זירת הבלוגים

הרוטציה של 1984 היתה בין שני מנהיגים לגיטימיים

אף אחד מהם לא היה חשוד בעבירות פליליות חמורות ולא עירער על עליונות שלטון החוק

שמעון פרס ויצחק שמיר (צילום: נתי הרניק, לע"מ)

הרוטציה של 1984 הייתה בין שני מנהיגים לגיטימיים. אף אחד מהם לא שיסה. איש מהם לא הסית.

שניהם לא ביססו את מנהיגותם על יצירת שנאה. על הפחדה דמונית. על יצירת דה-לגיטימציה של 20 אחוז מאזרחי מדינת ישראל. על הפיכת המחנה הפוליטי שמנגד למחנה של בוגדים.

איש מהם לא היה חשוד בעבירות פליליות חמורות. אף אחד מהם לא עמד לפני שימוע ומשפט פלילי. שניהם לא הכפיפו את מדינת ישראל לאינטרס הפרטי שלהם. איש מהם לא חלם לשתק את המערכת הפוליטית תוך בזבוז מיליארדי שקלים רק כדי למלט חשוד מהעמדה לדין.

הרוטציה של 1984 הייתה בין שני מנהיגים לגיטימיים. אף אחד מהם לא היה חשוד בעבירות פליליות חמורות, לא עירער על עליונות שלטון החוק ולא הפך את המחנה הפוליטי שמנגד לבוגדים

אף אחד מהם לא ערער על עליונות שלטון החוק ועל אופי המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל הריבונית (להבדיל מהגדה המערבית ורצועת עזה בהן התקיימה דיקטטורה צבאית וכן גובשו שתי מערכות חוק שונות לפי מוצא אתני שונה).

איש מהם לא פעל לחקיקת חוק חסינות אישי מפני העמדה לדין. אף אחד מהם לא ניסה לנפץ את עיקרון השוויון לפני החוק (במדינת ישראל הריבונית. לא בגדה וברצועה כאמור). ואיש מהם לא העז לאיים על עצמאות מערכת המשפט.

שניהם היו מנהיגים עם חסרונות רבים. תהום מפרידה בין תפיסת עולמי לתפיסת עולמו של שמיר. ובמובנים לא מעטים, קיים פער בין תפיסת עולמי לתפיסת עולמו של פרס. אבל שניהם היו מנהיגים לגיטימיים. הן שמיר והן פרס.

היום אין שני מנהיגים לגיטימיים. יש רק מנהיג לגיטימי אחד. בני גנץ. ועד שחבורת מבועתי הליכוד לא ידיחו את החשוד המשסה מקיסריה ויבחרו במנהיג מפלגתי אחר במקומו, כך זה גם יישאר.