בעקבות האירועים המזעזעים שטילטלו את אזרחי מדינת ישראל, והלחימה הנמשכת, נשמעים קולות המורים "לא לעסוק בפוליטיקה". אם בפוליטיקה הכוונה לפעולה המונעת מאינטרסים אישיים או צרים, או מרצון לצבור כח, כבוד וכסף (כ-כ-כ), אז הקריאה היא מוצדקת. אבל זה נכון בכל עת.

לפוליטיקה יצא שם רע. היא נתפסת כדבר בזוי. אבל בבסיסה, היא לא דבר שלילי – פוליטיקה היא העיסוק בענייני המדינה, ומערבת שאלות של ערכים וסדרי עדיפויות חברתיים. היא אמורה להוות דרך לא-אלימה ליישוב חילוקי דעות ולהגעה להסכמות בחברה. היא קשורה בהנהגה, באחריות ובסמכות.

בשנים האחרונות, נעשה ערבוב, לעיתים במכוון, בין הקונוטציות השליליות של המושג לבין משמעותו העיקרית. כך, לדוגמה, במקרים רבים, נעשה שימוש באמירה "לא לעסוק בפוליטיקה" – אמירה שהיא בעצמה פעולה פוליטית פר אקסלנס – ונועדה להשתיק שיח או דיון בנושא מסוים.

נעשה ערבוב, לעיתים מכוון, בין הקונוטציות השליליות של המושג פוליטיקה לבין משמעותו העיקרית. במקרים רבים, למשל, נעשה שימוש באמירה "לא לעסוק בפוליטיקה" – אמירה שהיא בעצמה פעולה פוליטית

ההאשמה בעיסוק בפוליטי – "את מונעת ממניעים פוליטיים", "ההפגנה היא פוליטית", "השביתה היא פוליטית", וכדומה – הפכה לנשק פוליטי נגד יריבים אידיאולוגיים.

הדבר קשור במגמה רחבה יותר שהתפשטה בישראל בשני העשורים האחרונים: שאיפה לדה-פוליטיזציה. הבריחה או ההמנעות מהפוליטי, או החשש להצטייר כפוליטי, הרדימו את החברה הישראלית ומנעו ממנה לפתור קונפליקטים שונים. הם אמנם לא היוו את הגורמים הבלעדיים, כמובן, אך בהחלט תרמו לא מעט, לדעתי, לכך שהגענו לאן שהגענו –  הפיצוץ החברתי והפוליטי הפנימי שחווינו בשנה האחרונה, ועכשיו גם הפיצוץ מכיוון עזה.

פוליטיקה נוגעת בכל תחומי חיינו. בניגוד למה שאומרים לנו בשנים האחרונות, כמעט הכל – חינוך, כלכלה, בריאות, אמנות וכו' – הוא פוליטי, או שיש לו היבטים פוליטיים. זו עובדת חיים פשוטה.

חינוך, ככל שהוא עוסק בערכים ואינו מהווה רק תכנית להכשרה מקצועית, הוא פוליטי. כלכלה, כתחום העוסק בחברה, היא פוליטית. האימרה "אין דבר פוליטי יותר מאשר מחיר הלחם", המוכרת כבר לכולם, מבטאת אמת פשוטה זו. כל ניתוח כלכלי שהוא מעבר לנקודתי גולש לתחום הפוליטי. קביעת יעדים וסדרי עדיפויות כלכליים, ניהול תקציב מדינה, הסדרת פעילות של שווקים,  יחסי עבודה – וכפי שלמדנו על בשרנו בשנה האחרונה, אפילו לדירוג האשראי של המדינה – יש היבטים פוליטיים משמעותיים. גם אמנות, במידה שהיא מנסה לומר משהו על העולם, היא פוליטית.

ההאשמה בעיסוק בפוליטי – "את מונעת ממניעים פוליטיים", "ההפגנה היא פוליטית", "השביתה היא פוליטית", וכדומה – הפכה לנשק פוליטי נגד יריבים אידיאולוגיים

דרך אגב, ברור לחלוטין כי הפגנות או שביתות (בין אם של ארגון הורים, ארגון עובדים, נכי צה"ל, קבוצות חברתיות מוחלשות, או של מפלגה, וכו') הן תמיד פוליטיות – במובן זה שהן באות כדי למחות על הסדר הקיים. הניסיון לברוח מהפוליטי הוא פנטזיה בלתי-ניתנת למימוש.

הניסיון לעקור את העיסוק בערכים, בפוליטי, מהחינוך – כמוהו כהוצאת המהות מהתהליך החינוכי. בשם ההמנעות מהפוליטי הופקר החינוך הממלכתי בישראל להשפעה של גורמים חיצוניים שונים, גורמים פוליטיים כמובן, אשר עשו בו כבשלהם.

באופן דומה הופקר גם הדיון הכלכלי-חברתי. מתי לאחרונה התנהל דיון פוליטי או ציבורי משמעותי לגבי היעדים הכלכליים של המדינה? בשם ההמנעות מ"פוליטיקה" הוטמעה פה תפיסה מוטעית כי אין מקום לדיון ציבורי בשאלות יסוד כלכליות-חברתיות – שוב, תוך ערבוב בין הקונוטציה השלילית של המושג לבין משמעותו העיקרית.

אפשר להוסיף לרשימה גם את השתקת העיסוק הפוליטי והציבורי בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, תוך התכנסות תחת חיקה החמים של "הממלכתיות". יש דוגמאות רבות נוספות מתחומים אחרים.

מספרים על הסופר והמחזאי ג'ורג' ברנרד שו שהוזמן לדבר ברדיו BBC בראשית ימיו. כיוון שהרדיו הציבורי הבריטי שאף אז להיות "ממלכתי" ולא לעורר ויכוחים, הוזהר שו שלא ידבר על פוליטיקה או על דת. שו הביע פליאה והשיב: "פוליטיקה ודת הם הדברים היחידים שאני מדבר עליהם".

ההמנעות מהעיסוק בפוליטי – דיון בערכים, בסדרי עדיפויות, בהסדרת חיינו המשותפים, וכנגזר מכך, גם במנהיגות ערכית וראויה – הביאה בהדרגה את החברה הישראלית למצב של תרדמת כללית.

ההמנעות מהעיסוק בפוליטי – דיון בערכים, בסדרי עדיפויות, בהסדרת חיינו המשותפים, וכנגזר מכך, גם במנהיגות ערכית וראויה – הביאה בהדרגה את החברה הישראלית למצב של תרדמת כללית

בסופו של דבר, העניין התפוצץ לנו בפנים, ראשית בצורת המשבר החברתי והפוליטי החריף, ועכשיו גם באירועי השבעה באוקטובר. לא ניתן לברוח מהפוליטי ומהפוליטיקה – וגם לא צריך. החברה הישראלית זקוקה לשיקום ערכי וחברתי. העיסוק בפוליטי הוא הדרך לעצב את חיינו ואת עתידנו. אם חפצי חיים אנו, הכרחי לעסוק בו.

ערן פלג הוא אסטרטג השקעות וחוקר כלכלה פוליטית. לשעבר מנהל השקעות ראשי בחברת ניהול השקעות גלובלית. עוסק בייעוץ פיננסי, וכן במחקר אקדמי על תהליך הדיגיטליזציה של הכסף במסגרת התכנית הבין-תחומית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן.