זירת הבלוגים

הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ

בראש השנה אנו קוראים שני פרקים של ספר בראשית, גירוש ישמעאל ועקידת יצחק. שני מקרים קשים על יחסי הורים וילדים.

29/09/2019 10:02
עקדת יצחק, סלסטין מדוביץ', 1895

הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ

[עמוס פרק ג, ג]

מהפסוק של עמוס למדו חז"ל לקחים רבים, ובעיקר שהמילה "יחדו", כנגד "יחד", מצביע על התוועדות. בראש השנה אנו קוראים שני פרקים של ספר בראשית, גירוש ישמעאל ועקידת יצחק. שני מקרים קשים על יחסי הורים וילדים.

בשני הסיפורים יש סוף טוב, ישמעאל אמנם מגורש מחלקו של אברהם, אבל ה' דואג לו לעושר, אושר, הרבה ילדים, וכוח שליטה על חבל ארץ גדול. יצחק מצליח למצוא אישה ולהקים משפחה, וגם מקבל הבטחה של הרבה צאצאים ואותה ארץ שהובטחה לאברהם, דהיינו ארץ ישראל.

ואחרי סיפור על גירוש ישמעאל מופיעה העקידה של יצחק. בדרך להר להקריב את בנו מופיעה השיחה הזאת:

(ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: (ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: (ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:

[בראשית פרק כב, ו-ח]

מכיוון שהמילה "יחדו" אומרת שהתוועדו, שדנו והסכימו, המדרש מרשה לעצמו לכתוב:

"וילכו שניהם יחדו" זה לעקוד וזה להיעקד, זה לשחוט וזה להישחט. [בראשית רבה וירא פרשה נו]

יצחק, שלפי המקורות היה בן 37 בזמן העקידה, הולך בהסכמה שלמה עם אביו (הוא נולד כשאמו הייתה בת 90 והיא נפטרת בעקבות העקידה בגיל 127). ואז השאלה היא למה? מן ההתחלה כתוב "והאלוהים נסה את אברהם" (בראשית כב, א). אנו יודעים מראש שזה ניסיון.

אבל ניסיון של מה? כמעט כל הקוראים של הפרק מבינים שזה ניסיון של צייתנות לפקודה מאלוהים. אבל, מה אם הניסיון הוא: האם אברהם הצליח לחנך את בנו באותה רמה של אמונה לציית לאלוהים שהוא הפגין בכל חייו? מה אם הניסיון הוא לבדוק מידת הדבקות שהאב העביר לבן? אם כן זה ניסיון גם ליצחק. והנה לפי ההבנה של "יחדו" אנו למדים שאכן יצחק מקבל על עצמו אותה רמה של מחויבות כזאת של אביו. הוא הולך להישחט.

אכן אברהם ויצחק מצייתים לפקודה האלוהית באותה רמה של התחייבות, אבל בסוף אלוהים זורק עוד אתגר לאברהם וליצחק. מלאך ה' קורא לאברהם מן השמים "אל תשלח ידך את הנער ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה…" (בראשית כב, יב).

האם האוטונומיה האנושית, המורכבת מכל החכמה, תבונה ושיפוט האנושי – מספיקה כדי להכריע בעניין כשפקודות אלוהים לא ברורות, או אפילו סותרות?

איך להגיב כשפקודות אלוהים סותרות? אם הפקודה האלוהית, כמו שאני קלטתי אותה, פתאום מופיעה לי בסתירה לפקודה הראשונה, מה אני אמור לעשות? האם השכל שלי, התחושות המוסריות שלי על טוב ורע, התובנות שלי על הקיום – האם כל זה בידי כדי להחליט מה לעשות, כאשר קיימת סתירה בין מה שהבנתי כשתי פקודות שונות מאלוהים?

האם האוטונומיה האנושית, המורכבת מכל החכמה, תבונה ושיפוט האנושי – מספיקה להכריע בעניין של פקודות אלוהים לא ברורות, או אפילו סותרות?לפי סיפור העקידה התשובה היא – כן, בהחלט. כנראה שזהו המסר הגדול של העקידה, כי הדבר היחיד בכל הסיפור שאברהם, בהסכמת יצחק, מחליט לבד בלי שום פקודה מאלוהים זה לקחת את השה הנאחז בסבך בקרניו ולהקריב אותו "תחת בנו".

ההחלטה להחליף קרבן של חיה במקום קרבן של אדם איננו דבר של מה בכך בתולדות האנושות. לפי הסיפור זאת מהפכה במחשבה האנושית, מהפכה לטובה שגם מחזקת את האוטונומיה המוסרית של בני האדם.

ההחלטה להחליף קרבן של חיה במקום קרבן של אדם איננו דבר של מה בכך בתולדות האנושות. לפי הסיפור זאת מהפכה במחשבה האנושית, מהפכה לטובה שגם מחזקת את האוטונומיה המוסרית של בני האדם.

ובכל זאת, אנו מבינים את מערבולת ההרגשות והמחשבות כאשר הבנים והבנות שלנו נדרשים להפגין מחויבות עד אפשרות של מוות לאמונות ולאידיאלים של ההורים. הרי כל ההיסטוריה של עם ישראל נשענת על המורכבות של דבר זה.

כאזרח ישראל ששרת במלחמות העם, ושבנו שרת, ועכשיו הנכדים משרתים, אי אפשר לא להרגיש את עוגמת הנפש של אברהם ויצחק. וגם הגאווה של נאמנות ודבקות של ילדינו, בנים ובנות, שמקבלים על עצמם את האתגר. ותמיד צריך להתפלל, ולקוות, ולפעול כדי לקיים שלום שיהפוך את הכורח הזה לדבר סמלי בלבד.