תעודת הזהות המזוייפת של מארי-מדלן פורקאד במהלך מלחמת העולם השנייה (צילום: Granger)
Granger

קוקטית ושברירית סיפורה של האישה שהפעילה את רשת הריגול הגדולה ביותר של הרזיסטאנס

מארי-מדלן פורקאד ניצלה לטובתה את הדעה השמרנית של החברה בענייני נשים, כשהפעילה מאות מרגלים אשר אספו מודיעין חיוני להבסת הנאצים במלחמת העולם השנייה ● ספר חדש חושף את מעלליה ונותן לה את ההכרה המגיעה לה

כשהחיילים והפוליטיקאים המקצועיים של צרפת לא הצליחו למנוע את הפלישה של גרמניה הנאצית ב-1940, אישה אחת ראויה להערכה נקטה בצעד אמיץ יחד עם שאר האזרחים שעדיין לא נשפטו ונכלאו ואשר הצטרפו לרזיסטאנס, תנועת ההתנגדות הצרפתית.

בתור אישה קוסמופוליטית מהמעמד העליון ואם לשניים בפרוץ מלחמת העולם השנייה, מארי-מדלן פורקאד לא רק השתתפה ברזיסטאנס, אלא הובילה את רשת הריגול הגדולה ביותר, אליאנס, והתריסה הן מול הנאצים והן מול הפטריארכיה הצרפתית שחנקה את ההתקדמות של הנשים.

הסיפור שלה מסופר בספר העיון החדש של סופרת רבי המכר לין אולסון, Madame Fourcade's Secret War: The Daring Young Woman Who Led France's Largest Spy Network Against Hitler.

עטיפת ספרה של לין אולסון
עטיפת ספרה של לין אולסון

עם 3,000 חברים בשיאה, ההצלחה של 'אליאנס' כללה העברת מידע שסייע בהכנת מפה בגודל 17 מטר של חופי נורמנדי עבור בעלות הברית, אשר התבררה כמרכיב חיוני למבצע הפלישה לחוף, לפני 75 שנה.

עד לסוף המלחמה, כותבת אולסון, "אף רשת ריגול אחרת בצרפת לא שרדה כל-כך הרבה זמן או סיפקה כמות שכזו של מודיעין קריטי בזמן המלחמה", והוסיפה כי פורקאד הייתה האישה היחידה שעמדה בראש ארגון של תנועת ההתנגדות הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה.

משום שחברי רשת אליאנס השתמשו בשמות בעלי חיים בתור שמות קוד, הגסטפו קרא לרשת "תיבת נוח". כינויה של פורקאד היה "הריסון", או "קיפוד", יצור המתואר בספר בתור "חיה עם חזות לא מאיימת, אך קשוחה וקטנה, אשר כפי שחבר תיאר אותה, 'אפילו אריה יהסס לנגוס בה'".

"בפעם הראשונה בה נתקלתי בשם של מארי-מדלן פורקאד, הייתי בהלם מזה שמעולם לא שמעתי עליה", אומרת אולסון. "זה היה יוצא דופן – אישה צעירה שהובילה את רשת הריגול הגדולה והמשפיעה ביותר בצרפת הכבושה".

פורקאד, שהיתה במנוסה מתמדת, עמדה בפני לכידה והוצאה להורג של רבים מסוכניה – ביניהם הסגן שלה, לאון פיי, איתו הביאה ילד לעולם במהלך המלחמה. פורקאד עצמה נלכדה פעמיים, כאשר אחת הבריחות הייתה קשה במיוחד.

הקריירה שלה לאחר המלחמה כללה שירות בפרלמנט האירופי וסיוע לחברים לשעבר ברשת שלה וליורשים שלהם. עם מותה ב-1989, בגיל 79, היא הייתה האישה הראשונה שזכתה להלוויה במתחם 'האינווליד', מקום המנוחה האחרון של הגיבורים הנערצים ביותר של צרפת, ביניהם נפוליאון.

מארי-מדלן פורקאד כחברת הפרלמנט האירופי ב-1980 (צילום: האיחוד האירופי)
מארי-מדלן פורקאד כחברת הפרלמנט האירופי ב-1980 (צילום: האיחוד האירופי)

אך אולסון אומרת כי ההיסטוריה לא היתה נחמדה לפורקאד, ש"לא קיבלה את תשומת הלב שלדעתה היתה ראויה לה".

אולסון הכירה לראשונה את פורקאד במהלך מחקר לספר הקודם שלה. אולסון, לשעבר כתבת בבית הלבן של עיתון ה'בולטימור סאן', כתבה רבי מכר על הפעולות של בריטניה וכוחות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. הסיפור של פורקאד סקרן אותה מספיק כדי להפוך לפרויקט הבא שלה.

אלסון קראה את האוטוביוגרפיה של פורקאד בשפה הצרפתית מ-1968 ואת התרגום לאנגלית, כמו גם זיכרונות של שניים מהסגנים שלה, ג'ין בוטרון ופרדיננד רודריגז. היא גם ראיינה את בתה של מרגלת העל, פנלופה פורקאד-פרייזינה, אותה הביאה לעולם עם בעלה השני, איש העסקים הוברט פורקאד. המסלולים האלו עזרו לאולסון לספר את הסיפור של האישה המיוחדת הזו, שחיה חיים כנגד כל הסיכויים.

מרגלת העל לעתיד נולדה בתור מארי-מדלן ברידו במרסיי, ובילתה את שנותיה הראשונות בשנגחאי, סין, שם ניהל אביה קו ספנות. לאחר מותו, המשפחה חזרה לצרפת, אך היא שבה לנדוד לאחר נישואיה לבעלה הראשון, הקצין הצרפתי אדוארד-ג'ין מריץ', אותו ליוותה למרוקו. היו להם שני ילדים, כריסטאין וביאטריס, אך הם נפרדו ב-1933.

מארי-מדלן פורקאד, משמאל, לצד חבריה המרגלים פרדיננד רודריגז ופול ברנרד, אחרי המלחמה (צילום: Patrick Rodriguez-Redington)
מארי-מדלן פורקאד, משמאל, לצד חבריה המרגלים פרדיננד רודריגז ופול ברנרד, אחרי המלחמה (צילום: Patrick Rodriguez-Redington)

בפריז שלפני המלחמה, היא קיבלה עבודה בתעשיית הרדיו, קיבלה רישיון טיסה והתחרתה במרוצי מכוניות. וב-1936, במפגש חברתי שכלל את מנהיג הרזיסטאנס העתידי שארל דה גול, פורקאד פגשה קצין מודיעין צרפתי בשם ג'ורג' לוסטונו-לקאו. הוא גייס את פורקאד למבצע פרטי שמטרתו הייתה איסוף מידע על התכניות הצבאית הצומחת של גרמניה.

החשש מהתחמשות של גרמניה התברר בתור חשש מוצדק על רקע הבליצקריג ונפילת צרפת ב-1940. באותו חודש ספטמבר, לוסטונו-לקאו הקים את האליאנס, וקיבל את שם הקוד נאבאר. מהרגע הראשון, פורקאד היתה אחראית על גיוס סוכנים לרשת.

"הוא לימד אותה הרבה", אומרת אולסון על לוסטונו-לקאו. "אבל דרך ניסוי וטעייה, היא עשתה את זה בדרך שלה". ועל אף שהעבודה הייתה קשה, אומרת אולסון, "היא למדה מהר מאוד".

בתחילה, "היא הייתה בשטח וגייסה סוכנים ואספה מידע מבלי יעד לשלוח אליו את המידע. היה לה מעט מאוד כסף והיא למדה תוך כדי תנועה, מה שאפיין מאוד את הרזיסטאנס באותם ימים", אומרת אולסון.

אבל באפריל 1941, אליאנס חברה לסוכנות המודיעין הבריטי MI6 – לרבות הקצין קנת' כהן, יהודי בריטי שעמד בראש פעילות הסוכנות בוישי. פורקאד ביקשה מנאבאר לעולם לא לחשוף את שמה או את המגדר שלה לכהן, כאשר שני הגברים נפגשו בליסבון.

מארי-מדלן פורקאד במהלך מלחמת העולם השנייה (צילום: Chemins de Mémoire)
מארי-מדלן פורקאד במהלך מלחמת העולם השנייה (צילום: Chemins de Mémoire)

החסות הבריטית על אליאנס "פתחה את הסכר", אומרת אולסון. "הם שלחו הרבה כסף ומשדרי רדיו. היא הצליחה לעשות את מה שנדרש כדי ליצור רשת חשובה של תנועת ההתנגדות ושל ריגול" אשר "הייתה יכולה לתייק ולאסוף מודיעין, ולשלוח אותו לבריטים כדי שיוכלו להשתמש בו".

עם זאת, ביולי 1941 נאבאר נלכד לאחר מהפכה נגד וישי שכשלה באלג'יר. פורקאד עברה לתפקיד ראשת הרשת של אליאנס.

"זה היה יוצא דופן", אומרת אולסון. "היא פשוט החליטה לעשות את זה".

היא חששה שהיא עשויה שלא להילקח ברצינות על ידי ה-MI6 משום שהייתה אישה, אך מה ששיכנע אותה לחשוף את הזהות שלה לבריטים הייתה פשיטה של משטר וישי על אליאנס, שכללה את מעצרה של אמה של פורקאד.

פורקאד קבעה פגישה עם ה-MI6 בספרד. הסגן שלה, בוטרון, חצה את הגבול עם הסיטרואן שלה כשהיא מתחבאת בתא מטען בשק דואר, בו נאלצה לשהות במשך שמונה שעות. כשהגיעה למדריד ושלחה הודעה לכהן והודיעה לו כי היא אישה, עברו מספר שעות עד שרב-המרגלים הבריטי אישר את המשך שיתוף הפעולה עם אליאנס.

"באותו זמן, היא כבר הייתה בעלת ערך כה גדול, כה חשובה ל-MI6 עד שהצבא הבריטי התעלם מהעובדה שהיא אישה", אומרת אולסון. "אליאנס סיפקה כל-כך הרבה מידע בעל ערך. היא הייתה מיוחדת מאוד".

אולסון מציינת כי לפורקאד צייתו חברי אליאנס, גברים ברובם, רבים עם עבר צבאי, בנוסף ל-20% שהיו נשים. הסוכנים של פורקאד ביצעו פעולות מוצלחות וראויות לציון.

ז'אק סטוסקופף, אותו הצרפתים תיעבו בתור משתף פעולה, היה כה חרוץ בעבודתו לצד אדמירל קארל דוניץ בבסיס הצוללות הגרמני בלוריין – הבסיס הגדול מסוגו בעולם – עד שמפקדיו מעולם לא חשדו שהוא מעביר מידע לאליאנס.

"צוללות גרמניות השמידו ספינות מסחר בריטיות", אומרת אולסון. "הוא שלח יותר מידע על המיקום שלהן כך שהבריטים יוכלו להיפטר מהן. מה שהאדם הזה ידע היה יוצא דופן".

לין אולסון, מחברת הספר אודות מארי-מדלן פורקאד (צילום: Tamzin B. Smith)
לין אולסון, מחברת הספר אודות מארי-מדלן פורקאד (צילום: Tamzin B. Smith)

רוברט דואין, אמן ופסל, יצר מפה באורך 17 מטרים של חופי נורמנדי ועמדות גרמניות שהתבררה בתור מרכיב "חשוב מאין כמותו" בפלישה לנורמנדי, אומרת אולסון. "זו הייתה מפה ארוכה מאוד – עם כל המקומות החשובים למבצע החשוב".

ג'יני רוסו, מתרגמת דוברת גרמנית בתחילת שנות ה-20 שלה, פלירטטה עם קצינים גרמנים וגרמה להם לגלות לה את התכניות של היטלר לטילי ה-V-1 וה-V-2 שמטרתם הייתה השמדת אנגליה לפני הפלישה לנורמנדי. הפעולה המוצלחת של רוסו הובילה לפשיטה ב-17 באוגוסט 1943, של כוחות הברית על פנמינדה, גרמניה, שהשמידה את מרכז ניסוי הטילים של היטלר ואתר שילוח הטילים, הגדול בעולם.

רוסו, דואין וסטוסקופף נלכדו כולם ב-1944, יחד עם מאות מסוכני האליאנס במהלך המלחמה. רוסו נכלאה במספר מחנות ריכוז, אבל שרדה וחיה עד קרוב לגיל 100. לעומת זאת, דואין וסטוטקופף הוצאו להרוג, כמו רבים אחרים, ביניהם פיי, הסגן והאהוב של פורקאד.

כהשגסטפו לכד את פיי בספטמבר 1943, אומרת אולסון, "פורקאד איבדה את האדם שאהבה. היא לא ידעה מה קרה לו".

פיי וסוכנים אחרים של אליאנס שרדו במחנות הריכוז הגרמניים עד זמן קצר לפני סיום המלחמה. הוא נהרג בינואר 1945.

"הלב שלה נשבר בעקבות מותו", אומרת אולסון. "היא מעולם לא התאוששה באמת".

לפורקאד היה בן מפיי, אשר נולד ביוני 1943. "היא היתה במנוסה ובהריון, מה שגורם לך להעריך אפילו יותר את הדברים שהצליחה לעשות", אומרת אולסון. הבן שלהם הוסתר בדרום צרפת.

מתוך חשש מכך שהגרמנים ילכדו את שני ילדיה המבוגרים יותר, פורקאד שלחה אותם לשווייץ. מחשש שילכדו אותה אם תגיד להם להתראות, היא צפתה בבריחה שלהם בזמן שנלקחו מהבניין בליון, שם התחבאו.

בגבול, המלווים ברחו מתוך פחד מהגרמנים, אבל הילדים הצליחו להשלים את הבריחה בעצמם.

"פורקאד גילתה את הפרטים לאחר המלחמה", אומרת אולסון. "זה היה לה ממש קשה".

פעמיים פורקאד בעצמה נאלצה להימלט.

Embed from Getty Images

בפעם הראשונה, ב-1942, שוטרי וישי שהיו ידידי הרזיסטאנס בסתר, באו לעזרתה. בפעם השניה, ב-1944, הלוכדים שלה היו הגסטפו. "הם ידעו שהיא מרגלת, אבל לא ידעו שהיא מארי-מדלן פורקאד", אומרת אולסון. "היא חששה מאוד שהם יגלו במהרה ויענו אותה. היא אפילו חשבה להתאבד עם גלולת רעל".

במקום זאת, אומרת אולסון, "היא הורידה את כל הבגדים והצליחה איכשהו לעבור עם גופה הדק בין  הסורגים של תא הכלא שלה. היא קפצה מטה – ובפרט בלתי ייאמן נוסף שאני תמיד חושבת עליו, היא החזיקה את השמלה שלה בין השיניים כשקפצה. היא זחלה ברחוב על ידיה וברכיה, לבשה את השמלה, וברחה".

אולסון אומרת כי "זו רק דוגמה אחת מתוך רבות" המראות מדוע "האישה הבלתי יאמנה הזו היא כה מרשימה ומעניינת".

אולסון אומרת כי פרסמה את הספר כדי לחשוף את סיפור גבורתה יוצא הדופן של פורקאד, ומקווה כי הספר "עושה את מה שקיוויתי שהוא יעשה".

"הביקורות כולן טובות מאוד, ממש טובות", אומרת אולסון. "המכנה המשותף הכללי שלהן הוא 'מדוע מעולם לא שמענו על האישה הזו עד עכשיו?'"

"נשים אחרות נשכחו גם הן, בצרפת ובכל מקום אחר. זה הזמן ללמוד גם עליהן".

עוד 1,365 מילים
סגירה