בניסיון לגרום ליותר צעירים יהודים בבריטניה להיות מעורבים חברתית, הרב הראשי של הממלכה, אפרים מירביס, יצר את "תכנית בן עזאי" למלחמה בעוני מסביב לעולם. כחלק מהפרויקט, 15 סטודנטים בריטים נסעו לאחרונה למזרח הודו כדי ללמוד על העוני שם, אך לא בהכרח לעשות משהו בנוגע לכך, לעת עתה.

"הם אמרו לנו: אתם לא באים לכאן כדי להציל את הודו, זוהי נסיעה לימודית. אתם לא עומדים 'לעזור' לאנשים בנסיעה הזו", סיפרה לנו בהודו תמרה סטואר, אחת מהמשתתפות במסע וסטודנטית ב-London School of Economics.

סטואר וכמה מחבריה הביעו שביעות רצון מהעובדה שהנסיעה לא נבנתה כדי לגרום להם להתנדב בבית ספר או להאכיל חסרי בית בבית תמחוי, מה שהיה עשוי להיתפש כ"תיירות עוני". בהתחלה, רבים מהמשתתפים חששו שייראו "כמי שמצלמים סלפי עם ילדים עניים", במקום לנסות באמת ללמוד את הנושא.

אבל מארגני הנסיעה הדגישו כי מדובר בתכנית מנהיגות, שמיועדת להעשיר את הידע של המשתתפים, ידע שיוכלו להביא בחזרה הביתה – ולעודד שם מעורבות.

לדברי הרב מירביס, התכנית כבר משפיעה על הקהילה היהודית הבריטית, ושני בתי כנסת אורתודוקסים פתחו לאחרונה מרכזים לקליטת פליטים בשטחם, בהשראתה. "אני לא חושב שזה היה קורה קודם לכן", הוא אמר לנו.

"שאלנו את הכפריים על הבעיות הגדולות ביותר שלהם. הם אמרו 'האם יהיה לנו מספיק לאכול? האם ירד גשם? הם שאלו אותנו על הבעיות שלנו, וחשבתי, 'האם יש לנו בעיות בכלל?', אומרת שרה אלרמן, משתתפת במסע

במהלך הנסיעה בת השבוע, המשתתפים ביקרו בכפרים באזור מלדה במזרח הודו ובעיר כלכותה כדי ללמוד ולדון על עוני בכפרים ובערים – משהו שרובם, תושבי הפרברים העשירים ביותר של לונדון, לא נתקלו בו עד כה במהלך חייהם.

תשתית ביוב הייתה עניין נדיר בחלק מהמקומות שבהם סיירנו יחד. כביש העפר שהוביל לבית הספר בכפר שבו ביקרנו הוצף, והפך לבלתי ניתן למעבר במהלך העונה הגשומה. כשנשאלו מה הדבר הקשה ביותר בחייהם, תושבי המקום ציינו את מזג האוויר הגרוע ואת עונת הצמיחה הבלתי צפויה של יבולי המזון שלהם.

"שאלנו את הכפריים על הבעיות הגדולות ביותר שלהם. הם אמרו 'האם יהיה לנו מספיק לאכול? האם ירד גשם? הם שאלו אותנו על הבעיות שלנו, וחשבתי, 'האם יש לנו בעיות בכלל?', אומרת שרה אלרמן, משתתפת נוספת במסע.

משתתפים בתכנית בן עזאי של הרב הראשי של בריטניה מבקרים בבית חולים במהלך נסיעה לכלכותה (צילום: יהודה ארי גרוס)

לאחר מספר ימים, הסטודנטים נסעו לכלכותה, שם הם ביקרו בבית של ילדים יתומים (וילדים שהוריהם לא יכולים לתמוך בהם כלכלית) ובבית חולים שמספק את השירותים הרפואיים המוצעים כביכול על ידי המדינה, ומוגדרים כזמינים לכולם, אך בפועל נמצאים מחוץ להישג ידם של הודים ללא משפחות או כסף.

הסטודנטים גם העבירו את השבת בכלכותה, בה הייתה בעבר קהילה של אלפי יהודים, אך כעת לא יכולה לקבץ מניין הנדרש לתפילה.

החברים המעטים שנותרו מהקהילה היהודית שם שיפצו לאחרונה את אחד משלושת בתי הכנסת בעיר, אך מדובר יותר בשימור תרבותי מאשר בפעולה שנועדה להבטיח כי למבקרים יהיה מקום להתפלל. למרות שהמקום שופץ בצורה מרשימה, חסרים בו פריטים חיוניים לפעילות דתית של ממש, כמו ספרי תורה.

"יש צורך בשינוי"

זו הייתה הנסיעה השלישית שאורגנה על ידי משרד הרב הראשי, כחלק מהתכנית. בשנתיים האחרונות הרב מירביס חבר לארגון "צדק" הבריטי להפעלת היוזמה.

למרות שהתכנית פתוחה לכל יהודי בריטניה, כל המשתתפים במסע הגיעו מאזור לונדון, כולם היו בני ובנות 18 עד 23, וכולם למעט אחד הגיעו מרקע אורתודוקסי.

דן בקאל, שהוביל את הנסיעה מטעם הרב, אמר כי לב התכנית הוא לא הנסיעה עצמה, אלא מה שהמשתתפים יעשו ברגע שישובו ממנה. גם הרב חזר על המסר הזה. "האירוע הזה הוא לא העיקר, אלא הנספח", הסביר לי מירביס. "ההשפעה חייבת להגיע מעבר למשתתפים, ויש צורך בשינוי הלך הרוח".

מירביס אמר כי לא כל יהודי בריטניה רואים בעין יפה את התכנית, וחלקם מעדיפים למקד את תשומת לבם בעזרה לחברי הקהילה שלהם – בבריטניה או בישראל – במקום בנזקקים מסביב לעולם.

"אבל זה לא צריך להחליף כלום, זה בנוסף'", משוכנע מירביס, שהוסיף כי על היהודים לראות את עצמם כחלק מהעולם ולא כמנותקים ממנו. "אנחנו לא פועלים בחלל ריק", הוא אומר. "יש צורך במדיניות חוץ יהודית עבור המאה ה-21".

אביגיל רוז, ששבה מכלכותה, נשאה דברים בבית הספר התיכון האסמונין בלונדון, שם למדה בעצמה. "הסברתי להם מה המשמעות של לחיות בלי אמצעים", היא אומרת. "אנחנו רוצים ווי-פיי, והם רוצים אוכל על השולחן"

זמן קצר אחרי המסע להודו, חלק מבוגרי הפרויקט הובילו "שבוע אחריות חברתית" במוסדות יהודיים ברחבי בריטניה, בניסיון לערוך דיון על מה שראו.

אביגיל רוז, ששבה מכלכותה, נשאה דברים בבית הספר התיכון האסמונין בלונדון, שם היא למדה בעצמה. "הסברתי להם מה המשמעות של לחיות בלי אמצעים", היא אומרת. "אנחנו רוצים ווי-פיי, וכל מה שהם רוצים זה אוכל על השולחן".

רוז הוסיפה: "נתתי לתלמידים היהודים בבריטניה להבין עד כמה ברי מזל אנחנו, לאחר שהנסיעה להודו הנחילה בי את התשוקה לעזור לאנשים". לדבריה, התכנית פתחה את עיניה בנוגע לפריבילגיות שלה, ושינתה את הדרך שבה תטוס בעתיד.

היא מספרת כי נתקלה בהודים שביקשו לצלם אותה משום שהיא לבנה, או שנתנו לה לעקוף בתור, או כיוונו אותם לחדרי שירותים נקיים יותר שייועדו במיוחד לזרים. "יש את כל זה, למרות שהשלטון הבריטי הקולוניאלי הסתיים לפני 70 שנה", היא אומרת. "במידה מסוימת, הם עדיין חושבים שאנחנו עליונים".

הכותב היה אורח משרד הרב הראשי של לונדון בהודו, לרבות עלויות טיסה ולינה.