נובי גוד בישראל, ינואר 2016 (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
הדס פרוש פלאש 90

"מבחינת הצעירים, המפלגות הרוסיות לא הביאו לשינוי אמיתי"

הייאוש והעייפות מענייני הפוליטיקה אמנם מאפיינים את הצעירים בכל החברה, אבל בקרב הדור הצעיר הרוסי אפשר לזהות גם חוסר אמון במערכת הפוליטית ● "השאלה המרכזית היא האם השיח על הקול הרוסי ימשיך גם אחרי הבחירות, או שזו הייתה התעניינות זמנית"

"במוצאי שבת האחרון שמעתי גלגל״צ בדרכי הביתה ברכב, ולא האמנתי למשמע אוזניי: פתאום החליטו בתחנה לפרגן לקהל הרוסי. זה התחיל עם מארינה מקסימיליאן והשיר 'עמוק בטל', שהוא עיבוד גאוני שמשלב שיר רוסי עממי; המשיך עם אלה פוגצ'ובה, זמרת רוסיה אגדית, שעל שיריה גדלו דורות שלמים של ילדי מדינות ברית המועצות לשעבר, ונגמר בשיר המפורסם באוקראינית של Kazka", כך מספרת בסיפוק אירית שמיר בלאט, בת 40 ממרכז הארץ.

שמיר בלאט עלתה לארץ בגיל 10 מאוקראינה, אבל אינה מגדירה את עצמה כמישהי שמשתייכת למגזר הרוסי. "כל הסביבה שלי היא סביבה צברית. חברי הקרובים אינם דוברי רוסית, אבל כששמעתי את השירים ברדיו, ריגשה אותי ההבנה שאולי דווקא עכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים, יש מקום, או הכרה, בתרבות שממנה באתי".

אירית שמיר בלאט
אירית שמיר בלאט

העיסוק התקשורתי ב"קול הרוסי", בעקבות המרדף הפוליטי אחר מצביעים יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, מציף עוד קול הרוסי, שקצת פחות נשמע בישראל בשנים האחרונות – קולו של הדור הצעיר, המכונה דור 1.5.

מדובר בצעירים שנולדו במדינות ברית המועצות לשעבר, אבל גדלו והתחנכו בישראל. צעירים אלה, שנטמעו בחברה הישראלית, אבל נושאים איתם מטען תרבותי של ארץ מוצאם, מתחילים לתבוע הכרה מהחברה הישראלית ה"קולטת".

"זו תרבות שנשמרה בחדרי חדרים של ה'קליקות הרוסיות', שבזו לה ולבעליה כאן, ושעברה תהפוכות רבות בישראל", אומרת שמיר בלאט בכאב. "זו תרבות שנהגתי להתבייש בה פעם, והיום היא יוצאת לאור דרך הרדיו, ומשמחת את לבי".

הדרישה להכרה הגיעה לקהל הרחב בשנים האחרונות סביב חגיגות הסילבסטר המכונה על ידי דוברי הרוסית "נובי גוד". סרטונים ויראליים, ופרסומים ברדיו ובטלוויזיה הסבירו לקהל הרחב מה משמעות החג עבור העולים מרוסיה, במסגרת פרויקט "נובי גוד ישראל", שהוקם כדי להנכיח את סיפורה של העלייה הרוסית ואת תרבותה בשיח הישראלי.

ניצנים של מחאה אתנית

פרופ' לריסה רמניק, ראש מחלקת סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן תיארה את התופעה הזו במחקר שפרסמה באוקטובר 2018 תחת הכותרת: "דוברי רוסית צעירים בישראל: ניצניה של מחאה אתנית".

על פי המחקר, לא מעט התארגנויות עצמאיות הצליחו לעורר תשומת לב ציבורית, בהן ארגון אירועי תרבות, כתיבת יומני רשת ושלל כתבות בערוצי תקשורת בעברית וברוסית.

לדברי רמניק, זוהי מחאה של בני מעמד הביניים החדש, שעמו נמנים בעלי תארים אקדמיים שגדלו והתחנכו בישראל, ועובדים במקצועות חופשיים, בתקשורת, בחינוך ובהיי־טק. הם רואים את עצמם כעילית ישראלית־רוסית חדשה, וכאקטיביסטים הנאבקים למען שינוי חברתי.

"אלה אנשים שבאים מתרבות פוליטית שלא מעודדת איגודים חברתיים, ושמאסו בפעילות הקולקטיבית בתקופה הסובייטית. צעירים אלה אינם מאמינים בנציגים בכנסת, ומבחינתם המפלגות הרוסיות לא הביאו לשינוי אמיתי"

לא מדובר במחאה מאורגנת, אומרת רמניק. הם לא יוצאים להפגין, לא מבעירים צמיגים ולא חוסמים צמתים. "זו קהילה גדולה ומפוזרת, ללא דפוסי מגורים ותעסוקה אחידים. אלה אנשים שבאים מתרבות פוליטית שלא מעודדת איגודים חברתיים, ושמאסו בפעילות הקולקטיבית בתקופה הסובייטית.

"צעירים אלה אינם מאמינים בנציגים בכנסת, ומבחינתם המפלגות הרוסיות, לא הביאו להישגים ולשינוי אמיתי. מדובר באנשים שאינם מעוניינים לתפוס עמדה של קרבן, אלא מאמינים שכל בעיה שיש לך נפתרת אך ורק בכוחות עצמך".

אבל על פי רמניק, הדור הצעיר הרוסי מאופיין גם בפסיביות פוליטית. "בסקר שערכנו בשנת 2015 75% מדוברי הרוסית העידו כי הם לא מתעניינים בפוליטיקה ולא פעילים פוליטית או חברתית בשום צורה. עם זאת הם הציגו אחוזי הצבעה גבוהים ביחס לכלל החברה הישראלית – 80% לעומת כ-65%, אך נמוכים בהשוואה לדור של ההורים שלהם, עם שיעורי הצבעה של 90%.

"הייאוש והעייפות מענייני הפוליטיקה הלאומית אמנם מאפיינים את הצעירים בכל החברה, אבל כאן ניתן לזהות חוסר אמון במערכת הפוליטית. כראייה לכך ניתן להצביע על העובדה שאין כיום אף מפלגה בעלת אופי מגזרי. אפילו ליברמן מציג עצמו כבעל אופי לאומי יותר", אומרת רמניק.

תובעים מקום במרחב הציבורי

ניצני המחאה של הדור הרוסי הצעיר באים לידי ביטוי בעמותות, קבוצות פייסבוק והתארגנויות חברתיות שקמו במטרה להצהיר על קיומם, ולתבוע לעצמם מקום ראוי במרחב הציבורי בישראל.

עם ארגונים אלה נמנית למשל עמותת "הורים לצברים" המשמשת כתובת למשפחות דו־לשוניות של עולי ברית המועצות לשעבר בתחומי תרבות וזהות יהודית עכשווית, וכן קבוצת הפייסבוק "רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן", שהקימה הפעילה לנה רוסובסקי, ועוסקת בביקורת פמיניסטית על סטראוטיפים מגדריים כלפי נשים ממוצא רוסי.

לנה רוסובסקי
לנה רוסובסקי

מלבד המאבק להכרה והמאבק בהתבטאויות גזעניות, הנושאים שמעסיקים את בני הדור הצעיר הם נושאים שמשמשים קלף עבור הפוליטיקאים שפונים ל"מגזר הרוסי". הכרה ביהדותם של העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, פתרון לבעיית הנישואין והקבורה של אלה שאינם מוכרים כיהודים בישראל, ובעיקר פתרון לבעיית הקצבאות והדיור של העולים המבוגרים.

"הדור שלנו מושפע בצורה עמוקה מהבעיות הכלכליות של ההורים שלנו ושל הסבים והסבות שלנו. היעדר קצבאות והעדר דיור מאלץ את הדור הצעיר לתמוך כלכלית בדור הוותיק, וזה גוזל ממנו משאבים חשובים"

"הדור שלנו מושפע בצורה עמוקה מהבעיות הכלכליות של ההורים שלנו ושל הסבים והסבות שלנו", אומרת לנה רוסובסקי, עיתונאית ומגישה ברדיו כאן רקע וכאן תרבות, שמשתייכת לדור 1.5 של דוברי רוסית.

"היעדר קצבאות והיעדר דיור מאלץ את הדור הצעיר לתמוך כלכלית בדור הוותיק, וזה גוזל ממנו משאבים חשובים. הבעיה היא בין דורית ומשפיעה גם על דור הילדים הצברים, שנולדים כאן היום.

"בזרקור שמופנה עכשיו כלפי דוברי הרוסית בעקבות הבחירות יש יתרון עבורנו, כי הנושאים החשובים האלה עולים לתודעה הציבורית. השאלה המרכזית היא האם השיח הזה ימשיך גם אחרי הבחירות, או שזו הייתה התעניינות זמנית", מסכמת רוסובסקי.

עוד 778 מילים
כל הזמן // שבת, 19 באוקטובר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

משנה מזל המורה לעברית מפתח תקווה שהפכה לדילרית בקזינו

אורלי גרייבס גדלה בפתח תקווה והגיעה לארה"ב בזכות מלגת כדורסל ● אחרי שהייתה מורה לעברית, היא השתלבה בתעשיית ההימורים

עוד 646 מילים
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

אופרת הרוק של שרונה פיק מנסה לכבוש את ניו יורק

שרונה פיק חברה לאמה, מירית שם-אור, ולבמאי צדי צרפתי כדי להעלות מחזמר צנוע בניו יורק ● אחרי שעברו בשלום את הצגת הבכורה, השלושה כבר נערכים להגדלת ההפקה ● "אנחנו לא רוצים לראות 4-5 ברבורות, אנחנו רוצים לראות 12 מהן. זו פנטזיה, ופנטזיות הן גדולות"

המחזמר "אגם הברבורים: אופרת הרוק", המוצג כעת בניו יורק, הוא התוצרת האחרונה בייצוא התרבותי של ישראל לארצות הברית.

למרות שהמחזמר לא כולל אפילו מילה בעברית, היוצרים שלו הם אייקונים ישראלים, ושני שליש מהצוות – המונה 12 שחקנים צעירים – מגיעים מהארץ.

המחזמר משתמש בבלט הקלסי של צ'ייקובסקי בתור בסיס, לרבות סיפור האהבה בין הנסיך זיגפריד, הפלייבוי המלכותי, לאודט, נסיכת הברבורים.

המופע נפתח עם המוזיקה המוכרת של המלחין הרוסי, אך אז לוקח זווית אחרת, ונוסק למחזמר פופ-רוק סקסי עם שירים חדשים.

הפרויקט החל כרעיון של הכותבת מירית שם-אור ובתה שרונה פיק, שאליהן הצטרף הבמאי צדי צרפתי. שרונה אומרת כי החומרים התאימו לה, משום שאביה, צביקה פיק, "היה נוהג לנגן את היצירה הזו באופן ספציפי כשהייתי ילדה.

"הוא הגיע מרקע קלסי, ומאוד מאוד אהב את זה, כך שהוא רצה שאנחנו נכיר את זה", היא אומרת. "התאהבתי ביצירת המופת הזו, ויצירת המחזמר הזה משלבת את האהבה שלי לפופ-רוק ולמוזיקה קלסית".

צוות השחקנים של "אגם הברבורים: אופרת הרוק" (צילום: לורן חלפאיאן)
צוות השחקנים של "אגם הברבורים: אופרת הרוק" (צילום: לורן חלפאיאן)

פיק ואחותה דניאלה (הנשואה לבמאי הקולנוע קוונטין טרנטינו) היו צמד בתחילת שנות ה-2000, ואחרי שהיה להם להיט ענק, אומרת פיק, היא הפכה ליותר בטוחה ביכולות ההלחנה שלה, והחלה להתייחס לזה יותר ברצינות.

בתור אם לשלושה ילדים קטנים, פיק הפחיתה את המיקוד בשירה והתמקדה במה שהיא קוראת לו "חלום חיי". לאחר שאמה כתבה את עלילת המחזמר והמילים לשירים, "היא וצדי ישבו במשך שעות ליצור את המחזה, ואני עבדתי איתו על השירים. זה מאמץ משותף", אומרת פיק.

צרפתי כבר מכיר את משפחת פיק: בתחילת שנות ה-70, הוא הופיע בגרסה הישראלית של המחזמר "שיער" עם צביקה. "לאחר 18 שנים בתור שחקן, מאז גיל 10, זו הייתה ההופעה האחרונה שלי על הבמה. חווה אלברשטיין ביקשה ממני אז לביים מופע שלה, ולפתע החיים שלי השתנו והפכתי לבמאי", מספר צרפתי.

צרפתי, הידוע בהפקות ענק על הבמה ובטלוויזיה בישראל, צוחק כשהוא אומר ש"אגם הברבורים: אופרת הרוק" הוא "הדבר הקטן ביותר שאי פעם עשיתי.

"אבל כשהייתי בן 13", הוא אומר, "שמעתי מוזיקה של צ'ייקובסקי, רציתי לחבר כוראוגרפיה ל'אגם הברבורים', ואפילו שיחקתי את הנסיך. אז כששרונה ומירית סיפרו לי על כך, אמרתי, בואו נשב יחד. אחרי שבועיים, אמרתי שאני בעניין".

צרפתי רואה במחזמר התאמה מתבקשת של היצירה הקלסית מהמאה ה-19 למאה ה-21. "אגם הברבורים תמיד היה בלט, אבל אף אחד לא כתב אותו בתור מחזה, עם טקסט, עם סיפור. עבדנו כדי לבנות סיפור בין השירים", הוא אומר.

שרונה פיק, משמאל, עם אמה מירית שם-אור, מימין, והבמאי צדי צרפתי, במרכז (צילום: לורן חלפאיאן)
שרונה פיק, משמאל, עם אמה מירית שם-אור, מימין, והבמאי צדי צרפתי, במרכז (צילום: לורן חלפאיאן)

מאפיין מרכזי בנראטיב הוא הנבל, הרוזן פון רוטברט, המגולם על ידי השחקן, הכותב והמפיק הישראלי-אמריקאי, עדן יעקב לוי. זה אתגר מהנה עבור לוי יליד ירושלים, שהגיע לניו יורק לפני קרוב לעשור בגיל 25 כדי ללמוד משחק.

"פון רותבארט הוא אדם מאוד מרושע", אומר לוי. "מגלומן שחושב שהוא מלך העולם, ורוצה לשלוט בכל מי שהוא יכול ומה שהוא יכול. לשחק תפקיד של חזיר שוביניסטי היה קשה, כי אני לא מזדהה עם שום דבר מזה ברמה האישית. למעשה, אני מתנגד לזה. אבל מנקודת מבט של משחק, לשחק דמות שכזו זה כיף".

לוי- אשר בדומה לשחקנים רבים, מחזיק בעבודה צדדית: מורה לעברית בברוקלין – מעריך את הזכות להשתתף כעת במחזמר כחול-לבן. "זה כיף, קומדיה קלה, פארסה, אבל היא גם מתמודדת עם נושאים רציניים כמו סקסיזם", אומר לוי.

פיק, צרפתי ולוי מלאים תקוות בנוגע לעתיד של היצירה האהובה שלהם, אשר מציגה כעת בחלל הקטן יחסית של Chelsea Music Hall מתחת לשוק צ'לסי במנהטן, והיא תעבור למיקום אחר בניו יורק סיטי בנובמבר.

לוי מדמיין את סצנת נשף המסכות הווינאי הנוצץ על במה גדולה יותר, וצרפתי להוט לגרום להצגה לצמוח, צעד אחרי צעד. "אני לא רוצה לראות ארבע או חמש ברבורות", אומר הבמאי, ביחס ללהקת הציפורים המרפרפות על במת המחזה. "אני רוצה לראות 12 מהן. זו אגדה, זו פנטזיה. ופנטזיות הן גדולות".

עוד 555 מילים

אגדת דשא ביציע עם האוהדים הפלסטינים

עם הרבה גשם ואפס שערים, הכדורגל הפלסטיני הביא לראשונה עשרות אלפי אוהדים והרבה גאווה לאצטדיון אל-חוסייני במזרח ירושלים ● אדם רזגון הצליח להשתחל לאירוע המבוקש (הכניסה הייתה בחינם, על בסיס כל הקודם זוכה) ושמע מהאוהדים הנרגשים על המשמעות הפוליטית של האירוע הספורטיבי

עוד 800 מילים

למקרה שפיספסת

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סִינַי

אהבתנו לסיני חורגת מאהבתנו לכל מקום אחר מחוץ לישראל ● סיני זה המקום היחיד במזרח התיכון שבו ישראלים מרגישים בבית ● סיני זה המקום היחיד בחיינו שלא השתנה ולא משתנה בכלל בעולם שלא מפסיק להשתנות לרגע ● אחרי 15 שנה, אמיר בן-דוד חזר לנואיבה

עוד 1,018 מילים
גיא זהר גיא זהר

"מענקי המשפט בישראל": המערכת הפוליטית סופדת לנשיא העליון לשעבר שמגר

ליברמן: הייאוש בבלפור מתגבר, נתניהו יחזיר את המנדט מחרתיים ● איימן עודה לנתניהו: הימין מעדיף עבריין בבלפור על פני ערבים שנבחרו באופן דמוקרטי ● נתניהו: גנץ הולך שבי אחרי לפיד וליברמן, חברי המשותפת תומכים בטרור ● גנץ: הצעת נתניהו לאחדות היא ספין ● הנשיא ריבלין: שמגר היה מעמודי התווך של המשפט הישראלי ● נתניהו שוחח עם מזכיר המדינה פומפאו על נעמה יששכר הכלואה ברוסיה

עוד 21 עדכונים

תגובות אחרונות

שאלה של אומץ הדרך של גנץ לאחדות עוברת בממשלת מיעוט

האפשרות שכחול-לבן תקים באופן זמני ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת - במטרה להיפטר מנתניהו - מעסיקה בימים אלה את כל הנוגעים בדבר ● בליכוד דוחים את החזרת המנדט בגלל אפשרות כזו ● בישראל ביתנו ובכחול-לבן מתלבטים ● וברשימה המשותפת מניחים שבסוף כולם ישתפנו ● "אני אהיה מופתע אם זה יקרה, אבל כולנו הופתענו כמה וכמה פעמים בזמן האחרון" ● פרשנות

עוד 816 מילים

אשת חיל המהפך של גברת סמית'

ישכה סמית', סבתא שומרת מצוות בת 68, נולדה בגוף של גבר והייתה אומללה רוב חייה ● אחרי ששינתה את מינה, התחברה מחדש לישראל וליהדות והתפייסה עם חלק מששת ילדיה ● בדרך היא קיבלה לא מעט עזרה מסטארבקס בארה"ב, שעודדה העסקת טרנסג'נדרים כבר בשנות התשעים ● היום יוקרן סרט תיעודי עליה בבכורה בפסטיבל חיפה

עוד 1,249 מילים

הברק יכה שוב "כדור הארץ צועק, משהו פה לא בסדר. כדאי שנקשיב"

מותו של הנער אשר חזות ממכת ברק בחוף זיקים השבוע, לא הפתיע את המומחה לברקים, ד״ר מוסטפה עספור ● כחלק ממשבר האקלים, הוא מספר, מתועדים כיום 250 ברקים בשנייה על פני כדור הארץ - לעומת 100 ברקים בשנייה רק לפני שני עשורים ● "הברקים הם הסיגנלים של כדור הארץ, והם מספרים לנו שהמערכת יוצאת משליטה"

עוד 527 מילים ו-1 תגובות

כיסוי וטעייה עיר ענק מתקופת הברונזה תיקבר שוב

שרידים ארכאולוגיים של עיר ענקית מתקופת הברונזה ישובו וייקברו, לטובת בניית מחלף שישרת את העיר חריש - אבל יונצחו בהדמיית תלת-ממד ● הממצאים מלמדים על עבר בן 5,000 שנה, ואף קדום יותר ● עכשיו הארכאולוגים מסבירים מדוע הם חיים עם זה בשלום

עוד 1,224 מילים

הליכוד לגנץ: תכהן ברוטציה כראש ממשלה, גם אם רק חלק מכחול לבן יצטרף לקואליציה

יושב ראש כחול לבן דחה את ההצעה, שפורסמה בחדשות 12 ● מוקדם יותר הציע נתניהו מתווה לממשלת אחדות, אך כחול לבן הביעה התנגדות ליוזמה, שבבסיסה המשך הסטטוס קוו ● ג'ארד קושנר יבקר בישראל בסוף החודש וייפגש לראשונה עם גנץ ● גדעון סער: אתמודד בפריימריז הקרובים על ראשות הליכוד ● עודד בן עמי ואמנון אברמוביץ' התנצלו על דברים שאמרו אתמול בשידור

עוד 33 עדכונים

רוסיה שוב נכנסת לוואקום האמריקאי, ויש סיבה לדאגה

השבועיים האחרונים בסוריה מוכיחים עד כמה המזרח התיכון יכול להיות הפכפך ● בשיחת טלפון אחת, הפך טראמפ את אסד מרוצח המונים למושיע הכורדים ● רוסיה מצידה מפגינה נוכחות בצפון סוריה ומשדרת לארדואן מי הבוס ● ובישראל עוקבים בדאגה במיוחד אחרי מובלעת טאנף שעל גבול סוריה-ירדן ● פרשנות

עוד 487 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה