דמיינו לעצמכם שאתם מטיחים את הראש במראה, מערבבים מקק בקערת החומוס, זורקים את הארנק לירקון או מסיעים את האוטו ישר לתוך העץ. זה מה שאתם עושים כשאתם לא מצביעים בבחירות.

אי הצבעה גורמת לבן אדם נזק ללא כל סיבה. לחסוך זמן (כאשר בארץ כל הסיפור לוקח שעה) זה ממש לא סיבה. זה גורם נזק כזה מכיוון שההצבעה חשובה הרבה יותר מבעבר.

דמיינו לעצמכם שאתם מטיחים את הראש במראה, מערבבים מקק בקערת החומוס, זורקים את הארנק לירקון או מסיעים את האוטו ישר לתוך העץ. זה מה שאתם עושים כשאתם לא מצביעים בבחירות

ראשית, אנו חיים בעידן העקשנות, בו אנשים תקועים בדעותיהם. שכנוע נהיה קשה יותר מפעם, וקשה יותר ממה שהיה צריך להיות בחברה בריאה, בה למילים יש חשיבות. זה מצמצם את האפקטיביות של קמפיינים פוליטיים שמטרתם לשכנע.

גורם אחד לזה הוא המדיה החברתית, שהתפשטה כמו המגפה השחורה בעשור האחרון, ומקבעת דעות על ידי הפצצת קורבנותיה בתוכן שתומך בעמדות קיימות.

הסיבה השנייה היא שהעולם המפותח (כולל ישראל) נמצא בעיצומה של מלחמת תרבות בין מסורתיות למודרניזם, שנגרמה על ידי שיבושי הגלובליזציה והטכנולוגיה. אנשים אוהבים את התרבות שלהם יותר מכל דבר אחר וזה מביא נאמנות פנאטית.

גורם אחד לזה הוא המדיה החברתית, שהתפשטה כמו המגפה השחורה בעשור האחרון, ומקבעת דעות על ידי הפצצת קורבנותיה בתוכן שתומך בעמדות קיימות

בישראל כמעט ולא חל שינוי אמיתי בדעת הקהל מאז 2003, הבחירות הראשונות שניתן לכנותן פוסט-אינתיפאדה: לימין-דתיים יש כ-55% תמיכה (וכשני שלישים מהציבור היהודי, אבסורדי ככל שזה יהיה). קדימה ויש עתיד רק עיוותו את התמונה הזאת ב-2006 ו-2013, בהתאמה, על ידי יצירת אשליית מרכז. כחול לבן לא הייתה אירוע כזה.

במצב סטטי כזה קולות מעטים יעברו מימין לשמאל או להפך. הניצחון תלוי באיזה צד מגיע לקלפיות. קמפיין חכם הוא כזה שמנסה למקסם את ההשתתפות בצד שלו מבלי לדרבן גם את הצד שמנגד לפעולה.

זה לא עובד במצב של השתתפות מלאה, מכיוון שלא נותר אף אחד לדחוף להצביע. זה היה קרוב למצב של ישראל פעם. עד 1999 שיעורי ההשתתפות בישראל חגו סביב 80%; כשלוקחים בחשבון את היורדים ששמרו על תושבות, היעדרויות זמניות מארץ וגורמים דומים, מגיעים להשתתפות עצומה. אבל זה לא כך היום. ישראל מתקשה בימינו להביא שני שליש מהמצביעים הרשומים לקלפיות.

נתניהו מבין זאת טוב יותר מכל אחד ותמיד מחשב חישובים. זו הסיבה שנתניהו וסריסיו טוענים בימים אלה שהם עומדים להפסיד בבחירות; אולי כמה טמבלים בשמאל יאמינו וילכו לים ביום שלישי.

נתניהו מבין זאת טוב יותר מכל אחד ותמיד מחשב חישובים. זו הסיבה שנתניהו וסריסיו טוענים בימים אלה שהם עומדים להפסיד בבחירות; אולי כמה טמבלים בשמאל יאמינו וילכו לים ביום שלישי

נתניהו, הקמפיינר הטוב במדינה, צריך לדאוג פחות מאשר יריביו. יש לו יתרון מובנה בכך שהוא נהנה מתמיכת שלוש קבוצות מהימנות ביותר:

• חרדים: קבוצה זו נוטה להצביע כבטון יצוק עבור מפלגותיה אשר נתניהו יכול לסמוך עליהן. הן מצליחות לעורר רמות השתתפות, שבאיזורים מסויימים מתקרבות (וציניקנים יאמרו שאף עוברות) לרף ה-100%.

יש ציות מרשים למנהיגי הקהילה ויש גם מניע מעשי, מכיוון שהכוח הפוליטי מתורגם לסובסידיות  לקהילה בה ההשתתפות בשוק העבודה היא נמוכה. כמו כן, שיעורי ילודה גבוהים פירושם שלמרות תופעת החזרה בשאלה המגזר צומח ללא הרף.

• מתנחלים: בדומה לחרדים, קבוצה זו מצביעה כאילו שפרנסתם תלוייה בעניין. ובהתחשב בעובדה שרבות מההתנחלויות מסובסדות למדי, אכן כך הדבר. למען ההגינות, הם באמת אידיאולוגיים ואין להם שום אלטרנטיבה לימין.

הם חשים מצור בצדק; מתנגדיהם הפוליטיים באמת רוצים להעביר אותם מבתיהם (בוודאי במקרה של כמעט 100,000 מתנחלים מעבר לקו הגדר, שמיקומם הוא סיוט ביטחוני וחסם בפני  היפרדות מהפלסטינים).

פעם אחר פעם נדהמים שמאלנים לשמוע את הליכודניקים קורעים את הליכוד לגזרים ומיד אחר כך מודיעים ששוב יצביעו למפלגה

• הליכודניקים: פעם אחר פעם נדהמים שמאלנים לשמוע את הליכודניקים קורעים את הליכוד לגזרים ומיד אחר כך מודיעים ששוב יצביעו למפלגה. אדם אחד שראיינתי פעם, כינה את המפלגה 'חבורה של אידיוטים שהורסים את המדינה' אבל השווה את התמיכה שלו בה לתמיכה בקבוצת כדורגל. הוא לא האדם הראשון שאוהב את הקבוצה שלו יותר מאת ארצו. זו תופעה שמדכאת אנשים רציונליים, אבל היא חזקה.

*  *  *

בישראל כל זה ממש חשוב.

אפשרות אחת היא מדינה ששולטת במיליוני פלסטינים מבלי להעניק להם זכויות אזרח ונתפסת בעיני העולם כמדינת אפרטהייד, וכזו בה הדת משתלטת יותר ויותר, והחרדים מורשים להגדיל כל הזמן את שיעור הצעירים שאינם לומדים מתמטיקה או מדעים.

אפשרות שנייה היא מדינה שבה כל זה לא המצב. לעיתים רחוקות בתולדות העולם היתה בחירה כה ברורה וחשובה. ובכל זאת, לפחות שתי קבוצות של אנשים משמאל זקוקים לשכנוע כדי לא להסיע את האוטו ישר אל תוך העץ:

ערביי ישראל: נתניהו הפך את ההסתה נגד חמישית מאזרחי המדינה למרכיב העיקרי בכל מסע בחירות. בשנה שעברה העביר את חוק הלאום שביטל את מעמדה של הערבית כשפה רשמית. הקואליציה שלו כוללת גזענים חסרי בושה והקמפיין משתמש במילה "ערבים" כמעט כקללה. אז מה הם עושים? הם מענישים את נתניהו ולא מצביעים. שיעור ההשתתפות אצל הערבים ירד מכמעט שני שליש ב-2015 לפחות מ-50% באפריל.

קמפיין הליכוד משתמש במילה "ערבים" כמעט כקללה. אז מה הם עושים? מענישים את נתניהו ולא מצביעים. שיעור ההשתתפות אצל הערבים ירד מכמעט שני שליש ב-2015 לפחות מ-50% באפריל

היפסטרים עצלנים: שיעור ההצבעה באזור תל אביב באפריל מוערך בקושי מעל 60% בגלל היפסטרים ואידיאליסטים שמתעקשים על מושלמות ומסרבים להתפשר. הם כמו הפרוגרסיביים האמריקאים שיצביעו לירוקים גם אם התוצאה היא דונלד טראמפ. הם כמו הצעירים העירוניים הבריטים שנשארו בבית במשאל הברקזיט ואז האשימו את כולם מלבד עצמם.

אומר להם כך: אי הצבעה תכפיל את הערך המתמטי של ההצבעה של יריבך. הצבעה היא אחד המקרים הנדירים בחיים לפעול למען מטרה מוסרית. ההצבעה היא בחינם. אם לא תצביע זה ישמח את אויביך הפוליטיים. אי ההצבעה היא צינית, והציניות היא קארמה רעה.

והנה לקינוח חישוב מעניין: קצת יותר מ-4 מיליון אנשים יצביעו ביום שלישי, מה שאומר שיש סיכוי של אחד לשני מיליון שקולכם הוא זה שיכריע. אלה סיכויים טובים יותר משישראל תעלה למונדיאל. לא תמשיכו לקוות?

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com