הורה התפכחות

מסוק מהחלון, אילוסטרציה (צילום: כרמלה כהן שלומי)
כרמלה כהן שלומי
מסוק מהחלון, אילוסטרציה

התריס בסלון תקוע מזמן. זה כמו בנימין נתניהו, מקולקל אבל התעצלנו לתקן. צלצלנו ל"שלום מתקן תריסים" ממודעת רחוב. שלום הגיע, בחן את התריס וקימץ במילים. גם אני שתקתי. ענן כבד שורה על הכל. הימים אינם יפים לפטפוט, הבן שלי במילואים כבר חודש וחצי. אז התריס קצת תקוע. הכי אני.

מצדו השני של התריס אנשים מתפכחים. זה זמן התפכחות. סקרים מגלים שאחוז ניכר מהציבור נהיה ימני יותר. לרגע התלבטתי אם הליכוד בשלטון ונזכרתי שיש ממשלת ימין על מלא מלא עם סניף במיאמי, אז לאן עוד להתפכח? גם ככה כל אזרח נהיה צ'אק נוריס עם כל הרובים שאיתמר בן גביר מחלק. עוד קצת התפכחות וכהנא חי.

זה זמן התפכחות. סקרים מגלים שאחוז ניכר מהציבור נהיה ימני יותר. לרגע התלבטתי אם הליכוד בשלטון ונזכרתי שיש ממשלת ימין על מלא מלא עם סניף במיאמי, אז לאן עוד להתפכח? עוד קצת התפכחות וכהנא חי

שמאלנים מכים על חטא: "הם איבדו אותי". מאוכזבים מהפלסטינים כאילו אלה קיבלו מדינה וגמלו בטבח הנורא. כאילו לא היה מחדל, ורה"מ לא נתפס עם המכנסיים למטה אחרי שלא שעה לאזהרות מערכת הביטחון. כאילו לא הפקיר אזרחים ברשלנות פושעת, שחלחלה מכיסאו למטה והרסה כל חלקה טובה.
כאילו הקוסם לא העלים מדינה.

עכשיו הוא מנסה עוד להטוט: עונש מוות למחבלים. זה מאוד ירתיע את המחבל המתאבד הבא.

טובי המוחות במיאמי עובדים עכשיו על תכניות מלחמה. אולי יזרוק מהטיטניק את אבא. גם ככה נכנס לנעליו. הילד שרוחו מטנפת בטוויטר בשם האב רמז לקשר בין מחאת "הסרבנים" להחלטת יחיא סנוואר לצאת למלחמה. לסנוואר, אגב, יש עברית משובחת מזו של הילד העברי.

למה מניחים שזה הילד? הציוץ תמיד מפעפע באישון לילה, שזה יום בשעון מיאמי.

ובעודו מצייץ, הסרבנים נלחמים בחזית עם כל שדרות העם אחרי שהרימו מהרצפה את המדינה שאבא זרק לכלבים. פתחו חמ"לים, חילצו תחת אש אזרחים מהעוטף, אספו ציוד חסר ותפעלו מחדש את המערכת שנרקבה תחת קברניט שיכור וחבר מרעיו על הטיטניק.

ובעודו מצייץ, הסרבנים נלחמים בחזית עם כל שדרות העם אחרי שהרימו מהרצפה את המדינה שאבא זרק לכלבים. פתחו חמ"לים, חילצו תחת אש אזרחים מהעוטף, אספו ציוד חסר ותפעלו מחדש את המערכת שנרקבה

אז איפה היינו? אה. מתפכחים. חוזרים בתשובה בצוותא ומכים על חטא תחת כל אולפן רענן במעגלי שיח אחים. הורה התפכחות.
אשמנו.
הם ולא הוא.

גם העיתונות במתפכחים בעם והיא ממהרת ליישר קו עם חבורת הזבל שסרחה. שקט, נלחמים. חשבון אחר כך. במקום לתבוע תשובות היא מפנקת את ראש הממשלה בשאלות אנמיות במסיבת תירוצים הקרויה מסיבת עיתונאים, ותודה שהסכים בכלל להתראיין באמצע איסוף מסמכים (שהוכחש) שיעזרו לו להטיל רפש במערכת שהוביל למחדל שלא ייאמן.

איש לא הזכיר לו שדרש מאולמרט להתפטר כי "מי שקלקל לא יכול לתקן" ואת ההתרברבות ש"החמאס מורתע". את השאלות הקשות שאלו רק ב"זהו זה". יותר נוח לשאול את בנימין קושניר נתניהו.
שקט, מתפכחים.

במקום ללכת בבושת פנים אחרי הטבח הנורא, הוא מתקרבן במסיבות עיתונאים מקושקשות, סימפוניה למלאך חבלה ומקהלה ואחריו עדר פוליטיקאים שפוחדים למרוד בו ולהציל את מה שנשאר ממדינה מתוקנת. הפוליטיקאים מלהגים בפאנל, השוחט שחט והשיטה פורחת. המדינה נחטפה ולמי שהפקיר אותה אין עניין שהמלחמה תיגמר. טוב לו מלחמה.
זו לא עיתונות, זו עיתוזנות. חרפה.

גם העיתונות במתפכחים והיא ממהרת ליישר קו עם חבורת הזבל שסרחה. שקט, נלחמים. חשבון אחר כך. במקום לתבוע תשובות היא מפנקת את רה"מ בשאלות אנמיות במסיבת תירוצים הקרויה מסיבת עיתונאי

האולפנים נראים כמו אונייה טרופה. לכל מיני לשעברים יש מה להגיד. לימין יש עכשיו דיוויזיות שלמות. השמאל הוא פלוגה. בקו אבל פלוגה. אני רואה את מצעד הבכירים באולפנים ובא לי לצעוק:
"איפה הייתם לפני ה-7 באוקטובר?"

שנים ידעתם שהידיים על ההגה הם ידי פוליטיקאי ציני מסוכן. ככל שהתבגר – הסתאב, אנשים שהזהירו מפניו כבר מתו מזקנה, פרשו, הודחו ונשכחו מלב, רק קטר קיטור ישן עומד בתחנה ומעלה מדינה בעשן.

דודי אמסלם אומר שהקרונות אשמים. הקטר ירד מהפסים, הרכבת הרוסה, רק הנהג הקטלני עוד כאן, טס במהירות מופרזת, דורס מחסומים ונוהג מדינה מאסון לאסון ואין לו כוונה לשחרר את ההגה.
אבל מה, מתפכחים.
רק אני לא התפכחתי, אולי זה התריס.

הרהב הריק שאפיין פעם את האויב הגיע אלינו ולא רק תמונות נתניהו מוקף חיילים כמו מטאטא זקן שלא יורה. הוא שוב מאיים: "אש תיענה באש יותר גדולה". למה לא? שרה בקבינט המצומצם, מאמי במיאמי והגפרור ביד.
מתפכחים.

דודי אמסלם אומר שהקרונות אשמים. הקטר ירד מהפסים, הרכבת הרוסה, רק הנהג הקטלני עוד כאן, טס במהירות מופרזת, דורס מחסומים ונוהג מדינה מאסון לאסון ואין לו כוונה לשחרר את ההגה

מרוב תסכול אנחנו מתנחמים בפירוטכניקה של דם ואש ותמרות עשן, בניינים מופצצים מהאוויר, ערים חרבות ושיירות פליטים.

תמונות כמו לוחמי צה"ל במרכזי שלטון חמאס אולי משמחות ציבור שואף נקמה, לראות את ביתו של איסמעיל הנייה חרב מעודד עם עצוב, אבל אין בה תוחלת. התמונות שמשפילות את חמאס מגיעות עם תג מחיר כבד אותו שילמה אולי נועה מרציאנו ז"ל ועלולים לשלם החטופים שאנחנו רוצים לראות בבית מיד.

רק שמבין ההריסות מגיחה, כמו חלום בלהות, חבורת הזבל של הקואליציה ובראשה מלאך החבלה שגרר אותנו אל פי התהום. טוב לו מלחמה, זה טיל קרקע-דוחה משפט.
חזרנו לנקודת ההתחלה אבל אל תפריעו לעצמכם להתפכח.

נתניהו האמין שחמאס הוא נכס, שחמאס מורתע, הוא דישן אותם בכסף ושחרר מהכלא את מנהיגי חמאס אחמד יאסין ויחיא סנוואר, שהזהיר פעם בראיון בעברית שלמד בכלא לפני שנתניהו שילח אותו לחופשי: "לא נהפך לחובבי ציון".

מי שסרח ומעל בתפקידו וגרם למחדל ובגד באזרחים, וכתב וביים את המחדל וכיכב בו והתנער מאחריות ויצא לסיבוב יח"צני והרסני עד הסוף המר של אחרים, זה נתניהו.
רק הוא לא התפכח. אצלו בבית שהרס לא דורשים שיתפכח.

תמונות כמו לוחמי צה"ל במרכזי שלטון חמאס אולי משמחות ציבור שואף נקמה, אך תמונות שמשפילות את חמאס מגיעות עם תג מחיר כבד אותו שילמה אולי נועה מרציאנו ז"ל ועלולים לשלם החטופים האחרים

דורשים מהשמאל, מאנשי המחאה מהפרקליטות, משופטי העליון, מכווולם.
רק אצל נתניהו עסקים כרגיל, החרב מונחת על צוואר העם ורק הוא ימשיך לחבל ולנאום נאומים ריקים בשידור חי ולהצטייר כמגן האומה בעודו ממשיך לטוות בריחה מאחריות והטלתה על אחרים תחתיו, כי נתניהו כמו נתניהו רואה רק את נתניהו.

החטופים עלולים לשלם ביוקר על התנהלותו הפושעת כי אין בה יעד ואין תכלית לבד מהמשך שלטון נתניהו.
אם החטופים בבית – הוא בחוץ.

פה ושם מתפכחים גם מימין. התפכחות בוטיק. בקטנה ובדמעות תנין דיסטל אטבריאן. עוד מתפכחת שליחכה אחוריים בנאמנות כלבית ועכשיו מכה על חטא נתניהו. רק ינון מגל נותר על המשמרת. בימים אלה קיבל מענה לשאלת רב: איפה היה אלוהים בזמן הטבח. בימים טרופים אלה גם אלוהים נדרש להתפכח.

סתם, לא. הרב ענה בשם השם: "אלוהים לא נמצא איפה שלא רוצים אותו". אל קנא ונוקם שפך חמתו על ילדים שלא ידעוהו ולא חס על תינוקות של קיבוצניקים כופרים.
שובו ואשובה. משוואה פשוטה. רק ביבי. תשאלו את אלוהים.

אפילו בן גביר שקצת כבה בתחילת המלחמה באין לו שירות צבאי באמתחת, מה לו ולצבא, גם הוא מצא נישה: לחלק נשק לאזרחים לחוצים ולהרע את תנאי המחבלים הכלואים עם הרבה פחות פיתות, אללי, והכי שובר: משמיעים להם את ההמנון כל היום.
"התקווה" יישרה קו עם מני ממטרה.
אבל תמשיכו להתפכח. בכיף שלכם.

אפילו בן גביר שקצת כבה בתחילת המלחמה, מה לו ולצבא, גם הוא מצא נישה: לחלק נשק לאזרחים לחוצים ולהשמיע למחבלי חמאס כלואים את ההמנון כל היום. "התקווה" יישרה קו עם מני ממטרה

אני מתגלגלת עם חדשות מהשטח, מה לי ולתריס התקוע? על השולחן ממתינים ספרים עד בוש. אפילו מרדיו אני נמנעת. בזמן של תופי מלחמה כל שיר פוקע מיתר. באופן מוזר אני נרגעת מול כתבות על חיילים בשטח ורוח הנעורים שאין בלתה. הם נראים כמו כיתת בית ספר בעיצומו של טיול מים אל ים. רק המסך שנצבע זית מסגיר מלחמה. ברקע ים מתעתע בכחולו.

שלום מתקן תריסים הלך ואני גוזרת בד ומחברת ופורמת ואני לא יודעת לתפור. בעבודת יד כמו שלימדה אותי אמא שלי, רק ברישול. החוט שהשחלתי במחט ארוך מדי, אמא קראה לזה "חוט עצלנים".
כשאני מסיימת לחבר את השרוול אני מגלה שחיברתי אותו למפתח הצוואר.

תתפכחו, חברים, אבל חייבים להמשיך לדבר כי האפשרות האחרת היא עוד דם. אנחנו בדרך להטביע את צה"ל בבוץ העזתי. בכל יום מקריבים חיילים למולך המלחמה ונדמה, למרבה האימה, שהורגלנו לשלם בדם על מחדל נורא של שליט מופקר.

החזרת החטופים בעדיפות משנית אצלו, הוא יודע שאין דרך למוטט את חמאס, זה סיפור שוליית הקוסם ואין לנו ילדים למלחמות מצווה מיותרות.

עזה זה לא רק חמאס והיא לא תטבע בים.
אה. וחייבים להעיף את נתניהו. בנימין נתניהו.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,266 מילים
סגירה