בספר "הקץ לרשע", שחיברו שניים ממובילי זרם הניאו-קונס האמריקני בימי ממשל בוש, מופיע תיאור מרתק של פגישת פוטין-בוש הראשונה.
המחברים מתארים את 'הרגע שאחרי' הפגישה: "הנשיא בוש ואנחנו הבנו, שעם האיש הזה אין כל טעם לדבר על אידאולוגיה, ערכים או אסטרטגיה-רבתי. אצלו יש רק דבר אחד – טרנזאקציות, עיסקאות של תן וקח. זה הכל".
גם ראה"מ המנוח אריאל שרון התנסה בחווייה דומה, בסיום פגישתו הראשונה עם פוטין, בירושלים. שרון היה מוטרד ביותר, שכן בחושיו המוז'יקיים החדים הבין שלא פיצח את החידה האפלה שמולו.
הוא הטיל על המועצה לבטחון לאומי לבצע עבודת מטה מקיפה, שאותה היתה לי הזכות להוביל, בנסיון לעמוד על האינטרסים של רוסיה ושל פוטין, והגורמים המניעים אותו ומשפיעים עליו, למול האינטרסים הישראלים.
בסיום פגישתו עם פוטין, שרון היה מוטרד, כשהבין שלא פיצח את החידה האפלה מולו. הוא הטיל על המועצה לבטחון לאומי לבצע עבודת מטה מקיפה, שאותה היתה לי הזכות להוביל, בנסיון לעמוד על האינטרסים של רוסיה ושל פוטין
את התוצאה – מצגת של 80 עמודים בסיווג 'סודי ביותר' – הצגנו, לייה מורן-גלעד ואני, לפורום מצומצם בראשות ממלא מקום ראה"מ, אהוד אולמרט, קצת לאחר נפילתו של שרון למשכב שממנו לא קם. היא כללה מיפוי מלא של האינטרסים הרוסיים והישראלים והזיקות ביניהם, והראתה שהן מורכבות משנהוג לחשוב.
בנוסף, הצבענו על אפשרויות מעניינות לביצוע טרנזאקציות, עסקאות משמעותיות של תן וקח, בין רוסיה לישראל, באופן שיענה על אינטרסי שני הצדדים. חלקן אף מומשו לאורך השנים, בממשלות אולמרט ונתניהו.
טענתו של נתניהו להיותו "ליגה אחרת" ברמת יחסיו עם פוטין איננה שקרית לחלוטין. אולם ברור שכל ראש ממשלה ישראלי, שהיה נאלץ להתמודד עם חזרתה של רוסיה למזרח התיכון ועם מדיניות החוץ האגרסיבית שלה תחת הנהגתו המתמשכת של פוטין, היה מגיע לרמה דומה של אינטנסיביות בקשריו עם פוטין.
באשר ליחסים אישיים אינטימיים כביכול – נרשה לעצמנו לפקפק באיכות הכימיה בין שני האישים, לאו דווקא באשמת נתניהו. אצל פוטין, לא הסנטימנטים ולא המחוות הבינאישיות קובעות, אלא כאמור מרכיבי הטרנזאקציה.
באשר ליחסים אישיים אינטימיים כביכול – נרשה לעצמנו לפקפק באיכות הכימיה בין שני האישים, לאו דווקא באשמת נתניהו. אצל פוטין, לא הסנטימנטים ולא המחוות הבינאישיות קובעות, אלא כאמור מרכיבי הטרנזאקציה
נתניהו מצידו, מאמין גדול בשימוש במנופי-לחץ מגוונים על אויבים ועל ידידים. גם הוא חושב במושגים של תן וקח, אבל – כפי שחוו הילרי קלינטון, הנשיא אובמה, וכן המלך עבדאללה הירדני ואבו מאזן (רשימה חלקית) מתקשה בסעיפי ה'תן'.
בשנים האחרונות התמקדו יחסי רוסיה-ישראל בזירה הסורית ובסוגיות הקשורות לאיראן, בראשן כמובן הגרעין האיראני.
הטרנזאקציה הבסיסית שגובשה היתה, בפראפרזה על מדיניות צבא ארה"ב באשר לגיוס להט"בים לצבא – Don't ask – don't tell. ישראל לא תבקש רשות מפורשת מרוסיה לתקוף בשטח סוריה, ולא תיקח אחריות על התקיפות.
כמו כן ישראל לא תתקוף יעדים של המשטר הסורי ולא תפריע למהלך הרוסי הגדול, של הכרעה אסטרטגית במלחמת האזרחים, לטובת משטר הדמים של פושע המלחמה אסאד.
העיסקה הזו שירתה היטב את שני הצדדים, עד שהפסיקה להלום את האינטרס הרוסי. הפלת המטוס הרוסי ע"י נ"מ סורי שנורה לעבר מטוסי חיל האוויר הישראלי נוצלה ע"י הרוסים ליציאה מהעיסקה, ולניהול משא ומתן על עיסקה חדשה.
הנסיון המוצהר של נתניהו "למנוע התבססות צבאית איראנית בסוריה" נכשל במידה רבה עקב התנגשותו החזיתית עם האינטרס הרוסי, התנגשות שניתן היה לחזות מראש
רוסיה מעונינת למנוע לחלוטין מתקפות של חיל האוויר הישראלי, והחלה לנקוט צעדים כוחניים שיבהירו זאת. הפרעות ה-GPS הנרחבות, ששיבשו לחלוטין את הגישה האווירית לנתב"ג במשך שבועות ארוכים, היו המחשה רוסית בלתי-אלגנטית אך אפקטיבית ליחסי הכוח האמיתיים בין שתי המדינות.
הנסיון המוצהר של נתניהו "למנוע התבססות צבאית איראנית בסוריה" נכשל במידה רבה עקב התנגשותו החזיתית עם האינטרס הרוסי, התנגשות שניתן היה לחזות מראש.
אבל ישראל שגתה באשליות של יכולת תקיעת טריז בין רוסיה לאיראן בסוריה, ומשלמת על כך מחירים. מנגד, מרחב הטרנזאקציות בין רוסיה לאיראן מלא ועשיר תרתי משמע. מדובר במיליארדי דולרים המחליפים ידיים בין ראשי המשטרים ומקורביהם, ובשותפות אסטרטגית אזורית ואנטי-אמריקנית עתיקת-יומין, שאינה צפויה להישבר.
כך גם באשר לסוגיית הגרעין האיראני, החוזרת לשולחן המשא ומתן ותידון בוודאי בפגישה הקרובה. רוסיה הרשמית כבר הנחיתה מכת-מנע על נתניהו, כשהודיעה חד-משמעית בימים האחרונים על צידוד מלא בעמדת איראן בסוגיית הגרעין, תוך התעלמות בוטה מן "החשיפות המודיעיניות" של נתניהו.
ולסיום, מעל כל מפגש בין נשיא רוסי לראש ממשלה ישראלי מרחפת דמותו של נשיא אמריקני. בעידן הכאוס הטראמפי, כאשר ה-CIA נאלץ לחלץ ממוסקבה את המרגל מספר אחת של ארה"ב, שהיה בעל נגישות ישירה לפוטין, לפי התקשורת האמריקנית, עקב חשש שייחשף בציוץ טוויטר נשיאותי – הצלע האמריקנית במשולש ארה"ב-רוסיה-ישראל הפכה לבלתי ניתנת למינוף.
רוסיה הרשמית כבר הנחיתה מכת-מנע על נתניהו, כשהודיעה חד-משמעית בימים האחרונים על צידוד מלא בעמדת איראן בסוגיית הגרעין, תוך התעלמות בוטה מן "החשיפות המודיעיניות" של נתניהו
בכירים לשעבר בממשל טראמפ כבר הודו שאין ולא היה להם מושג מה סוכם בפגישות בארבע עיניים בין טראמפ לפוטין. מקורבים לטראמפ כבר נשפטו ונכלאו על רקע קשרים בלתי-חוקיים עם מקורבי פוטין. ואם לא די בכך, כל סוכנויות המודיעין האמריקניות קבעו כי פוטין התערב לטובת טראמפ בבחירות של 2016.
נראה כי מי ששיווק את עצמו כאמן העסקאות, ושילם לסופר צללים על הספר The art of the deal, כבר גילה את ההבדל בין מיתוג ושיווק לבין דיפלומטיה ואסטרטגיה.
גם אמן השיווק הפוליטי נתניהו לומד זאת, בדרך הקשה, הרוסית.
ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם