מדינה על גשר ההלכה

מפגינים על גשר ההלכה (צילום: כרמלה כהן שלומי)
כרמלה כהן שלומי
מפגינים על גשר ההלכה

קרקס נתניהו ממציא את עצמו בכל פעם מחדש. מעליו המפלגות החרדיות שהוא שבוי בחסדיהן ומתחתיו אומה, חילונית ברובה, צועדת על חבל דק, ואם יש מבצע אז על קיר המוות. זה לא רק נאומיו המגוחכים ("ידעו כל אויבי ישראל, אנחנו מקדימים אתכם בהרבה", ו"נפתיע במאבק על יוקר המחיה". וואללה?), יש לו עוד. הוא גר לנו על הראש כמעט חצי יובל, הוא דייר מוגן של בעלי הבית החרדים שכוחם הולך ומתחזק. לא תרגישו איך זה קורה והופ, אנחנו על גשר ההלכה, מנסים לקפוץ ולגמור עם זה.

הוא גר לנו על הראש כמעט חצי יובל, הוא דייר מוגן של בעלי הבית החרדים שכוחם הולך ומתחזק. לא תרגישו איך זה קורה והופ, אנחנו על גשר ההלכה, מנסים לקפוץ ולגמור עם זה

בינתיים החרדים מכשכשים בו. מה אכפת לו, הנוף מלמעלה יפה ולא משעמם, אין רגע דל לאיש הלא צעיר הזה. פעם הוא מנסה רפורמה ופעם מבצע מגן-משהו. הוא צבר ניסיון מאז "השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים" או "הערבים נעים לקלפיות, השמאל מביא אותם באוטובוסים", שניצח לו את בחירות 2015 ממש בשמונה אפס אפס בערב. לאחרונה הוא סובל מבריחת מנדטים, אולי בגלל זה הוא הולך מוזר.

בצד מחכה המיעוט הדתי חרדי. יש להם זמן ובינתיים המנהיג החילוני מרקד לפניהם.

למזלנו קמה מחאה. לא שאני אופטימית אבל חובה להתנגד. תכף שבוע 21 ובינתיים היא לא הולכת לשום מקום, תרתי משמע. בכל שבוע מחדש מקווים מספידיה שהיא דועכת מעצמה, סופרים ובוכים ומתבדים שוב ושוב. אבל היא זזה בלי הפסקה, לובשת ופושטת צורה ככל העולה על רוחה כי היא מגיעה מלמטה, מהזרם החילוני ליברלי מחוזק במיעוט שמנסה להיגמל.

בצד מחכה המיעוט. יש לו זמן וסבלנות של חרדים, ויש לו בנימין נתניהו וחבל ארוך ארוך שהולך ומתקצר.

המחאה לא מתרחשת רק בקפלן, זה בהפגנות מול בתים של ח"כים מהקואליציה, זה קורה בהרצאות שהם נושאים, בסיורים, במסעדה שיצאו אליה וזה אפקטיבי מאוד, ככה בפרצוף. לא רק מחאת כיכרות של גוף אמורפי חסר פנים, זה חזיתי, כאן מגיעים לכל יד ויד שמנענעת את עריסת ההפיכה המשטרית.
אבל בצד מחכים ואתם יודעים מי מחלל למי ומי רוקד כמו גדול.

המחאה לא מתרחשת רק בקפלן. זו לא רק מחאת כיכרות של גוף אמורפי. זה חזיתי, כאן מגיעים לכל יד שמנענעת את עריסת ההפיכה המשטרית. אבל בצד מחכה המיעוט הדתי חרדי ואתם יודעים מי מחלל ומי רוקד

נתניהו, כמו נתניהו, נחלץ דרך ספינים. בראשו רוחש מוח של אסיר נמלט וזה עובד כי הוא לוחץ על כפתור אפקטיבי מאין כמותו. השסע החברתי הוא פצע פתוח שראש הממשלה מחטט בו בחדווה של מנתח כוכב, חותך והולך. אחריו המבול.

המשפט האלמותי "את משעממת אותי" שפלט ברגע עצבני מול קהלו היה רגע של אמת צרופה שנבעה מהקרביים. גם שותפיו וגם בוחריו משעממים אותו, ככל מי שעבד עבורו אי פעם, רשימה ארוכה של מי שנצצו לידו רגע וכבו בזה אחר זה והושלכו בצד הדרך.

רק לחרדים לא יוכל. הברית ביניהם מפיקה רווחים לשני הצדדים. חוץ מאשר למדינה. עניין של זמן.

גם בוחריו הנאמנים נגרסים בשיני המציאות, הרחוקה שנות אור ובנימין ממה שהבטיח ברגע של חולשה, שלהם ולא שלו, אבל הפריפריה זורמת והולכת אחריו באשר ילך. רק ביבי. הוא מייצר להם נקמה מתוקה באויב שהמציא להם.

ראיתם את סיום משחק הגביע של בית"ר ירושלים? לא מזכיר לכם מסע בחירות של נתניהו? גם כשהקבוצה מנצחת, הקהל שורף ת'מועדון. ולא, זה לא חינני, וגם כשהוא מנצח הם שונאים. הולכים לאורו בחושך.

קחו את העיסוק בשופטים מזרחים, בדגש על מרוקאים, כאילו שופט טריפוליטאי, עיראקי או גרוזיני זה טו מאץ' לעם היושב בציון. הבו לנו שופטים מרוקאים או שנשרוף את העליון. הלאה האליטה האשכנזית, יש אליטה חדשה משלנו, נישאה מכל העדות. זו לא עדה זה מרוק'נרול. ועכשיו גם החרדים. אליטה מתהווה מתחת לרדאר.

ראיתם את סיום משחק האליפות של בית"ר ירושלים? לא מזכיר לכם מסע בחירות של נתניהו? גם כשהקבוצה מנצחת הקהל שורף ת'מועדון. ולא, זה לא חינני, וגם כשהוא מנצח הם שונאים. הולכים לאורו בחושך

התביעה לשופטים בני העדה הביא אותי למחשבות נוגות, לא מה שחשבתם, כי למרות שאבא שלי לא התלונן מעולם על קיפוח, בטח לא במגזר השיפוטי, אני תוהה אם יש שופט יווני. מה יש? הדם שלנו לא סמוק מספיק?

סבא שלי יצחק כהן יכול היה להיות שופט מצוין אלמלא נאלץ לכלות ימיו בפרנסה שלא צלחה. בסלוניקי היה דמות מוכרת, צאצא לרב בן ארדות, הוא עצמו כיהן כראש המועדון הציוני "הגאולה" שאירח את אבא חושי, לימים ראש עיריית חיפה, שהגיע לעשות נפשות לרעיון העלייה לארץ שגם סבא שלי נפל בו מאיגרא רמה לבירא ממש עמיקתא בפלשתינה. הכי עמיקתא שאפשר. ואבא חושי, אם כבר הזכרנו אותו, גרם לעגמת נפש גדולה בביקור ההוא בסלוניקי כי סירב לטעום מהכיבוד שיהודיות סלוניקי הכינו. יש שמועות שלא אהב דג ברוטב אגריסטדה. גם הצזיקי היה לו חמוץ. נוצר משבר גדול שאיים על העלייה.

גם הצד הבולגרי שלי הוא לא חומר לשיפוט. אמא שלי עלתה משם לחיי עוני מרוד, ובלי ללמוד מסודר נבצר ממנה להגיע לבית המשפט העליון. לצערי איני מכירה שירים בבולגרית ועל כן לא חוללתי תחת ביתו של השופט בדימוס אהרון ברק בתביעה לשופט בולגרי. אני מכירה רק קללות בבולגרית, אחת ליתר דיוק, "מייקה סי גאזו", שזה חומר להפגנות אבל לא מקדם לשיפוט.

בימים אלה של מהפכה חברתית – להיות מזרחי זה אלף בית ברזומה למי שחפץ להתקדם לעליון. זה ותמיכה דתית חרדית. ושיר מרקיד עם פוטנציאל להעלבת אשכנזים שאינם חרדים. חייבים להלחין את "שמאלנים בוגדים" של המשה ההוא, חבר של ביבי. זה לא מעליב כמו "חרדים מוצצי דם" של גלית גוטמן, וגלית גם אשכנזייה.
עולם ישן עד היסוד נחריבה.

בימים אלה של מהפכה חברתית – להיות מזרחי זה אלף בית ברזומה למי שחפץ להתקדם לעליון. זה ותמיכה דתית חרדית. ושיר מרקיד עם פוטנציאל להעלבת אשכנזים שאינם חרדים. ולהלחין את "שמאלנים בוגדים"

יש לי גם כלה ממוצא מזרחי ואחותי התחתנה עם כורדי, אבל בן דוד שלו שופט. ככה בשקט בשקט בלי לעשות עניין עקפו הכורדים מהבדיחות על כורדים את כולנו בסיבוב. אבל לא אלמן ישראל, יש לי עוד כלה שתכניס אותנו לאליטה בדלת האחורית, לא מגלה איך, שלא תעתיקו. בינתיים אנחנו שומרים על חשאיות. הכינו את הגלימות, אנחנו כבר נתארגן על כ-זה פטיש. אולי נבקש אחד מהחרדים.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אוהבים את שקמה ברסלר, אור-לי ברלב, ציפי ליבני, רבקה מיכאלי, אחינועם ניני, לימור ליבנת, ישי הדס, יאיר גולן, גון בן יצחק, דורי בן זאב, בוגי יעלון, דן חלוץ, אהוד אולמרט, אהוד ברק, גלעד קרי... המשך קריאה

אוהבים את שקמה ברסלר, אור-לי ברלב, ציפי ליבני, רבקה מיכאלי, אחינועם ניני, לימור ליבנת, ישי הדס, יאיר גולן, גון בן יצחק, דורי בן זאב, בוגי יעלון, דן חלוץ, אהוד אולמרט, אהוד ברק, גלעד קריב, אביגדור ליברמן, ישראל פריי ועוד ועוד – עוד לא אבדה תקוותנו. אה, כן, זה בכלל בפוסט של כרמלה כהן: אז ברור שהכתיבה של כרמלה מיוחדת במינה תמיד, וכמובן גם נוגעת במקומות החשובים, ובטוב טעם. אין על 'זמן ישראל', אתר שהוא איכות וניקיון עיתונאי

עוד 940 מילים ו-1 תגובות
סגירה