בישראל הוקם קבינט מלחמה מצומצם הכולל את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את בני גנץ, שר הביטחון יואב גלנט, הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, והשר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר.
בשיחות המקדימות גנץ דרש להיות מקבל ההחלטות על ניהול המלחמה. לא ראיתי אישור שהוא קיבל זאת, אבל אין ספק שהוא יהיה הדמות הביטחונית הבכירה בניהול המלחמה.
בשיחות המקדימות גנץ דרש להיות מקבל ההחלטות על ניהול המלחמה. לא ראיתי אישור שהוא קיבל זאת, אבל אין ספק שהוא יהיה הדמות הביטחונית הבכירה בניהול המלחמה
יש להקמת הקבינט השלכות הן על ניהול המלחמה והן הפוליטיקה הפנימית בישראל.
לגבי המלחמה, הקבינט שיחרר את הרמטכ"ל הרצי הלוי מבעיית הסמכות המדינית שהוא אמור להיות כפוף לה. מערכת יחסיו העכורה עם הממשלה איננה סוד. הוא לא סומך על ביבי, ויש לו בעיה לקבל הנחיות משמחה רוטמן ומבצלאל סמוטריץ', ודאי שמאיתמר בן גביר. כעת יש לו קשר עם גנץ, וזה מקל יכולתו לנהל את המלחמה על פי הנחיות הדרג המדיני.
שאלת מיליון הדולר היא האם באמת גנץ יוכל לקבל החלטות ולהעביר אותן לרמטכ"ל. לא מתאים לנתניהו להסכים למצב כזה, ומי ששומע וקורא את התקשורת הקשורה בנתניהו, הקרויה מכונת הרעל, הרי שהיא עדיין פועלת במלוא הקיטור, ואנו כבר יכולים לשרטט את הבוץ שיטיחו בגנץ – הוא לא ימלא את הציווי של מחיית עמלק, הוא לא יחסל את הטרור, והקושי שלו לקבל החלטות מושכלות כרוכה במכונת הרעל שלא הושבתה בגלל המלחמה.
מי שחושב שבן גביר, אשר בא לשדרות עם דברי הבלע שלו, והג'ורה של מירי רגב נגד הרמטכ"ל – הם ללא הנחיה של נתניהו – לא מכיר את ראש ממשלתנו מספיק טוב.
יש לשים לב שגלנט נכנס לעימות עם רגב על ההתקפות שלה נגד הרמטכ"ל, ומי שחושב שהממשלה תיתן לגנץ לנהל את המלחמה בריכוז בלחימה, עדיין לא מכיר מספיק טוב, למרות הכל, את ממשלתנו.
השאלה היא האם גנץ יוכל לקבל החלטות ולהעבירן לרמטכ"ל. לא מתאים לנתניהו להסכים לכך. מי שעוקב אחר התקשורת הקשורה בו – יבחין שהיא פועלת במלוא הקיטור וניתן לשרטט את הבוץ שתטיח בגנץ
בתוך הממשלה בהרכבה החדש יהיה אפשר לראות את גלנט, גנץ ואיזנקוט בצד אחד, את בן גביר ורגב בצד שני, כאשר נתניהו יאמר שהוא בעד גנץ אבל יתמוך בבן גביר ורגב. זה נתניהו, ובגילו הוא לא ישתנה כבר.
הבעיה של נתניהו תהיה עם החרדים, כי הם אלה שהזמינו את גנץ, והם רואים בקשר עמו את שמירת הישגיהם מן הממשלה הנוכחית. סיבה שנייה – החרדים עוקבים בדאגה אחר התרחבות ההשפעה של בן גביר בשבאב החרדי, והם יתחברו עם גנץ נגד בן גביר, סמוטריץ' והסרוגים.
מבחינת ניהול המלחמה, סיסמת "חיסול חמאס", או בניסוח הרשמי "שלילת היכולות של חמאס" לא מספיק מחודדת, כי היא לא נותנת תשובה ליום שאחרי. מקובל על הכל שמוחמד דף, סאלח עארורי, והנהגת חמאס בחוץ הקשורה באיראן, יצטרכו להיפרד מאיתנו, אבל מה עם הנהגת חמאס שאיננה פרו-איראנית?
האם בדקו מה מעמדו של יחיא סנוואר, האיש של מצרים? הוא לא מועמד לפרס נובל לשלום, אבל צריכים לחשוב מי ינהל את עזה ביום שאחרי. הממשלה המתלהמת לא נתנה את דעתה על כך, ויש לחשוש שאם גנץ יקבל החלטות מושכלות הוא יישטף בג'ורה.
החלטה מאוד חשובה היא הכניסה הקרקעית. אין מנוס ממנה, כי כעת כשאנו במצב מלחמה, סוף המלחמה הוא בניצחון, וניצחון מחייב כניסה קרקעית.
סיסמת "חיסול חמאס", או "שלילת יכולותיו" לא מספיק מחודדת, כי היא לא נותנת תשובה ליום שאחרי. ברור שדף, עארורי, והנהגת חמאס הקשורה באיראן ייפרדו מאתנו, אך מה עם הנהגת חמאס שאינה פרו-איראנית?
יש פה דילמה חשובה, כי לזה חמאס התכונן בדיוק. הוא תיאר לעצמו שאחרי המכה הקשה שהוא הנחית עלינו צה"ל ייכנס לעזה, ופה חמאס הכין מלכודות, שמהם יש להתחמק.
אני לא מומחה צבאי, אבל הדרך היחידה להיכנס לעזה היא אחרי שיטוח שטחים חשודים של פתחי מנהרות. השטחת שטחים בעזה באופן שיאפשר כניסה קרקעית תיתקל בבעיית הפגיעה בלא מעורבים, והסתבכות בדיני המלחמה, ויותר חשוב – באהדת העולם.
אסור לנו שתמונות ההרס המתחייב בעזה, והסבל האנושי של העזתים – יאפילו על תמונות עוטף עזה. אין מנוס כבר עכשיו מלשמוע בקול ידידינו לאפשר מעברי פליטים לסיני – לא בטוח שמצרים תשמח על כך – והכנסת סיוע הומניטרי לרצועה, כי המלחמה המודרנית היא מלחמה של תמונות, והתמונות שלנו חייבות להיות חזקות יותר. נתניהו יודע זאת ואין להוציא מכלל אפשרות את תגובת מכונת הרעל, ברוח גבית של השרים המתלהמים – אם גנץ יקבל החלטות מן הסוג הזה.
הכלי החשוב שלנו של הפסקת המים והחשמל לעזה נפגע בגלל ההצהרות המתלהמות של שרים לא מתוחכמים. היה אפשר להשתמש בכלים החשובים האלה אבל לשתוק. למה לעורר נוגדנים?
אם העזתים היו צועקים, יכולנו לומר שאלה נזקי מלחמה באשמת הפגזות חמאס, ואנו נתקן את הנזקים, אבל כעת, לא יהיה מנוס מלחדש את אספקת החשמל והמים, ואני לא מקנא בגנץ כאשר החלטה זאת תתקבל.
המלחמה המודרנית היא מלחמת תמונות, ושלנו חייבות להיות חזקות יותר. נתניהו יודע זאת, ואין להוציא מכלל אפשרות את תגובת מכונת הרעל, ברוח גבית של השרים המתלהמים – אם גנץ יקבל החלטות מסוג זה
יש לקוות שגנץ ידע לאן הוא נכנס. אני הרבה פחות.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם