זירת הבלוגים

שפה עתיקה מייצרת מציאות

השפה העברית עתיקה ויש בה ביטויים, שכאשר הם נישאים בפי כול ובקול רם, השדים מתעוררים

17/09/2019
תיבת נוח על אררט, ציור: סימון דה מיל

השפה העברית עתיקה ויש בה ביטויים המכילים קודים שכאשר הם עולים לאוויר העולם ונישאים בפי כול ובקול רם, השדים מתעוררים.

בהתחלה אלה מילים חביבות, ביטויים נוסטלגיים המחייכים אלינו ומגרים אותנו.

תקומה, גאולה, אתחלתא דגאולה, הבטחה אלוהית, שפוך חמתך, אתה בחרתנו, בכל דור ודור

בהתחלה אלה מילים חביבות, ביטויים נוסטלגיים המחייכים אלינו. תקומה, גאולה, אתחלתא דגאולה, הבטחה אלוהית, שפוך חמתך, אתה בחרתנו, בכל דור ודור

בהמשך הן מתגלגלות במדרון הניראה כמעלה.

הר הבית, עם סגולה, צור מחצבתנו, קודש הקודשים, אור לגויים, עם הבחירה, שתי גדות לירדן, אף שעל, גירוש, טרנספר

ובעודן יורדות למטה ומשמיעות קולות רמים משל הגיעו לאיזו פסגה, נסוגות מפניהן המילים המרגיעות של שלום, צניעות, הסדר, שיוויון, סולידריות, תקווה, ועוד שאר מיני ״שקוצין״.

וכמה מטרים לפני הפגיעה בקרקע המבול, רעש המילים העתיקות גובר והן חושבות ממש לעוף ישר לשמים.

גזע, עמלק, משיח, נבואה, בית המקדש, עליונות, ועוד כהנה וכהנה וקצרה היריעה.

המילים העתיקות ניצחו והן כמו הנחליאלי והחצב המבשרים בוא הסתיו, מבשרות את האסון.

רעש המילים העתיקות גובר: גזע עמלק, משיח, נבואה, בית המקדש, עליונות, ועוד כהנה וכהנה. המילים העתיקות ניצחו והן כמו הנחליאלי והחצב המבשרים בוא הסתיו, מבשרות את האסון

המציאות העתיקה מנצחת.

והמבול והחורבן יגיעו.

עניין של זמן.

או בלשון המילים העתיקות של הקהלת:

עת לחשות ועת לדבר.
עת לאהוב ועת לשנוא,
עת מלחמה ועת שלום.

אנחנו בעת החשות, השנאה והמלחמה.

ואני אמשיך לדבר, לאהוב ולבקש שלום.ההשראה לפוסט הזה הגיעה מפרופסור רחל אליאור ופוסט שהעלתה לפני כמה ימים, עם מאמר שכתב לפני 90 שנה חוקר הקבלה גרשם שלום