת משקיעי היטק; חשש רציני לפגיעה ביכולותיו של צהל ופגיעה ביחסים עם בינלאומיים.
כתבת בכותרת "לא למלחמת אחים". הקריאה הזאת חשובה אבל נופלת על אוזניים ערלות. אנחנו בדרך למלחמת אחים. הבריונים שאת כותבת עליהם הם לצערי רק ההתחלה.
אני לא רואה כיצד גורמים לכך שרבע מחברי הכנסת בליכוד ימנעו בהצבעות.
צעד נוסף בכיוון הוא הקריאה לסלק מטקסי יום הזכרון לחללי צהל את כל הפוליטיקאים שעומדים מנגד כשמלחמת אחים באופק.

עוד 1,362 מילים ו-1 תגובות
סגירה