מה קורה כשארגוני מתנדבים מתחילים להחליף את המערכת השלטונית הרשמית? הנה דוגמה למשהו קטן שקרה בארץ. לא יודע מתי זה היה. זה צף בפסקאות האחרונות בכתבה של חן שליטא מ"שומרים" על עמותת "יחידת הכלבנים לישראל", מערך מתנדבים אדיר שעוזר למשטרה בחיפוש אחרי נעדרים. אלה שתי השאלות האחרונות, והתשובות שניתנו להן על ידי מאיה אפרים-דיל, מפקדת היחידה לאיתור נעדרים בארגון ידידים:

המשטרה מגייסת עכשיו מתנדבים שיפעילו רחפנים, יש לכם גם כאלה?

"כן, והם השתתפו באירוע חיפוש שלא חלמתי עליו, כשהקמתי את היחידה. פנו אלינו מהצבא, שנעזור להם לחפש רחפן שנפל מעבר לגדר המערכת, בזמן פעילות מבצעית. עשינו מבצע חשאי לחלוטין, עברנו דרך גדרות לשטח צבאי סגור. היו איתנו מלווים עם נשק, חובשים. קטע הזוי. הוצאתי שישה ג'יפים, שני מפעילי רחפנים, 40 מתנדבים רגליים, ואחרי כמה שעות מצאנו אותו".

למה צריכים אתכם? לא יכלו להקפיץ חיילים נוספים?

"כי זה כבר יעלה לדרגים הגבוהים, ויהיה משפט. עניינים. הם רצו למצוא את זה מהר וזהו. ואם אנחנו יכולים לעזור לצה"ל, ולא רק למשטרה, אז למה לא. בכיף".

למה צריכים אתכם? לא יכלו להקפיץ חיילים נוספים? "כי זה כבר יעלה לדרגים הגבוהים, ויהיה משפט. עניינים. הם רצו למצוא את זה מהר וזהו. ואם אנחנו יכולים לעזור לצה"ל, ולא רק למשטרה, אז למה לא. בכיף"

אז מה היה שם? ככל הנראה יחידה צבאית פישלה בפעילות מבצעית, אז היא גייסה באופן פרטיזני עשרות אזרחים + 6 ג'יפים למבצע מאולתר מעבר לגבול כדי למזער נזקים, בלי לידע את המפקדים שלהם כדי לא לעמוד למשפט. בכיף, למה לא לעזור? מה, יש עם זה בעיה?

כ-20 ישראלים נעלמים מדי שנה.

שלום רוטבן, שאותר בירדן, נעדר במשך שנתיים – ועקבותיהם של מאות ישראלים עדיין באפלה.

שנה לתחקיר הנעדרים של שומרים: מערכי המתנדבים שעוזרים למשטרה "לפתוח את הראש" נחשפים.

הסיפור של @chen_shalita עכשיו בשומרים:https://t.co/atIiZ4fkwB

— שומרים (@HashomrimOrg) June 12, 2023

אני לגמרי מאמין לגברת אפרים-דיל שליבה במקום הנכון, ושהיא באמת רוצה לעזור, וגם שהיא והארגון שהיא עומדת בראשו עושים עבודת קודש באיתור נעדרים. דווקא בשל כך אני כל כך מוטרד מחוסר המודעות עד כמה במקרה הזה היא עברה את הגבול.

איך הגענו למצב כזה?

אחד הגורמים הוא התרבות הארגונית הישראלית. זה התחיל באופן חינני, עם היכולת להסתדר בכל מצב, ועם האלתורים שמצליחים לפתור בעיות. אבל אחרי עשרות שנים זה הפך כבר לתרבות של חוסר אחריות ושל שקרים.

הסממן המוקדם המפורסם ביותר לתרבות הזו היה כנראה אריאל שרון, שעליו אמר יחיאל קדישאי, שהיה מנהל לשכתו של ראש הממשלה מנחם בגין, "כשם שאין צורך לומר כל יום שהשמש זורחת, כך אין צורך לומר כל יום שאריק שרון איננו דובר אמת". אצלו השקרים היו במטרה לעקוף סמכויות. כיום, בעידן הפייק ניוז, לשקר לצורכי כסת"ח וטיוח זה כבר הנורמה. במקרה של הסיפור עם הרחפנים, עמותת הכלבנים עזרה ליחידה צבאית בצרות מתוך מחשבה שהם עוזרים לצה"ל. ספק עם שרשרת הפיקוד הייתה רואה את זה כך.

ככל הנראה יחידה צבאית פישלה בפעילות מבצעית, אז היא גייסה באופן פרטיזני עשרות אזרחים + 6 ג'יפים למבצע מאולתר מעבר לגבול כדי למזער נזקים, בלי לידע את המפקדים שלהם כדי לא לעמוד למשפט

גורם נוסף הוא התנערות המדינה מאחריות, מה שהפך לאחד העקרונות השולטים בניהול המדינה בעשורים האחרונים (במיוחד אבל ממש לא רק כשנתניהו היה מעורב בכך).

התפיסה שהפרטה זה טוב כי גופים ממלכתיים בכלל והשירות הציבורי בפרט לא באמת יודעים לעשות את המלאכה, בטח לא באופן יעיל ותחרותי. אז מצמצמים תקציבים, ומבטלים משרות, ואז באמת השירות הציבורי לא יכול לבצע את מלאכתו, וזה לא יעיל, ומצדיק לבצע הפרטה.

בדיעבד זה לא בהכרח יותר זול, ולפעמים גם הרבה יותר יקר, במיוחד אם לוקחים בחשבון את התמונה הרחבה ולא מתמקדים רק בהוצאות ישירות. אבל לרוב לא עושים ניתוח כזה. מתמקדים בהקטנת ההוצאות הישירות, ושמחים על ה"התייעלות". היו כבר הרבה דוגמאות, למשל הפרטות ומכרזים של מערכי טיפול שניתנו לכל הממעיט במחיר, בלי בקרה מספקת על איכות הטיפול.

במקרים שבהם אין עניין כלכלי הפעילות יכולה לעבור לפסים התנדבותיים, כמו במקרה של עמותת הכלבנים. יש הרבה מי שרוצים ויכולים לעזור. בארה"ב למשל כל נושא התמיכה החברתית עבר מאחריות של המדינה להסתמכות על פילנתרופיה. חלקם עושים את זה בצורה טובה, עם מדדים לביצועים. חלקם פחות. והביצועים עשויים להימדד לפי מה שקל למדוד במקום לפי מה שחשוב. ואין שום הבטחה שכל מי שצריך עזרה אכן יקבל אותה. אבל העיקר שזה כבר לא האחריות של הממשל.

ברגע שנפתחה הדלת למעורבות חיצונית, יכולים להיכנס גם ארגונים שלא באמת רוצים לעזור, אלא רוצים לקדם אינטרסים או אג'נדה. ואם ארגונים כאלה מוצאים את הדרך להחליף חלקים מהמערכת השלטונית, הם יכולים לעשות את זה מעמדת כוח.

כשנפתחת הדלת למעורבות חיצונית, יכולים להיכנס ארגונים שלא רוצים לעזור אלא לקדם אינטרסים או אג'נדה. ואם הם מוצאים את הדרך להחליף חלקים מהמערכת השלטונית, הם יכולים לעשות זאת מעמדת כוח

למשל אפשר לנצל את מערכת החינוך הממלכתית כדי להפיץ אידאולוגיה, כולל אידאולוגיה שלא בהכרח מתיישבת עם ערכי מערכת החינוך הזו. תחשבו למשל על כל העמותות שמעבירות שיעורי "העשרה" ומורשת יהודית לקהל חילוני בבתי ספר ממלכתיים.

השלב הבא, שעומד עכשיו על הפרק, הוא להרחיב את זה גם לענייני ביטחון, ולהקים "משמר לאומי" חמוש שיעזור לכאורה למשטרה לשמור על הביטחון, ובמקביל יוכל לסייע בקידום השקפת עולמו של השר הממונה. זאת אחרי שכבר רוב פעילות הצבא בשטחים היא לא להגנת המדינה אלא לקידום מפעל ההתנחלויות המשיחי. לפעמים מפתיע כמה הממשלה משקיעה בהריסת הדמוקרטיה, כשבעצם בלאו הכי כבר רוקנו אותה מהרבה מהתוכן.

וחוץ מזה, מישהו באמת צריך גם לחקור מה קרה שם בצבא עם הרחפנים.

דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.