השורות הבאות לא מיועדות לקוראי "ימין". אלו "יודעים" את העובדות הללו ממקורות שהם מורגלים בהם. השורות מופנות למתנגדי הרפורמה המשפטית/המהפכה החוקתית/המהפכה המשטרית. אביא כאן 17 עובדות, מתחום ליבת השסע הישראלי. הקורא מוזמן לבדוק כמה מהן ידועות לו, ומה יחסו הרגשי מולן. ותקנו אותי אם טעיתי במשהו.
1
נמרוד חי על התפר שבין שסעי החברה הישראלית, רגל פה רגל שם. משמש כיועץ, ועוסק בגישור תוך אישי ובינאישי. חי את השסעים בחברה הישראלית מזה שנים רבות. לא ימין ולא שמאל (=נגד כולם)
מי שלא מרוצה מהיחסים בתוך משפחתו הגרעינית מוזמן לפנות למקור ישן ובדוק ולהבין שהוא לא חריג. אתמול הסתיימה הקריאה השבועית בספר בראשית, והשבוע מתחילות הפרשיות של שמות.
במרכז הספר השני בחומש מככבים יציאת מצרים, קבלת התורה והנדודים במדבר, לקראת כניסה לארץ המובטחת ומימוש הזהות כעם. מה הוא עם בכלל ועם ישראל בפרט, האם יש לו קיום בלי אמונה באותה הבטחה, עד כמה הציוויים מחייבים את ישראל כיישות מדינית, אלו ועוד הם חלק מהשיח הציבורי בימינו.
טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.
ייאמר מיד, הגיע הזמן לערוך בדיקה יסודית ביותר של כל גופי הביטחון ושל הממשלה בכל הקשור לשבעה באוקטובר, הן לפני מועד זה והן אחריו במהלך מלחמת "חרבות ברזל". השאלה החשובה היא האם המבקר הנוכחי הוא האדם המתאים לערוך ביקורת כזו. ספוילר – הוא לא!
המבקר הודיע כבר מזמן שהוא מתכוון לערוך ביקורת, אך לפחות בשלב זה היא ממוקדת בצה"ל. אמנם, הוא הודיע שהוא מתכוון לערוך ביקורת גם על הממשלה, אך עד כה היא אינה מתקדמת, בעיקר בגין חוסר היענות של משרד ראש הממשלה לדרישותיו.
ד"ר מאיר גלבוע, לוחם במובן הלא מלחמתי של המלה. איש סייפא וספרא - נאבק בשחיתות ובמושחתים, הן בחקירותיו במשטרה וכיועץ למבקר המדינה, והן בכתיבה בתחום החקירות. ספרו על התשאול זכה בפרס שר המשטרה. זוכה אות אביר איכות השלטון ואות אומ"ץ. מלמד באוניברסיטת בר אילן ומתנדב בסיוע לחושפי שחיתות.
מקדמי ההפיכה המשטרית בחרו לכנות את הצעת החוק להשתלטות פוליטית על מערכת המשפט בשם "מתווה פשרה". הביטוי "פשרה" בהקשר זה משקף את המציאות בדיוק באותה מידה שהביטוי "רפורמה" משקף את ההפיכה המשטרית.
דיקטטור אידאולוגי (המכהן כשר משפטים) "מתפשר" עם משרת דיקטטורה בשכר (המתוגמל כשר חוץ), על האופן בו ישלימו את השתלטות השליט על הרשות השופטת.
ד"ר גל לברטוב, עו"ד, מרצה למשפטים וסופר. לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל והפקולטה למשפטים של אונ' בר-אילן, מוסמך הפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב והפקולטה למדעי החברה של אונ' חיפה ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם הפקולטה למשפטים והסנט של האוניברסיטה העברית. מאז הצהרת יריב לוין בינואר 2023 על תוכניותיו לריסוק הדמוקרטיה הישראלית מקדיש גל את מרב זמנו, לצד אלפי אזרחים מודאגים כמוהו, להגנה על ישראל ואזרחיה מפני ממשלתם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שמורת החולה היא עדות ליכולת ההשתקמות של הטבע
"אני לא מרגישה ששבעה באוקטובר ערער את ההומניזם שלי"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לפני הכל, הבעיה בתוכנית סער-לוין היא חוסר אמון *מוחלט* בכנות הכוונות של שני האנשים המציעים אותה – מי באמת חושב שטובת המדינה, או הדמוקרטיה זה מה שעומד לנגד עיניהם של שני אלו? ירים את ידו.
אין לי את הכלים וההבנה המשפטית לרדת לעומק ההשלכות של ההצעה, ולא אמורים לבחון הצעה על פי האנשים שמציעים אותה. אבל במקרה זה מדובר באדם אחד שהביא עלינו את אסון ההפיכה המשטרית וקרע את המדינה, אדם שמשתק את מערכת המשפט כבר שנתיים, אדם שמסרב לכנס את הועדה לבחירת שופטים (שנבחרה בקדנציה שלו בצורה חוקית) כי אין לו רוב בה, ומנסה בכל כח לדחוף שני אנשים ספציפיים מקהלת שאין להם שום התאמה לשיפוט כסוסים טרויאנים לתוך בית המשפט העליון (לעיתים נראה כי זו מטרת העיקר של לוין). האדם השני הוא אופורטוניסט פוליטי שאין לו שום בעיה לשנות את דיעותיו ואת מחנהו הפוליטי לקידום האינטרסים האישיים שלו, והשרדותו הפוליטית. לכן קשה לי מאוד להאמין שטובת המדינה וחיזוק הדמוקרטיה מהווים איזשהו פקטור בשיקולים שלהם (אולי פקטור שלילי).
אתן לגדולים ממני לנתח את תוכן ההצעה. אשאר בינתיים סקפטי.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אתה או תמים ולא מבין את החומר (לא סביר) או מסלף באופן מפורש. ולגוף העניין תשובות על הסעיפים המסולפים לעיל:
1.העובדה שלעיתונאים ופרשנים יש אג'נדה ברורה מאליה אבל יש גם איטגריטי ושכל ישר. האמת אינה באמצע אם יש מקורות שהם מוטים בכוונה- לא תלמד על התפקוד האמיתי של בריה"מ מפראוודה ולא על האופי של טראמפ מהרשת החברתית שהוא הקים. אתה לא יכול לבטא טענה קיצונית במתכוון ואז לטעון שהאמת באמצע.
2. נכון הגבול יכול להיות שונה מהסדר משטרח אחד לאחר וממדינה למדינה, אבל ברור לגמרי מה הגבול לא יכול להיות – מחיקה מוחלטת של בית המשפט ויכולתו לבקר.
3. הראשות השופטת מבבסת את טענתה לגבי הגבולות על החוק הקיים, אפשר בפרשנות מרחיבה או מצמצמת אבל איזשהו קשר לוגי תמיד תמצא. להבדיל מהממשלה היא גם חייבת לנצק בכתב כל החלטה, וכל פעולה שלה היא תגובתית כלומר ביחס לעתירה – בית המשפט לא יכול להתכנס סתם ןלהחליט כי בא לו.
4. נכון הריבון הוא העם – שים לב, לא הרוב אלא כל העם, כל הרעיון בדמוקרטיה הוא שלמיעוט יהיו תמיד מספיק זכויות כך שתהיה אפשרות פוטנציאלית להחליף את השלטון בבחירות – ברגע שאתה מאבד את היכולת הזו זו לא דמוקרטיה. הרוב הוא זמני, העם הוא קבוע. על כל חלקיו.
5. כשברק מדבר על מהפכה חוקתית הוא מגיב (באופן נלהב מידי אולי) לחוקי היסוד שנחקקו אז. הליכוד הוביל אותם, הייתה הסכמה רחבה למרות מה שכיום מנסים לספר לנו. כשהוא אומר הכל שפיט הוא מתכוון שהכל נתון לביקורת. בג"צ לא יורה לצה"ל לתקוף את ג'נין מצד צפון בשעה 14:00. בג"צ בהחלט בתגובה לעתירה יכול להקר את הדרך שבה נלקחה ההחלטה ואם יש בה משום אי חוקיות אחרת. בית המשפט מגיב ומבקר, אין לו סמכות ביצועית.
6. הקואליציה בשלטון, יש לה כל אופציה לתמוך ולקדם את תומכיה, או להגן עליהם, אם למישהו לא נעים במילייה מסויים זו בעיה אישית אין שום חובה להיות חברים של כולם. אבל כל פרופסור כזה יכול להיות אורי כבוד בערוץ14 או אפילו אצל רוטצן בוועדה אם רק בא לו ככה שזה לא באמת צנזורה.
7. לא בטוח שאתה צודק אבל אם אתה טוען שיש הסכמה רחבה כזו מדוע הקואליציה פועלת חד צדדית?
8. נו אז מה אז ממשלה קודמת הביעה דעה שיש לתקן דברים מסויימים, אין ספק שלא קיימת מערכת כלשהי שאין בה פגמים, אבל שים לב, הם קראו להדברות רחבה לא העבירו פרוגרמה ריאקציונרית בכוח, יחי ההבדל הקטן.
9. אתה אולי צודק, אבל מה שברור זה שבלי מערכת איזונים ובלמים ההחלטה על דרכה של המדינה תהיה בידים של פוליטיקאים בשיטת כל דאלים גבר, לא בידי העם.
10. צודק שורפי אסמים זה ביטוי טעון ובעייתי. מצד שני עניינים חשובים גוררים אמוציות וזה משפיע על הטון. עניינית צד אחד מציע שינוי רדיקלי בשיטת המשטר והצד השני תומך בססטוס קוו אם עדעכשיו אף אחד לא שרף אסמים אז קשה לתלות בצד שלא מחפש שינוי אשמה כזו.
11. מה לא ברור, אם תמלא את בית המשפט ביסמנים של השלטון אז לא תהיה ביקורת יעילה ולא חשוב מה המצב החוקי לגבי ביקורת. סולברג אגב התהער מהר מאוד מהחיבוק של מובילי הרפורמה כי אפילו שופט ימני לא רוצה להיות חותמת גומי.
12. אתה סותר את עצמך, טענת שרוב ראשי האופוזיציה בעד רפורמה אז למה פתאום זה נהיה בינארי?
13. לכן היו וישנם הרבה נסיונות לפשרה. אבל צד אחד מתקדם באופן חד צדדי אז מן הסתם קשה לדון איתו כי קשה לייחס לו תום לב.
14. משאל עם הוא מנגנון לא מתאים כאן – הוא מרדד שאלות מאוד מורכבות לקמה של כן ולא. לכן נהוג ברוב העולם לכנס וועדה מכוננת שתדון בפרטים ורק בסוף העם נשאל על החוקה המוגמרת. העם לא יוציא לפוליטיקאים את הערמונים מהאש,זה עניין לאנשי מקצוע גם במשפט וגם בפוליטיקה.
15. להגדרה של סבירות והמבחנים לקבוע אם דבר סביר יש הסברים בפסיקה שלא לדבר על זה שזה נושא מוכק בתורת המשפט בכל העולם. המשמעות היום יומית של המילה לא לגמרי זהה לזו המשפטית.
16. כאמור המהפכה המשפטית היא פועל יוצא של פעילות הכנסת ולא משהו שברק עשה בכוח. בחר את הטרמינולוגיה שבא לך אבל אל תעוות את העובדות.
17. אם לממשלה רוב אוטמאטי בכל הצבעה, תמיד נאכפת משמעת קואליציונית, לממשלה רוב בוועדות ו99% אחוז צהחקקיה היא או ממשלתית או בתמיכת ועדת השרים לחקיקה אז הכנסת היא חותמת גומי, לא ראשות עצמאית. זה מצב בעייתי שזןעק לרפורמה, אבל איכשהו ממש לא מעניין את הממשלה הרפורמיסטית הנוכחית.
אז הינה ביקשת תיקון? קיבלת
כרגיל תחת השם "עובדות" יש פה אוסף מגוון של הנחות, טענות לא מבוססות וסילופים (לא הכל אבל הרוב).
במאמרך אתה מצמצם ברוח לווין ורוטמן את הויכוח לשאלה הבינארית "מי שולט" תוך התעלמות מוחלטת מעקרונות הפרדת הרשויות, הבלמים והאיזונים, העומדים בבסיסה של כל מדינה דמוקרטית אמיתית. מי שולט בארצות הברית? הנשיא? הסנט? הקונגרס? בית המשפט העליון? מושלי 50 המדינות? התשובה היא אף אחד וכולם ביחד, כל אחד וסמכויותיו בתחומים שעליהם הוא אחראי. כך מובטח שלרוב אקראי או קומבינה פוליטית זמנית לא יהיה מספיק כוח כדי לערער את החוקה ולפגוע במשטר הדמוקרטי עצמו. בישראל, מתוך עצימת עיניים או בכוונת מכוון, אין שום גוף שיכול להתמודד עם עוצמת הרשות המבצעת (והמחוקקת שמהווה פרוקסי שלה), מלבד בג"צ, שאת כנפיו מבקשת הממשלה הנוכחית לקצץ.
ובאשר לשלטון העם באמצעות הבחירות – בהעדר פיקוח שיפוטי, קל מאד לרשות מבצעת ומחוקקת כל יכולות לנצל את כוחן כדי לעקר את הבחירות מתוכנן ולהבטיח נצחון תמידי במערכות בחירות עתידיות, הדוגמאות ההיסטוריות והעכשוויות לתהליך כזה מרובות וכבר נמאס לחזור עליהן.
ובאשר להסכמה הרחבה – הגישה של "פשרה משמעותה תבוסה" היא בדיוק הדמגוגיה שהביאה אותנו למצב הנוכחי. ההסכמה הרחבה נדרשת חגבי חוקי המשחק הדמוקרטי כדי להבטיח שהם הוגנים ולא מוטים באופן מוחלט לטובת צד אחד. אם הדמוקרטיה הופכת למכשיר בידי השלטון להכשיר כל תועבה ולהבטיח את נצחיות שלטונו, אין יותר דמוקרטיה, גם אם שמה מתנוסס בפי השליטים.