על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המושג "ביטחון תעסוקתי״

חוסר ביטחון תעסוקתי, אילוסטרציה (צילום: iStock / Nuthawut Somsuk)
iStock / Nuthawut Somsuk
חוסר ביטחון תעסוקתי, אילוסטרציה

על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המושג "ביטחון תעסוקתי"? אני חושב על אבא שלי, שבגיל 22 התקבל לעבודה בחברת החשמל והפסיק לעבוד שם רק כשיצא לגמלאות בגיל 65. הוא לא דאג אף פעם שיפטרו אותו בהחלטה של רגע, וידע תמיד שיצליח לפרנס את המשפחה שלו.

אבל שוק העבודה השתנה מאז לגמרי. הרצונות של העובדים השתנו ואולי חשוב מכך – הביטחון שמעניקים מקומות העבודה השתנה מאוד. אף אחד כבר לא מתכנן להישאר 43 שנים באותו מקום עבודה, ומקומות העבודה המציעים לעובדיהם קריירה שכזו נהיו נדירים יותר.

שוק העבודה, רצונות העובדים, והביטחון שמעניקים מקומות העבודה – השתנו לגמרי אף אחד כבר לא מתכנן להישאר 43 שנים באותו מקום עבודה, כמו אבא שלי, ומקומות עבודה שמציעים זאת נהיו נדירים

העובדים היום – כך נוהגים לספר לנו – לא מעוניינים בביטחון תעסוקתי ולא צריכים אותו. הם רוצים להחליף מקום עבודה כל כמה שנים. המציאות היא אחרת. סקר שוק העבודה שערך פורום ארלוזורוב מצא, בין היתר, ש-86.6% מהעובדים בישראל הגדירו את הביטחון שלא יפוטרו כחשוב או חשוב מאוד. יותר מאפשרויות קידום או שעות עבודה גמישות.

הרצון בביטחון תעסוקתי מאפיין את כל חלקי המשק, גם את המגזר הפרטי, וכן, אפילו את ההייטק (89.9%). נמצאו ממצאים דומים גם בסקר החברתי הבינלאומי מ-2015 שסקר עמדות עובדים ב-38 מדינות.

אז אם מדובר במאפיין חשוב כל כך לרוב מכריע של העובדים, אבל שוק העבודה הישראלי כבר לא מעוניין בהעסקה לכל החיים, השאלה היא לא אם ביטחון תעסוקתי עדיין רלוונטי אלא איך הוא צריך לבוא לידי ביטוי היום.

כדי לענות על השאלה הזאת, צריך להבחין בין שני מרכיבים, חופפים ומשלימים, של ביטחון תעסוקתי: הגנה מפני פיטורים שרירותיים (ביטחון בעבודה) יחד עם הבטחה של היכולת להשתלב בשוק העבודה (ביטחון בתעסוקה) – אשר מחקרים רבים מוצאים כבעל תרומה משמעותית לעובדים ולמעסיקים גם יחד.

ביטחון בעבודה הוא ההגנה המרבית (דרך חקיקה, הסכמי עבודה ופסיקה) מפני פיטורים בלתי צפויים או שרירותיים, באמצעות חיוב הצדקה מבוססת לסיום העסקה.

העובדים היום – נהוג לספר לנו – לא מעוניינים או צריכים ביטחון תעסוקתי. אך סקר שוק העבודה מצא, בין היתר, ש-86.6% מהעובדים בישראל הגדירו אותו את הביטחון שלא יפוטרו כחשוב או חשוב מאוד

ההגנה הזאת חשובה גם למי שלא מתכוון להישאר באותו מקום עד הפרישה. מחקרים רבים כבר הוכיחו כי החשש מאיבוד מקום העבודה הינו גורם לחץ עם השפעות מזיקות על בריאותם הנפשית והגופנית של העובדים. החשש מפיטורים משפיע גם על נאמנותם למקום העבודה, המוטיבציה והביצועים שלהם.

בארץ מעניק החוק ביטחון כזה למספר אוכלוסיות מובחנות ומוגנות (נשים בהיריון, עובדים עם מגבלות, משרתי מילואים ועוד). אבל הגנות חוקיות מפני פיטורים שרירותיים לכלל האוכלוסייה לא קיימות. ולא רק אצלנו, מחקרים רבים מראים כי גם במדינות מפותחות רבות הגנות אלו הולכות ונחלשות ונהיה קל יותר לפטר עובדים.

החלק השני, ביטחון בתעסוקה, עוסק בהבטחה המרבית של היכולת להשתלב מחדש בשוק העבודה אחרי פיטורים והיכולת להתקיים בכבוד בתקופת האבטלה. איך עושים את זה? בעיקר באמצעות מערכת רחבה של הכשרה מקצועית ומתן דמי אבטלה לתקופה שמספיקה למציאת מקום עבודה חדש, ובשיעור שמאפשר קיום בכבוד עד אז. בחזית הזאת, למרבה הצער, ישראל נמצאת הרחק מאחורי שאר המדינות המפותחות.

מערכת ההכשרות המקצועיות בארץ סובלת מדימוי נמוך, תת תקצוב ולרוב לא בהכרח תואמת את הצרכים של שוק העבודה. ב-2022-2021 המדינה יזמה פרויקט מבורך של הכשרה בשיתוף המעסיקים, מה שמבטיח רלוונטיות וסיכוי טוב יותר למצוא תעסוקה בסיומה, אבל הביקוש מצד מחפשי העבודה היה גדול כל כך שהתקציב נגמר באמצע השנה והיוזמה הגיעה לסיומה.

מצב מערכת דמי האבטלה הישראלית לא טוב בהרבה. למרות ששיעורם גבוה יחסית בהשוואה בינלאומית (עד 80% מהשכר האחרון), תנאי הזכאות קשוחים למדי ותקופת הזכאות קצרה מאוד בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. אם זה לא מספיק, מובטל שיבחר ללכת להכשרה מקצועית כדי לשפר את סיכוייו למצוא תעסוקה, יאבד 30% מדמי האבטלה שלו.

מדינת ישראל יודעת, וגם יכולה, לפעול אחרת. ראינו את זה היטב בזמן משבר הקורונה, אז ניתנו הקלות משמעותיות לקבלת דמי אבטלה והוקצו מיליארדים להכשרות מקצועיות. אבל סופו של המשבר סימן גם את סופן של ההקלות ותקציבי הענק.

ישראל יודעת ויכולה לפעול אחרת. ראינו זאת היטב במשבר הקורונה, אז ניתנו הקלות משמעותיות לקבלת דמי אבטלה והוקצו מיליארדים להכשרות מקצועיות. אך סוף המשבר סימן גם סוף ההקלות ותקציבי הענק

בשורה התחתונה, ביטחון התעסוקתי עדיין חשוב ורלוונטי. העובדים גם בשוק העבודה של ימינו מאוד מעוניינים בו והכי חשוב – אפשר ליישם אותו באופן שמתאים לתנאים המשתנים של שוק העבודה. היכולת לעשות זאת תלויה בנכונות של המדינה להשקיע תקציבים וכן לעבוד בתיאום עם ארגוני המעסיקים וארגוני העובדים כדי לגבש את ההסדרים שיבטיחו לעובדים בישראל את הביטחון התעסוקתי שהם רוצים ושמגיע להם.

שי ויינבלום הוא עמית מחקר בכיר בפורום ארלוזרוב, הוא מומחה ליחסי עבודה. בעבר ראש האיגוד המקצועי לנוער בהסתדרות הנוער העובד והלומד. בעל תואר שני ביחסי עבודה וגלובליזציה (בהצטיינות) מבית הספר הגבוה של ברלין לכלכלה ומשפטים ואוניברסיטת קאסל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 697 מילים
סגירה