מול שלטון שנחוש לדרדר אותנו לתהום - המעשה הפטריוטי היחיד הוא לסרב

המחאה בנתיבי איילון אחרי פיטורי שר הביטחון יואב גלנט, 26 במרץ 2023 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומר נויברג/פלאש90
המחאה בנתיבי איילון אחרי פיטורי שר הביטחון יואב גלנט, 26 במרץ 2023

כחיה מוכת כלבת שהזריקו לה אדרנלין, שועטת הברית הפשיסטית-משיחית-חרדית להשלמת ההפיכה המשטרית. את המהמורות שבדרך היא פוטרת בביטול כאילו היו פסי האטה, ולא שיבושים הולכים וגוברים בכביש המעידים על כך שהוא מוביל אל פי תהום.

כחיה מוכת כלבת שהזריקו לה אדרנלין, שועטת הברית הפשיסטית-משיחית-חרדית להשלמת ההפיכה המשטרית. את המהמורות שבדרך היא פוטרת בביטול כאילו היו פסי האטה

הנאום שנשא ביבי ערב נסיעתו ללונדון עלה על גדותיו מרוב זחיחות, אטימות ואדישות מופגנת לגורל החברה הישראלית, שהוא לא הותיר ספק באשר לנכונותו לשסעה לגזרים ולהקריבה על מזבח הישרדותו הפוליטית וחשוב מכך, המשפטית. אותן תכונות באו לידי ביטוי בהחלטתו לפטר את שר הביטחון יואב גלנט לאחר שהתריע באומץ מפני הסכנה לביטחון המדינה הנובעת ממהלכי הממשלה וקרא נואשות לעצור את בולמוס החקיקה על מנת לאפשר הידברות.

ניתן לברך על חוסר תבונתה הפוליטית של הממשלה, שאפילו אינה מעמידה פנים באופן משכנע שהיא מוכנה להידברות ולהגעה להסכמה ציבורית רחבה לפני שתשנה מן היסוד את המשטר במדינה. הודות לכך, עולים הסיכויים לכך שתפסיד, משום שהיא מעוררת כל נוגדן אפשרי במערכת החיסון של הדמוקרטיה הישראלית שהייתה רדומה שנים כה רבות. ובכל זאת, ניצחון הרוב השפוי רחוק מלהיות מובטח.

הכרה זו היא האחראית לכך שאפילו התגלמותו החיה של הקונצנזוס, שלמה ארצי, ויתר באופן מרשים על פרס ישראל מאחר שהבין שכבר לא מדובר בסמל מלכד המצוי מעל מחלוקות פוליטיות, אלא בכלי לביסוס הלגיטימיות של ממשלה הפוגעת אנושות באחדות העם.

ממשלה זו היא שהביאה אפילו יו"ר הסתדרות מתון כארנון בר-דוד לגלות מנהיגות אמת ותעוזה מרשימה ולהכריז על שביתה כללית במשק.

הודות לחוסר תבונתה הפוליטית, עולים הסיכויים שהממשלה שתפסיד, כי היא מעוררת כל נוגדן במערכת החיסון של הדמוקרטיה הישראלית שהייתה רדומה שנים רבות. ובכל זאת, ניצחון הרוב השפוי אינו מובטח

ממשלה, כמובן, היא שגורמת לחיילי יחידות מובחרות שאין חדורי מוטיבציה מהם, להגן על המדינה מהאיום הפנימי הנשקף לקיומה. והם עושים זאת בדרך ההפוכה לכל מה שטבעי עבורם לעשות – במקום להתנדב, לסרב לראשונה בחייהם לעשות זאת. והיא שהביאה רבבות לרחובות באופן חסר תקדים בלילה שלאחר הצעד הכוחני, ההולם דיקטטורות, של פיטורי שר הביטחון.

ובכל זאת, יש בין תומכי המאבק למען הדמוקרטיה מי שטרם הפנימו את חומרת המשבר שבו אנו נתונים, ושמתוך בלבול סבורים שחוקי המשחק הישנים עדיין תקפים.

רבים מהם מנסים לצייר סימטריה כוזבת בין מתקפת הבליץ של הממשלה נגד מדינת ישראל לבין הסירוב של חיילים להתנדב, בתואנה ששניהם מסכנים באופן שווה את קיומנו כאן. חלק ניכר מהם מאוימים מפני ה"אנרכיה", הפרות הסדר ושיבוש החיים התקינים במדינה במסגרת המחאות – שרק הולך וגובר ובצדק ככל שהחקיקה צוברת תאוצה.

אלא שהם מנסים, בתמימות נוגעת ללב, לשמר את האתוס הממלכתי שהחברה הישראלית התאחדה סביבו בעבר, באמצעות הכחשת העובדה שהוא כבר התנפץ לרסיסים – ושהדרך היחידה לאחותו עוברת דווקא במאבק בלתי מתפשר נגד וידוא ההריגה שמבקשת לעשות לו הממשלה הנוכחית.

הממשלה היא שגורמת לחיילי יחידות מובחרות שאין חדורי מוטיבציה מהם, להגן על המדינה מהאיום הפנימי לקיומה. ועושים זאת בדרך ההפוכה לכל מה שטבעי עבורם – במקום להתנדב, לסרב

מה שהימין מנסה להגדיר כ"סרבנות" הוא ההפך הגמור מכך – התגייסות קולקטיבית שאין ציונית ופטריוטית ממנה להגנה על מדינת ישראל שאין לה קיום ללא נשמת אפה, הדמוקרטיה.

התרחבות השימוש בלית ברירה בנשק יום הדין של אי-התנדבות אינסטרומנטלית קצרת מועד בקרב עוד ועוד חיילים ויחידות, מבטאת הכרה מפוכחת בכך שפניה של הממשלה האנטי-ציונית בתולדות המדינה למלחמת אזרחים או לדיקטטורה. זוהי גם הסיבה לחסימות הכבישים ולהבערת המדורות ברחבי הארץ.

בתנאים שכאלו אי אפשר להמשיך להתנהל במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים והסולידריות הלאומית הרגילים, משום שאלו נרמסו עד עפר על ידי קואליציית החורבן והשיסוי.

טרגי ככל שהדבר יהיה, התזכורת הקשה אך ההכרחית לכך שצה"ל הוא צבא עם שחייב להישען על הסכמה לאומית רחבה בדבר יסודות הקיום המשותף שלנו כאן, חיונית לסלילת הדרך לשקמם. כך לגבי ה"סרבנות" – וכך לגבי הפרות הסדר והשיתוק הזמני של המשק.

הקולות שמתריעים מפני הסכנה הטמונה בכל אלו לביטחון המדינה צודקים באבחון, אך טועים במסקנתם. הבחירה לא לשרת דיקטטורה בהתהוות במטרה לסכל את הפיכתה לכזו משולה לכימותרפיה שאמנם מחלישה זמנית את החולה, אך מיועדת להגן עליו ממוות ודאי ובלעדיה אין לו סיכוי לשרוד.

מה שהימין מנסה להגדיר כ"סרבנות" הוא ההפך הגמור מכך – התגייסות קולקטיבית שאין ציונית ופטריוטית ממנה להגנה על מדינת ישראל שאין לה קיום ללא נשמת אפה, הדמוקרטיה

במצב החירום שבו אנו מצויים, היא איננה המחלה – אלא חלק מהתרופה.

ניר רייזלר הוא עמית מחקר ולשעבר עורך המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון. היה ממקימי עמותת "70 פנים לציונות" ועורך "אשמורת שלישית – כתב עת ציוני עכשווי".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 657 מילים
סגירה