אנחנו בעיצומם של ימים קדושים, ימים שאמורים להוות קרקע לחשבון נפש, לתפילה לאל, לערכים רוחניים ודתיים אשר על פי הרוב המתון המאמין כוללים אחדות, הקשבה ואפילו שלום (בשלוש הדתות).

ובמקום זאת, אנחנו בעיצומם של ימים מפלגים, משסעים, אלימים, פוגעניים. ימים שרוויים בשיח מבדל, אטום, מאשים. ימים שמתמלאים ברגשות של כעס, של שנאה, של ייאוש, של תסכול, של חרדה עמוקה.

אנחנו בעיצומם של ימים קדושים, שאמורים להוות קרקע לחשבון נפש, תפילה, ערכים רוחניים ודתיים של אחדות, הקשבה ואפילו שלום (בשלוש הדתות). אך אנו בעיצומם של ימים מפלגים, אלימים, פוגעניים

בשבועות האחרונים התעצמו שני שסעים מרכזיים בחברה הישראלית: האחד, המדובר עמוקות ברשתות החברתיות ובתקשורת, הוא כמובן בין מתנגדי ותומכי הרפורמה המשפטית. השסע השני, המדובר קצת פחות בתוך החברה היהודית אך מסעיר באופן עמוק את החברה הערבית, הוא השסע בין יהודים וערבים במדינה ובעיקר היחס של המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו כלפי המיעוט הערבי.

על הרפורמה לא צריך להכביר במילים. כולנו שומעים את מה שהאקו-צ'יימבר מספק לנו, מתחזקים בדעותינו הלגיטימיות ומתחזקים באמונה שהצד השני איננו לגיטימי. צריך לזכור ששני הצדדים בטוחים שהם צודקים ושהצד השני כושל בחשיבה הלוגית שלו. אך אם שני הצדדים חושבים כך, הייתכן שכולנו, למעשה, טועים?

אז בואו ניקח רגע אחד להקשיב לצד האחר, בעניין שאולי קצת זנחנו ועלול לחזור בגדול בביטויים מפחידים ואלימים שאף אחד שפוי איננו מעוניין בהם.

לפני מספר ימים אירע אירוע בעיר העתיקה הירושלמית שתפס את תשומת הלב של התקשורת מפאת שתי גרסאותיו. בגרסה אחת, "נוטרל מחבל". בגרסה שנייה, נרצח אזרח חף מפשע, מוחמד אל-עוסיבי שמו, איש צעיר שבדיוק סיים לימודי רפואה ורצה להתפלל בעיר הקודש.

חה"כ לשעבר טלב אסאנע:משטרת ישראל רוצחת את הרופא מוחמד אלעוסיבי,שעבר את הבחינה לעיסוק ברפואה בבחינה האחרונה לפני שבועיים.הרופא ניסה להתערב כשראה את השוטרים ומשמר הגבול תוקפים אישה,במשטרה טוענים כי הוא ניסה לחטוף ממישהו את הנשק הוא שקר ואני מאתגר את המשטרה להראות את הסרטון… pic.twitter.com/xBAsHg5N3d

— |فرات نصار|פוראת נסאר|FURAT NASSAR (@nassar_furat) April 1, 2023

הרצח שלו הביא לשביתה כוללת בחברה הערבית, מקרה בודד שמייצג את העוול והגזענות הקטלנית במדינה שלנו.

בגרסה אחת, "נוטרל מחבל". בגרסה שנייה, נרצח אזרח חף מפשע, מוחמד אל-עוסיבי שמו, איש צעיר שבדיוק סיים לימודי רפואה ורצה להתפלל בעיר הקודש. הרצח שלו הביא לשביתה כוללת בחברה הערבית

מקרים רבים כאלה, לעיתים קטלניים פחות, מתרחשים מדי שבוע בירושלים וגם בהם קיימות נקודות מבט סותרות. והאמת נשארת תעלומה.

יחד עם האירוע המצער של אל-עוסיבי, הוגבלו הדרכים של המתפללים במסעם לאל-אקצא ברמדאן באופן כללי ובימי שישי הקדושים בפרט, ומן הצד השני נשמעות, כמדי שנה, קריאות להקרבת קורבן בהר הבית לכבוד חג הפסח. וכן, העתכאף (שהייה רצופה במסגד לצורך עבודת האל) המתרחש בימים אלו באופן בלתי אלים, אולי נתפס כאיום ממשי וזהותי על ידי היהודים וכוחות המשטרה הרואים בו איום.

על מנת להצליח לחיות כאן ביחד, עלינו להקדיש את ימי הקודש האלה של חופש או של תפילה כדי לשמוע את הצד השני. להצטרף לאירועים שמפגישים בין ערבים ליהודים, כדי להכיר את ה"אחר" יותר מקרוב.

לעשות מקום בלב שלנו כדי להזדהות עם הכאב של ה"אחר", גם אם זה מרגיש שהכאב שלו מאיים עלי. צריך לטרוח, להתאמץ, לפתוח את הראש – כדי להכיר את הצד השני, לדבר עם הצד השני, ולראות שהשד אולי לא גדול כמו שאנחנו מדמיינים.

ברגעים אלה מתקיימים ברחבי הארץ כ-50 אירועים – פאנלים, סיורים, איפטארים, וכנסים – שארגנו כ-30 ארגוני חברה אזרחית במטרה לחזק את השותפות הערבית-יהודית ואת הקול שמבקש לחיות כאן יחד, בשלום ועם תקווה לעתיד משותף ויצרני.

עלינו לעשות מקום בלב כדי להזדהות עם הכאב של ה"אחר", גם אם זה מרגיש שהכאב שלו מאיים עלי. לטרוח, להתאמץ, לפתוח את הראש – כדי להכיר את הצד השני ולדבר איתו ולראות שהשד פחות נורא

הצטרפו לאירועים הללו – בואו כמשתתפים או תיזמו אירועים שמפגישים בין ערבים ויהודים, ויותר מזה, פתחו מקום להקשבה רדיקלית לאנשים שלא חושבים כמוכם, ועודדו אנשים נוספים לעשות זאת גם הם.

מיכל שרז שילאור היא יזמת חברתית, ומנהלת את התחום של ערים מעורבות במרכזים לצדק חברתי.

חוריה אל סעדי היא פעילה חברתי ומנהלת הפעילות של מרכזים לצדק חברתי בעיר רמלה