מלחמות גובות מחיר עצום. בראש ובראשונה, המוני בני אדם בכל הצדדים לקונפליקט מאבדים את חייהם. אבל למלחמות עלולים להיות מחירים נוספים, קשים יותר לזיהוי. אחד ממחירים אלה הוא החלשת הדמוקרטיה.
בעת מלחמה ממשלות עלולות לסטות משלטון החוק, להעצים את סמכויותיהן ולפגוע קשות בזכויות אדם – כל זאת תוך היאחזות בטעמי ביטחון לאומי. אם מערכת הריסונים והבלמים לא תפעל כהלכה, הנזק לדמוקרטיה עלול להיות עמוק וארוך-טווח.
פרופ׳ אסיף אפרת הוא עמית מחקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן.
מי שחושב שהצעת דונלד טראמפ להוציא 1.8 מיליון עזתים מחוץ לעזה אינה מעשית, כדאי שייזכר כי עם כמה מאות כרוזים וכמה ימי הפגזות והפצצות מטוסים, הועברו 1.2 מיליון עזתים מצפון הרצועה למואסי, האזור שהיה פעם גוש קטיף.
לגרש אוכלוסייה של מאות אלפים זה לא בעיה למרבה הצער. אלא שהפנטזיה הזו לא תקרה באופן מעשי במציאות. שני מיליון פלסטינים בעזה לא מתכוונים ללכת לשום מקום.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
את האבחנה המדויקת ביותר והכואבת על "מצבנו" נתנו שניים מן המנוסים ביותר במנהלי קמפיינים, איל ארד ומשה גאון, כאשר בפודקסט של אטילה שומפלבי הם קבעו כי בעוד "הימין רוצה לנצח – השמאל רוצה להיות צודק".
בגלל זה בנימין נתניהו הצליח לאחד את כל כוחות הימין לגוש אחד, כאשר כל קבוצה ויתרה על נקודת מבטה המיוחדת כדי לכבוש את השלטון. זאת בעוד שמפלגות השמאל התעקשו לשמור כל אחת על המיוחדות שלה – שם כולם ביחד הפסידו את הבחירות, אבל הוכיחו שהם צודקים.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
המושג "שרשרת הערך" אינו חדש, מדובר במודל משנת 1985 שפותח על ידי פרופסור מייקל פורטר. המודל מתאר את התהליך שבו מוצר או שירות מייצרים ערך בכל שלביהם – משלב הייצור ועד הצריכה – תוך יצירת ביקוש וחיבורו לקהל היעד.
לאורך השרשרת, מתקיימת חלוקה הוגנת ומאוזנת של הערך בין היצרן, המפיץ והקמעונאי. אך כאשר האיזון מופר, כמו במקרה של וולט בישראל, מתחיל כדור שלג כלכלי שעלול לפגוע בכל המעורבים – מסעדות, שליחים ולקוחות.
רו"ח ערן גורודצקי הוא סמנכ"ל כספים במיקור חוץ בחברות קטנות ובינוניות ויועץ פיננסי.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
נכון שצריך לעקוב וגם לדאוג שחורשי רע יתרגמו את חרדות ודאגות הציבור למנדטים, אבל! נו, באמת… אז בוא ניתן לנאו נאצים לצעוד פה ודי, כי חופש הביטוי וערכי הדמוקרטיה. הם צעדו בשארלוטסויל והדבר היחיד שהדמוקרטיה האמריקאית הרוויחה מזה, היה פיגוע דריסה. אם יש משהו שההיסטוריה לימדה אותנו, זה שיש דבר שלא רק לא חייבים, אלא ממש חובה שלא להכיל. זאת הסיבה ש"כך" הוצאה מחוץ לחוק (מה קרה לחופש הביטוי אז?). כאן בהחלט יש מקום לפרגן להיגיון של הציבור, במקום לחשוב שכולם שטופי מוח ושנאה. בדיוק מהגישה הזאת היה ברור להמון אנשים שמרד הטייסים לא היה השתמטות מתוך גחמה ושנאת הביבי, אלא מהלך כוחני הכרחי.
אנשים לא מטומטמים. ברור לרבים שבימים כתיקונם אפשר להפגין גם בעד פלסטינים. רק שבימינו יש הרבה יותר סיכוי שמדובר על הסתה. הפגנה בעד שחרור יגאל עמיר אמורה לעבור בשלום?