תעמולת בחירות בטירה, ספטמבר 2019 (צילום: אדם רזגון)
אדם רזגון
האם אזרחי ישראל הערבים ינועו לקלפיות?

"אם אנחנו נצביע, נוכל לעצור את נתניהו"

רגע לפני הבחירות, תושבי טירה וטייבה מתלוננים על הזנחה ואפליה שיטתיות של קהילותיהם, אבל חלקם עדיין נחושים ללכת לקלפי ● "אנחנו רוצים שוויון בין יהודים לערבים", אומרת עאידה (62) מטייבה, "אני לא רוצה את נתניהו כי אני לא רוצה גזענות בממשלה"

לאורך הדרך המאובקת לטירה, העיר הערבית השוכנת מצפון לכפר סבא ומונה 26,000 תושבים, מפלגות השמאל והמרכז השקיעו בשלטי חוצות בערבית.

"הפעם, נהיה שותפים בממשלה", קוראת מודעה של המחנה הדמוקרטי המציגה את פניו של ח"כ עיסאווי פריג', המתגורר בכפר קאסם, מספר 6 ברשימה.

"תכנית לשוויון ושילוב של האזרחים הערבים" ו"אזורי תעשייה בכל הערים הערביות והדרוזיות", מבטיחה כרזה של עמיר פרץ, ראש רשימת העבודה-גשר,  "אני מתחייב לעבוד למענכם", מכריז שלט עם פניו המסותתות של בני גנץ.

מפלגות הימין, מנגד, לא טרחו לתלות שלטים בדרך הראשית לטירה, שבה הליכוד זכה בבחירות האחרונות ב-44 קולות בלבד, ומפלגת כולנו זכתה ב-149 קולות.

הרשימה הערבית המשותפת תלתה את המספר הרב ביותר של שלטים בסביבות העיר, רובם אינם כוללים תמונות של המתמודדים. "ככל שיהיו יותר קולות לרשימה המשותפת, יהיו פחות קולות לימין", נכתב באחד מהם. "ככל שיהיו יותר קולות לרשימה המשותפת, מעמדנו יהיה גבוה יותר", נכתב באחר.

בבחירות האחרונות לכנסת, ב-9 באפריל, פחות ממחצית מהבוחרים הערבים הלכו להצביע – על פי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיעורם עמד על 49.2% בלבד. במרץ 2015, לעומת זאת, הצביעו כ-63.5% מהערבים הישראלים.

מספר גדול של פוליטיקאים ופעילים מהשמאל טוענים כי שיעור השתתפות גבוה יותר של מצביעים ערבים בבחירות עשוי להיות המפתח למניעת הרכבתה של ממשלת ימין חדשה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו.

"אם יהיה לנו את אותו שיעור מצביעים כמו ב-2015 – 63% – זה יהיה מצוין", אומרת עאידה תומא-סלימאן, חברת כנסת המתמודדת מטעם המשותפת.

"שיעור השתתפות גבוה של בוחרים ערבים ויהודים (לא ימניים) יוכל להבטיח שמפלגת עוצמה יהודית לא תיכנס לכנסת", היא אומרת. תרחיש כזה, היא מוסיפה, יכול למנוע מנתניהו את האפשרות להרכיב קואליציה ימנית.

לפי הסקרים, עוצמה יהודית מתקרבת אל אחוז החסימה. אם היא תיכנס לכנסת, המנדטים שלה עשויים לשפר משמעותית את סיכוייו של נתניהו להרכיב ממשלה.

אריק רודינצקי (צילום: באדיבות המצולם)
אריק רודינצקי (צילום: באדיבות המצולם)

אריק רודניצקי, מומחה לפוליטיקה ערבית-ישראלית, אומר ששיעור ההשתתפות הנמוך של הערבים הישראלים בבחירות באפריל נבע מהתנגדותם לפירוקה של הרשימה המשותפת, וכן ממחאה על הפוליטיקה הישראלית כגון חוק הלאום.

לפני הבחירות ההן, הרשימה התפצלה לשתי סיעות נפרדות – חד"ש-תע"ל ורע"מ-בל"ד – אבל הן שבו והתאחדו ביולי האחרון, לקראת הבחירות החוזרות.

חוק הלאום השנוי במחלוקת, שעבר בכנסת ביולי, מקדש את ישראל כ"בית הלאומי של העם היהודי", מכיר בחגים ובימי הזיכרון היהודיים ומכריז על העברית כשפה הרשמית היחידה של המדינה. רבים חשו שהחקיקה הזאת מנמיכה את המיעוטים הלא יהודיים של המדינה לדרגת אזרחים סוג ב'.

בשבוע שעבר דווח בחדשות ערוץ 12 כי לאחרונה נתלו בסמוך לערים ולכפרים ערביים שלטי חוצות מזויפים שקראו לבוחרים להחרים את הבחירות. השלטים נראו כאילו מקורם במגזר הערבי, אבל כתבי הערוץ גילו שהם ככל הנראה הוזמנו ומומנו על ידי יהודים מהימין כדי לצמצם את שיעור ההצבעה במגזר.

אולם יומיים לפני הבחירות הנוכחיות, לוחות המודעות לצידי הדרך המרכזית של טירה ובכיכר העיר לא נשאו כרזות כאלה. להפך, בכיכר העיר נתלתה כרזה גדולה כחלק מקמפיין "לכו להצביע", עם הססמה "הפעם אנחנו מצביעים".

קריאה למגזר הערבי להצביע, תעמולת בחירות בטירה, ספטמבר 2019 (צילום: סימונה ויינגלס)
קריאה למגזר הערבי להצביע, תעמולת בחירות בטירה, ספטמבר 2019 (צילום: סימונה ויינגלס)

"המשטרה לא עושה כלום"

מעט אנשים היו ביום ראשון בבוקר בכיכר הלוהטת של טירה, שבה מזרקה צנועה נאבקת לדחוף סילוני מים דקים אל האוויר. בבית קפה סמוך, הישאם סולטן, 53, עישן נרגילה וקרא עיתון בעברית. "ברור שאצביע", הוא אמר. "לכל אחד יש את הזכות הזו. אם אנחנו נצביע, נוכל לחסום את נתניהו מלהרכיב ממשלה".

סולטן, בעל עסק שמבצע תיקונים בתחנות דלק, אומר שרבים מהערבים הישראלים חשים שהחיים בארץ מכשילים אותם. "קשה מאוד להתקדם, להתפתח, יש הרבה אפליה. איך זה שכשאתיופי אחד נהרג כל המדינה משותקת, אבל כשזה קורה לנו לאף אחד לא אכפת?", הוא שואל.

סולטן אומר שהבעיה הגדולה היחידה של טירה היא פשע והיעדר חוק. "יש ירי כל יום, והמשטרה לא עושה כלום. לא רואים אותה בשום מקום. כל מה שמעניין אותה זה לתת דוחות תנועה", הוא אומר.

סולטן אומר שהבעיה הגדולה היחידה של טירה היא פשע והיעדר חוק. "יש ירי כל יום, והמשטרה לא עושה כלום. לא רואים אותה בשום מקום. כל מה שמעניין אותה זה לתת דוחות תנועה", הוא אומר

בשנים האחרונות ערבים ישראלים היו מעורבים במספר רב יותר באופן משמעותי של תקריות ירי מאשר יהודים. לפי דוח מבקר המדינה ל-2018, ערבים ישראלים ביצעו פי 17.5 יותר עבירות הקשורות בירי מאשר יהודים בין השנים 2014 ו-2016.

בעוד שפוליטיקאים ופעילים ערבים ישראלים רבים טוענים שהמשטרה לא נקטה פעולה מספקת נגד האלימות בערים הערביות, נציגי כוחות הביטחון אומרים שהם מתקשים לקבל אמון וסיוע מצד הערבים הישראלים במהלך חקירותיהם.

בעיה נוספת, אומר סולטן, היא האיכות הנמוכה של בתי הספר והמחסור במקומות בילוי טובים לילדים. "אין לנו פארקים ואין לנו שדות שילדים יכולים לשחק בהם. אם אני רוצה ללכת לפארק, אני צריך ללכת לרעננה. אין לילדים מה לעשות, והורים רבים פוחדים שהם יפנו לפשע", הוא אומר.

סולטן מספר שבשבת בערב, ראש עיריית טירה ממון עבד אל-היי הסתובב בעיר עם מגפון וקרא לתושבים להצביע. "הוא אמר שאנחנו צריכים להצביע, ושלא מספיק אנשים הלכו להצביע בפעם שעברה", הוא אומר.

הישאם סולטן (צילום: אדם רזגון)
הישאם סולטן (צילום: אדם רזגון)

בבחירות האחרונות, תושבי טירה נתנו 69% מקולותיהם למפלגות בעלות רוב ערבי, 24% למרצ ו-2.6% לכחול לבן.

במאפייה הגובלת בכיכר העיר, אחמד, 21, אומר שאינו מתכוון להצביע בבחירות . "הנציגים הערבים לא עושים עבודה רצינית", אומר אחמד, שסירב למסור את שם משפחתו. "הקול שלי לא ישנה את המציאות. הוא לא יעשה הבדל לכאן או לכאן. אנחנו חיים ועובדים כאן, אבל ברור שזאת מדינה ליהודים".

"אנחנו צריכים להצביע כדי להיות חזקים"

טייבה, עיר סמוכה בת 45,000 תושבים, מתגאה ברצועה ירוקה בלב השדרה המרכזית שלה, אבל יש בה רק מעט גינות ועצים. שיעור ההצבעה של תושבי העיר בבחירות באפריל עמד על 62%, מהם ניתנו 88% קולות למפלגות בעלות רוב ערבי, 8% למרצ ו-1% לכחול לבן.

במרכז טייבה, מוחמד, 45, משרת את הלקוחות בחומוסייה הומה אדם, מוזג רוטב שום-לימון ומרסק פלפלים חריפים מעל חומוס טרי. "אני נוטה ללכת להצביע", אומר מוחמד, שגם הוא סירב לציין את שם משפחתו. "אני עדיין לא בטוח למי".

"בסופו של דבר אנחנו זקוקים לנציגים בממשלה. חסרים לנו הרבה דברים, כמו תכניות לילדים לשעות אחר הצהריים, פארקים, חינוך טוב יותר, תשתית של שירותי בריאות ואישורים לבניית בתים חדשים. לפעמים אני מרגיש כאילו הנציגים הערבים מייצגים את המטרה הפלסטינית יותר מאשר אותנו" הוא אומר.

ברשימה המשותפת אמנם הגיבו ודיברו על נושאים הקשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אולם גם דרשו מהמדינה להגדיל את התקציב ליישובי המגזר, להילחם בפשע בערים הערביות ולזרז את אישורי תכניות הבנייה שם.

מוחמד אומר שהבעיה החמורה ביותר בטייבה היא האלימות. "למה המשטרה נלחמת בפשע בנתניה אבל לא כאן?", הוא מקונן. יש גם מחסור חמור בתשתיות, הוא מוסיף. "יש 60,000 אנשים בעיר הזאת", הוא אומר. "למה אין לנו חדר מיון? למה אין לנו מכללה? למה יש מכללה באריאל? למה לא בטייבה?"

טייבה, ספטמבר 2019 (צילום: סימונה ויינגלס)
טייבה, ספטמבר 2019 (צילום: סימונה ויינגלס)

מעבר לכביש, עאידה שוחרה, 62, מוכרת בדוכן בגדים, אומרת שהיא מתכוונת להצביע לרשימה המשותפת. "אנחנו צריכים להצביע כדי להיות חזקים", היא אומרת. "אנחנו רוצים שוויון בין יהודים לערבים", היא אומרת. "אני לא רוצה את נתניהו כי אני לא רוצה גזענות בממשלה. אני מאמינה בזכויות שוות".

במרץ האחרון נתניהו זכה לגינויים מצד ערבים ישראלים ובעלי בריתם בשל דבריו כי "ישראל היא לא מדינת כלל אזרחיה. לפי חוק יסוד הלאום שהעברנו, ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי – ושלו בלבד".

הוא גם עורר מחלוקת ביום הבחירות בשנת 2015, כשפרסם סרטון הממריץ את מצביעי הימין ללכת להצביע מכיוון שהערבים "נעים בכמויות אדירות" לקלפיות.

מפלגת הליכוד גם ספגה ביקורת, לרבות האשמות בגזענות, לאחר ששלחה יותר מאלף משגיחים לקלפיות בערים ובכפרים ערביים עם מצלמות בבחירות באפריל.

שוחרה מתלוננת על הקושי לקבל אישורים לבנייה: "יהודים בונים התנחלויות על אדמה שלא שייכת להם ואף אחד לא עוצר אותם. אנחנו התחלנו לבנות בית קטן על אדמה ששייכת לנו, ומיד באו להרוס לנו אותו"

שוחרה מתלוננת על הקושי לקבל אישורים לבניית בתים חדשים. "יהודים בונים התנחלויות על אדמה שלא שייכת להם ואף אחד לא עוצר אותם. אנחנו התחלנו לבנות בית קטן על אדמה ששייכת לנו, ומיד באו להרוס לנו אותו", היא מאשימה.

בני המגזר הערבי סובלים זה זמן רב ממחסור בבתי מגורים. הם זקוקים ל-5,000 יחידות דיור חדשות מדי שנה, כך אמר לעיתון "הארץ" קייס נאסר, עורך דין שמייעץ לרשויות ערביות, ב-2017.

בסוף הריאיון, שוחרה שאלה בצחוק אם שני הכתבים שראיינו אותה שייכים למודיעין הישראלי. "לא אכפת לי", היא אמרה כעבור רגע. "אני מדברת מהלב".

הרשימה המשותפת מתאחדת שוב, יולי 2019 (צילום: פלאש 90)
הרשימה המשותפת מתאחדת שוב, יולי 2019 (צילום: פלאש 90)

בוחרים לא מנוצלים

רודניצקי, המומחה לפוליטיקה ערבית-ישראלית, ערך לאחרונה סקר שצופה כי בבחירות ביום שלישי שיעור ההצבעה בקרב הערבים יעמוד על 56% בהשוואה ל-49% בבחירות הקודמות. אבל הוא מעיר: "תתייחס למספר הזה בעירבון מוגבל. אנשים רבים יושבים על הגדר. זה יכול להיות כל מספר בין 40 ל-60 אחוזים".

רודניצקי טוען שסיבה עיקרית לכך שחלק מאותם אנשים שהשתתפו בסקר אמרו שאינם בטוחים באשר להצבעתם היא ההצהרות השנויות במחלוקת שהשמיעו לאחרונה נתניהו ובעלי בריתו, ושנתפסו בקרב הערבים הישראלים כפוגעניות וכעושות דה-לגיטימציה למעמדם בחברה. "ההצהרות האלה מעוררות אצלם תהיות באשר לרצונם להשתתף במערכת הפוליטית הזאת", הוא אומר.

עפיף אבו מוך, פעיל פוליטי מבאקה אל-גרבייה, אומר שהוא סבור שיש 300,000-250,000 בוחרים ערבים שלעולם לא יצביעו למפלגות בעלות רוב ערבי, אבל מפלגות שמאל ומרכז ציוניות כשלו מלזכות בקולותיהם.

"לכחול לבן אין אפילו מוסלמי או נוצרי אחד ברשימה שלהם. הם מתנהגים כאילו אנחנו חיים בשנות ה-60 וה-70, כשמפא"י אמרה לבוחרים הערבים: 'תפקידכם להצביע לנו, אבל אין לכם מקום בינינו", הוא טוען ומתכוון לבן-גוריון.

"הם רוצים שנצביע להם ב-17 בספטמבר, אבל ב-18 בספטמבר הם יזרקו אותנו. זה לא יעבוד. אם כחול לבן רוצים שהערבים יצביעו לרשימה שלהם, הם צריכים לצרף נציגים מוסלמים ונוצרים לרשימה שלהם". 

"הם רוצים שנצביע להם ב-17 בספטמבר, אבל ב-18 בספטמבר הם יזרקו אותנו. זה לא יעבוד. אם כחול לבן רוצים שהערבים יצביעו לרשימה שלהם, הם צריכים לצרף נציגים מוסלמים ונוצרים לרשימה שלהם"

בעוד חברי הכנסת של כחול-לבן באים מקשת רחבה של מגזרים בחברה הישראלית – אשכנזים, מזרחים, חרדים, דוברי רוסית, אתיופים ודרוזים – אף אחד מהם אינו נוצרי או מוסלמי, מגזרים שמהווים חמישית מאוכלוסיית  ישראל. 

אבו מוך מוסיף כי הוא סבור שגם המחנה הדמוקרטי לא עשה מספיק כדי לזכות בנתח משמעותי מקולות הערבים. "הם שמו את עיסאווי פריג' במקום השישי, אבל זה לא מקום ריאלי", הוא אומר. "הרשימה המשותפת לבדה אינה יכולה להביא לקלפיות מספיק מצביעים כדי להפיל את נתניהו", הוא מעיר. "אם למפלגות האחרות היו יותר נציגים ערבים ברשימות שלהן, היה להן סיכוי להפיל אותו".

עוד 1,537 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 14 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

עשרות מדרגות אל הקבר ומעלית שטרם הותקנה ● מעברים צרים שאינם יכולים לשרת אנשים המתניידים על כיסא גלגלים ● קבלנים שחוסכים בהוצאות וסוגרים את אספקת המים ● ביום שבו רבבות ישראלים מגיעים לבתי הקברות ברחבי הארץ לטקסי יום הזיכרון, כדאי לשים לב לעובדה שהתנאים בחלקם רחוקים מלעמוד בסטנדרטים סבירים של שירות ציבורי במדינה מתוקנת

עוד 708 מילים

מועדון יום הזיכרון המצומצם

בדומה למימונה ולנוביגוד, קרב היום שבו גם יום הזיכרון יהפוך לנחלתם של מתי מעט. כבר כיום המציאות בשטח מעידה כי החילוניים והדתיים לאומיים הם היחידים שרואים בו עדיין מרכיב דומיננטי באתוס הציוני.

דקת הדומייה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל כבר מזמן לא מהווה עניין כלל ישראלי, אלא בעיקר סקטוריאלי. בדומה למימונה ולנוביגוד, כך גם הצפירה ביום הזיכרון הופכת בשנים האחרונות למזוהה יותר ויותר עם  קבוצות מסוימות מאוד בחברה הישראלית.

למעלה מ-25% מתלמידי היסודי בבתי הספר היהודים במדינת ישראל אינם עומדים בצפירה, ובצדק מבחינתם; הם אינם חשים זיקה לזיכרון ולדם החללים, שאינם מגיעים מבית מדרשם ואינם חלק מתבנית נוף מולדתם.

למעלה מ-25% מתלמידי היסודי בבתי הספר היהודים במדינת ישראל אינם עומדים בצפירה, ובצדק מבחינתם; הם אינם חשים זיקה לזיכרון ולדם החללים, שאינם מגיעים מבית מדרשם

האתוס השולט בחברה החרדית הוא, כי מי שבאמת שומרים על עם ישראל וחייליו מפני הקמים עלינו לכלותנו – הם לא חיילי צה"ל, אלא בראש ובראשונה אותם רבבות תלמידי סיירות התורה במוסדות החינוך החרדיים.

25% נוספים מכלל תלמידי מערכת החינוך לומדים בבתי הספר הערבים, שגם בהם, כאמור, העמידה בצפירה אינה רלוונטית כלל. אז נכון שהנוצרים במזרח התיכון מחוץ לישראל מהווים מיעוט נרדף, ושהסונים בסוריה מגורשים, נרצחים ונאנסים, אך מבחינת רובה המכריע של החברה הערבית, חיילי צה"ל עדיין מגלמים ביתר שאת את האויב והכובש.

הסטטיסטיקה אינה משקרת והמציאות בשטח מעידה כי הסקטורים החילוני והדתי לאומי הם היחידים שרואים ביום הזיכרון מרכיב גורדי באתוס הציוני. מה שמדהים בכל הסיפור הזה, הוא שמי שמייצר את המציאות הזו הם החילונים והדתיים לאומיים. הם הגורם הישיר למצב החדש, כמי שמממנים אותו וכמי שמתרפסים, כל אחד מסיבותיו האידאולוגיות והפוליטיות, בפני הבדלנות וחוסר הסולידריות שמפגינים החרדים והערבים כלפי מדינת ישראל.

כאשר ילד אינו לוקח שום חלק בעבודות הבית אלא רק עסוק בענייניו, הוא הופך לכפוי טובה כלפי כל מי שמסייע לו – "וישמן ישורון ויבעט". עלות ההסכם הקואליציוני האחרון של מפלגת יהדות התורה והליכוד הגיע לכ-8 מיליארד שקלים.

בחישוב גס אנו מדברים על הוצאה ממוצעת של 1300 ₪ עבור כל אזרח מעל גיל 20 בישראל. היות ש-20 בלבד מאוכלוסיית ישראל אמונה על תשלום של 90 אחוז ממיסי המדינה, מדובר בפועל בעלות שנתית המתקרבת לכ-5000 ₪ עבור כל אזרח במדינה שמשלם מיסים.

בעבר, היה מדובר במיעוט קטן, שלא שילם מיסים ולא שירת בצבא. אך היום המציאות התהפכה לחלוטין – כאשר אותם שוליים בדלניים משתמטים התרחבו לממדים מפלצתיים, כשמנגד שני הסקטורים שכורעים תחת נטל המס ומשרתים בצבא סוחבים על כתפיהם הצנומות והצרות את 90% הנותרים.

מי שמייצר את המציאות הזו הם החילונים והדתיים לאומיים, שמממנים ומתרפסים, כל אחד מסיבותיו האידאולוגיות והפוליטיות, בפני הבדלנות וחוסר הסולידריות שמפגינים החרדים והערבים כלפי המדינה

הציבורים החילוני והדתי לאומי אינם קורבנות של המציאות, אלא מי שיוצרים אותה. ציבורים שבוחרים לממן מציאות שונה מכל מה שהכרנו. לעצב אותה בכספם. מציאות שבה דקת הדומייה ביום הזיכרון הפכה לסוגיה סקטוריאלית צרה, שנוגעת לקבוצות מסוימות וחסרת כל ערך סנטימנטלי, רגשי ולאומי עבור מגזרים גדולים בחברה הישראלית.

ד"ר עוז גוטרמן הוא ראש חטיבת משאבי אנוש באקדמית גליל מערבי ומרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן. מנהל קבוצת הפייסבוק מר מחר https://www.facebook.com/groups/326060588084664/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 450 מילים

ארוכה הדרך הביתה

לוחמים משוחררים הנחשבים בריאים בנפשם ולא מוכרים במערכת הביטחון כהלומי קרב, מגיעים לטיפול במסגרת "מסע שחרור", או אז מתברר כי הם סובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ● מנהל התוכנית, ד"ר דני ברום: "הרבה לוחמים פוסט-טראומטיים נמנעים מליצור קשר מחודש עם משרד הביטחון שמזוהה אצלם עם הצבא, ולכן חשוב שמסגרות אחרות יוכלו לטפל בהם ובכל אלה שלא הוכרו כזכאים לטיפול"

עוד 1,056 מילים

צעקות לעבר נתניהו בנאומו: בלי פוליטיקה, איפה היית 40 שנה?

הצעקות - לאחר שראש הממשלה אמר שאחרי שתקום הממשלה החדשה הוא יאשר הקמת היכל זיכרון ● יאיר לפיד: הנופלים לא מתו בשביל שישראל תיראה ככה ● נכי צה״ל עמדו במחאה מול אגף השיקום בפ״ת ● מנכ״לית עמותה שטיפלה באיציק סעידיאן: מנגנון שלם שמשקיע הרבה כסף כדי להתעמר בפצועים ובהלומי הקרב ● גנץ: אירוע קשה - לא אכנס לוויכוח שהוא ויכוח ארגוני

עוד 17 עדכונים

למקרה שפיספסת

לפיד עדיין בונה על בנט

גם בנט וגם לפיד מאמינים שנתניהו תקוע וללא אפשרות להקים קואליציה ● בנט, אומרים מקורביו, לא רוצה למשוך את הסאגה יותר מדי ויפעל להעברת המנדט לח"כ אחר אם נתניהו לא יצליח להתקדם אחרי 24 יום ● בינתיים, לפיד חזר מארה"ב מסבב פגישות עם יועצו האסטרטגי וכן עם נציגים של ממשל ביידן ● והפיצוץ בין גלעד קריב לח"כים החרדים הגיע הרבה יותר מהר מהצפוי ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי... המשך קריאה

ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי טוב שלא היה שורד ואף היה פושט רגל! לענייננו, הנזק גדול על התועלת. ביבי מנסה להחריב את ישראל במידה ואכן המשפט יתקדם והכיוון יהיה כלא; הנזק גדול על התועלת: ההרס שביבי מותיר אחריו גדול על כל הטוב שעשה – גדול בהרבה

עוד 745 מילים ו-1 תגובות

הביאו את היום

לשבוע בין יום השואה ליום העצמאות יש צבע שונה, הארץ נעטפת תוגה. השירים העצובים ברדיו, הדגלים הנובטים בזה אחר זה על מרפסות. יש תחושת היטהרות באוויר ומין התכנסות לקראת טקס שבלבו גורל משותף, מעטים מול רבים. הנה אני גולשת לקלישאות. זה ממכר.

לרגע אנחנו מרפים איש מצוואר אחיו, ימין ושמאל נמזגים לשלולית לאומית בערבון מוגבל, בלי ערבים, מה קשור? זה לא הזמן, זה אף פעם לא הזמן. רק נתניהו ישלב את פאדי הרופא הערבי המסור בנאומו. נותרו שבועיים עד תום המנדט שקיבל ולמנסור עבאס יש אבנים בכליות של כולנו אבל רגע רגע רגע רגע…

לרגע אנחנו מרפים איש מצוואר אחיו, ימין ושמאל נמזגים לשלולית לאומית בערבון מוגבל, בלי ערבים, מה קשור? זה לא הזמן, זה אף פעם לא הזמן. רק נתניהו ישלב את פאדי הרופא הערבי המסור בנאומו

בין יום השואה ליום העצמאות כולנו יפים ממני וממך, כמו הנופלים מהשיר, אלה שאדמה לקחה כי היינו בזבזנים עד מאוד. הרכינו ראש, אחים, זה לא זמן לתהות, מי שיתהה – יחטוף. משורה ישחרר רק המוות ואחריו אין את מי לשאול ואין מי שישאל: על מה בעצם? עוד "פעילות מבצעית" שבסופה נהרג עוד לוחם צעיר שיצא לעצור עוד מבוקש.

שינה משהו? ניצח משהו? ואם כן את מי? אלפי נופלים במלחמות מיותרות ומבצעים זקופי קומה ושם (צוק איתן, חומת מגן, עופרת יצוקה), מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור האיומה, 18 שנות מלחמת "שלום" הגליל, מלחמת לבנון השניה. מצעד מתים שאין לו קץ, רק דמם צועק מן האדמה. עד מתי מגש הכסף?

תכף יהיה נאום נשיא המדינה ואחריו הטקס בהר הרצל. יום הזיכרון ישטוף את הרחובות בבכי. אנחנו מתים על עצמנו בשבוע הזה, תסתכלו עלינו, כל כך יפים בעצב שלנו על המתים והנופלים, עוברים בחולצות צחורות ומדבקה מעצרת לעצרת ומצפירה לצפירה, מי עומד ומי לא, כמה ולמה. ומי הבא בתור.

מול ביתי מתקיימת עצרת קבועה, קלישאות-אבל ממוחזרות לנוכח משפחות מרוסקות. היתה שנה שהתפאורה כללה קבר עשוי קלקר. תיכוניסטיות בשחור חוללו מעליו, הבמאי בעצרת הזיכרון ביקש לחדד את המסר: חיילים ממש מתים במלחמות. מתים לגמרי. האם באמת "במותם ציוו לנו את החיים"? ואם כן – למה?

גם אני מיישרת קו כל שנה, אני לא רובוט, הבנים שלי היו חיילים קרביים, אחד מהם בלבנון הארורה שגבתה ממנו גם אי שפיות זמנית של אמא שלו. אז כן, אני צופה בכל סרט וסרט ובוכה את עצמי למוות על הנעורים האלה שבאו פתע אל סופם, בוכה אבל בזעם. מסתכלת עליהם וכועסת עלינו.

התמכרנו לעצב המתוק, לתחושת האחדות הזמנית הכוזבת. יש עליה תג מחיר כבד מנשוא. על זה צריך לבכות. על העיוורון. כמה עוד נרגיש דוד מול גוליית? מתי נבין שאנחנו גוליית, שבידינו שלנו ובאמצעות שליחים פוליטיים ערלי לב ותאבי כוח בנינו אותו וטיפחנו במו ידי היהודי החדש שנהיינו כאן בארץ המובטחת. והתמכרנו. לבו של הגוליית הזה גבה והוא שמן ובעט והיום הוא זקן עצבני, קצת דמנטי, עם סוכר גבוה ועורקים סתומים מרוב שומן, אבל על הרגליים. לא יזוז מפה. והוא קם עלינו לכלותנו.

התמכרנו לעצב המתוק, לתחושת האחדות הזמנית הכוזבת. יש עליה תג מחיר כבד מנשוא. על זה צריך לבכות. על העיוורון. כמה עוד נרגיש דוד מול גוליית? מתי נבין שאנחנו גוליית

לא נתעורר? לא נעצור את צעדת המוות הזאת? לא רק שאין לנו בנים למלחמות מיותרות, גם המלחמות השתנו בעודנו גובים חיי חיילים. המבוקשים לא ייגמרו לעולם, תמיד נולדים חדשים, אין בעולם עם שיסכים לחיות תחת כיבוש. פשוט אין. אם הבנים שלנו היו חיים תחת כיבוש היינו שרים את אותם שירים נוגים רק בערבית, ובאותו להט של צדקת הדרך. ככה זה.

ובינתיים בצדי הדרך מוטלים מתינו, מתי כל הצדדים. רק הפוליטיקאים החיים שמתחלפים מעלינו לא משלמים את מחיר היוהרה. כשלמדתי בתיכון, שנים לפני שידעתי שאלד בנים למלחמות מיותרות, העזה להקת הנחל לשיר את "שיר לשלום". מילותיו של יעקב רוטבליט היו חתרניות מדי לאוזניו של מפקד פיקוד מרכז דאז, רחבעם זאבי:

"מי אשר כבה נרו ובעפר נטמן, בכי מר לא יחזירו, לא ישיבו לכאן".

הצעת המשורר שבע המלחמות נפלה על אוזניים ערלות. שנים חלפו וכולנו עוד רצים כמו עכברים מאולפים על גלגל המלחמות, מאכילים את המולך בעוד דם אבל נשארים במקום. בהתחדש עלינו הימים הנוראים האלה אין לי אלא לשוב ולדרוש: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מה השיטה שלך להביא את היום? האם את בעד העדר תגובה באופן גורף על כל פעולה שמטרתה לפגוע בישראל? האם במצב של פיגועי התאבדות וטילים וקטיושות וכו' אנו צריכים להבליג ולתת את הלחי השניה? לעניו... המשך קריאה

מה השיטה שלך להביא את היום? האם את בעד העדר תגובה באופן גורף על כל פעולה שמטרתה לפגוע בישראל? האם במצב של פיגועי התאבדות וטילים וקטיושות וכו' אנו צריכים להבליג ולתת את הלחי השניה? לעניות דעתי, בהנהגה הפלסטינית לא נעשים מאמצים ראויים להגעה לשיוויון ושלום: אפילו טיבי, שאהוד עליי יחסית, 'שמח' במידה מסויימת על פגיעה כזאת או אחרת בישראל. מבחינתו, התירוץ הוא שזה בא לחנך את ישראל, לאזן אותה. אני לא קונה את התירוץ הזה. טיבי וההנהגה הפלסטינית יכולים להתאמץ יותר להגעה לשלום ושיוויון – לעיתים נשמה לי שזה מצב שדי מתאים להם. סאדאת ובגין ומרתין לותר קינג ועוד היו גדולי רוח

עוד 644 מילים ו-1 תגובות
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

החשוד באיומים על בן-ארי: חבר הליכוד בקצרין ומעריץ של נתניהו

משה אלון, הנחקר בחשד כי שלח מכתב מאיים לתובעת הראשית במשפט נתניהו, הוא פעיל ליכוד ברמת הגולן, אשר התמודד בראש רשימת המפלגה בבחירות האזוריות ב-2018 ● אלון אף אירח את ראש הממשלה בביתו והצטלם איתו לסרטון משותף בו ברך את נתניהו: "שהקדוש ברוך הוא תמיד, אבל תמיד, ישמור עליך" ● בקצרין, הדעות על אלון חלוקות ● ראש המועצה: "אני מכיר את משה כאדם טוב"

עוד 664 מילים ו-2 תגובות

למרות המשבר, חברות הענק שרדו יפה

בדיקת זמן ישראל הדוחות השנתיים של חברות ישראליות הנסחרות בבורסה מגלים: 2020 לא הייתה רעה אליהן ● פוקס הכניסה יותר מ-3 מיליארד שקל ורשמה רווח נקי של 207 מיליון ● עזריאלי, גם אחרי ירידה גדולה, הרוויחה 189 מיליון שקל ● ההון של פתאל עומד על כמעט 2 מיליארד שקל, והמכירות של שטראוס הסתכמו ב-6.8 מיליארד ● "הרוויחו וחילקו דיבידנד בזמן שעובדים יצאו לחל"ת, זו חזירות"

עוד 2,649 מילים

ריבלין: "כדי לחזק את הבטחון עלינו להילחם עליו"

מנדלבליט: לא ניתן לכנס קבינט בלי שר משפטים מכהן ● ספינה בבעלות ישראלית הותקפה ליד האמירויות ● נתניהו ובנט נפגשו ● משרד הבטחון יבדוק את האירוע שבו נכה צה"ל הצית את עצמו ● עדות ישועה: יאיר נתניהו הסית את אמא שלו ואז הגיעו דרישות ● משרד המשפטים: ח"כ קריב פעל כחוק בכניסה לכותל עם ספר התורה

עוד 55 עדכונים

בטקס מרגש, פרש אתמול השופט חנן מלצר מבית המשפט העליון ● "חברי כאח לי", קראה לו הנשיאה אסתר חיות ● מלצר יחסר על כס השיפוט: הוא נחשב לרחב-אופקים, ידען וליברל ● וגם, יש לומר, איטי להחריד ● מבין פסקי הדין החשובים שהשאיר מאוחריו, אולי החשוב ביותר - זה שככל הנראה הורה על ביטול חוק פיצול תאגיד השידור הישראלי - נותר גנוז בלשכתו ● פרשנות

עוד 827 מילים ו-1 תגובות

עיריית דימונה מציגה: השכונה ירוקה - האנרגיה מזהמת

תושב דימונה בנה את ביתו בשכונת השחר בעיר - המוגדרת על ידי העירייה כשכונה ירוקה ● באופן טבעי, הוא ביקש לכסות את גג הבית בפאנלים סולאריים, אלא שהעירייה דחתה את הבקשה בנימוקים מוזרים, ביניהם הטענה שהפאנלים מכערים את העיר ● כעת הנושא ממתין להכרעת בית המשפט - אלא אם ראש העיר יתערב קודם לכן

עוד 572 מילים
פרס ישראל. אילוסטרציה

מתוך רצון להימנע מעימות נוסף מול הרשות המבצעת, בג"ץ אימץ את עמדתו של היועמ"ש לאפשר לשר החינוך פרק זמן של 30 יום לשקול את עמדתו לגבי הענקת פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך ● ההחלטה שוברת מסורת רבת שנים לפיה בג"ץ לא מתערב בשיקולים המקצועיים של ועדת הפרס ● כעת, חזקה על גלנט שיעדיף להעניק את הפרס לגולדרייך במרתף אפלולי מאשר באירוע חגיגי ● פרשנות

עוד 1,085 מילים

הניתוח הצליח, החולה הוטרדה מינית

הטרדות מיניות, החפצה והתנהגות בריונית כלפי נשים הפכו לתופעה שכיחה במערכת הבריאות ● כולן סובלות מזה: רופאות, אחיות, מתמחות - ומטופלות ● ד"ר ליאור שחר אספה במשך שלוש שנים עדויות קשות בבתי החולים: "זה לא סוטה פה, סוטה שם. התופעה הזו רחבה ומושתקת" ● משרד הבריאות: "אנחנו עובדים על שיפור מתמיד של המנגנונים"

עוד 1,945 מילים ו-1 תגובות

הניסיונות להקמת ממשלה: בפעם השנייה בתוך פחות מיממה נתניהו ובנט ייפגשו

דיווח: הליכוד נמנע מלהביא להצבעה את הצעתו להקמת ועדה מסדרת, כי ימינה איימה שאם הנושא יועלה - תצביע יחד עם מתנגדי נתניהו ● אילן ישועה העיד בבית המשפט, שלבקשת נתניהו, ריאיון שקיים נערך מחדש ● גנץ: ביקשתי מהיועמ"ש לחקור את ההדלפות בנושא איראן ● יאיר גולן ממרצ קורא לאיחוד של מפלגתו עם העבודה ● בשבוע הבא הלימודים צפויים להתחדש ללא קפסולות

עוד 60 עדכונים

המרוץ המסוכן לנשיאות המדינה יוצא לדרך

עדותו של אילן ישועה לפני שבוע סיפקה הצצה מדהימה לדרך בה נבחר הנשיא המדינה ב-2014 ● אחד-אחד נפלו אז המועמדים - שלא לומר חוסלו - עד שראובן ריבלין, שנוא נפשו של נתניהו, נבחר לתפקיד ● בעוד 89 ימים יעזוב ריבלין את משכן הנשיא ● לכנסת נותרו חודשיים לבחור את הנשיא ה-11 ● זה לא יהיה נתניהו ● אבל מי יהיו המועמדים האמיצים להיכנס למרוץ? ● פרשנות

עוד 813 מילים

סבב השיחות האחרון בווינה בין איראן והמעצמות על החזרה להסכם הגרעין, שיתחדש ביום רביעי, מעיד כי ארצות הברית מגיעה למשא ומתן הזה מוחלשת מאי פעם ● כעת מנסים האמריקאים לפייס את איראן באמצעות קוריאה הדרומית - ובמקביל שר ההגנה האמריקאי הגיע היום לארץ במטרה לשכנע את הקברניטים בירושלים לאפשר מרחב תמרון נוח יותר לארצות הברית ● פרשנות

עוד 591 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה