"טורבוביץ' הוא אחד מיושבי הראש של ההון-שלטון בישראל"

הוא היה נער הפלא של השירות הציבורי ● האיש ששבר את קרטל הביטוח והפך את רשות ההגבלים העסקיים לעצמאית ● הוא היה ראש הסגל של ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט ● ואז הוא פרש והחל לשרת את הטייקונים ● במידה רבה, יורם טורבוביץ׳ המציא את שיטת הרגולטור שחוצה את הקווים ● עכשיו בני גנץ הפקיד בידיו את המו״מ הקואליציוני ● פוליטיקה חדשה: זה לא מה שחשבתם

25/09/2019 06:59
יורם טורבוביץ ואהוד אולמרט בלשכת ראש הממשלה ב-2007 (צילום: משה מילנר/לע״מ)

ההחלטה של כחול-לבן להעמיד בראש צוות המשא ומתן הקואליציוני את יורם טורבוביץ', היא מסוג ההחלטות האלה, שיכולות בהמשך להיזכר כרגע מפתח, כזה שאפשר ללמוד ממנו לאן נושבת הרוח.

"טורבוביץ' הוא אחד מיושבי הראש של ההון-שלטון בישראל", אומר הכלכלן פרופ' ירון זליכה, מי שכיהן כחשב הכללי במשרד האוצר. "במובן הזה, הוא כמו אהוד אולמרט. הוא למעשה מגיע לשולחן המשא ומתן הקואליציוני כמי שמייצג את ההון-שלטון.

״גנץ מביא את יורם ואת אקירוב ואת כל החבורה של אולמרט (שכבר החל השבוע לייעץ בעצמו לגנץ – א.ב.ד). אלה לא האנשים שהיינו רוצים לראות שם. הרי ברור שאנחנו זקוקים לשינוי ואלה לא בדיוק האנשים שינענעו את העץ. לכן זה מאוד מאוד מאכזב אותי".

״גנץ מביא את יורם ואת אקירוב ואת כל החבורה של אולמרט. אלה לא האנשים שהיינו רוצים לראות שם. אנחנו זקוקים לשינוי ואלה לא בדיוק האנשים שינענעו את העץ"

זליכה מתייחס לביוגרפיה העסקית המוכרת של טורבוביץ', שמערבת אינספור אינטרסים, גלויים וסמויים. זה לא מקרי שאין כמעט דיון על קשרי הון-שלטון, ששמו של טורבוביץ' לא יוזכר בו. לא הועלתה כלפיו כל טענה על שחיתות אישית, אבל לאורך כל הקריירה המפוארת שלו הוא הצליח לדלג בווירטואוזיות וכנראה גם עם מנות גדושות של חן אישי בין שני צידי המקף שמחבר את ההון והשלטון. מושך בחוטים, מחבר חיבורים, סוגר דילים, ועל הדרך גם מתעשר כהוגן.

טורבוביץ' נלחם למען יצחק תשובה במאבקיו במדינה נגד רגולציה על שוק הגז, ונהנה מחבילה יפה של ניירות ערך. הוא ניהל את מכירת איי-די-בי ממשפחת רקנאטי לנוחי דנקנר. הוא גם עבד כיועץ ללב לבייב ולאליעזר פישמן. והוא גם מקורב מאוד לאיש העסקים אלפרד אקירוב, שהעניק בבחירות באפריל ערבות בסך של שני מיליון שקלים למפלגתו של גנץ.

יצחק תשובה ואלפרד אקירוב (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)

יצחק תשובה ואלפרד אקירוב (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)

אל שורת התפקידים וההצלחות המתגמלות האלה בשירות בעלי ההון הגדולים במשק, הוא הגיע אחרי שמילא תפקידי מפתח בשירות הציבורי. בסיבוב הראשון כממונה על ההגבלים עסקיים, ובסיבוב השני כראש לשכתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט.

דרור שטרום, שהחליף את יורשו של טורבוביץ' כממונה על ההגבלים העסקיים, אפילו מרחיק לכת ואומר שטורבוביץ' הוא לטעמו אחד מהאדריכלים והמעצבים של שיטת "הדלת המסתובבת" הידועה לשמצה, זו שבה רגולטורים בכירים מסיימים את תפקידם, ואז צונחים מהשירות הציבורי – הישר אל משרות מפתות ומתגמלות מאוד בשירות הטייקונים שעליהם פיקחו לפני רגע.

"המפקחים על הבנקים עשו את זה הרבה שנים לפניו (ועברו לתפקידי ניהול בכירים בבנקים שעליהם פיקחו – א.ב.ד), אבל קשה להשוות בינם לבינו – כי הם פעלו בסקטור מאוד צר. טורבוביץ' היה בעצם הרגולטור הראשון המשמעותי, שיצר את התופעה הזאת.

יורם טורבוביץ', אז ראש הסגל במשרד ראש הממשלה, משוחח עם הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי, בעת סיור בעזה ב-2007 (צילום: לע״מ)

יורם טורבוביץ', אז ראש הסגל במשרד רה״מ, עם הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי, בעת סיור בעזה ב-2007 (צילום: לע״מ)

"מאז הוא קומבינטור. מה שכמובן עמד בעוכריו בהמשך, כשהוא ניסה להתמנות לתפקידים ציבוריים. הוא הרי רצה להיות מנכ"ל בזק כשהיא עוד הייתה חברה ממשלתית. ואחר כך הוא רצה להיות יועץ משפטי לממשלה. בשני המקרים זה לא קרה ואני חושב שמנעו את זה ממנו, כי לא סלחו לו על העניין הזה, שממשרת ציבור תקיף, שהצטייר כסמל של השירות הציבורי, הוא בבת אחת הפך את עורו".

דוקטור יורם ומיסטר טורבוביץ'

יורם טורבוביץ' החל לבסס את מעמדו ב-1992. הוא מונה אז לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים (שנקרא היום "הממונה על התחרות"). בעידן שקדם להפרטות הגדולות במשק, שיגיעו לשיאם כמה שנים מאוחר יותר, הממונה על ההגבלים העסקיים היה תפקיד שלא משך הרבה תשומת לב. טורבוביץ' מונה לתפקיד כשהוא בן 34.

בוגר עירוני א' בתל אביב, שם למד עם ציפי לבני ("אני מכירה ומעריכה אותו", היא אומרת ולא מוכנה להרחיב), אחרי שירות כקצין ב-8200, לימודי משפטים וסטאז' אצל השופטת מרים בן-פורת (לצידם של המתמחים הצעירים עופר נמרודי ורם שמגר, בנו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר). משם עבר למשרדו של עו"ד אמנון גולדנברג, שהיה אז מבכירי עורכי הדין בישראל ואז נסע להארווארד להשלים דוקטורט במשפטים.

הכניסה שלו למשרד הצנוע אז של הממונה על ההגבלים העסקיים הייתה סוערת, אפילו סוחפת. הוא זיהה את ההזדמנות שנקרתה בדרכו, אחרי המהפך שהחזיר את יצחק רבין לשלטון, והפך את היחידה הקטנה לפיקוח על הגבלים עסקיים לרשות עצמאית, בעלת סמכויות נרחבות ותקציב גבוה. "הוא עשה עבודה טובה. נקודה", אומר שטרום, "היה לו אומץ. הוא הפך את הרשות להגבלים עסקיים למקום יותר אגרסיבי ויותר משמעותי. אין ספק בזה".

האומץ של טורבוביץ' התגלה במלחמות שפתח נגד גופים חזקים כמו תנובה, בזק, רב בריח, הכבלים והדלק. הוא שכר חוקרים פרטיים כדי להוכיח שחברות הביטוח מתאמות ביניהן מחירום בצורה בלתי חוקית. זה נגמר בהעמדתם לדין של 13 בכירים בענף, בקנסות של מיליוני שקלים לחברות הביטוח ובעונשי עבודות שירות ומאסרים על תנאי למורשעים.

יורם טורבוביץ׳, מימין, בפמלייתו של יצחק תשובה בוועדת הכנסת ב-2010 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

יורם טורבוביץ׳, מימין, בפמלייתו של יצחק תשובה בוועדת הכנסת ב-2010 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

אבל מיד אחרי שעזב את המשרה הציבורית, הוא חצה את הקווים. ומאז אנחנו עם דוקטור יורם, ומיסטר טורבוביץ'.

"אחרי שהוא עזב את תפקיד הממונה על ההגבלים ועבר לשוק הפרטי, היו מי שהסתכלו בדיעבד על התקופה שלו בתפקיד, ואמרו שהוא בעצם רק דיגדג את בעלי ההון, כדי שיעריכו אותו וירצו שהוא יהיה בצד שלהם", אומר שטרום ומוסיף: "אבל זו כמובן רק אינטרפרטציה".

וזו הרי בדיוק הבעיה עם "הדלת המסתובבת". והיא רק החריפה והחמירה בשנים שיבואו, כשמצעד של עשרות רגולטורים בכירים למד מטורבוביץ' וממשיכי דרכו, איך ממנפים קדנציה קצרה בשירות הציבור – לקדנציה ארוכה ומתגמלת בהרבה בשירות בעלי ההון.

"הוא נורא עסוק בזה שיאהבו אותו"

התחנה הראשונה של טורבוביץ' אחרי שעזב את תפקיד הממונה על ההגבלים הייתה לצידו של אודי רקנאטי, שמינה אותו למשנה למנכ"ל חברת דיסקונט השקעות. כהכשרה לתפקיד, הוא שלח אותו לארבעה חודשי טירונות סיירת ביזנס במשרדי גולדמן-זקס בניו יורק. וכשמנכ"ל דסק"ש דב תדמור פרש כעבור שנה, טורבוביץ' בן ה-41 נכנס בטבעיות לנעליו.

כעבור שנתיים קשות ביותר, שכללו הפסדים של מאות מיליוני שקלים על השקעות שירדו לטמיון עם משבר הדוט-קום והובילו את דסק"ש לצלילה חופשית בבורסה, טורבוביץ' פרש עם חבילת פיצויים נדיבה של 5.2 מיליון שקלים.

"זה היה תענוג לעבוד עם יורם. הוא נשאר חבר קרוב ונאמן שלי. הוא אדם מיוחד. הכל אצלו הגיוני. יש תהליך קבלת החלטות. יש לו תוכנית משלו. זו פשוט הייתה תקופה קשה בשוק"

ואפילו במקרה הזה טורבוביץ' הצליח להשאיר אחריו שובל של מעריצים. עשר שנים אחרי, אמר מעסיקו דאז, אודי רקנאטי ל"כלכליסט": "זה היה תענוג לעבוד עם יורם. הוא נשאר חבר קרוב ונאמן שלי. הוא אדם מיוחד. הכל אצלו הגיוני. יש תהליך קבלת החלטות. יש לו תוכנית משלו. זו פשוט הייתה תקופה קשה בשוק".

דרור שטרום (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

דרור שטרום (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

"יורם הוא באמת איש רעים, אני מכיר אותו מצוין. אין כמותו להתחבב על אנשים – וזה דבר שמאד חשוב לו לטפח", אומר שטרום, שחושב שזו דווקא אחת החולשות הגדולות של טורבוביץ', שצריכות להדאיג את מי שמינו אותו לנהל את המשא ומתן הקואליציוני.

"במשא ומתן בסדרי גודל האלה אין לך מה לרצות שיחבבו אותך. אתה חייב להגיד את האמת שלך באופן מאוד משכנע. לבלף קצת על השאלה לאיפה אתה מוכן ללכת אם לא תהיה עסקה. ולהיות מאוד מאוד אמין וחותך וחד. ויורם, אם יש משהו שהוא לא טוב בו, זה להיות אמין וחותך וחד.

"הוא לא מתאים להיות אשף משא ומתן שמנווט את הספינה. הוא הרי היה מופקד על המשא ומתן המדיני בתקופת אולמרט ואף אחד לא ראה שם הישגים כאלה או אחרים. אני חושב שהמגרש הזה הוכח כגדול עליו בכמה מספרים".

הוא דווקא נחשב לאשף המשאים והמתנים, לא?
"לא יודע על ידי מי. תשמע, שיהיה ברור – אני לא שונא את יורם, אני מחבב אותו אפילו. אני ער למעלותיו וגם מכיר את חולשותיו – אני לא ראיתי אותו כנושא ונותן מצוין בשום הזדמנות. והוא גם הופיע מולי, כשהייתי ממונה על ההגבלים העסקיים. אני לא ראיתי את הכישורים המיוחדים שלו. יכול להיות שיש לו איזו מתנה נסתרת שאני לא ער לה".

ההון-שלטון ימשיך לשלוט

זליכה לא רק מוטרד מהמינוי של טורבוביץ', אלא גם כועס. "זו בושה וחרפה", הוא אומר, "זה מעביר מסר מאוד מאוד בעייתי. אחרי שגנץ פנה לגייס ערבויות מאקירוב, כל מה שנשאר לו זה להביא פנימה גם את תשובה. זה רק מראה לך, שההון-שלטון בישראל, שניווט פה את המדיניות הכלכלית בשנים האחרונות, והוביל אותנו למקום שאנחנו נמצאים בו, ימשיך לשלוט במדינה גם בשנים הבאות".

"זה רק מראה שההון-שלטון בישראל, שניווט פה את המדיניות הכלכלית בשנים האחרונות, והוביל אותנו למקום שאנחנו נמצאים בו, ימשיך לשלוט במדינה גם בשנים הבאות"

עד כמה בכלל עקרוני התפקיד של טורבוביץ' במו"מ הקואליציוני?
"זה לא מה שחשוב. אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה. זה הדבר היחיד שצריך לעניין אותנו. ובמקרה הזה, אין בכלל שאלה מי הם חבריו. וחבריו הם בדיוק אלה שימשיכו לנווט את המדיניות הכלכלית של ישראל. מדיניות שמחבקת את ההון, מעבירה מיליארדים לטייקונים ולמונופלים וחונקת את העסקים הקטנים ואת האזרחים"

טורבוביץ' גם מביא איתו קדנציה שנחשבת מוצלחת, כממונה על ההגבלים העסקיים שגילה אומץ בתפקיד.
"זה היה לפני עשרים וכמה שנים. אני לא יודע מה הוא עשה ומה הוא לא עשה אז וזה גם לא ממש משנה. מה שחשוב זה מבחן התוצאה, ובמבחן הזה ישראל היא היום אחת המדינות הכי לא תחרותיות בעולם. יכול להיות שהוא נלחם אז להכניס תחרות. במבחן התוצאה – הוא לא הצליח. וחוץ מזה – בעשרים וכמה השנים האחרונות, אני לא ראיתי אותו באף מאבק נגד ההון ובעלי ההון. ראינו אותו תמיד רק בצד השני.

ירון זליכה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

ירון זליכה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

"אתה יודע, גם על נתניהו אומרים הרבה פעמים 'אבל ב-2003 הוא יצא להילחם בטייקונים'. אתה יודע למה הוא עשה את זה? כי אז הטייקונים לא היו חבריו. אבל ב-2009 נתניהו חזר כשהטייקונים לצידו וזה כבר היה נתניהו אחר. וכשגנץ בוחר עכשיו בטורבוביץ', הוא מאותת לנו כבר בהתחלה שהוא בוחר בטייקונים".

"אני חושב שזליכה מגזים", מרגיע שטרום, "אבל אין ספק שזו הדעה הפופולרית היום. בנושא הזה, אולי מתוך נאיביות, אני פחות שותף לביקורת. כי אני אומר לעצמי: בינינו, מי מנהל משאים ומתנים קואליציונים? הגבאי בבית הכנסת והצדיק מל"ו הרי לא יעשו את זה. צריך מישהו שמכיר את הפויילע-שטיקים של הדלתות האחוריות. של איך מוכרים ואיך לוקחים. אז לוקחים אדם שמשופשף בתככים פוליטיים.

"אני מציע שנבחין בין שני מצבים. במצב אחד יורם טורבוביץ' מנהל את המשא ומתן מטעם כחול-לבן, עושה את מעשה המרכבה והולך הביתה. אם זה המצב, אין לי שום בעיה איתו. אני חושב שזה תפקיד אינסטרומנטלי בלבד.

"אם אחרי זה, הכוונה היא גם להפוך אותו להיות ראש מטה במשרד ראש הממשלה, או ראש מועצה לאומית לכלכלה או דברים כאלה, זה כבר סיפור אחר. ואז בהחלט – כשמביאים בחשבון את החברים שהוא רכש לעצמו, זה יעמיד באור מאוד מוזר את מי שאמר שהוא רוצה פוליטיקה חדשה.

"אבל אם אנחנו מדברים על העניין הזה, בוא נגיד את האמת – אם אתה מסתכל על יאיר לפיד כדוגמה, אין לו חברים בעלי הון? בוודאי שיש לו. כולל אולמרט עצמו. זה לא איזה עולם שזר לו. דרכו לפוליטיקה הייתה משובצת בהם ורצופה בהם. אין לי ספק שהוא גם היה משלב אותם אם היה יכול.

"בסופו של דבר, לא יהיה תחליף לעין הציבורית שתפקח על מה שהאנשים האלה עושים. שזה עיתונות, שזה ביקורת, שזה בתי משפט, בדיוק כל הדברים האלה".