זירת הבלוגים

נשיא ארה"ב מציג – סדר עולמי אנטי-ליברלי חדש

הופעתו של הנשיא דונלד טראמפ באו"ם, על רקע התנעת תהליך ה"אימפיצ'מנט", זכתה לכינוי "ביזארית"

25/09/2019 11:29
טראמפ על עטיפת האקונומיסט

האיש אדום-העור שעמד על בימת העצרת הכללית של האו"ם אתמול נראה ככפיל של נשיא המעצמה החזקה בעולם. רעמת השיער הצהובה, קווי המתאר הגסים של הגוף, חורי העיניים המכווצות והפה הקמוץ, כולם היו כשל טראמפ.

אבל שפת הגוף המכווצת, הבעת הפנים המתוחה, ויותר מכל הטונאליות הכבושה, המונוטונית, לפרקים כמעט עצלה, לפרקים מאיצה כאילו כדי להיפטר במהירות מעולה של פסקה מעיקה, לא דמו כלל לאיש-העצרות מלהיב-ההמונים.

גופו היה בניו יורק, אך ראשו בוושינגטון. טראמפ שידר לחץ, מוטרדות קשה ללא כל קשר לטקסט, ככל הנראה על רקע התנעת תהליך ה-Impeachment שהתחוללה כמעט בו-זמנית על גבעת הקפיטול.

זו היתה הופעה שבתקשורת האמריקנית זכתה לכינוי "ביזארית", ולתהיות בנוסח "האם יתכן שנותנים לו כדורים מסוימים כדי לקרוא טקסטים ארוכים"?

הוא הפגין חוסר עניין מוחלט במעמד, בקהל ובתכני נאומו, והקהל מצידו הגיב בהתאם. הנאום לא הופרע ולו פעם אחת במחיאות כפיים או קריאות ביניים מסוג כלשהוא.

זו היתה הופעה שבתקשורת האמריקנית זכתה לכינוי "ביזארית", ולתהיות בנוסח "האם יתכן שנותנים לו כדורים מסוימים כדי לקרוא טקסטים ארוכים"?

ידוע שטראמפ לא קורא יותר מחצי עמוד, ואת התדרוכים המודיעיניים היומיים – טקס מיתולוגי שהוא מסממני העוצמה הבולטים של החדר הסגלגל – הוא מקבל רק בעל פה, בניגוד לכל קודמיו שהתעמקו כמובן בחומרים הכתובים, גולמיים או מעובדים.

אבל, למרות כל זאת, המעמד מחייב. הטקסט הוקרא, שודר בלייב והופץ כמקובל. הוא הכיל את הקלישאות הרגילות על הרמוניה, שלום ושגשוג, אך רובו היה אפל, כמעט מורבידי, והציג חזון קודר של היחסים הבינלאומיים, הסדר הבינלאומי הרצוי, וגירסה טראמפית של ה-"American values", שהמרחק בינה לבין המקור דומה לזה שבין פסל החירות לבין הקרמלין.

רוב הטקסט של טראמפ היה אפל, כמעט מורבידי, והציג חזון קודר של הסדר הבינלאומי הרצוי, וגירסה טראמפית של ה-"American values", שהמרחק בינה לבין המקור דומה לזה שבין פסל החירות לבין הקרמלין

טראמפ תקף את ה"גלובליסטים", וספציפית את לוחמי זכויות האדם לסוגיהם – ארגונים לא ממשלתיים המסייעים לפליטים, או לביצוע הפלות.

הוא העלה על נס את הלאומיות, תוך שהוא מטשטש את הגבולות בין זהות לאומית ופטריוטיות נורמטיבית, לבין לאומנות המגדירה את עצמה על דרך שלילת האחר.

הוא האריך בתיאור הכשלים האיומים לשיטתו של הסדר העולמי הישן, שאותו עיצבו כמובן קודמיו בתפקיד על פני כמעט 80 שנה, בדגש על משטר הסחר הגלובלי וארגון הסחר העולמי (WTO).

הוא תקף בברוטליות את סין, והאשים אותה לא רק בפרטיקות סחר פסולות ובמניפולציות מטבע, אלא בגניבת קניין רוחני וסודות מסחריים בהיקפים של מליארדים.

הוא פסל את הסכמי הסחר הקיימים של ארצו, וקבע כי הוא ישיג הסכמים חדשים ו"פנטסטיים", כפי שלטענתו כבר עשה עם נפט"א.

האיזכור היחידי של אירופה בנאום היה כשהזמין את בוריס ג'ונסון לכרות הסכם סחר "ייחודי" עם ארה"ב, מיד לכשיסיים את הברקזיט וההתנתקות מן האיחוד האירופי.

בעוד שסין קיבלה את מקום הכבוד בראשית הנאום, ובאריכות, רוסיה של פוטין נעדרה ממנו כליל. תאוריות הקונספירציה הרווחות על החומר המפליל, שמחזיק כביכול הקרמלין על טראמפ, יכולות איפוא לקבל חיזוק נוסף

בעוד שסין קיבלה את מקום הכבוד בראשית הנאום, ובאריכות, רוסיה של פוטין נעדרה ממנו כליל. תאוריות הקונספירציה הרווחות על ה"קומפרומאט" (חומר מפליל), שמחזיק כביכול הקרמלין על טראמפ יכולות איפוא לקבל חיזוק נוסף.

איראן הוזכרה מיד אחרי סין, כ"איום מרכזי" על שלום העולם ובטחונו. הפראזות השגורות על תמיכתה של איראן בטרור, וההתחייבות לא להניח לה להצטייד בנשק גרעיני לא חרגו מהצפוי.

רבים בישראל ומחוצה לה ציפו לתפנית משמעותית במדיניות מול איראן, לאור האשמתה ע"י ארה"ב – ואתמול גם ע"י צרפת, גרמניה, ובריטניה – בתקיפה חסרת התקדים של מתקני הנפט הסעודים, ששיתקה מחצית מתפוקת הנפט של המדינה. אבל טראמפ הסתפק במשפט קצר של ייחוס התקיפה לאיראן, ללא הצגת הוכחות (יתכן שתפקיד זה שמור לשר החוץ הסעודי), וללא הצגת מדיניות חדשה או איום ספציפי בתקיפה צבאית. "הסנקציות לא יוסרו ואף יהודקו, אלא אם איראן תשנה את מדיניותה".

היעדרות מוחלטת נרשמה גם בסעיף הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אם יש לטראמפ כוונה להציג בקרוב את "תוכנית המאה" או לקדם תהליך מדיני כלשהו, הרי שהוא בחר להשמיט זאת כליל מנאומו. איזכור השאיפה לנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב היה אגבי.

היעדרות מוחלטת נרשמה גם בסעיף הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אם יש לטראמפ כוונה להציג בקרוב את "תוכנית המאה" או לקדם תהליך מדיני כלשהו, הרי שהוא בחר להשמיט זאת כליל מנאומו

בחלקו האחרון של הנאום חיבר טראמפ בין מדיניות החוץ למדיניות הפנים, בצורה בלתי שגרתית. הוא הזהיר את אומות העולם והמוסדות הבינלאומיים מפני התערבות בענייניה הפנימיים של ארצות הברית, תוך שהוא מאזכר שלוש סוגיות העומדות בלב האג'נדה הפוליטית של הבייס השמרני והשדולות רבות-העוצמה המתלדקות אותו – המאבק בפליטים וה"הגירה בלתי-נשלטת", המאבק בהפלות ו"זכות ההגנה העצמית של עוברים", ותקנות נשיאת ומכירת נשק.

נותר רק לדמיין מה היה כותב ג'ורג' אורוול אילו נכח באולם בעת הקראת הטקסט הזה, מפי "מנהיג העולם החופשי", ונשיא הדמוקרטיה הליברלית הגדולה והחשובה בעולם.