אילוסטרציה (צילום: istockphoto)
istockphoto

יהדות מתקדמת לאמירת התפילה, הכיתה תעבור לתנוחת עץ

יוגה, מוזיקה או מדיטציה: בתי הספר היהודיים בארצות הברית מחפשים דרכים להחזיר את הרוחניות לתפילה ● "אם לא ניתן לילדים מרחב שבו שיוכלו להתמודד עם הקשר שלהם לאלוהים, הם עלולים לנטוש אותו"

בקומה העליונה של SAR, בית ספר יסודי יהודי אורתודוקסי בניו יורק, קבוצת תלמידים מתכנסת לתפילת בוקר. לאחר קריאת הברכות הראשונות הם יושבים בדממה מוחלטת במשך חמש דקות, בגו זקוף, רגליהם צמודות בחוזקה לרצפה, מתרכזים בנשימות וקשובים למחשבות שעולות בראשם.

מאוחר יותר, במהלך אמירת "ברכו", נאמר להם לעבור לתנוחת הר – תנוחת יוגה שבה עומדים בגו זקוף וידיים מתוחות כלפי מטה – לפני ביצוע הכריעה המסורתית. כאשר הם מגיעים לקריאת שמע, המורים מציעים לתלמידים מספר כוונות תפילה שעליהן הם יכולים לחשוב בזמן התפילה. לעתים הקבוצה מזמרת את קריאת שמע בסגנון קריאה ותשובה.

זהו מניין מדיטציה, טקס תפילה אלטרנטיבי הנערך בבית ספר דתי בריברדייל, אחת השכונות בעלות הריכוז היהודי הגדול ביותר בניו יורק. מניין המדיטציה, שהונהג כחלק ממאמץ רחב יותר של SAR לחבר את התלמידים באופן עמוק יותר לתפילה, הוא אחת מבין מספר חלופות לתפילה היומית המסורתית בביה"ס.

"תמיד הרגשתי שהחינוך לתפילה לוקה בחוסר עצום", אומר הרב הילל ברודר, שהיה אחראי למניין האלטרנטיבי במשך חמש שנים, עד אשר עזב לאחרונה לטובת ניהול בית ספר אורתודוקסי אחר.

"לתלמידים ניתנה הזדמנות לביטוי עצמי, לשירה או לתנועה בשנים המוקדמות יותר של מערכת החינוך היהודית, אבל בתיכון, חלק ניכר מהחינוך לתפילה עוסק בשפה ובתנועות, אבל לא ברוח התפילות. חשתי שזה מעכב את התפתחותם".

2. תלמידות משתתפות במניין א-קאפלה בבית הספר לפל שבניו יורק. במניין זה לומדים התלמידים עיבודים מוסיקליים לתפילות ואחר כך מבצעים אותם בבית הספר (צילום: מרסי גנדל)
תלמידות משתתפות במניין א-קאפלה בבית הספר לפל שבניו יורק (צילום: מרסי גנדל)

מנהג יומי קבוע

תפילה יומית היא מנהג קבוע ברוב בתי הספר היהודיים בארה"ב, אשר בדומה לבתי הספר הפרטיים, אינם מחויבים לחוקים האוסרים תפילה בבתי ספר ציבוריים האמריקנים. ברחבי ארה"ב יש כ-850 בתי ספר יהודיים, שבהם רשומים 250,000 תלמידים. יש אמנם בתי ספר יהודיים ב-37 מדינות שונות בארה"ב, אולם כשלושה רבעים מהתלמידים לומדים בבתי ספר בניו יורק או בניו ג'רזי.

רוב בתי הספר אורתודוקסים ונוהגים על פי הלכות תפילה מסורתיות. כדי שהתלמידים ידעו להתפלל או להוביל תפילה בתי הספר מנסים להקנות להם ידע בעברית, ללמד אותם את הנעימות ואת ההתנהלות המקובלת בזמן התפילה.

החשש של ברודר ואחרים הוא שתהליך רכישת מיומנויות אלו לא מעורר השראה בקרב התלמידים ולא מצליח להפוך את התפילה למצווה דתית משמעותית שתלווה אותם לאורך חייהם. לכן הם מנסים גישות אלטרנטיביות שונות – יוגה, תפילות בהובלת נשים, מוזיקה וכתיבה – כדי לנסות להעמיק את הקשר לתפילה.

"רוב המחנכים אומרים שזהו אחד ההיבטים המאתגרים ביותר של חוויית בית הספר היהודי", אומר אלכס פומסון, יועץ החוקר בתי ספר יהודיים. "אם מבלים די זמן בבתי הספר, התפילה עולה באופן קבוע כחלק מהחוויה התרבותית הכוללת וכמשהו שקשה לעשות אותו היטב".

ב"פרסמן אקדמי", בית ספר יהודי קונסרבטיבי בלוס אנג'לס, התלמידים עוסקים בתפילות מזווית שונה בכל אחד מימי השבוע. יום אחד הם מקיימים תפילה קונסרבטיבית מסורתית – הדומה לתפילה אורתודוקסית אך שוויונית לחלוטין: בנים ובנות יושבים ביחד, שניהם מובילים תפילה, וחלק מהתפילות מזכירות לא רק את האבות אלא גם את האמהות.

ביום אחר, התלמידים מתמקדים בלימוד תפילות השבת. ביום נוסף, ביה"ס מציע בחירה בין תפילה בשילוב יוגה, מוזיקה ואפילו מניין ספקנים, שבו התלמידים עוצרים כדי לברר האם הם מאמינים בתוכן של חלק מסוים בתפילה.

"בסופו של דבר אנו רוצים שלילדים יהיה קשר לאלוהים", אומרת אריקה רות'בלום, מנהלת ביה"ס פרסמן. "קשרים אינם תמיד פשוטים, ואם לא ניתן להם מרחב שבו שיוכלו להתמודד עם הקשר שלהם לאלוהים, הם עלולים לנטוש אותו".

מספר אפשרויות שונות

גם בבית הספר לפל שבווסטצ'סטר, פרבר של ניו יורק, מציעה תכנית הלימודים מספר אפשרויות שונות לתפילה. בבית הספר, המזוהה עם התנועה הקונסרבטיבית, יש מניין יוגה, מניין אחר בו התלמידים שרים עיבודי א-קאפלה לתפילות, זאת לצד מניין של מדיטציה ומניין אמנותי בו התלמידים עוסקים בפרויקטים חזותית הנוגעים לנושאים שבסידור התפילה.

הקניית ההרגלים המכניים של התפילה נחשבת לרוב לקלה הרבה יותר מאשר טיפוח קשר משמעותי עם התפילה, יעד החומק גם ממבוגרים רבים ומסורים.

ב"הילל תורה", בית ספר אורתודוקסי ליד שיקאגו, המנהל מנחם לינזר מעביר מדי שנה סדנה בת מספר שבועות שבה הוא מלמד את נוסחי תפילה ומתמקד בנעימות במהלך התפילה. לאחר מכן, כל תלמיד מוביל תפילה בתורו.

בעבר, ביה"ס עשה זאת באופן בלתי פורמלי וילדים שחששו לעמוד מול קהל ולהוביל תפילה הצליחו להתחמק. כעת מגיע תורו של כל אחד לעשות זאת ולמרות שישנם כאלה המתקשים לעקוב אחר המנגינה או להסתדר עם העברית, לינזר אומר שהאתגר שווה את המאמץ, מפני שהוא מפתח הרגלים לכל החיים.

"תפילה היא דבר די מופשט", אומר לינזר. "היא אתגר עבור מבוגרים. היא אינה דבר קל. לכן, ככל שהילדים מעורבים יותר ברמה המעשית, כך הם מחויבים יותר".

1. מניין מדיטציה בבית הספר לפל, המזוהה עם התנועה הקונסרבטיבית, בניו יורק. במניין מתאמנים התלמידים על שיטות מדיטציה כדי לחוות את התפילה כחוויה רוחנית (צילום: מרסי גנדל)
מניין מדיטציה בבית הספר לפל, המזוהה עם התנועה הקונסרבטיבית, בניו יורק (צילום: מרסי גנדל)

שגרה זה רע?

ב-SAR, המניין של ברודר היה רק אחד מתוך כמה מניינים ההמוצעים לתפילה המסורתית, בהם תפילת נשים בלבד, ביאור התפילה (התלמידים מקדישים זמן ללימוד מעמיק של התפילות) ותפילות בהובלת תלמידים.

"בתפילה היומית יש תחושה כללית של שגרה, הרגשה שהתלמידים מתפללים מתוך חובה ולא מתוך כוונה", אומר הרב ג'ונתן קרול, מנהל SAR, שמעביר תפילה אלטרנטיבית המתמקדת באירועי אקטואליה. "ניסינו לחשוב על דרכים שבהן נוכל לעורר יותר התלהבות והשראה".

ברודר מספר שהמניין שלו הצליח ללמד את תלמידים לא רק כישורי תפילה – אלא גם כישורי חיים. לאחר שערכו מניין מדיטציה במשך תקופה מסוימת, החלו התלמידים לבקש זמן לקשיבות (מיינדפולנס) גם בכיתות.

"זו הייתה בקשה מחממת לב", אמר ברודר. "אני חושב שזה הפך לחלק מהדרך שבה הם מתמודדים עם רגעים מלחיצים בחיי היומיום, כפי שהמדיטציה הפכה לחלק מהרגלי התפילה שלהם".

עוד 779 מילים
סגירה