כאשר אנחנו חושבים על השואה, לרוב עולות בדמיוננו תמונות הזוועה שביצעו הפושעים הנאצים ב-6 מיליון יהודים ובמיעוטים אחרים ברחבי אירופה ומחוצה לה. לצד תמונות אלו, עולות לנו בראש גם תמונותיהם של גיבורים (גברים) אמיצים, אשר לחמו בגבורה רבה נגד המשטר האפל ועשו כל שביכולתם להציל את חייהם ואת חיי בני ובנות עמם.

לצד תמונות הזוועה מהשואה עולות לנו בראש גם תמונותיהם של גיבורים (גברים) אמיצים, אשר לחמו בגבורה רבה נגד המשטר האפל ועשו כל שביכולתם להציל את חייהם ואת חיי בני ובנות עמם

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בין אם אלו לוחמי מרד גטו ורשה, גטו קובנה, הפרטיזנים או החיילים היהודים שלחמו נגד הנאצים בצבאות בריטניה, ארה"ב, בריה"מ וצבאות נוספים, צבאות אשר הובילו בסופו של דבר לשחרור מחנות הריכוז וההשמדה. חשיבותם הרבה של סיפורים אלה קריטית להשלמת התמונה הכוללת של מצב היהודים בתקופה האפלה ביותר שידע העם היהודי.

תמונת המצב, במיוחד בעינינו, מי שמטפלים בניצולים החיים בינינו, אינה שלמה וחסרות מספר חתיכות פאזל להשלמת התמונה המלאה. חתיכות הפאזל החסרות הן של נשים חזקות ואמיצות לא פחות, אשר גם הן לחמו בכל המקומות שהזכרתי קודם והובילו בעוז רוח ונפש, ובעיניי היו ללא פחות מגיבורות השואה. לצערי, סיפוריהן של נשים רבות נעלמו מדפי ההיסטוריה.

נשים סבלו באותה מידה כמו הגברים, מתנאים מזעזעים, רעב, עבודה בכפייה, יחס נוראי, ופעמים רבות ממוות אכזרי ביותר. נשים רבות סבלו בתקופת השואה גם מאלימות מינית קשה שהופנתה כלפיהן, אבל זה כבר נושא גדול וקשה בפני עצמו וראוי לטור משלו.

על אף האתגרים הרבים, נשים אלו הצליחו לעמוד בגבורה, באומץ ובהתנגדות בלתי מתפשרת נגד כל הסיכויים. הן סיכנו את חייהן כדי להגן ולהציל את משפחותיהן וקהילותיהן, הן היו לפרטיזניות, מרגלות ולוחמות בשדה קרב.

חתיכות הפאזל החסרות הן של נשים חזקות ואמיצות לא פחות, שגם הן לחמו והובילו בעוז רוח ונפש, ובעיניי היו ללא פחות מגיבורות השואה. לצערי, סיפוריהן של נשים רבות נעלמו מדפי ההיסטוריה

נשים כמו חנה סנש, שצנחה בתוך שטח האויב על מנת לסייע במאבק העיקש כנגד הנאצים, אך גם נשים אחרות, מוכרות הרבה פחות, כמו טובה גוטשטיין, שכבר בגיל 6 התגנבה בצינורות הביוב מחוץ לגטו ורשה, על מנת להשיג מזון למשפחתה, או יולנדה לנדאו, שנאלצה בגיל צעיר מאוד, במחנה ההשמדה אושוויץ, לחפור בורות על מנת שלא יהרגו אותה. וזהו רק קמצוץ משלל סיפורי הגבורה הנשית.

סיפוריהן של נשים אלו לא מצאו את דרכם לספרי ההיסטוריה שקראנו או למדנו מהם, ואינם מקבלים מספיק תשומת לב ציבורית. אי לכך, עלינו לעשות כל אשר ניתן על מנת לשמר את סיפורי הגבורה שלהן, גם אם רובן כבר לא בין החיים.

זה עוד חוב שלנו כלפיהן וכלפי תיעוד עדויות השואה. למענן, למען התמונה המלאה ולמען הדורות הבאים חשוב שנדאג לזכור אותן. יום האישה הבינ"ל שחל החודש, הוא מועד נכון לציין עוצמה נשית באשר היא ועל אחת כמה וכמה את עוצמתן של גיבורות השואה.

ועוד דבר, אם חשבנו שמדובר בנחלת העבר, טעות בידנו. מצב הנשים היום רחוק מלהגיע למצב בו הדיון בנושא צריך להפסק. אומנם לבנותיי מעט קל משהיה לי, אולם ההבדלים ניכרים וחלקם מוטמעים חזק מאוד בכולנו, עד כדי כך שלא שמים לב כאשר הם קורים. זה נכון לסרטים, לסיפורי גבורה בסדרות, לעולם התעסוקה ולהרבה תחומים יום-יומיים.

חוץ מחנה סנש היו גם נשים גיבורות מוכרות פחות, כמו טובה גוטשטיין, שבגיל 6 התגנבה בצינורות הביוב מחוץ לגטו ורשה להשיג מזון למשפחתה, או יולנדה לנדאו, שנאלצה בגיל צעיר באושוויץ לחפור בורות

חשוב שכולנו – נשים וגברים, צעירות וזקנים, נפעל כל אחד ואחת ממקומו שלו ושלה, וננסה לשנות את המצב הקיים מסיפורי הגבורה ועד בכלל. אין צורך בפנטזיה – יש מספיק גיבורות אז בשואה והיום, שניתן לספר את סיפורן.

אתי פרחי היא מנכ״ל הקרן לרווחת נפגעי השואה מאז 2020, אתי שימשה במספר תפקידים במגזר החברתי בהם: מייסדת ומנכ״ל רשת קהילה ופנאי בחולון, מנכ״ל החברה הארצית למתנסים ומנכ״ל קשת (צילום: נירי אגמון)