זירת הבלוגים

ראש השנה – יום תרועה

פעמיים מופיע ראש השנה בתורה כיום תרועה. אך בשני המקומות אין כלל אזכור או פירוש למה הכוונה בתרועה

30/09/2019
תקיעת שופר בהר מרון, ב-9 בספטמבר 2017 (צילום: דוד כהן/פלאש90)

אנחנו נתקלים בתורה פעמיים בתיאור ראש השנה כיום תרועה.

בספר ויקרא, פרק כג', מדובר על זיכרון תרועה:

כד דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ ׃

ובספר במדבר פרק כט', מדובר על יום תרועה

א וּבַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ מִֽקְרָא־קֹ֨דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם

בשני המקומות אין כלל אזכור או פירוש למה הכוונה בתרועה.

מקובלת במסורת שתקיעת השופר בראש השנה היא התרועה הבאה לעורר אותנו לתשובה, לחשבון נפש וכו'.

אבל כדאי לקרוא גם במספר במדבר, פרק י', שם יש פירוט של משמעות התקיעה בחצוצרות:

אלוהים מצווה על משה להכין 2 חצוצרות מכסף:

א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר ׃ ב עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת ׃

בפסוק הזה כתוב שהחצוצרות ישמשו כדי לקרוא לעדה (לקרוא לבוא להתייעצות) ולהעברת מסרים בין המחנות השונים בעם (בכל זאת מדובר על 2 מיליון איש לערך שצריכים לתקשר ביניהם).
נשמע מאוד הגיוני.
אבל בהמשך יש הסבר מפורט על שלל תפקידי החצוצרות:

  1. קריאה לכל בני ישראל לבוא לאוהל מועד.
  2. אם התקיעה היא רק בחצוצרה אחת אז יבואו רק נשיאי השבטים.
  3. אם משמיעים תרועה זה סימן לכל המחנות לזוז ("נוע נוע")
  4. יש תקיעה מיוחדת המסמנת רק לצד אחד של בני ישראל (הצד המזרחי) לנוע.
  5. התוקעים בחצוצרות – הם בני אהרון. יש כאן סממן שלטוני דתי. חיבור ראשון בין דת (כוהנים) לבין מדינה (תקשורת בין המחנות בזמן תנועה).
  6. בזמן מלחמה יש לתקוע בחצוצרות כדי להיזכר באלוהים ואז ינצחו בקרב (חיבור שני בין אמונה לעניינים של מדינה).
  7. ולבסוף, בזמן חגים, כאשר מעלים קורבנות, יש לתקוע בחצוצרות כדי להיזכר ביהוה שכה מיטיב עם העם:

י וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם ׃

קראתי את כל זה והאסוציאציה הראשונה שעלתה לי בראש היא הצפירה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל והצפירה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.

בימים האלה, חלק מהציבור החרדי אינו עומד בצפירה. האם ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בחצוצרות של משה ובני אהרון? החצוצרות ששימשו בזמן מלחמה ובזמן חג כזיכרון ליהוה? האם הצפירה, שנועדה לעצור הכול כדי להיזכר ולתת כבוד למתים, לא מתקבלת ע"י החרדים הללו כי עמוק עמוק בחינוך שלהם, צפירה נועדה למשהו אחר, נועדה להיזכר ולקבל כוחות או להגיד תודה ליהוה?

אני קורא להשתמש בצפירות הללו, של ימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה, כצפירות ההתעוררות לחשבון הנפש של העם היהודי ושל מדינת ישראל.

ואת תרועת ראש השנה אפשר להשאיר במקומה, כתרועת זיכרון והודיה ליהוה עם הפיוט הנפלא בביצוע של ברברה סטרייסנד: