ההתיישבות העובדת הבטיחה למתיה שני דברים: חלקת קבר עם הנוף הכי יפה בעולם ואת השירים הכי עצובים בעברית.

בית הקברות העירוני המיתולוגי של בוני תל אביב וגיבוריה תקוע לעד ברחוב טרומפלדור בעיר. ריאותיהם של הקבורים בו כבר מפויחות מעשן אוטובוסים. אבל בבתי הקברות של כנרת, כפר גלעדי וקיבוצי עמק יזרעאל ספונים המתים למנוחת עולמים בצל ברושים, שבצמרתם מצייצות ציפורים, האוויר צלול, ובשדות שמסביב החיטה צומחת שוב.

ובין אלה – יפה ונשגב מכולם הוא בית הקברות של נהלל. שביליו משתרגים על פני תל שימרון, משם אפשר ביום בהיר לראות את מורדות הכרמל במערב, את מגדל העמק במזרח, ואת העיגול המפורסם של נהלל בליבו של העמק.

הילד יהונתן גפן במושב נהלל (צילום: ארכיון מושב נהלל, הספרייה הלאומית)

שם קברו בשבוע שעבר את מאיר שלו ושם קוברים היום (שישי) את יהונתן גפן, בצירוף מקרים אישי, פואטי, לאומי והיסטורי, שכמו נבדה בדמיונו של כותב הנוטה להעמיס על הסיפור סמליות מוגזמת, מפורשת מדי, כמעט מופרכת.

*

כשמייסדי נהלל החליטו ב-1921 לקבור את המתים בגבעה היפה שמעל המושב, כתבה דבורה דיין – אימו של משה דיין וסבתו של יהונתן גפן:

"יהיו מתינו לנגד עינינו. כך נעשינו לשני ישובים – אחד עמל, טורד, דואג מזריחת החמה ועד שקיעתה, ושם למעלה – אלה שליווינום למנוחת נצח".

מאז ועד היום, כל החמולות של נהלל מיוצגות בבית הקברות הזה בערבוביה של קשרי נישואין סבוכים, קשרי זיונים נשכחים ועלילות קנאה וגבורה, שירים ומיתוסים מקומיים, שנראו פעם גדולים מהחיים ונצחיים, אך עם הזמן פרטיהם היטשטשו ונשכחו, עד כי כיום כבר יש רבים שבזים להם. מטיחים בהם האשמות, שלא כולן משוללות יסוד.

מאז ועד היום, כל החמולות של נהלל מיוצגות בבית הקברות הזה בערבוביה של קשרי נישואין סבוכים, קשרי זיונים נשכחים ועלילות קנאה וגבורה, שירים ומיתוסים מקומיים, שנראו פעם גדולים מהחיים ונצחיים

*

הוריי עברו להתגורר בתחילת שנות השמונים בישוב הקהילתי תמרת, שנבנה ממש מעל בית הקברות הזה. הקברים האחרונים של מתי נהלל הציצו ממש מתחת למרפסת ביתנו.

מבט אווירי על נהלל ב-2016 (צילום: זאב שטיין, מתוך אתר פיקיויקי)

לפעמים הייתי עוצר בדרכי הביתה בפתח בית הקברות ומצטרף לקבוצה מזדמנת של מבקרים סקרנים, שפקדו את המקום כמעט מדי יום, להניח אבנים קטנות על אבני השיש הקרירות ולשמוע סיפורי ראשונים מפי מדריך, שכמעט תמיד היה לו שפם.

לפעמים הייתי עוצר בדרכי הביתה בפתח בית הקברות ומצטרף לקבוצה מזדמנת של מבקרים סקרנים, להניח אבנים קטנות על אבני השיש הקרירות ולשמוע סיפורי ראשונים מפי מדריך, שכמעט תמיד היה לו שפם

הסלב הגדול ביותר של בית הקברות באותן שנים היה משה דיין, שנקבר שם ב-1981. על קברו הייתה תמיד ערימה גדולה של אבנים קטנות, עדות למבקרים הרבים שפקדו את המקום. נדמה לי – אם כי לא אוכל להעיד על כך בשבועה – שהיו גם סימני יריקה על השביל ליד. עשור בלבד אחרי מלחמת יום כיפור, היו רבים שלא סלחו לגנרל שתום העין על חלקו ב"מחדל".

קברו של דיין השקיף בבדידות מזהרת על העמק הפרוש למרגלותיו. וסביבו: קיצור תולדות התקומה הציונית לדורותיה. עמוד האש שהפך למצבת השיש.

בחלקה הצבאית המטופחת, בין רקפות וכלניות, ליד עשבייה ירוקה עם שיחי חלמית, סרפד וחרדל, נקבר זוהר (זוריק), אחיו של משה דיין, שנפל בקרבות רמת יוחנן במלחמת השחרור. לא רחוק ממנו נקבר יוסף בנטוב, שנפל באחד הקרבות הקשים בנגב בתש"ח.

שמואל ודבורה דיין ובנם זוריק בביתם בנהלל (צילום: נדב מן, ביתמונה, הספרייה הלאומית)

בנטוב היה חברם הקרוב של זאב (זאב'לה) עמית ויוסף (יוסל'ה) רגב, שני בני נהלל, ששירתו יחד ביחידה 101 ויצאו בשליחות המוסד לפריז בשנות השישים. בבירת צרפת הם פגשו והתיידדו עם נעמי שמר. באחד הערבים סיפרו לה על נפילתו בקרב של חברם בנטוב ב"קרב שלא נגמר" ליד מצודת יואב בנגב.

הפקודה באותם ימים הייתה לקבור את הנופלים בקבורת שדה מאולתרת במקום נפילתם. אבל החברים עמית ורגב התחננו בפני מפקדם, משה דיין, שיתיר להם לנסוע ולקבור את חברם המת בבית הקברות בנהלל. דיין לא יכול היה לסרב לבקשה כזו של בני המושב שלו. וכך היטלטלו שני החברים בג'יפ כל הדרך מהנגב לנהלל, עם גופת חברם מוטלת מאחור.

נעמי שמר התרגשה מהסיפור וכתבה בהשראתו את "אנחנו שנינו מאותו הכפר", על שני החברים שלהם "אותה קומה, אותה בלורית שיער / אותו חיתוך דיבור, מה יש לומר / הן אנחנו מאותו הכפר". השיר הודפס בספרה של שמר "כל השירים" ב-1967, ובוצע לראשונה בפסטיבל הזמר והפזמון של 1969 על ידי להקת פיקוד מרכז.

נעמי שמר התרגשה מהסיפור וכתבה בהשראתו את "אנחנו שנינו מאותו הכפר", על שני החברים שלהם "אותה קומה, אותה בלורית שיער / אותו חיתוך דיבור, מה יש לומר / הן אנחנו מאותו הכפר"

ארבע שנים מאוחר יותר, באוקטובר 1973, התנדב זאבל'ה עמית להצטרף למפקדת אוגדה 143 של אריק שרון, מפקדו מימי ה-101. ב-17 באוקטובר 1973 הוא נהרג בהפגזה מצרית על חצר הצליחה בסיני ונקבר בנהלל. שני החברים שאהבו את אותן הנערות, בפרדסים ובשדרות, ברחו אל אותם המקומות והלכו אל אותן המלחמות – התאחדו לתמיד, במקום שבו בלילות שישי, רוח חרישי בצמרות שחורות עובר.

ליד קברו של עמית נטמן גם בן המושב משה (משהל'ה) יפה, שנפל אף הוא בסיני במלחמת יום כיפור. הוא היה נכדו של אליעזר יפה, הוגה רעיון המושב ומראשוני נהלל, ומי שהיה – כנראה – ההשראה לדמותו של ליברסיון בספרו של מאיר שלו "רומן רוסי". הוא נקבר בחלקת המייסדים, סמוך לדבורה ושמואל דיין, הוריו של משה דיין.

גם חברם של דבורה ושמואל דיין, צבי ליברמן (ליבנה) קבור שם. הוא היה חקלאי וסופר, שפרסם סיפורים קצרים ב"הפועל הצעיר". סיפורו הידוע ביותר עובד לסרט הקולנוע "עודד הנודד", שצולם ב-1932 ונחשב לסרט העלילתי הראשון שצולם בישראל.

גיבורו של הסיפור והסרט נקרא על שם בנו של הסופר, עודד ליבנה, שכעבור כמה שנים נתקל בחייל עיראקי, שפגע בראשו בעוצמה. הוא היה בן 19 כשנטמן בבית הקברות של נהלל.

גיבורו של הסיפור והסרט נקרא על שם בנו של הסופר, עודד ליבנה, שכעבור כמה שנים נתקל בחייל עיראקי, שפגע בראשו בעוצמה. הוא היה בן 19 כשנטמן בבית הקברות של נהלל

קבורה שם גם בתם של שמואל ודבורה, אחותם של משה וזוריק, אביבה גפן, אימו של יהונתן גפן, שמספר עליה בספרו "אישה יקרה" כי היא דנה עצמה לחיים של כמיהה וחוסר סיפוק, כשוויתרה על כל חלומותיה היצירתיים כדי לציית לנורמות הקשוחות של המושב, עד שלא יכלה יותר לסבול והתאבדה.

אביבה (דיין) גפן ובתה זוהר (אחותו של יהונתן) במושב בנהלל בשנות השישים (צילום: ארכיון מושב נהלל)

בהקדמה לספר כתב יהונתן גפן שיש קווי דמיון בינו לבין אימו, ושמשאלת המוות שלה מקננת גם בו. בנו, אביב גפן, קרוי על שמה.

*

תשוקת המוות התקיימה שם תמיד, מהלכת כצל לצד חיים יצריים ויצירתיים, ספוגי טראומות שהודחקו במהירות.

בספר הזיכרונות שלו, "הלנצח תאכל חרב", שפורסם זמן קצר לפני מותו, מספר משה דיין על חלום מורבידי, שהחל לפקוד אותו אחרי ביקור בחלקות הקבר של הוריו, בבית הקברות של נהלל:

"בשנה האחרונה יש חלום אחד שחוזר ופוקדני ללא הרף. לרוב אני שוקע בו בימים שעייפותי רבה ואני מצפה לרגע, שאניח את ראשי על הכר ואתנתק בגוף ובנפש ממעמסת היום המותחת והמייגעת.

"בחלומי אני צועד במעלה הר, משתדל להתרחק ולהימלט ממשהו שרודף אחרי ושואף להגיע אל ראש ההר, אשר שם, אני יודע, אמצא את מבטחי. אני יגע ותשוש וההליכה קשה עלי, אבל אני צועד וצועד, עולה ומטפס על צלע ההר ללא הפוגה.

"הדרך שאני הולך בה ידועה לי. גם המקום שעלי להגיע אליו ידוע לי. אני עולה לגבעת בית הקברות של נהלל, המתנשאת צפונית לכפר מעבר לכביש חיפה־נצרת. משמאלי גבעת שימרון ומימיני מגדל העמק.

"הדרך שאני הולך בה היא הדרך המובילה אל בית הקברות, אבל לא אליו פני מועדות. מטרתי היא הגבעה המתנשאת מעל לבית הקברות, צפונית לו. זו שילדי נהלל קוראים לה 'היער'. גבעה המכוסה צמחיה עשירה, שיחי אלה ועצי אלון. בחורף פורחות בין סלעיה רקפות, כלניות ושרביטי נץ החלב. וגם בקיץ, כאשר גבעולי הירק קמלים, עוד נותר בה מזון למחיה לעדרי הבקר והעזים של הבדווים משבט המזריב, השוכנים בוואדי שמעבר לגבעה.

"לבסוף אני מגיע אל ראש הגבעה ושם, ליד השביל הפונה מערבה, חצובה בסלע מערה. פתחה מוסתר בשיח אלה ענף, אולם אני מכיר אותה ואני זוחל לתוכה. זו מערה לא גדולה אך מרווחת דיה, ואני יכול לשכב בה בנוחיות.

"גם רצפתה אינה קשה. חול שהתפורר מקירותיה ומתקרתה ועלים ועשבים, שהרוח והגשם סחפו אל תוכה, מרפדים את קרקעיתה. אני שוכב על צידי הימני, מנענע את גופי פעמים אחדות כדי ליצור לי מרבץ נוח, עוצם את עיני, ושוקע ברגיעה ובשלווה שכה נכספתי להן".

ראש הממשלה מנחם בגין עובר לפני ארון הקבורה של משה דיין בבית העלמין בנהלל, 18 באוקטובר 1981 (צילום: חנניה הרמן/לע"מ)

*

בשנים הרבות שחלפו מאז הגשים דיין את כיסופיו והתמזג בשלווה עם אדמת בית הקברות של נהלל, הוא הלך ואיבד את מעמדו כסלב הבכיר של המקום. בזה אחר זה הצטרפו אליו בניו הפרועים והמבריקים. ראשון הגיע הבמאי אסי דיין ב-2014. ואחריו הגיע הפסל אודי דיין ב-2017.

גם אילן רמון – שלא היה בן נהלל, אבל פיקד על טייסת 117 בבסיס רמת דוד הסמוך – נקבר שם לבקשת המשפחה, אחרי שנהרג באסון מעבורת החלל קולומביה ב-2003.

שש שנים מאוחר יותר נקבר לידו בנו, אסף רמון, טייס קרב, שנהרג במהלך אימון מבצעי. רונה רמון – אלמנתו של אילן ואמו של אסף – נטמנה לידם ב-2018. מאחורי האבן של מצבתה נחרט הכיתוב שובר הלב "גם אמא פה".

שש שנים מאוחר יותר נקבר ליד אילן רמון בנו אסף, שנהרג במהלך אימון מבצעי. רונה רמון – אלמנתו של אילן ואמו של אסף – נטמנה לידם ב-2018. מאחורי האבן של מצבתה נחרט הכיתוב שובר הלב "גם אמא פה"

*

מי שרוצה להבין את הנעשה בישראל של 2023, לא יכול להסתפק רק בעלילות הגבורה ושירי התהילה שנקשרו במרוצת השנים למתים הטמונים בבית הקברות של נהלל.

יצחק ובתיה שלו עם ילדיהם, רפאלה (מימין) ומאיר שלו (משמאל) בנהלל (צילום: ארכיון מושב נהלל, הספרייה הלאומית)

ב"רומן רוסי" מזכיר שלו, כבדרך אגב, גם את בוסקילה – עולה ממרוקו שהתגורר במעברה שהוקמה בתחילת שנות החמישים בחיפזון ליד בית הקברות, ומצא פרנסת דחק כשומר בשכר של בית הקברות.

החיים במעברה המאולתרת ברשלנות ליד בית הקברות בנהלל היו קשים מנשוא. צריפים קטנטנים ופרוצים לרוח, וחדר שירותים אחד לכל ארבע משפחות. נשות נהלל – ובהן דבורה דיין, אימו של משה דיין – היו עולות למעברה ללמד את העולים החדשים עברית במסגרת מבצע "ביעור הבערות" שעליו הכריזה ממשלת מפא"י של דוד בן-גוריון.

נשות נהלל – ובהן דבורה דיין, אימו של משה דיין – היו עולות למעברה ללמד את העולים החדשים עברית במסגרת מבצע "ביעור הבערות" שעליו הכריזה ממשלת מפא"י של דוד בן-גוריון

בחורף 1951, שהיה קר במיוחד, הוצפה המעברה בבוץ. 25 מילדי המעברה פוזרו בין בתי נהלל כדי להגן עליהם, נשארו שם שלושה חודשים והשתלבו בחברת הילדים. כשנדרשו לחזור למעברה, רבים מהילדים התקוממו והתחננו שישאירו אותם בנהלל, לחיות ב"בית רגיל".

ב-1956, במדור "משוט בעמק" בעיתון "חירות" כתב העיתונאי ש.ליש על "הצריפים האפורים של מעברת שימרון העומדים בעירומם מזה שנים בלי חתימת ירק על ידם". בבחירות שנערכו כמה חודשים קודם לכן זכתה מפלגת השילטון מפא"י כמעט בכל הקולות במעברת תל שימרון (141 קולות למפא"י, 31 קולות לחזית הדתית הלאומית, 3 קולות ל"חירות" של מנחם בגין).

ב-1958 פורקה מעברת תל שימרון ותושביה הועברו לבתי קבע במגדל העמק הסמוכה. ליד גדר בית הקברות עדיין אפשר להבחין בשרידי הצריפים הישנים.

מעברה בתחילת שנות החמישים. אילוסטרציה (צילום: פריץ כהן/לע"מ)

בבחירות האחרונות, בנובמבר 2022, זכה הליכוד בראשות נתניהו ל-37.44% מהקולות במגדל העמק (לעומת 7.4% מהקולות בנהלל), ש"ס זכתה ל-16.9% מהקולות במגדל העמק (ואפילו לא לקול אחד בנהלל), ו"הציונות הדתית – עוצמה יהודית" של סמוטריץ' ובן-גביר זכתה ב-12.6% מהקולות במגדל העמק (ו-1.7% מהקולות בנהלל).

בבחירות האחרונות, בנובמבר 2022, זכה הליכוד בראשות נתניהו ל-37.44% מהקולות במגדל העמק (לעומת 7.4% מהקולות בנהלל), וש"ס זכתה ל-16.9% מהקולות במגדל העמק (ואפילו לא לקול אחד בנהלל)

מותר להניח, בזהירות המתבקשת, שמותם של מאיר שלו ויהונתן גפן, שהעציב השבוע עד מאוד את בני נהלל, לא עורר רגשות דומים במגדל העמק.