סדרת הטלוויזיה המופתית "עמוד האש" הופקה בערוץ הראשון המנוח. היא הוקרנה לראשונה ב-1981. 19 פרקיה סוקרים את תולדות הציונות: החל בהתעוררות הלאומית ש"הוביל" בנימין זאב הרצל ב-1896 ועד להכרזת המדינה ב-1948 ולתחילת מלחמת השחרור.

הפרק החותם את הסדרה, שעניינו הקמת המדינה, יוקרן לקראת יום העצמאות הערב, מוצאי שבת, בערוץ "כאן 11". הוא יוקרן לראשונה בצבע. פרקי הסדרה השמורים בארכיון צולמו כמובן בשחור-לבן. לפי דווחי העיתונות, הפרק האחרון עטה עתה צבע באמצעות טכנולוגיה מיוחדת ובסיוע מומחים מהארץ ומחו"ל.

הפרק החותם את הסדרה, שעניינו הקמת המדינה, יוקרן לקראת יום העצמאות הערב, מוצאי שבת, בערוץ "כאן 11". הוא יוקרן לראשונה בצבע. פרקי הסדרה השמורים בארכיון צולמו כמובן בשחור-לבן

יגאל לוסין, מראשוני הטלוויזיה הישראלית, היה יוזם הסדרה, המפיק והעורך הראשי. מלאכת ההפקה, המורכבת והיקרה בתולדותיו של הערוץ הצעיר התמשכה לא פחות מחמש שנים. זכיתי ללוות מקרוב כעיתונאית את סיפור ההפקה בעת שסיקרתי את תחום הטלוויזיה והרדיו בעיתון "על המשמר" (המנוח).

הסדרה התבססה על חומר ארכיוני עשיר שנאסף בארכיונים בארץ ובחו"ל ועל ראיונות עם כ-250 אישים וגם "עמך" בישראל ובעולם. ביניהם היו נשיא מצרים, אנואר סאדאת, שר החוץ אבא אבן, גולדה מאיר, ניצולי שואה, קיבוצניקים, חלוצים. דברי הקריינות המלווים את הראיונות ואת המראות נשמעים בקולו המופלא, החד-פעמי, של יוסי בנאי.

יגאל לוסין סיפר שהיוזמה להפקת הסדרה הבשילה בעקבות מלחמת יום הכיפורים ולאחר החלטת האו"ם שהתקבלה ב-1975 ואישרה את הגדרת הציונות כ"גזענות".

הפרסומים שקדמו להקרנת הסדרה גררו עצבנות ציבורית וגם עוררו את "השד העדתי". לוסין ושותפיו להפקה הואשמו בהתעלמות מחלקם של יוצאי המזרח בסיפור הציוני. בתגובה על אותן האשמות יגאל לוסין חזר והבהיר שהסדרה מתמקדת בציונות המדינית אשר הבשילה והתארגנה בגולת אירופה, לא בקרב יהדות המזרח.

הפרסומים שקדמו להקרנת הסדרה גררו עצבנות ציבורית וגם עוררו את "השד העדתי". לוסין ושותפיו להפקה הואשמו בהתעלמות מחלקם של יוצאי המזרח בסיפור הציוני

והיו עצומות שקראו "לכבות את עמוד האש!", "עמוד האש איננו מאיר!". כצפוי, המוחים היו מאשימי הסדרה בשמאלנות ובפרו-ערביות. ומנגד, בשמאל נשמעו טענות על אתנוצנטריות ועל התייחסות בלתי מספקת לערביי ישראל.

ויקי שירן ז"ל, קרימינולוגית, משוררת ואקטיביסטית מזרחית, הקימה ב-1979 תנועה שנשאה את השם "ציונות לשם שוויון". היא לחמה בעוז למען ביטול הקרנתה של הסדרה אשר הפקתה טרם הושלמה. למאבק של שירן חברי שבעה אקדמאים יוצאי המזרח. וביניהם סמי סמוחה, חתן פרס ישראל לסוציולוגיה ודניאל בן-סימון, עיתונאי ולימים גם חבר-כנסת.

התנועה הנמרצת עתרה שוב ושוב לבג"ץ. תביעותיה נדחו בקביעה שהפירוש הממשי של הדרישה לביטול הקרנתה של הסדרה הוא צנזורה כפשוטה. לפי חוות הדעת של מרים בן-פורת, שכיהנה אז כשופטת בית המשפט העליון, הסדרה אינה פוגעת בתדמיתה של יהדות המזרח. כי יהדות אשכנז ויהדות המזרח אינן אלא איברים של אותו גוף ומוטב להימנע מפיצול מזיק.

*  *  *

לקראת סיום ההקרנה של "עמוד האש", ב-1981, ראיינתי את יגאל לוסין. הריאיון פורסם ב"חותם", המוסף השבועי של "על המשמר". בחרתי להביא את דבריו של לוסין כמונולוג רצוף, לא במתכונת של שאלה-תשובה. הנה מה שאמר יגאל לוסין על צדקת הציונות:

"…את צדקת הציונות אנחנו יכולים לבחון רק תוך עימות עם טיעונים אנטי ציוניים, עם ערבים ופלסטינים. וזאת גם התשובה למי שזועם על הופעתו הבולטת בסדרה של אנואר נוסייבה (מראשי התנועה הלאומית הפלסטינית, ש.ט). והרי נוסייבה הוא חלק מהסיפור של הציונות, שהיה שונה לחלוטין אלמלא היו כאן ערבים. אלה הרוצים שנצנזר את הסיפור הזה ונפסח על הצד הערבי אולי מבטאים היעדר ביטחון בצדקתה של הציונות. וזה מזכיר את ההיסטריה של המתריעים על 'הורדת המורל' כביכול באמצעות שידורי הטלוויזיה.

יגאל לוסין: "את צדקת הציונות אנחנו יכולים לבחון רק תוך עימות עם טיעונים אנטי ציוניים, עם ערבים ופלסטינים. וזאת גם התשובה למי שזועם על הופעתו הבולטת בסדרה של אנואר נוסייבה"

"והלוא לציונות אין כל סיבה לחשוש מפסק דינה של ההיסטוריה. ההיסטוריה לא זקוקה לצנזורה. מה עוד שהיא אימתה את התחזיות השחורות של הציונות…מי שרוצה שנתעלם מטיעונים אנטי ציוניים מזכיר את הגרסה של מורינו אשר חינכו אותנו בחממה.

"אחר-כך כשהילדים יצאו החוצה אל המציאות האכזרית הם חטפו דלקת ריאות. חסרי חיסון הם ניצבו פתאום בפני השאלה: מה זה? איך חינכו אותנו? הלוא אנחנו עושים עוול לערבים.

"סדרה שמביאה בעוצמה כה גדולה את 'הקייס' הציוני יכולה להרשות לעצמה להביא גם את טענותיו של נוסייבה ללא חשש שמא יתמוטט עלינו עולמנו".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.