במשך יותר מעשור, רייצ'ל קרוטי ניסתה לאתר מידע על ההצלה של סבתה מהשואה. כעת עולה לאוויר פודקאסט ייחודי המבוסס על עבודתה של קרוטי: זו הפעם הראשונה שבה עדות של שורד היא המוקד של פודקאסט המגולל סיפור.
חנה דובובה, שנולדה בפראג, ברחה מהנאצים בעקבות ההשתייכות לתנועת נוער ציונית. דובובה עזבה את מולדתה לכיוון דנמרק בגיל 14 במשלחת חילוץ עבור נוער ציוני צ'כי, ללא הוריה. זמן קצר לאחר מכן, משפחתה נכלאה בגטו טרזין.
בזמן שדובודה עברה בדנמרק ומאוחר יותר בשוודיה, המשפחה שלה סבלה בגטו. בסופו של דבר, הם "יושבו מחדש" במזרח, המונח המכובס להשמדה.
מחנה המוות המרוחק סוביבור היה היעד של הרכבת, וכל קרובי המשפחה של דובובה נרצחו ככל הנראה עם הגעתם למחנה.
הפודקאסט של קרוטי על סבתה כולל שבעה פרקים, עם כ-4 שעות של תוכן. הסדרה, שעלתה לאוויר ב-29 בספטמבר, נקראת "We Share the Same Sky" (אנחנו חולקות את אותם שמיים), והיא תסתיים בנובמבר עם פרסום של חומרי לימוד שנוצרו על ידי תכנית החינוך בנושא השואה "Echoes & Reflections".
בראיון איתה, קרוטי מדברת על האופי "המשחזר" של הפודקאסט שלה. באופן ספציפי, הזיכרונות של סבתה מתקופת המלחמה היו בעיקר על אנשים שעזרו לה לשרוד. בנוסף, היא אומרת, סבתה חיה בתחושה של הוקרת תודה – ולא של זעם.
במהלך מספר נסיעות לצורך תחקיר, קרוטי ביקרה במקומות ואת האנשים הקשורים לבריחה של סבתה מהיטלר. לדוגמה, היא איתרה וראיינה את בנו של דייג דני שהביא את סירת הפליטים של דובובה לחופי שבדיה לאחר שאבדה בים.
במהלך התחקיר על חייה של סבתה, קרוטי חוותה אבדן פתאומי של בעלה, ב-2016. במובן הזה, היא מצאה את עצמה בעקבותיה של סבתה לא רק במובן הפיזי, אלא גם במובן של התמודדות עם אבדן. האלמנה הצעירה מצאה כיוון בסיפור של סבתה בזמן שנאלצה לאסוף את השברים ולמצוא את משמעות בחיים.
"הסיפור של סבתי עוזה להבין את סיפור ההתגברות שלה", אומרת קרוטי על דובובה, שנפטרה ב-2010. "מה שלמדתי על חייה היה כמו ספר הדרכה להתמודדות עם חיים ואהבה ואבדן".
"צללתי לתוך זה"
לפני חמש שנים, קרוטי עברה לאירופה כדי לעבור מחדש את המסע של סבתה מתקופת המלחמה. על כף שהיא החלה את הנסיעה "עם נקודת מבט של צלמת עיתונות", החוויות שלה גרמו לה להיטמע בסיפור בצורות רבות של העברת סיפור.
על רקע משבר הפליטים באירופה, קרוטי ראתה כותרות על ספינות פליטים המופנות בחזרה לנקות המוצא שלהן, גופות הנשטפות אל החוף, ומהגרים העוברים דמוניזציה. בפעם הראשונה בשנותיה כסטודנטית ומורה בנושא השואה, קרוטי ראתה את העבר מתמזג עם האירועים העכשוויים, היא אומרת.
בעוד שהעדות של סבתה בקרן השואה של USC היא לב הפודקאסט, קרוטי אומרת כי החוויות שלה באירופה נמצאות בחזית. "אני מנסה לספר את הסיפור של סבתא ובמקביל לדון על משמעותו היום", אומרת העיתונאית ואשת החינוך.
לדוגמה, קרוטי איתרה את הבית בשוודיה שם סבתה שהתה במהלך הלילה הראשון שלה כפליטה ב-1943. קרוטי גילתה שהמבנה שוב מאוכלס על ידי פליטים צעירים שברחו מביתם ללא הוריהם – רובם מסוריה, אפגניסטן וסומליה.
"חלק מהנושאים צפים מחדש", אומרת קרוטי על נסיעותיה בשיא משבר הפליטים האירופי. "אנשים אבודים בים ומנסים למצוא חילוץ אפשר לשמוע את אחד מאותם פליטים בפודקאסט", היא אומרת.
קרוטי איתרה את הבית בשוודיה שם סבתה שהתה במהלך הלילה הראשון שלה כפליטה ב-1943. קרוטי גילתה שהמבנה שוב מאוכלס על ידי פליטים צעירים שברחו מביתם ללא הוריהם – רובם מסוריה, אפגניסטן וסומליה
באחד מהפרקים של הפודקאסט, קרוטי מבקרת בסוביבור, מחנה המוות הנאצי שבו נרצחו יותר מ-200 אלף יהודים בתאי הגז. בין הקרבנות של המחנה היו קרוביה של דובובה, ביניהם בני המשפחה הקרובה וסבתה.
על פי קרוטי, היא מעולם לא יצאה לחקור את סיפור חייה של סבתה לעומק. בפועל, הפרויקט התפתח במהלך הזמן במקביל לחייה האישיים.
"למדתי על ההיסטוריה של המשפחה שלי יותר מרוב האנשים", אומרת קרוטי. "אבל זה לא שאי פעם אמרתי 'בואי נהפוך את כל חיי הבוגרים בהקשר של הסיפור של סבתא של מהמלחמה'".
לתאריך הפרסום של פודקאסט יש משמעות עבור קרוטי. כמו ב-1943, ה-29 בספטמבר יוצא בערב ראש השנה, לפני 76 שנים, הלילה בו יהודים בדנמרק קיבלו מידע על תכניות הנאצים לגרש אותם. ובאופן אישי יותר עבור קרוטי, תאריך העלייה לאוויר הוא גם יום השנה השלישי למותו של בעלה.
"לבלות זמן עם אנשים שכבר לא איתנו"
קרוטי פגשה את סרגיוז (סרג'יו) שלר ב-2009 כשלמדה באוניברסיטה העברית בירושלים. שלר היה מפולין, וכשקרוטי עברה לאירופה ב-2014 כדי לעקוב אחרי סיפורה של שבתה במלחמה, הם התחילו לצאת.
בתור יליד פוזנן בפולין, שלר הביא "נקודת מבט" אירופית לעבודתה של קרוטי, היא אומרת. שלר היה מוכוון-משפחה, סקרן מאוד, חם ובעל חוש הומור. כאשר השניים התאהבו, המשפחה הקתולית של שלר הפכה להיות כמו המשפחה שלה.
בשלב מוקדם במערכת היחסים שלהם, שלר הביא את קרוטי לאושוויץ-בירקנאו. הוא היה שם מספר פעמים, אבל זה היה הביקור הראשון של קרוטי. היא התרגשה מהדבר בה הדריך אותה, היא אומרת, והדרך בה הוא שיקף לה את ההיסטוריה.
"הוא הבין מה אני עושה בדרך שאני ככל הנראה לא הבנתי", אומרת קרוטי. "הוא לקח את מה שקרה במהלך המלחמה באופן אישי".
מסיבה החתונה שלהם נערכה בחווה דנית הקשורה לחילוץ של סבתה של קרוטי. בדרך זו, ובדרכים נוספות, הפרויקט ומערכת היחסים שלה נשזרו זה בזה.
ב-2016, שלר נפטר לאחר התקף לב פתאומי. תוך מספר שניות. "לא הבנתי מהו יגון עד שסרג'יו נפטר", היא אומרת. "כל המילים של סבתא שלו שינו משמעות לאחר שהוא מת. הצלחתי להבין את החיים שלה בדרך אמיתית ועמוקה יותר."
על רקע ההופעה של שלרב פודקאסט, גם הוא וגם סבתה מקבלים "לידה מחדש והתחלה מחדש, או דרך עבורי להמשיך לחוות חיים איתם", אומרת קרוטי.
"תשעת החודשים בהם יצרתי את הפודקאסט לימדו אותי לבלות זמן עם אנשים שכבר לא איתנו. את הולכת למיטה עם הקולות האלו בראש שלך", אומרת קרוטי.
לאחר שלימדה במשך שנים על השואה בתיכון, קרוטי סבורה שהתפקיד שלה הוא "לגרום לתלמידים להרגיש, בנוסף לכך שהם יקבלו מידע". היא מנסה לתת לתלמידים תחושה של מסוגלות אישית והיכולת להפוך ל"מגיבים" מול רדיפה.
"סבתא תמיד אמרה לאנשים שקהילה קולקטיבית יכולה גם להציל חיים", אומרת קרוטי. "היה לה חשוב לספר על קהילה קולקטיבית כמו המצילים הדנים, בניגוד לקהילה הקולקטיבית והידועה יותר של הגרמנים, שהוציאו לפועל את השואה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם