בנימין נתניהו לא ראוי להמשיך לנהל את המלחמה הקיומית אליה נקלעה ישראל. הוא לא מסתיר את מטרתו העיקרית, אחיזתו בכל מחיר בכס המלכות. החלטותיו גם בעת המלחמה מחושבות ומיועדות קודם כל לעתידו הפוליטי והמשפטי. הן עלולות להיות הרות אסון ליום שלאחריה. והוא מתקרב.

בני גנץ בתמימותו, או מתוך עניין אלקטורלי, הצהיר שוב על כניסתו מתחת לאלונקה. בפוליטיקה, אין אלונקות. יש זירת אגרוף. בהצטרפותו יחד עם חברי מפלגתו לממשלת ימין קיצונית, גנץ תורם לאחיזתו של נתניהו וחבריו לקואליציה האחראית להפקרת תושבי עוטף עזה.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.

הימים הראשונים של מלחמת "עם כלביא" מחזירים אליי רסיסי זיכרונות ממלחמות ישראל קודמות. "טיל אביב!" הזדעקה כותרת השער של השבועון (המנוח) "העולם הזה". זה היה לאחר שתל-אביב עירנו וגוש דן כולו התגלו כאזור המטווח ביותר, כיעד מרכזי לטילי הסקאדים ששוגרו אלינו מעיראק. מטח הסקאדים הראשון שוגר לארצנו בלילה שבין ה-17-18 לינואר, שנת 1991. המטח כוון אל עבר "אזור א" – אל תל-אביב וגוש דן.

גם עכשיו אין ספק שגוש דן הוא מהיעדים המטווחים ביותר, יעד מרכזי לטילים המשוגרים אלינו מאיראן, לצד יעדים אסטרטגיים ידועים לכולם כמו הדרום, מתקנים צבאיים שונים ומתחם בתי הזיקוק בחיפה. הלוא אין זה סוד שבלב עירנו, אפילו לא הרחק מביתי, ממוקם משרד הביטחון לצד משרדי ממשלה נוספים.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

לכאורה, אירופה אמורה לעמוד לצדה של ישראל במלחמה נגד איראן – כל מדינות אירופה מתנגדות נחרצות לפיתוח נשק גרעיני בידי טהרן. אך תמונת המצב מורכבת ומדאיגה: התמיכה החזקה של גרמניה לא משקפת את הקו שנוקטות צרפת ובריטניה, והבידוד המדיני של ישראל מעמיק דווקא בעיתוי קריטי. עיתוי בו ישראל אולי תזדקק לזרוע המדינית-דיפלומטית לסיום המלחמה. האירופים יוצאים לז'נבה היום (שישי) לשיח עם שר החוץ האיראני, בתיאום עם ארה"ב.

המערכה שמובילה ישראל מול איראן מחייבת תמיכה דיפלומטית ואסטרטגית רחבה. אך הציפייה לתמיכה כזו התממשה באופן חלקי, בין היתר בשל מדיניות ממשלת ישראל בעזה וכעת.

ד"ר מאיה שיאון צדקיהו היא מנהלת תוכנית יחסי ישראל-אירופה במיתווים, מרצה בפורום אירופה באוניברסיטה העברית ובתוכנית ללימודי האיחוד האירופי באוניברסיטת תל-אביב.

העימות הנוכחי בין ישראל לאיראן איננו עוד סבב אלים בזירה המזרח־תיכונית. מדובר ברגע היסטורי שעשוי להתברר כ־קו פרשת מים גיאופוליטי – אולי אף עולמי.

כמו שמלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה עיצבו את המאה ה־20 סביב אידיאולוגיות גדולות – קומוניזם מול קפיטליזם, ליברליזם מול טוטליטריות – כך גם העימות בין ישראל לאיראן מסמן את סיום עידן האידיאולוגיות ואת עליית הפרגמטיזם האזורי.

עמיד זאהר הוא תושב עוספיה, בוגר תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במדע המדינה ובמדעי הנתונים מאוניברסיטת חיפה, כתב עצמאי בנושאים חברתיים כלכליים ופוליטיים.