זירת הבלוגים

זריחתה של השקיעה

חצי עם, חילוני ברובו, שעד כה התייחסו אליו כמו לזנב מיותר בגוף המדינה, התחיל פתאום לכשכש

F170827YS26 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

טראמפ היה הראשון לנער את המנהיג שנדבק לו לנעל: "היחסים שלנו הם עם ישראל" אמר בקצרה, מכוון למדינה ולא לעומד בראשה. הידיד הגדול של נתניהו דילג באגביות מעל החבר הקטן מישראל והחזיר אותו לגודלו הטבעי: ברווז צולע שעדיין מאמין שהוא ברבור.

שלא כ'ידידי דונלד', נתניהו טרם הקיץ מהסיוט. הוא עדיין כלוא בלופ של סרטוני פייסבוק, משם הוא משדר לעולם קריאות מח"ל, כלומר מצוקה, תר אחר כיסא מפלט מהמשפט שממתין לו בסבלנות של בדואי.

הידיד הגדול של נתניהו דילג באגביות מעל החבר הקטן מישראל והחזיר אותו לגודלו הטבעי: ברווז צולע שעדיין מאמין שהוא ברבור

השליט שהאמין שהוא כל יכול נתקל במציאות ישראלית אכזרית, שבה כל ממזר מלך, ולא לקח בחשבון שהממזר משנה את הכללים בלי להודיע. רגע אחד אתה נפגש עם שועי עולם ובמשנהו אתה מצלצל לאזרח יוסי כהן ומתחנן להצלה, או, תחזיקו אותי, לוחץ בחום את ידו של גנץ ומציע לאיש המסוכן ממשלת אחדות.
ועוד באזכרה של פרס. האירוניה בוכה פה מצחוק.

מי שהקים מעפר מפלגות קטנות והעניק להן כוח להשחית, וברצותו גימד אותן לצרכיו, גילה באימה שגזזו את מחלפותיו ורוקנו אותו מכוחו המיתולוגי ולא יודע את נפשו. תחזיקו אותו. כרגע הוא עובר כמה שלבי אבל. הראשון הוא הכחשה. הכעס בדרך. במקרה שלפנינו הוא עלול להבעיר את הבית על יושביו, כמו שאיחלה בעדינות הרעייה: 'נרד מהארץ ושהמדינה תישרף'.

עד שאתנניהו איבד מכוחנו תפסו מפלגות מיעוט את הכוח שהעניק להן בשתי ידיים ואצו לשנות את סדר היום הציבורי מטובת הכלל לטובת הסקטור הקטן ששלח אותם לכנסת, תוך שימוש מופרז בכיס הציבורי.

תחזיקו אותו. כרגע הוא עובר כמה שלבי אבל. הראשון הוא הכחשה. הכעס בדרך. במקרה שלפנינו הוא עלול להבעיר את הבית על יושביו, כמו שאיחלה בעדינות הרעייה: 'נרד מהארץ ושהמדינה תישרף'.

הכסף זרם לאח הקטן והמועדף, התנחלויות וישיבות, וגבה מחיר כבד מכל השאר: הפריפריה, מיעוטי היכולת, הקשישים, העולים החדשים והזקנה במסדרון, כולם נהדפו מפני המקורבים למלכות שאכלו ושבעו ולא הותירו.

ציבור חילוני ענק נכנס תחת ההגדרה המזלזלת 'סמול' שהפכה לאות קין על גבו. חצי עם גילה שהוא רוב מבוטל שנאבק לשמור על עגלתו הריקה ממי שמבקש להפוך אותה על אם הדרך וגם לפרק לה את הגלגלים ליתר ביטחון. ראש הממשלה של כולם דחק אותם אל מחוץ למחנה וסימן אותם בקללה החדשה: שמאל.

הסטטוס קוו הוותיק הופר ברגל גסה, נציגי הציבור הדתי התנהלו מתוך היבריס מוחלט והרוב החילוני נאלץ להתמודד עם סימנים של מדינת הלכה במרחב החילוני. מסדרונות השלטון התמלאו ב'אנשי שלומנו' מימין ימינה שראו את תפקידם דרך החור בתקציב המדינה. עם האוכל בא התיאבון שלא ידע שובע. הסוס החילוני הלך והצטמק והרוכב שמן ובעט.

הסטטוס קוו הוותיק הופר ברגל גסה, נציגי הציבור הדתי התנהלו מתוך היבריס מוחלט והרוב החילוני נאלץ להתמודד עם סימנים של מדינת הלכה במרחב החילוני

בתי ספר הפכו למשמרות צניעות וילדות מדדו אורך מכנסיים. בתמונות שבספרי לימוד חילוניים הפציעו מורות בשביס, תלמידים בכיפות וילדות במכנסיים מתחת לחצאית. אלמנטרי, כבוד השר הרב רפי. למערכת נוספו 477 מורים לתרבות יהודית ו-7 מורים לפיזיקה. בסוף נגלה שהעולם בכל זאת שטוח ולא כמו שחשבנו.

הבחירות שתוזמנו פעם אחר פעם ע"י מנהיג שיכור כוח, שנתמך בידי פוליטיקאים ציניים, חלקם תחת חשד לפלילים, חשפו את האמת גם על שוליות הקוסם. המפלגות הקטנות, שהכשירו בעקביות את החשוד בפלילים, גילו למגינת לבן שהנדיב הידוע איבד מכוחו.

הבחירות מועד ב' הציבו אותן מול שוקת שבורה. איילת שקד שכשלה במועד א' חזרה מהחלון וגילתה שאבא לא בבית והילדים בוכים. ואם לצטט מהסרט המיתולוגי "צ'ארלי וחצי": "הוא פצוע קשה, לא יודעים מה יש לו".

אבל לא רק אותה שכחו בקלפי. רעיון ממשלת האחדות החילונית חשף אמת מרה לנמלה שסברה בטעות שהיא פיל שעל גבו רכבה לאורך שנים.

למערכת החינוך נוספו 477 מורים לתרבות יהודית ו-7 מורים לפיזיקה. בסוף נגלה שהעולם בכל זאת שטוח ולא כמו שחשבנו

החרדים והציבור הדתי לאומי, שחלשו על תקציבי ענק בכיס הציבורי, גילו בתדהמה ש-8 מנדטים ועוד 8 מנדטים ועוד 7, זה רק 23 ועוד בתשלומים, ובעיקר שהתכווצו לגודלן הטבעי באוכלוסיה, עם חיזוק חילוני מהזן הקרוי 'מסורתי', זה שעושה קידוש, מנשק מזוזות, צם בכיפור, נוסע בשבת ואוכל שרימפס. קצת מסורת.

לוקח זמן להחלים משכרון גבהים. זה קרה לנתניהו והליכוד וזה קורה לכל מפלגות הלוויין שמגמגמות היום 'פיוס'. המציאות הפוליטית שמה להם עצור ענק בגודל חצי עם, חילוני ברובו, שעד כה התייחסו אליו כמו אל זנב מיותר בגוף המדינה אבל זנב, כמו זנב, התחיל פתאום לכשכש.

הזלזול שנהגו כאן בכחול לבן הדגים היטב את ההיבריס בו לקו בפוליטיקה ובעיקר בעיתונות. גנץ היה מלכת יופי שלא לוקחים ברצינות ואילו הפר המשתולל בצמרת קיבל שוב ושוב יחס שנע בין הערצה לתיעוב. זה שיחק לידיו ותרם להיבריס שלו עצמו.

לכן הנחיתה על קרקע המציאות כואבת לו. נתניהו התעורר מניתוח מתיחת פנים וגילה שקשה לו לשבת.

המציאות הפוליטית שמה להם עצור ענק בגודל חצי עם, חילוני ברובו, שעד כה התייחסו אליו כמו אל זנב מיותר בגוף המדינה אבל זנב, כמו זנב, התחיל פתאום לכשכש

ממשלת אחדות אינה חזות הכל אבל היא צעד קטן לחילונים בדרך לאיזון הכרחי. דמוקרטיה היא אמנם שלטון הרוב, אבל כשהמיעוט מתנהג כמו רוב לאורך שנים מוטב שלא ימתח את החבל עד הסוף. גם אם הענק קשור ומנמנם הוא עלול להתעורר.