בין מחאות באיראן למחאות בישראל

מחאה נגד איראן באיטליה, 29 באוקטובר 2022 (צילום: AP Photo/Gregorio Borgia)
AP Photo/Gregorio Borgia
מחאה נגד איראן באיטליה, 29 באוקטובר 2022

מחאת הציבור האיראני, שפרצה במחצית ספטמבר 2022 ונמשכה כחצי שנה ברציפות (ובהמשך פרצי מחאה ספורדיים), הצליחה לסחוף שכבות רבות בציבור האיראני בתוך המדינה ובגולה.

המסר העיקרי במחאה זו התמקד במיאוס מהמשטר המושחת והרצחני ששולט בעם מזה 44 שנה, מתוכם כ-34 שנים תחת המנהיג הנוכחי עלי ח'אמנאי.

למחאה הנוכחית בישראל יש קווי דמיון ושוני מול זו האיראנית, כאשר גם זו הישראלית טוענת שנלחמת באופי השלטון הנוכחי.

המסר העיקרי במחאה האיראנית התמקד במיאוס מהמשטר המושחת והרצחני ששולט בעם מזה 44 שנה, מתוכם כ-34 שנים תחת המנהיג הנוכחי עלי ח'אמנאי. במחאה הנוכחית בישראל יש קווי דמיון ושוני מול זו האיראנית

הדומה:

1

הכוח הנשי כמוביל המחאות בשני המקרים:

נראה כי הנשים הן הנפגעות העיקריות מהחלטות השלטון. באיראן המשטר מתעקש על המשך ההקפדה על כיסוי אסלאמי הולם לנשים, דבר שהצית את אש ההתקוממות הקשה ביותר נגדו מאז המהפכה.

בישראל, הנשים חוזות כי הן ייפגעו מהרפורמה המשפטית באופן קשה בהיבטי הכלכלה, החברה, השוויון ועוד, ועל כן הן לוקחות חלק פעיל בקידום המחאה בישראל.

2

גם ההתנהגות התקשורתית כלפי שתי מחאות אלה דומה בשני המקרים:

באיראן התקשורת נשלטת בידי המשטר באופן אבסולוטי ואין "קול אחר" שמייצג את המחאה. מה שמאלץ את המוחים להשתמש ברשתות החברתיות או ערוצי הגולים האיראנים להעברת המסר והאמת על הנעשה באיראן.

גם בישראל, התקשורת המקורבת לממשלה חשודה בסילוף וחוסר אובייקטיביות ועל כן ובשל המחאה כיום יש גבול די ברור בין תקשורת אוהדת לממשלה לזו שלא.

3

הצדקת האלימות כלפי המוחים:

בשני המקרים, יש דמיון באופן ההצדקה והדרישה להפעלת אלימות (יודגש כי האלימות כלפי המפגינים בארץ היא מינימלית ונשלטת ונמצאת תחת זכוכית מגדלת של בקרה). באיראן המשטר והמנהיג שולטים בכוחות המזויינים השונים (צבא, משמרות המהפכה, משטרה) ואין גבול לכמות ואיכות הכוח המופעל נגד הציבור.

בישראל המשטרה מצייתת לחוק ולא לשר או ממשלה כלשהי ולכן היא לא מפעילה כוח רב, ולכן קולות הצדקת האלימות מתרבים מתוך המחנה התומך ברפורמה המשפטית.

באיראן התקשורת נשלטת אבסולוטית ע"י המשטר ואין "קול אחר" שמייצג את המחאה. זה מאלץ את המוחים להשתמש ברשתות החברתיות וערוצי הגולים. גם בישראל התקשורת המקורבת לממשלה חשודה בסילוף

4

השכלת משתתפי המחאה:

נראה כי בשני המקרים, רוב המפגינים הינם בעלי השכלה יחסית גבוהה ומשתכרים טוב יותר. באיראן המוחים הם לרוב סטודנטים או צעירים עם מקצועות איכותיים (מהנדסים, טכנאים, אומנים, בוגרי מדעי הרוח).

גם בישראל רוב המשתתפים הם בוגרי אקדמיה, עובדי הייטק או מחזיקים במשרות חשובות בתחום הבטחון או התעשייה.

5

השתתפות הגולה:

גם במקרה זה, לגולים משתי המדינות בארצות אחרות יש תפקיד חשוב בקידום המחאה. הגולים האיראנים מפגינים מדי שבוע באירופה, אוסטרליה ואמריקה הצפונית ומחזיקים כאמור בערוצי שידור ורשתות חברתיות רבות כדי להעביר את מסר המחאה ואת עוולות המשטר.

גם הישראלים ואף היהודים המתגוררים בארצות ניכר משתתפים בהפגנות בארצות אירופה ואמריקה ומביעים משם את תמיכתם במוחים בארץ. יוזכר כי הם אף הפגינו נגד ביקורי ראש הממשלה נתניהו במדינות אירופה וגרמו למבוכה בעת הביקורים האלה.

לגולים משתי המדינות תפקיד חשוב בקידום המחאה. הגולים האיראנים מפגינים שבועית באירופה, אוסטרליה וארה"ב ומעבירים את מסר המחאה ועוולות המשטר. גם הישראלים והיהודים בניכר עושים זאת

השונה:

1

ארגון והנהגה:

באיראן אין הנהגה מוכרת וידועה למחאה, והיא מתארגנת בצורה ספונטנית ודרך רשתות חברתיות ללא זיהוי חבריה, מה שפוגם בכמות המגיעים לכל הפגנה. המפגינים אף נמנעים מלהצטלם כדי לא לספק עדות למשטר על השתתפותם במחאות.

לעומת זאת נראה כי בישראל יש הנהגה ברורה וארגון למחאות הנמשכות מזה 15 שבועות, כאשר המארגנים מודיעים על זמן ומקום המחאה, מספקים דגלים ושלטים ומנהלים שיח מול המפגינים והשלטון.

2

תמיכת המגזר הכלכלי:

בעוד שבישראל המגזר העסקי והכלכלי רואה עצמו כנפגע עיקרי נוסף מהרפורמה המשפטית ומשתתף במחאה, באיראן המגזר העסקי נרתע מלקחת חלק במחאות (מלבד מקרים בודדים) ובכך החליש את המחאה.

זאת לעומת מהפכת 79' בה הבזאר האיראני וכן מגזר הנפט לקחו חלק משמעותי בקידום ההפגנות והשביתות, מה שלבסוף הביא לקריסת משטר השאה. נוסף על כך, המגזר הכלכלי באיראן מחובר ברובו למשטר ולמשמרות המהפכה ועל כן מנוע מלמחות נגדם.

בעוד שבישראל המגזר העסקי והכלכלי רואה עצמו כנפגע עיקרי נוסף מהרפורמה המשפטית ומשתתף במחאה, באיראן המגזר העסקי נרתע מלקחת חלק במחאה (מלבד מקרים בודדים) ובכך החלישה

המשך המחאה בישראל והאפשרות של חזרת הציבור האיראני לרחוב, עשויים לספק מקרי השוואה נוספים בין שתי המחאות האלה, הגם שעל פני השטח, אחת מבקשת למנוע שינוי והשנייה מבקשת לקדם שינוי במשטר אנכרוניסטי ומדכא.

בני סבטי הוא חוקר רשתות חברתיות ומדיניות פנים וחוץ איראנית במכון jiss בי-ם, בעיקר מזווית של השפעה ותרבות. היה מעורב בפרויקטים שנושקים לאיראן כמו הקמת הפלטפורמות של דובר צה"ל בפרסית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 638 מילים
סגירה