זירת הבלוגים

יש דרך שלישית

לחיות בעולם של פשרות במקום בעולם של הכרעות

לאן הולכים מכאן? אילוסטרציה (צילום: Delpixart/iStock)

"יש רק שתי ממשלות על הפרק: בראשותי, או של השמאל ושל המפלגות הערביות" ~ בנימין נתניהו (18.09.2019).

הרי לכולנו ברור שיש גם אפשרות שלישית, אבל בנסיונו לשכנע ללכת לפזר את הכנסת בפעם השניה בארבעה חודשים, וללכת לבחירות בפעם השלישית בתוך שנה, ממחיש נתניהו שוב את האידאולוגיה הימנית הרפובליקנית (אלט-רייט). לפיה, כדאי לנו להפסיק מרצון לחיות בעולם של פשרות, ולהעדיף עולם שיש בו רק הכרעות.

ביטוי לאידאולוגיה זו אפשר למצוא בכל נושאי הליבה של חיינו:

1

הכרעה מנחה את האידאולוגיה הימנית הכלכלית – בשוק החופשי הקפיטליסטי תמיד החזק מנצח (תשאלו את תושבי גבעת עמל).

2

הכרעה משתלבת מצוין גם עם האידאולוגיה המדינית של הימין – בעולם שיש בו הכרעה, זה ברור מאליו שאין פסול למנוע זכות הצבעה מבני אדם. אפרטהייד מתקבל בשוויון נפש, הוא חלק בלתי-נמנע במשחק של הכרעה.

3

הכרעה משתלבת מצוין גם עם יחס הימין לדת-מדינה – כפיה דתית איננה כפיה, אלא הכרעה, לגיטימית.

*  *  *

העניין הוא, שההיסטוריה האנושית רצופת המלחמות התפתחה וייסדה את שיטת המשטר הדמוקרטית, כפתרון סופי לחיים תמידיים תחת איום. מייסדי הדמוקרטיה בנו אותה כך, שפשרות תהיינה תמיד המטרה. שילובי כוחות, ידיים, רעיונות – בין מייצגי הקבוצות השונות של העם, למען מטרות משותפות.

מייסדי הדמוקרטיה בנו אותה כך, שפשרות תהיינה תמיד המטרה. שילובי כוחות, ידיים, רעיונות – בין מייצגי הקבוצות השונות של העם, למען מטרות משותפות

השיטה מכריחה את נבחרי הציבור למצוא את המכנים המשותפים ביניהם. היא  מאלצת אותם להיות מתחשבים ולנהוג בכבוד כדי לא לשרוף גשרים ביניהם, כי מי יודע מתי יזדקקו אחד לשני בעתיד, ובהכרח גם לשמש דוגמא אישית. שיטה של פשרות היא שיטה ששומרת על אחדות, שיטה של בני תרבות.

אבל מה שקורה כשצד אחד מסרב לכללי המשחק? קיטוב. פיצול. אלימות. החיים עצמם הופכים גיהנום, במציאות חונקת של אי-צדק ואיום תמידי, כשחזקים מכריעים חלשים שיטתית. כל זאת, כשהיחידים שיכולים לעצור אותם, אלו שמחזיקים בסמכויות המדינה, טופחים להם על הכתף במקום לעצור אותם.

לא משנה כמה חזקים אנחנו חושבים שאנחנו, תמיד יהיה דג גדול יותר מאיתנו שיכריע/ידכא גם אותנו. בקונטקסט הזה, ציטוט כמו "לנצח נחיה על החרב", לא נשמע רק כמו תפישת עולם, אלא כמו תוכנית.

לא משנה כמה חזקים אנחנו חושבים שאנחנו, תמיד יהיה דג גדול יותר מאיתנו שיכריע/ידכא גם אותנו. בקונטקסט הזה, ציטוט כמו "לנצח נחיה על החרב", לא נשמע רק כמו תפישת עולם, אלא כמו תוכנית

כיצד ומתי התרחש השינוי במפלגת הליכוד? הרי במשך עשורים הליכוד כן היתה מפלגה ממלכתית. בראשה עמדו דמויות, שקיבלו על עצמן כללי משחק של פשרה. בתקופה זו המערכת הפוליטית תיפקדה וייצרה צדק לעם, בזכות שיתופי פעולה בין כל המפלגות לכל המפלגות, בין אם היה הליכוד בשלטון ובין אם לאו.

התשובה היא, שהשינוי החל מאז שנבחר נתניהו ליו"ר הליכוד בפעם הראשונה. מאז ועד היום, ספקטרום המפלגות איתן הליכוד מוכן לשתף פעולה הצטמצם משמעותית, וזה כמובן לא מקרי.

תחילת תהליך ההיפרדות מהממלכתיות החל בתקופת שלטון העבודה בראשות רבין. נתניהו חצה גבולות וכללים רבים וסטה מהדרך שהתוו קודמיו. בכך נתניהו הוכיח שכללי המשחק לא חלים עליו.

מי ששמעו היטב את המסר, היו קבוצות קטנות בחברה שבליבם ייחלו לשינוי כללי המשחק הדמוקרטיים. קבוצה זו של אנשים מערערים על הכללים, מתוקף אמונותם ושאיפתם לשיטת משטר אחרת, נושנה. קבוצה זו עברה מתמיכה במפלגתם לתמיכה בליכוד, ונשאה את נתניהו לשלטון ע"י התפקדות לליכוד.

היו קבוצות קטנות בחברה שבליבם ייחלו לשינוי כללי המשחק הדמוקרטיים. קבוצה זו של אנשים מערערים על הכללים, מתוקף אמונותם ושאיפתם לשיטת משטר אחרת, נושנה

כשזיהו את שינוי אופי מצביעי מפלגתם: ממלכתיים לאנטי-ממלכתיים, הדמויות הבכירות בליכוד נטשו אותה והקימו את קדימה, עם ח"כים ממפלגות ממלכתיות אחרות.

את הבחירות מפלגת קדימה ניצחה בגדול, כשהעם מוכיח שהפנים היטב מהות ויתרונות השיטה הדמוקרטית כמשחק של פשרות – אותה מייצגת קדימה, לעומת חזון של הכרעות – אותו ייצג הליכוד.

ניצחון גוש "הפשרה" בבחירות האחרונות מוכיח שגם עשור רצוף של ניסיונות אינדוקטרינציה ובליץ תעמולה אגרסיבי נגדו, לא הצליח למנוע מאזרחי ישראל להעדיף את האחדות והפשרה.